כך מפיקים סרטוני תעמולה מזויפים של ארגון טרור

תמונת אילוסטרציה: Fotolia

מרטין וולס היה עורך וידאו מוכשר, פרילנס, שביצע עבודות עריכת וידאו איכותיות עבור חברות ששכרו את שירותיו. אבל במאי 2006 חייו השתנו לפתע, כשהתקשר אליו לקוח לא רגיל עם הצעת עבודה בלתי צפויה. על הקו: נציג חברת יחסי הציבור הגדולה בבריטניה – ״בל פוטינגר״ – שהציע לו להתראיין במשרדי החברה בלונדון לתפקיד חדש. ״תזכה לערוך דברים חדשים, דברים היוצאים מהמזרח התיכון״, אמר לו.

לוולס לא היה מושג במה מדובר. ״חשבתי לעצמי 'זה נשמע מעניין'״, הוא סיפר לנו בראיון שערכנו איתו. מתוך סקרנות הוא נסע ללונדון והגיע לראיון שנקבע לו במשרדי ״בל פוטינגר״. ״אני נכנס לבניין, ומיד מלווים אותי שומרים למעלית שעולה לקומה השישית. גם שם המתין שומר. חשבתי לעצמי 'מה לעזאזל קורה כאן?' מתברר שזו הייתה שלוחה של הצי האמריקני. ממה שהצלחתי להבין באותו זמן, זו הייתה יחידה לאיסוף מודיעין עבור כלי התקשורת״.

לאחר שיחה קצרה, החליט וולס לשאול מתי יודיעו לו לגבי התאמתו למשרה, והופתע מהתשובה: ״כבר התקבלת לתפקיד. כבר ביצענו את כל בדיקות הרקע הנדרשות לגביך״.

זה היה יום שישי. מיד בסיום ה״ראיון״ נאמר לו כי בעוד יומיים יעלה על טיסה. כששאל לאן הוא אמור לטוס, הונחתה עליו פצצה: בגדד.

״למעשה היו לי 48 שעות לאסוף כל מה שצריך כדי לחיות במדבר״, הוא נזכר.

פעילות בפרופיל נמוך

בראש ״בל פוטינגר״ עמד באותם ימים אחד מבכירי אנשי יחסי הציבור בבריטניה ואולי בעולם כולו – טים בל, יו״ר החברה. האיש שנטען כי יצר את תדמית ״אשת הפלדה״ של מרגרט תאצ'ר וסייע למפלגה השמרנית לזכות שלוש פעמים בבחירות.

בל ייסד את החברה עם שותפים, והחל לעבוד עם שורה של לקוחות גדולים. ביניהם חברת קוקה-קולה, Adobe, וגם כמה שמות פחות נוצצים כמו אסמא אל-אסד, אשתו של נשיא סוריה, שביקשה לייצג את סוריה בעולם ולהיהפך לפנים הרשמיות שלה.

לעיראק הגיעה החברה לאחר הפלישה האמריקנית. במארס 2004 הקימו כוחות הקואליציה, שבראשן ארה״ב ובריטניה, ממשלת מעבר זמנית שניסתה לקדם בחירות דמוקרטיות בקרב ההמונים. דבר שקיוותה להשיג בעזרת יחסי ציבור מעולים, ולצורך כך שכרה את שירותי ״בל פוטינגר״. ״פעילות בפרופיל גבוה״, קראה לכך החברה הבריטית בדו״ח השנתי שלה. אולם, עד מהרה עברה לפעילות בפרופיל פחות גבוה.

מרטין וולס | תמונת צילום מסך: Youtube

וולס הבחין בכך. כשנחת בנמל התעופה של בגדד, אחרי שמטוסו הצליח לחמוק מאש המורדים, הוא חשב שיילקח ל״אזור הירוק״, מתחם מאובטח בלב בגדד, מוקף בקירות בטון, ששימש אנשי מנהלה. אבל במקום זאת הוא גילה שהמשרד החדש שלו נמצא במקום אחר לגמרי – מחנה ״ויקטורי״, אחד הבסיסים הצבאיים של כוחות הקואליציה.

אלה היו ימי אלימות וטרור ברחובות בגדד. חמישה פיגועי התאבדות בוצעו בעיר בסמוך להגעתו של וולס, לרבות מכונית תופת שהתפוצצה ליד המחנה הצבאי בו שהה, פיגוע שנהרגו בו 14 בני אדם ונפצעו שישה.

״הבניין [שבו עבדתי] היה שמור היטב״, נזכר וולס. ״מבחוץ היו שלטים עליהם נכתב 'הכניסה אסורה, אזור מסווג, אם אין לך אישור לא תוכל להיכנס', וכיו״ב״.

בפנים היו שלושה-ארבעה חדרים עם שולחנות כתיבה רבים, נזכר וולס. אזור אחד בבניין הוקצה לעובדי ״בל פוטינגר״, והשאר לאנשי צבא אמריקניים. ״עשיתי טעות ונכנסתי לאחד האזורים [של הצבא האמריקני]. חייל אמריקני קשוח גרר אותי מיד החוצה, ואמר לי שאסור בשום פנים ואופן להיכנס לשם, זהו אזור עם סיווג ביטחוני גבוה. כל אותו זמן היד שלו הייתה על הנשק״, סיפר וולס, שהבין בשלב הזה כי כנראה לא יעסוק רק בעריכת סרטוני וידאו.

מטרת החברה הייתה להפיק עבור הפנטגון סרטונים הכוללים קטעי חדשות קצרים בערבית וקטעי וידיאו מזויפים של קבוצות מורדים בעיראק

מתברר כי חברת היח״צ הבריטית ששכרה את שירותיו פעלה באותם ימים בלב מבצע מודיעיני מורכב שניהל הצבא האמריקאי. בל, יו״ר ״בל פוטינגר״ דאז, אישר לנו כי חברת היח״צ שלו הועסקה במבצע צבאי חשאי ביותר, תחת הסכמי סודיות, וכי דיווחה לפנטגון, לסי-איי-אי ולמועצה לביטחון לאומי של ארה״ב על פעולותיה בעיראק.

מטרת החברה הייתה להפיק עבור הפנטגון סרטונים הכוללים קטעי חדשות קצרים בערבית וקטעי וידיאו מזויפים של קבוצות מורדים בעיראק. לדברי עובד לשעבר בחברת היח״צ, הסרטונים הופצו בין השאר במטרה לאפשר מעקב אחר אלו שצופים בהם.

מסמך שהגיע לידינו מראה כי בנקודת זמן מסוימת העסיקה החברה כ-300 עובדים בריטיים ועיראקיים, ועלות עבודתה הגיעה למעל 100 מיליון דולר בשנה. גילינו עוד שבין 2007 ל-2011 הפנטגון העביר לחברה סכום של 540 מיליון דולר. סכום של כ-120 מיליון דולר הועבר לחברה ב-2006. את המידע מצאנו באמצעות עיון ברשומות שונות, כגון מסמכי רכש, חוזי קבלנות של הצבא האמריקני ודוחות של משרד ההגנה האמריקני, כמו גם מסמכים של החברה עצמה.

עובדי חברת ״בל פוטינגר״ עבדו באזורים סודיים ביותר בתוך מחנה ״ויקטורי״ | תמונה: Martin Wells

במסגרת המחקר גם ראיינו שישה בכירים לשעבר בחברות קבלנות גדולות שעסקו בעבודת תקשורת בעיראק, בעת המלחמה.

הפקת סרטוני תעמולה

אחד הקבלנים סיפר כי בעיראק נעשה שימוש רווח בשלושה סוגים של חומרים שהופצו בכלי התקשורת: ״חומרים עם תווית לבנה, עליה רשום שמה של החברה שהפיקה אותם; תווית אפורה, ללא ציון שם כלשהו, ותווית שחורה – בעלת שיוך מזויף. חומרי מדיה בעלי תווית שחורה, המשמשים למעקב אחר הצופים בהם, הפכו לחלק סטנדרטי למדי בארגז הכלים של העובדים בתחום״.

באופן דומה הפיקה ״בל פוטינגר״ שלושה סוגי סרטונים. הסוג הראשון היה פרסומות טלוויזיה המתארות את אל-קאעידה באור שלילי (ומבוססות על חומרים אמיתיים). השני היה קטעי חדשות שלכאורה נוצרו על ידי רשת טלוויזיה ערבית. ״בל פוטינגר״ שלחה צוותים לשטח כדי לצלם בווידיאו הפצצות של אל-קאעידה. אחר כך הסרטים נערכו כאילו שמדובר בקטעי חדשות, התווספה להם קריינות בערבית והם הופצו לרשתות טלוויזיה בכל האזור. כך לדברי וולס.

העובדה שהאמריקנים הפיצו את קטעי החדשות ברשתות הטלוויזיה נשמרה כמובן בסוד מהציבור העיראקי. למרות זאת, ב-2005 הודלף לציבור כי חברת היח״צ ״לינקולן גרופ״ סייעה לפנטגון לשתול ידיעות חדשותיות בעיתונים בעיראק – אשר הוצגו לעתים כחדשות מהימנות ולא מוטות. הדלפה שהובילה לחקירה במשרד ההגנה האמריקני.

הצוות שתל פיסות קוד לתוך התקליטורים, שסיפקו רשימה של כתובות IP (כתובות אינטרנט) של המחשבים שבהם נוגנו התקליטורים

היה גם סוג שלישי של סרטונים שיצרה ״בל פוטינגר״, הסוג הרגיש ביותר – סרטוני תעמולה מזויפים של אל-קאעידה. וולס סיפר לנו כיצד סרטוני הווידיאו הופקו, וכיצד הוא קיבל הנחיות מדויקות: ״להפיק סרט וידיאו בסגנון כזה וכזה, ולעשות שימוש בקטעי-סרטים שצולמו על ידי אל-קאעידה״, נאמר לו. ״הסרטים צריכים להיות באורך 10 דקות, בפורמט קובץ מסוים, ובקידוד מסוים״. הסרטונים הועלו על גבי תקליטורים.

חיילים אמריקנים לקחו איתם את התקליטורים לסיורים והניחו אותם במקומות שפשטו עליהם. ״אם הם פשטו על בית ובלגנו אותו כשחיפשו שם דברים, הם פשוט זרקו שם תקליטור״, אמר וולס.

התקליטורים נוצרו לצפייה בנגן ״ריל פלייר״ (Real Player), נגן מדיה חינמי פופולרי שעובד באמצעות חיבור לאינטרנט. וולס סיפר כיצד הצוות שלו שתל פיסות קוד לתוך התקליטורים, שהובילו לחשבון ב״גוגל אנליטיקס״, וסיפקו רשימה של כתובות IP (כתובות אינטרנט) של המחשבים שבהם נוגנו התקליטורים.

למעט מאוד אנשים הייתה גישה לחשבון ב״גוגל אנליטיקס״ העוקב אחר הכתובות. לוולס הייתה גישה, גם לחבר בכיר בהנהלת ״בל פוטינגר״ הייתה, ולאחד מבכירי הצבא האמריקני.

וולס הסביר את ערכם המודיעיני: ״אם אנשים צופים בזה במרכז בגדד… אתה יודע ששם זה להיט. אבל אם, נניח כעבור 48 שעות או שבוע, הסרטון צץ לפתע במקום אחר בעולם, זה כבר יותר מעניין, וזה בדיוק מה שהם מחפשים, כי זה נותן לך עקבות״.

התקליטורים הופיעו במקומות מעניינים, נזכר וולס, כולל באיראן, בסוריה ואפילו באמריקה. ״בכל יום הדפסתי את פלט המעקב, ואם משהו מעניין היה צץ, הייתי מוסר את זה למנהלים שלי, ומשם הם כבר טיפלו בזה״, אמר.

לדברי וולס, גנרל דייוויד פטראוס (ראש הסי-איי-אי לשעבר) אישר את החומרים | תמונה:Cate Gillon/Getty Images

הפנטגון אישר כי ״בל פוטינגר״ פעלה עבורו בעיראק, בכפוף ל״כוח המשימה לפעולות מידע״ (Information Operations Task Force), והפיקה חומרים שחלקם סופקו בגלוי לכוחות הקואליציה, וחלקם לא. אך התעקש שכל החומרים שהופצו על ידי כוח המשימה הזה היו ״נאמנים למציאות״.

בל פוטינגר עבדה לא רק עבור כוח המשימה הזה. וולס סיפר כי חלק מעבודת היח״צ נעשתה בכפוף ל״כוח משימה פסיכולוגי משותף״ (Joint Psychological Operations Task Force), דבר שאישר גם בכיר במשרד ההגנה האמריקני שנמנע מלהגיב באריכות על פעולות כוח המשימה הזה, ורק אמר: ״איננו נוהגים לדון בשיטות איסוף מודיעין של מבצעים בעבר ובהווה״.

לדברי וולס, התוצרים שהפיקו בחברה אושרו על ידי מפקד הכוח הרב-לאומי בעיראק. ״שני קולונלים צפו בחומרים שהפקנו, הם אישרו אותם, ואז החומרים הועברו לגנרל פטראוס״, אמר. דייוויד פטראוס שימש כמפקד כוחות הקואליציה בעיראק. הוא התמנה לראש הסי-איי-אי בספטמבר 2011, אולם כעבור שנה התפטר על רקע רומן מחוץ לנישואין עם עיתונאית, אליה העביר חומרים מסווגים.

וולס מספר שחלק מהפרויקטים הועברו אפילו לדרגים גבוהים יותר בשרשרת הפיקוד. ״אם [פטראוס] לא יכול היה לאשר את זה, זה היה מגיע עד לבית הלבן, היו מאשרים את זה שם, ואז היו מעבירים את התשובה בחזרה למטה״.

כעס באמריקה

זכייתה של ״בל פוטינגר״ הבריטית בחוזה גדול כל כך יצרה תרעומת בקרב חברות יח״צ אמריקניות שהתחרו על עבודה בעיראק, לדברי עובד לשעבר באחת המתחרות של ״בל פוטינגר״.

״איש לא הצליח להבין כיצד חברה בריטית הצליחה להשיג חוזה של מיליוני דולרים עם ארה״ב, כאשר היו חברות לא פחות טובות בארה״ב שיכלו לבצע את אותה עבודה״, אומר אנדריו גארפילד, עובד לשעבר ב״לינקולן גרופ״, המכהן כיום כחבר בכיר במכון (האמריקני) לחקר מדיניות חוץ. ״החברות האמריקניות כעסו״.

איאן טוניקליף, קצין בריטי לשעבר, עמד בראש פאנל של שלושה חברים בממשלת המעבר של עיראק (שהוקמה לאחר הפלישה). הפאנל בחר ב״בל פוטינגר״ ב-2004 כזו שתקדם את הבחירות הדמוקרטיות בעיראק.

לדברי טוניקליף, החוזה, שעמד על סכום של 5.8 מיליון דולר, נחתם לאחר שממשלת המעבר הבינה כי מאמציה מבית להעלות את מודעות הציבור לבחירות דמוקרטיות בעיראק לא השיגו את יעדם. ״ניהלנו מכרז מהיר יחסית, אם כי תחרותי, לאיתור חברות יחסי ציבור״, נזכר טוניקליף.

אישה עיראקית חולפת על פני לוח מודעות עם הכיתוב "סיורים ושיירות צבאיות הם למען ביטחונך", בבגדד, אוגוסט 2006 | תמונה: Karim Sahib/AFP/Getty Images

טוניקליף אמר כי ״בל פוטינגר״ הייתה אחת מבין שלוש חברות שנענו למכרז, וכי ההצעה שלה פשוט הייתה הטובה ביותר בהשוואה לשאר המתחרות.

אבל לא רק ״בל פוטינגר״ קיבלה כסף מהפנטגון. הלשכה לעיתונות חוקרת גילתה כי בין 2006 ל-2008 יותר מ-40 חברות קיבלו תשלום עבור מתן שירותים שונים, כגון הפקת תשדירי טלוויזיה ורדיו, הפקת סרטוני וידיאו, שלטי חוצות, פרסום וסקרי דעת קהל. אלו כללו חברות אמריקניות כגון ״לינקולן גרופ״, ״לאוני תעשיות״ ו-SOS אינטרנשיונל, כמו גם חברות היושבות בעיראק כגון ״Cradle of New Civilization Media״, Babylon Media ו-Iraqi Dream.

אולם הסכומים הגבוהים ביותר הועברו ל״בל פוטינגר״.

לדברי גלן סגל, שעבד בצוות משימה מיוחד בתחום התקשורת האסטרטגית בעיראק ב-2006, נעשה שימוש בקבלנים משום שלצבא חסרה המומחיות הנדרשת, ומשום שפעל בתחום ״אפור״ מבחינה משפטית.

כיסוי פניו של סדאם חוסיין בדגל ארה"ב לא הועיל למוניטין של ארה"ב. חברות יח"צ נשכרו במטרה למצוא דרכים מתוחכמות יותר להעביר מסרים לציבור בעיראק | תמונה: Ramzi Haidar/AFP/Getty Images

במאמר שפרסם ב-2011, מציין סגל כי החוק האמריקני אסר על הממשל להפעיל תעמולה כלפי תושבי ארה״ב. וכיוון שבאופן תיאורטי, בעידן הגלובלי, תושבי ארה״ב היו יכולים לצפות בתשדירים שהופקו בעיראק, ״הצבא נקט משנה זהירות בכך שלא ביצע בעצמו את כל ה… פעילויות״, כתב סגל.

סגל טוען כי פעולות הפצת מידע בכלי התקשורת, מהסוג שצוינו כאן, הצליחו להשפיע על המצב בעיראק. לא כולם מסכימים איתו. מחקר שנערך ב-2015 על ידי תאגיד ראנד, צוות חשיבה צבאי, הגיע למסקנה כי ״הניסיונות להעריך האם המאמצים ליידע, להשפיע ולשכנע הצליחו, הוכחו כמאתגרים בקרב הממשל ומשרד ההגנה״.

ב-2011 הופסקה מעורבותה של ״בל פוטינגר״ בשליחות ממשלת ארה״ב, כאשר חיילי הצבא האמריקני נסוגו מעיראק. ב-2012 החברה החליפה בעלים, ולמבנה הארגוני הנוכחי שלה אין כל קשר עם היחידה שפעלה בעיראק ושנסגרה ב-2011. מובן שאנשי המפתח שעבדו באותה יחידה מכחישים כל קשר לנושא.

וולס עזב את עיראק פחות משנתיים לאחר שנחת שם. הוא חווה לחץ רב לאחר שנאלץ לצפות בסרטי וידיאו קשים המתארים את זוועות המלחמה, יום אחר יום.

כיום הוא חש אמביוולנטיות ביחס לתקופה שבה ייצר חומרי תעמולה עבור צבא ארה״ב. המטרה של ״בל פוטינגר״ בעיראק הייתה להדגיש את האלימות חסרת הטעם של אל-קאעידה – פרסום שבאותה תקופה, כך חשב, בוודאי יכול היה להשיג השפעה חיובית כלשהי. ״אולם אז, באיזשהו מקום במצפון שלי, תהיתי האם זה באמת הדבר הנכון לעשות״, הוסיף.

בל סיפר כי הוא חש ״גאה״ בעבודה שעשתה ״בל פוטינגר״ בעיראק. ״עזרנו במידה רבה לפתור את המצב״, אמר. ״אמנם לא מספיק, לא עצרנו את הבלגן שצמח שם, אבל זה היה חלק ממערך התעמולה של ארה״ב״.

באשר לשאלה האם החומרים השיגו בסופו של דבר את יעדם, אומר וולס, כי לעולם לא נדע באמת. ״כלומר, אם תתבונן במצב הנוכחי בעיראק, לא נראה שזה באמת עבד. אבל באותו זמן, מי יודע, גם אם זה הציל חיים של אדם אחד, זה [היה] הדבר הנכון לעשות״.

*התחקיר פורסם באתר הלשכה לעיתונות חוקרת, בשיתוף עם ה״סאנדיי טיימס״, והוא חלק מסדרת תחקירים שפורסמו על ידי ״הלשכה לעיתונות חוקרת״ בנושא קבלנים צבאיים בעולם.