וודי הרלסון, איילה פישר, ג'סי אייזנברג ודייב פרקנו כארבעת המופלאים
"האשליה" אינו סרט מתח קלאסי, כפי שמצפים מסרט מתח קלאסי להיות. לוקח קצת זמן אמנם עד שמבינים מיהם הרעים ומיהם הטובים והיפה שבסרט הזה הוא שהאמפתיה נוצרת כלפי שניהם ובאיזשהו שלב אתה כבר לא רוצה שאחד מהם ינצח, אלא רוצה ששניהם ישרדו, מה גם כשמדובר בג'סי אייזנברג (הרשת החברתית), וודי הרלסון ("שבעה פסיכופטים"), איילה פישר ("גטסבי הגדול"), מלאני לורן ("ממזרים חסרי כבוד"), דייב פרנקו ("גרינברג"), מייקל קיין וכמובן מורגן פרימן הכריזמטי.
הסרט מתחיל בהצגת דמויותיהם של ארבעה קוסמים מוכשרים בטרוף: הקוסם המוכשר מייקל אטלס (אייזנברג), האסיסטנטית הקודמת שלו הנלי (פישר), מומחית בפעלולים ואפקטים, מריט אוסבורן (הרלסון), מנטליסט מפורסם לשעבר המתפרנס היום מהיפנוזה, קריאת מוחותיהם של האנשים וסחיטתם וג'ייק (פרנקו), כייס ומומחה בלהטוטי קלפים.
כל אחד מהארבעה נמצא בנקודת שפל בקריירה שלו ובדיוק בשלב זה הם מקבלים הזמנה כתובה על גבי קלף טארוט מאלמוני המזמין אותם למפגש הזוי ומלא טריקים וקסמים בבניין אפל בניו יורק. במהלך המפגש הם מגלים כי ארבעתם (שמכירים אחד את השני עוד מהעבר) אמורים לשתף פעולה יחד במופע לאס וגאסי אדיר בהיקפו שבו הם אמורים יחד לשדוד בנק בשלט רחוק.
מורגן פרימן המומחה לקוסמים ולקסמים
שנה לאחר שקיבלו את ההזמנה הם נמצאים באחד האולמות היוקרתיים של לאס וגאס. הם מעלים אל הבמה אורח אקראי שמסתבר כי הוא עובד בנק, שולחים אותו באמצעות טלפורטציה (העברת עצמים במרחב) אל כספת הבנק ושם הוא מפעיל מאוורר ענק השואב את כל כספי הכספת לכל תשואות הקהל המתפעם.
המיטיב האלמוני שהזמין אותם למופע הגרנדיוזי הזה הוא בנקאי מיליונר (מייקל קיין האגדי), כאשר לאורך כל הדרך מלווה אותם צילו של טדאוס ברדלי (מורגן פרימן), סוכן מיומן שהמומחיות שלו היא חשיפתם של קוסמים. הוא יודע הכול על קוסמים, דרכי הפעולה שלהם, הקסמים הכי מסובכים שלהם והדרך שבה הם עובדים על הקהל בעיניים.
למחרת הם מוזמנים אל משרדי האף.בי.איי, שם חוקר אותם חוקר מיומן (מארק רופולו) שלא מצליח להוציא מהם דבר ובלית ברירה משחרר אותם. אבל ברדלי נשבע שיצליח לפצח את סודם.
הם מצליחים לעשות עוד קסם דומה גדול אף יותר שהופך אותם לגיבורי על, אבל עכשיו אנחנו נמצאים בדילמה – ארבעת הקוסמים מעוררים בנו מיד אמפטיה, הם למעשה לא שודדים את הבנק לצרכיהם הם אלא משמשים מעין רובין–הודים. מורגן פרימן, למרות שהוא מתנצח ללא הרף עם הארבעה, מצליח לחשוף את מעשיהם, יודע בדיוק איך הם עושים את מה שהם עושים ונמצא כל הזמן צעד אחד מאחוריהם, והוא כל כך מקסים שקשה לראות אותו מובס.
האשלייה מתחילה
ואילו מייקל קיין, אף הוא מעורר אמפטיה כי במהלך אחת ההופעות כל כספו נשדד בבת אחת בטענה שהוא גרם עוול למישהו (ואת זה לא נגלה לכם כי צריך להשאיר משהו לצופה).
מה שכן אפשר להגיד זה שהסוף מפתיע למדי והסרט עצמו הוא קצבי, שונה ומיוחד, עם הרבה אילוזיות ופעלולים מיוחדים ומרתקים וגם מרדפים טובים. אחרי שחושפים את הקסמים והאילוזיות, מגלים מה נמצא מאחורי ההולוגרמות וחודרים לתוך חדרים נסתרים, מגלים מאחוריהם עוד רובדים, תככים, נקמות, התאגדויות סודיות ועוד הפתעות על גבי הפתעות. כל זאת עד לרבע האחרון שלו שבו מתגלה הכול ויש איזו הרגשה כי כאן קצת נמאס לבמאי לואי לטרייר שלזכותו שני שוברי קופות רציניים – "הענק הירוק" ו"התנגשות הטיטאנים". החלק האחרון של הסרט הוא חסר משמעות, איטי, מייגע ומאכזב וצפוי למדי.