הפיזיקאים שמייעצים ל״נוקמים״

תמונה: יח״צ

רק כשלימוזינה עצרה מול דירתו הצנועה בניו-יורק כדי להסיע אותו לשדה התעופה, הבין בהתרגשות האסטרופיזיקאי אדם פרנק, שזה עומד להיות היום המאושר בחייו. כשהיה על המטוס, בדרך ללוס אנג'לס, נזכר בחיוך באימייל שקיבל כמה ימים קודם לכן: ״מארוול רוצה לפגוש אותך״.

מי שקורא בין השורות ימצא אלמנט בעייתי בכל הגישה המדעית הזאת של מארוול ובשיתוף הפעולה הצמוד עם המדענים

איך שיצא מהמטוס, חיכה לפרנק נהג לימוזינה נוסף, שהסיע אותו לאולפנים. במקום כבר המתין לו הבמאי סקוט דריקסון שיצר איתו קשר כמה שבועות לפני כן, והציע לו להיות היועץ המדעי של הסרט החדש שהוא מביים עבור אולפני מארוול – ״ד״ר סטריינג'״ (שעלה בימים אלו לאקרנים ברחבי הארץ). אחרי שחתם על כמה הסכמי שמירה על סודיות והורשה להציץ בתסריט הסרט, קיבל את הפניה להגיע לאולפנים.

מתוך הסרט "אנטמן". האם באמת ניתן לכווץ אדם? | תמונה: יח״צ

״דריקסון, הכותבים, המפיק בפועל ואני בילינו את היום בדיבור על הסרט״, מספר פרנק בראיון לאפוק טיימס. ״אחד החלקים הכי חשובים שדיברנו עליהם היה איך לוקחים את ד״ר סטריינג', שהוא סוג של מכשף עם כוחות שמגיעים ממקור מיסטי, ומשלבים אותו לתוך העולם הקולנועי והמדעי של מארוול״.

זאת לא הפעם הראשונה שהוליווד וסרטי מארוול בפרט פונים ליועצים מדעיים. למעשה זה מה שמארוול עושה בכל סרט שהיא מוציאה לאור – היא רוצה להתאים את גיבורי-העל שלה למציאות כפי שאנחנו מכירים אותה, לעולם שיתחבר לעולמו של הצופה. מטרת היועצים במקרה הזה היא לגרום לאירועים בסרט להיראות אמינים והגיוניים ככל האפשר, וחלקם מייעצים גם בנושאים אחרים.

המתמטיקאי ד"ר ספירוס מיכאלאקיס | באדיבות ד"ר ספירוס מיכאלאקיס

רבים טוענים שעבודתם של יוצרי הקולנוע עם מדענים העלתה את רמת הסרטים, אבל אחרים טוענים שהמדע לפעמים מתערב יותר מדי במה שעלול לדכא את מוחם היצירתי של הכותבים, במיוחד כשמדובר בסרטים של גיבורים שיצאו מקומיקס. כדי לברר את זה פנינו לכמה מהמדענים הטובים בתחומם, העומדים מאחורי הגיבורים העל-טבעיים שכבשו את המסך ואת הלב שלנו בשנים האחרונות: אנטמן, ת'ור ואיך אפשר שלא, הגיבור החדש: ד״ר סטריינג'.

לשבור את חוקי הפיזיקה

לפני כשנתיים מארוול ביקשו מהמתמטיקאי והחוקר, ד״ר ספירוס מיכאלאקיס, שיפסיק לרגע את המחקר פורץ הדרך שהוא עושה במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קאלטק), שאמור בעתיד הקרוב לחולל פריצת דרך שתאפשר לנו להשתגר בזמן ובמרחב (כן, כמו במסע בין כוכבים), ויגיע לייעץ להם בנוגע לגיבור חדש ויוצא דופן שהם עובדים עליו – אנטמן. מיכאלאקיס, שגדל ביוון על סופרמן וספיידרמן לכל היותר, שאל את עצמו כשקיבל את אותו מכתב ממארוול: ״מי זה בכלל האנטמן הזה?״

לאחר בירור קצר, הוא הבין שרבים מהגיבורים הקלאסיים של מארוול לא יעמדו ביכולותיו של הגיבור אנטמן. לא משנה כמה הם חזקים, אינטליגנטיים או בעלי יכולות, יכולותיהם עדיין מתאימות איכשהו ובהגזמה לחוקים שבהם הפיזיקה מכירה, אבל מישהו כמו אנטמן שיכול להתכווץ עד לרמה אטומית ואף תת אטומית, אל התחום הקוונטי, זוכה ליתרון על האחרים. הוא למעשה משבש את חוקי הפיזיקה המוכרים לנו.

מיכאלאקיס, אחד החוקרים המובילים בעולם בתחום הקוונטי, חשב שזה מרגש ביותר, אבל הייתה לו רק בעיה קטנה עם כל הסיפור: מה צריך לקרות כדי שאדם יוכל להתכווץ לגודל כזה קטן ויישאר בחיים?

"תמיד המדע יוכל לתאר את הדברים, אבל תיאורים והסברים הם לא הטוטאליות של מה המשמעות של להיות אנושי"

מתוך הסרט "ד"ר סטריינג'". מרדוקציוניסט למאסטר מיסטי | תמונה: יח״צ

תמונה: יח״צ

הוא התחיל לחשוב על האתגר ברגע שעלה על המטוס בדרך לאולפנים. ״זה ריתק ואתגר אותי לחשוב שאנטמן עובד עם כיווץ״, הוא מספר בראיון לאפוק טיימס. ״סטאן לי, שהיה נשיא מארוול, החליט עם הכותבים שלו שזה נעשה באמצעות כיווץ המרחב שבין האטומים. אבל מהידע שלי בפיזיקה הבנתי שזה לא ילך, והתחלתי לחשוב במהלך הטיסה, איך אני גורם לזה לקרות״.

כשהגיע לשם, חיכה לו פול ראד בכבודו ובעצמו (השחקן שמגלם את אנטמן, וגם אחד הכותבים), הבמאי פייטון ריד והכותבים האחרים.

״היו להם הרבה שאלות״, מספר מיכיאלאקיס, ״במיוחד לפול ראד. הכותבים במארוול עורכים מחקר לפני שהם כותבים, אבל הבעיה היא שאין להם הרקע המספק כדי לקבוע מה נכון ומה לא. אבל כשהגעתי לשם הבנתי שהם כבר כתבו את התסריט, ושהביאו אותי בעיקר כדי לאשר את החלק המדעי. זה קרה שבוע לפני שהם התחילו לצלם, אז לא יכולתי לומר 'כלום מזה לא אפשרי'. הייתי צריך למצוא דרכים יצירתיות שבהן זה יעבוד.

״הבעיה הראשונה שהייתה לי עם אנטמן, וכך גם אמרתי להם, היא לאן המסה שלו נעלמת כשהוא מתכווץ. אם היא נותרת כפי שהיא ולא משתנה, היא תהיה גדולה מדי אחרי הכיווץ. אבל אנטמן אמור לרכב על נמלים ולקפץ במהירות״.

החליפה שלו עוזרת לו להתכווץ, לא?

״כן, בחליפה יש סוג של חומר או נוזל שמאפשר לו להיות קטן יותר. יש לה סוג של אלקטרו-מגנטיות או משהו אחר שמתנגד למסה. אבל עדיין, זה לא ממש אפשרי. כשאתה קטן כל כך אתה מתקשה לנשום, יש לך בעיה לראות, אתה גם רואה את העולם בדרך אחרת, ויש גלים שונים של אור. כשאתה מתכווץ גם החום מתנדף, ואתה מאבד את חום גופך מהר מאוד כי השטח שלך הצטמצם משמעותית. אלו הם רק חלק מהדברים שדיברנו עליהם״.

אז לא פתרתם את בעיית הכיווץ בסרט של אנטמן?

״מצאתי לזה רק אחר כך פתרון כשעבדתי עם ג'יימס קמרון, על רימייק של סרט משנות ה-80 Fantastic Voyage (סרט העוסק בכיווץ אנשים לרמה מיקרוסקופית כדי שיוכלו להיכנס לגופו של מישהו ולתקן בו נזקים, מ״מ)״.

איזה פתרון מצאת לזה?

״לתת לחליפה מאפיינים תרמיים מיוחדים ואיכויות מיוחדות של מוליכות-על (מצב של חומר בפיזיקה שיכול ליצור שדות מגנטיים חזקים, מ״מ) או דברים אחרים הקשורים לחוקי הפיזיקה כשאתה מתכווץ. אלה רעיונות הגיוניים מבחינה מדעית, למרות שהיום עדיין אי אפשר ליישם אותם״.

איפה עוד תרמת להם?

״אולי את זוכרת שאחד הדגשים החשובים ביותר בסרט היה שמייקל דאגלס רוצה להבין איך התחום הקוונטי עובד כדי שהוא יוכל להגיע לשם ולהחזיר את אישתו שהלכה שם לאיבוד. יש גם סצנה שבה אנטמן מקריב את עצמו – הוא מסובב את הווסת כדי שיאפשר לו להפוך לקטן מספיק, ברמה תת-אטומית, רמה שתאפשר לו להיכנס לחליפת הטיטניום של האויב. כשאתה הופך לממש ממש קטן, אתה נכנס לתחום של פיזיקה קוונטית ומאבד את עצמך בתוכו.

״אז ניסיתי לתאר להם שהדרך בה הפיזיקה עובדת שונה ממה שחשבו עד היום. מסתבר שבגדלים שונים של חלקיקים יש חוקי פיזיקה שונים. זה מה שאנחנו קוראים לו 'התהוות' – השוני בחוקים נוצר כשאנחנו עושים זום אין או מתרחקים. כשאתה מתרחק מהדבר הקטן, אתה מתחיל לראות תמונה מסוימת. אבל כשאתה עושה זום אין, הקונספט של זמן מרחב לא התגבש עדיין ודברים כמו מרחקים או התקדמות קדימה בזמן, לא קיימים. לכן ברגע שגיבור הסיפור מגיע לשם יהיה לו קשה מאוד לחזור״.

מתוך הסרט "ת'ור: העולם האפל". איך אל נורדי הפך לחייזר? | תמונה: יח״צ

בעולמות התודעה

הסרט ד״ר סטריינג' עוסק בנוירו-כירורג ניו-יורקי (שאותו מגלם בנדיקט קמברבאץ'), שמאמין שהוא הטוב ביותר ויודע הכול. יום אחד הוא עובר תאונת דרכים שגורמת לפגיעה חמורה בידיו. הוא הופך לחסר אונים ומחפש להירפא. הוא מגיע לנפאל, שם הוא פוגש את ה״רוח העתיקה״ (״The ancient one״), שמראה לו דרך חדשה וגורמת לו להבין שהוא בעצם לא יודע כלום על המסתורין של היקום, על עצמו ועל היכולות שיש לו.

האסטרופיזיקאי ד"ר אדם פרנק | באדיבות ד"ר אדם פרנק

פרופ' אדם פרנק, שהתבקש לייעץ לסרט, הוא אסטרופיזיקאי באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק, שעובד בימים אלה עם מחשבי-על בניסיון ללמוד על היווצרותם ודעיכתם של כוכבים ופלנטות. אבל פרופ' פרנק לא עוסק רק ב״מדע טהור״, אלא מתעניין גם בקשרים שבין מדע לרוח, ואף כתב כמה ספרים בנושא ומאמרים לגופי תקשורת, ביניהם הניו יורק טיימס.

״אני אתאיסט״, הוא מתוודה בראיון לאפוק טיימס, ״אבל יש לי עניין גדול ברוחניות. יש לי הרבה מה לומר על זה, במקום לפסול את זה בקלות כמו שאתאיסטים רבים עושים״.

הכרת את ד״ר סטריינג' כשפנו אליך?

״לא!״ הוא צוחק, ״לא קראתי את ד״ר סטריינג'. כשגדלתי הייתי מאוד רדוקציוניסט ומטריאליסט, האמנתי שהדבר היחיד שיש בעולם הם אטומים והחוקים שמעל האטומים ושכל דבר נוצר מזה. התעניינתי באיירון-מן, כי הוא בנה חליפה, התעניינתי בספיידרמן כי הוא קיבל את הכוחות שלו מעכביש רדיואקטיבי, ואקס-מן משינוי גנטי. ד״ר סטריינג' הוא לא דמות שהתאימה לראיית העולם שלי עם כל הפולחן שלו״.

אבל לפני כעשור, מספר פרופ' פרנק, הכירו לו את הבמאי סקוט דריקסון (״כשהעולם עמד מלכת״), וההיכרות ביניהם שינתה אצלו כמה דברים בחשיבה. ״סקוט הוא תאיסט, הוא פילוסוף דתי, הוא דתי מאוד, אבל הוא מכבד מאוד את המדע, ואני אתאיסט עם זיקה לרוחניות, אז התחלנו לשוחח על המקומות החשובים שבהם המדע והרוחניות נוגעים זה בזה״.

כשדריקסון החל לעבוד על הסרט ד״ר סטריינג' והבין שמה שיעסיק את הגיבור שלו הוא הקונפליקט שבין מדע לרוח, הוא פנה ללא היסוס לפרופ' פרנק. בסרט, סטריינג' הופך ממנתח ואיש מדע אתאיסט, למאסטר שמתמרן את המציאות באמצעות התודעה, ועובר בין ממדים ויקומים.

תמונה: יח״צ

״דיברנו על סצנות ספציפיות, סקוט רצה במיוחד להרגיש את השפה המדעית. יש סצנה שבה המאסטרית 'רוח עתיקה' (שמגלמת טילדה סווינטון) עומדת מול סטריינג'. סטריינג' בא למנזר בנפאל כדי להחלים, הידיים שלו הרוסות. הוא בא לשם רק כדי להחלים. הוא רדוקציוניסט, הוא לא רוצה לשמוע שום דבר מהדברים המיסטיים, הממבו ג'מבו, אבל היא נותנת לו אותם. אז יש שם דיאלוג מעניין ומשמעותי מאוד ביניהם. דריקסון רצה לדעת מה מדען רדוקציוניסט יגיד למאסטר כזה. אז עיצבנו את הסצנה הזאת.

״כי כמדען וכרדוקציוניסט לשעבר, אני יודע בדיוק איך דיאלוג כזה נראה. עד היום אין לי סבלנות לניו-אייג'. כשאני מדבר עם מישהו שהוא מאוד ניו-אייג', שאומר לי שמכניקה קוונטית מראה שבודהיזם הוא נכון, אני מתרגז. לכן יכולתי לעזור פה. דיברנו גם הרבה על יקומים מקבילים, שהוא רעיון מדעי שסיפרתי להם עליו ואני חושב שהם לקחו חלק מהטרמינולוגיה שלי״.

אז היית אומר שד״ר סטריינג' הוא התגלמות של הדיאלוג בינך לבין דריקסון?

״כן. אני מאמין שתמיד נצטרך להסביר ולתאר דברים באמצעות המדע, אבל התיאורים וההסברים הם לא הטוטאליות של מה המשמעות להיות אנושי. זה, מהפרספקטיבה שלי, מה שמאפשר ליכולות של ד״ר סטריינג' להתקיים בעולם המדעי.

״מה שמעניין אותי ברוחניות הוא שזאת דרך שמחייבת אותך להתנסות באמת. וההתנסות חשובה כי אי אפשר לרדד אותה לכמה הסברים. הסברים הם רק מילים. כשאתה מתנסה בסבל, בין אם אתה מאבד מישהו או שאתה אבוד, ההסברים הופכים לזבובים, הם חסרי משמעות. העובדה שד״ר סטריינג' איבד את ידיו, את היכולות שלו כמנתח, דחפה אותו לראות מעבר להנחות שהוא הגיע אליהן בחייו לפני כן״.

אל או חייזר?

סטריינג' הוא דמות שונה מבחינה מדעית מהדמויות האחרות שראינו עד כה במארוול, מסביר פרופ' פרנק. ״תראי את ת'ור למשל, הדמות שלו היא במקור אל, אבל הם אומרים בסרט שהוא חייזר. וכל הדברים של ת'ור, זאת פשוט טכנולוגיה חייזרית. ככה העולם הקולנועי של מארוול מטפל בחלק המיתולוגי של עולם ספרי הקומיקס של מארוול. אבל אי אפשר היה לעשות את זה עם ד״ר סטריינג', כי הכוחות שלו שונים לגמרי, הם באופן ברור קסם וכישוף״.

אבל פרופ' פרנק לא שימש כיועץ המדעי לסרט ת'ור, אלא האסטרופיזיקאי שין קרול מקאלטק. על התפקיד הוא שמע לראשונה דרך אשתו, שמנהלת ארגון המעודד שיתופי פעולה בין סרטים למדענים. כך קרול ושני מדענים נוספים הכירו את הבמאי קנת' בראנה (״המלט״, ״ג'ק ראיין: גיוס הצללים״), ואת התסריטאי. האתגר היה לקחת דמות קומיקס שהיא אל, ולהפוך אותה לחלק מהעולם המדעי של מארוול.

כשהיה על המטוס, נזכר בחיוך באימייל שקיבל כמה ימים קודם לכן: "מארוול רוצה לפגוש אותך"

״דיברנו על נושאים רבים הקשורים בעולם של ת'ור, ומאז שהתסריט נכתב לסרט הראשון הוא השתנה פעמים רבות״, כותב קרול בבלוג שלו. ״אתם בטח תוהים היכן למדע יש מקום בסרט על ספר קומיקס שעוסק באל נורדי עם גלימה אדומה, שמניף בידו פטיש קסום. למעשה יש שני דברים שבהם עזרנו. הראשון היה לבנות מסגרת קוהרנטית לעולם של מארוול – בסופו של דבר, הסיפור של ת'ור, אל הרעם, יצטרך להתאים לעולם של איירון-מן – כיוון ששתי הדמויות הן חלק מהנוקמים. הדבר השני היה פיתוח דמותה של הפיזיקאית, בגילומה של נטלי פורטמן, במטרה שמה שהיא תעשה ותאמר יהיה אמין״.

לקרול היה חלק בדיאלוג שמתרחש בתחילת הסרט, שמסביר בהמשך את היכולת של ת'ור לעבור בין עולמות: פורטמן מסבירה שאפשר לעשות זאת דרך ״גשר רוזן-איינשטיין״ וכשהמתלמדת שלה אינה מבינה מה היא אומרת לה, פורטמן עונה: זה ״חור תולעת״.

קרול מסביר שנשיא אולפני מארוול, קווין פייג', שואף שהסרטים ״יהיו הגיוניים״. ושלמרות שזה לא העולם שלנו ושזה דמיוני, צריך להיות סט של ״חוקי טבע״ ״השומרים על סדר בדברים.

אך מי שקורא בין השורות ובמיוחד מי שחובב מאוד ספרי קומיקס, יכול למצוא אלמנט בעייתי בכל הגישה המדעית הזאת של מארוול ובשיתוף הפעולה הצמוד הזה עם המדענים. לפוסט של קרול נמצאו כמה תגובות מעניינות שתפסו את תשומת לבי, כמו זאת למשל: ״אני לא מבין למה המפיקים הרגישו שהם צריכים לסטות מספר הקומיקס במובן שבו ת'ור והאייסירים הם באמת אלים, והם משתמשים באמת בקסם״.

תגובה נוספת מחובב קומיקס אחר הייתה: ״זה מסביר הכול! הלכתי לראות את הסרט היום עם בני ותהיתי מי היה זה שהרס לי את הכיף, בכך שהזריק 'מדעיות אתאיסטית ומטריאליסטית' לסרט על מיתולוגיה נורדית'״.

אמנם התגובות היו לסרט ת'ור, אך יש להניח שישנן דמויות אחרות בעולם של מארוול שניתנה להן פרשנות מדעית מדי. ד״ר סטריינג' למשל ככל הנראה ימשוך גם הוא תגובות כאלו. מנגד, קורה גם אפקט הפוך – משהו בעולם הפנטסטי של מארוול ובעבודתם של התסריטאים נגע ברוחם של המדענים, ואף השפיע על מחשבתם, לפחות על אלה שהיו בדיאלוג איתם.

״הייעוץ למארוול גרם לי לנסות לענות על שאלות עמוקות הרבה יותר מאלה שהתעמקתי בהן במחקר שעשיתי על קוונטים״, מתוודה המתמטיקאי מיכאלאקיס, שככל הנראה הגיע לפריצת דרך משמעותית בתחום הטלפורטציה.

״בגלל כל השאלות הנאיביות של השחקנים והבמאים, הייתי חייב להבין איך לשבור את חוקי הפיזיקה. כדי לעשות את זה, הייתי צריך להבין האם חוקי הפיזיקה הם בכלל חוקים. הייתי צריך לשאול מאיפה הם באים ולמה המשוואות האלו אמיתיות לעומת משוואות אחרות. התחלתי לחשוב יותר לעומק על כל ההנחות, אפילו על אלו של הפיזיקה הקוונטית״.

איפה עומד המחקר שלך על טלפורטציה?

״כרגע אני במצב שבו אני רואה איך כל חלקי הפאזל מתחברים. אני רק צריך זמן כדי לכתוב את הדברים, ולקשר את הרעיונות האלו עם הקהילה המדעית, כדי לוודא שאני לא משתגע. עד כה, הכול טוב וזה קורה״.

אז בעתיד נהיה מסוגלים לשגר את עצמנו ממקום אחד לשני?

״כן, זה הרעיון. ברגע שאתה מבין מאיפה המרחב, הזמן וחוקי הפיזיקה מגיעים, ברגע שאתה מבין מה גורם לזה לקרות, אתה לומד לעשות מניפולציה על המשאב הזה, וכך אתה אמור לנסוע בזמן, לפתוח חורי תולעת, לשבור את חוקי הפיזיקה ולהנדס את המציאות״.