שומר הסרטים הנפיצים

ג'ורג וילהמן, אחראי על הסרטים הנפיצים | תמונה: Shawn Miller

זאת הייתה שעת ערב, כשהאמן רפאל עמד לבדו על סולם בארמון האפוסטולי בוותיקן, וצייר את אחת הדמויות מהפרסקו החדש שלו. כשסיים עבר לדמויות נוספות: חכמים מיוון העתיקה, גיבורי הספרות מהתקופות הקלאסיות והנוצריות ופילוסופים קדומים. במרכז התמונה צייר רפאל את אפלטון ואריסטו, עומדים זה לצד זה ומחזיקים בספרים שכתבו.

מאה שנה אחורה, אף אחד לא האמין שפרסקו באיכות כזו יכול בכלל להופיע על קיר ברומא, שלא לדבר על קירות הוותיקן. ציור של ״כמה זקנים מיוון העתיקה״ העומדים במרכז הציור, נשמע היה כמו רעיון משונה.

משמרים סרטים ישנים עבור העתיד | JIM WATSON_AFP_Getty Images

אז מה השתנה? רצונם וסקרנותם של בני תקופתו של רפאל, מלומדים אירופים, שהחלו לקרוא ולתרגם כתבים מתקופת יוון העתיקה, כתבים שנפלו במשך מאות ימים לחשיכה. הם קראו ותרגמו מיוונית ללטינית את אפלטון, את אריסטו, את פיתגורס ואחרים. הם חרשו על ספריות המנזרים, גילו ותרגמו מחדש ספרים על פילוסופיה ואסתטיקה עתיקה. הכתבים עוררו בהם השראה, והובילו אותם לתקופה יצירתית חדשה שהיא ״תקופת הרנסנס״.

אמנותם של ציירים כמו לאונרדו דה וינצ׳י, לצד הארכיטקטורה והפריחה האינטלקטואלית של אותה תקופה, קרו הרבה בזכות התגלותם המחודשת של כתבי תרבות יוון העתיקה.

הסרטים הנפיצים הם חלק מאוסף אודיו ויזואלי ענק של יותר מ-1.4 מיליון סרטים בפורמטים שונים

כעת, תארו לעצמכם שעוד 100 שנה מהיום, גם התרבות שלנו תיפול לחשכה. אולי משטרים דיקטטוריים ישלטו בעולם. אולי האמנות, המדע וכל מקומות העבודה יוחלפו ברובוטים. אבל אז לפתע קורה דבר מדהים. מישהו מגלה בטעות ספריה סודית המאכסנת קופסאות משונות. הקופסאות נראות מסקרנות אז הוא מתקרב אליהן.

אחר כך הוא מזהה שליד הקופסאות ממוקמת מכונה, ומבין שמה שנמצא בקופסאות צריך להיכנס אליה. הוא לוחץ על המתג ואור מוקרן על הקיר שמולו. ״זה סרט״, הוא מזהה, אבל לא מהסוג שהוא מכיר. זה בשחור לבן. האישה נראית משוחררת מאוד, משוחחת בחופשיות עם גברים, וכשהם הולכים היא פונה אל הפסנתרן ואומרת לו: ״נגן את זה שוב, סם״. הפסנתרן מנגן צלילים שלא שמע מעולם.

וילהמן בודק פגמים בסרט | צילום: Shawn Miller

הוא מוציא את הסרט מהמכונה, מחזיר אותו לקופסה ומבחין בתווית המתקלפת: ״קזבלנקה״. הוא מוציא קופסה ממקום אחר שעליה כתוב: ״נאומו של מרטין לותר קינג״, ועוד קופסה: ״Imagine״. מה זה? הוא חושב לעצמו. אנשים היו פעם חופשיים?

ג׳ורג׳ וילהמן, איש פשוט מווירג׳יניה שאוהב מאוד סרטים ישנים, רצה מגיל צעיר להיות האדם שיוודא שלאנושות תישאר מזכרת מהתקופה שבה אנחנו חיים. ״ומה טוב יותר מסרטים כדי להיזכר מי היינו״, הוא אומר בראיון לאפוק טיימס. אבל וילהמן אינו עושה זאת כתחביב, ואת הסרטים הוא לא שומר בספריה. יש לו בונקר אטומי מתחת לאדמה.

הסרטים הנפיצים

טוב, הבונקר לא ממש שלו, אלא של ספריית הקונגרס. בעבר המקום שימש כמפלט לנשיא ארה״ב ולמשפחתו במקרה של מתקפה גרעינית, ונשמרו בו יותר מ-4 מיליארד דולר למקרה חירום. ב-2007 הבניין הפך למקום שאוגר את היצירה הוויזואלית של ארה״ב ושל ארצות אחרות.

וילהמן אחראי ושומר על סרטים מיוחדים המכונים ״סרטים נפיצים״. הם צולמו מתחילת ימי הקולנוע בסוף המאה ה-19 ועד לשנות ה-50. בסיס הסרטים מכיל ניטרוצלולוזה, חומר דליק ונפיץ במיוחד, שהופך את הסרטים למסוכנים כאשר הם מתכלים ונרקבים.

משמרים סרטים ישנים עבור העתיד | יצלום: Shawn Miller

הסרטים הנפיצים של וילהמן הם חלק מאוסף אודיו-ויזואלי ענק של 1.4 מיליון סרטים בפורמטים שונים: סרטי קולנוע, אנימציה, טלוויזיה ואפילו פרסומת. רק כ-50 אחוז מהם שרד מתחילת ימי הקולנוע ועד היום. גם ישראל סובלת מבעיה דומה – מחצית מהסרטים שיוצרו בארץ נעלמו, ובהשוואה לארה״ב שמנסה לשמר את הקיים, בישראל הסרטים ממשיכים להיעלם.

יש סרטים שבקושי צפו בהם בתקופתם, מדוע חשוב לשמור עליהם? 


״אתן לך דוגמה. במהלך מלחמת העולם השנייה, הביון האמריקני לקח סרטים רבים מגרמניה הנאצית והביא אותם לכאן. כמובן שכמה מהם קשים לצפייה, אבל שימרנו אותם, כי הם חשובים ואי אפשר שאנשים ישכחו מה קרה. אנחנו לא מראים אותם לאף אחד, אבל אם מישהו צריך לראות אותם הוא יכול. חלקם מגטו ורשה למשל – אנחנו יודעים שהם חלק מסרט שהנאצים חיברו כדי להראות ׳כמה טוב הם מטפלים ביהודים׳. כשהם סיימו עם הסרט הם נפטרו מזה, והיום זה אצלנו. שמרנו גם את הסרט שנוצר במשפטי נירנברג.

אני רוצה לוודא שלאנושות תישאר מזכרת מהתקופה בה אנחנו חיים

״בצד השמח יש לנו אנימציה, קומדיות וקלאסיקות גדולות: סרטים כמו קזבלנקה; את הנגטיבים של פינוקיו, של פרנקנשטיין; ויש לנו גם סרטים אחרים פחות קלאסיים, ואולי הם גם לא הכי טובים, אבל הם חלק מהמורשת שלנו, והם ראויים להישמר. יש ציטוט של הפילוסוף ג׳ורג׳ סנטיאנה שאומר: ׳אלו שלא זוכרים את ההיסטוריה, נידונים לחזור עליה׳. אני מרגיש שהאחריות שלי היא לוודא שאנשים יזכרו מה קרה״.

אתם עובדים עם רשימה של סרטים שאתם מנסים למצוא? אנשים מתקשרים אליכם? איך זה עובד?


״פעמים רבות אנשים מתקשרים, ודבר נוסף שקורה עכשיו הוא שיש הרבה אספני סרטים שכעת נמצאים בשנות ה-80 שלהם ויותר. הם נותנים לנו את האוסף. מאחרים אנחנו קונים, וחלקם נפטרים והאוסף מגיע אלינו״.

יש סרט מפורסם שהיינו מאבדים ללא השימור? 


״לפני כשנתיים הגיע אלינו סרט שצולם בעקבות ספר פופולארי מאוד בארה״ב שנקרא ׳רמונה׳. הספר הפך לסרט אילם ב-1928. כיכבה בו דלורס דל ריו, שחקנית מקסיקנית מפורסמת מאוד ואהובה. זה היה סרט שהצליח מאוד בתקופתו והיה להיט. אבל אחרי 1932 הוא נעלם ונותר ממנו רק זיכרון וכמה תצלומים ללא עותק. עד לפני כעשר שנים, כשהיסטוריון של הקולנוע מצא להפתעתו עותק של הסרט על מדף בארכיון הסרטים בצ׳כיה״.