האיש שרואה את העולם כמו במטריקס

תמונה: Fotolia

הסיפור של ג'ייסון פאדג'ט, 47, התחיל לפני כ-15 שנה. באותו ערב, כמו בשאר ימי השבוע, הוא החליט לצאת לבלות בבר הקריוקי האהוב עליו בעיר מגוריו טאקומה, במדינת וושינגטון. סמוך לחצות הוא הלך לבר להתרענן עם כוס קולה. הוא הבטיח לחבריו טרמפ הביתה לאחר הבילוי, ולכן הקפיד לא להשתכר באותו לילה. כשהיה צעדים ספורים מחוץ לדלת הבר, הוא הרגיש חבטה עזה בראשו שמוטטה אותו על ברכיו. בתוך החשכה של הכרתו המתערפלת הוא הרגיש שתוחבים ידיים לכיסי מעילו, וכשלא הצליחו למצוא שם את ארנקו, המשיכו להמטיר על ראשו עוד אגרופים ובעיטות, ואחר כך שמע רק צעדים מתרחקים במהירות.

אחרי דקות ארוכות הוא הצליח להתרומם לאט על רגליו, מתנדנד לעבר מכוניתו. למזלו בית החולים היה קרוב. בבדיקות התברר שהוא סובל מזעזוע מוח קשה. הרופא נתן לו משככי כאבים ושלח אותו הביתה.

יש אין-סוף מציאויות שונות, וכולן נכונות באותה מידה

פאדג'ט לא ידע שבאותו לילה הוא השאיר את ה"אני" הישן שלו בכניסה לבר, ובמקומו נולד ג'ייסון פאדג'ט חדש לגמרי. "כשקמתי למחרת בבוקר כל העולם סביבי נראה אחרת", סיפר לי פאדג'ט בראיון קודם שערכתי איתו, "אבל חשבתי שיש לי הזיות בגלל כל משככי הכאבים שנתנו לי בבית החולים".

כשפתח את הברז באמבטיה, הוא ראה מניפה של קרני אור ססגוניות יוצאות במאונך מזרם המים, לכל הכיוונים, עוברות את הכיור ומעבר אליו אל מה שנראה לו כאין-סוף. כשהציץ לחצר מבעד לחלון, העלים על העץ נראו כמו אוסף של אין-סוף משולשים זעירים מחוברים זה לזה באין-ספור צורות. בניסיון לעורר את עצמו מתוך מה שנראה כהזיות הוא הלך להכין לעצמו כוס קפה. כאשר מזג את החלב לקפה הוא ראה את החלב מסתחרר בתוך הקפה במעגל ועוד מעגל קטן יותר ועוד באין-סוף מעגלים הולכים וקטנים משתלבים אחד בתוך השני בסדר מופלא, כמו בקונכייה.

סקלר ספירלי | תמונה: באדיבות ג'ייסון פאדג'ט

גם כל הדירה עצמה והחפצים שבתוכה הפכו לאוסף של צורות גיאומטריות. פאדג'ט היה בטוח שמשהו השתבש במוחו כי היו גם סימפטומים פיזיים: כאבים עזים, ורעד בלתי נשלט בכל הגוף. בבדיקה נוספת בבית החולים נאמר לו שלא רואים פגיעה מוחית והסימפטומים בוודאי יחלפו בהמשך.

אבל הסימפטומים לא חלפו. כל העולם סביבו המשיך להיראות כמו אוסף של צורות גיאומטריות מסובכות שבהדרגה משכו את ליבו יותר ויותר במורכבות האין-סופית וביופי שלהן. הוא התמלא סקרנות לחקור מה קרה לאנשים אחרים שחוו כמוהו פגיעה בראש. הוא התחיל בחיפוש קצר באינטרנט שהלך והתארך, עד שלאחר שבוע מצא את עצמו גולש ימים ולילות בניסיונות לפענח ולהבין מהן הצורות המופלאות האלה שהוא רואה, במקום העולם שהיה רגיל לראות קודם.

יהלום לבן ושחור | תמונה: באדיבות ג'ייסון פאדג'ט

מבחור שהתעניין רק בבילויים, הוא הפך לחוקר אוטודידקט שבוי בתשוקה אדירה לדעת ולהבין כל מה שקשור במתמטיקה ובמיוחד בגיאומטריה. העולם החדש שנגלה לפניו נראה לו כל כך מושך ומלא קסם, עד שהוא החל לאבד עניין בעולם החיצוני.

יום אחד, בהתקף של פאניקה הוא כיסה את כל החלונות בביתו בשמיכות כהות, מסרב לכל קשר עם העולם החיצון. "אולי זה היה כמו לחזור לרחם, לפני שאוכל לחזור לעולם כאדם חדש", הוא כתב בספרו "חבטה של גאונות" (Struk by Genius 2014).

ארבע שנים חי פאדג'ט בבדידות בתוך דירתו החשוכה שבעיניו נראתה כמו מערת קסמים. מתוך הצורות הגיאומטריות שהתגלו בפניו ללא הפוגה, ומתוך מה שלמד במשך הזמן באינטרנט, הוא הבין שהוא בעצם רואה מול עיניו ייצוג ממשי של הנוסחאות המתמטיות שמסבירות תופעות שונות ביקום, שאותן כל כך התקשה להבין בימיו בבית הספר.

העין של המספר האינסופי פאי (π) | תמונה: באדיבות ג'ייסון פאדג'ט

כך המשולשים של העלים על העץ נראו כמו תצוגה חוזרת ונשנית של משפט פיתגורס, וכאשר אותם משולשים חתכו את עיגולי השמש שעל העץ, הם נראו כמו פרוסות של נוסחת ה"פיי", אותו מספר אין-סופי שמתחיל בספרות 3.141592; ומעגלי החלב בתוך הקפה שלו היו כמו הנוסחה המתמטית של עולם הפרקטלים שניסח מתמטיקאי בשם בנואה מנדלברוט: צורות שחוזרות על עצמן כל הזמן בטבע, יותר ויותר קטנות, ובכל אחת מהצורות הקטנות נמצאת גם הצורה השלמה. פאדג'ט ראה את השלם בכל חלק זעיר, בכל דבר שבו התבונן: עלה של עץ, אדווה במים, עננים וגוף האדם.

בניסיון להסביר לאנשים את העולם המופלא שהוא רואה, הוא פשוט התחיל לצייר את כל מה שראה. להפתעתו, אף על פי שהיה ידוע במשפחתו כחסר כל כישרון בשרטוט או בציור, מאות הציורים שצייר יצאו מורכבים, מסודרים ומדויקים להפליא.

ביקוע – hw=mc2 | תמונה: באדיבות ג'ייסון פאדג'ט

חוקרת המוח פרופ' בריט ברוגארד מאוניברסיטת מיסורי בסנט לואיס, ארה"ב, בדקה את פאדג'ט. היא הסבירה שבסריקות המוח שלו התברר שבאזורים מסוימים מוחו נפגע, וכדי לפצות על הפגיעה, אזורים אחרים של המוח, שאינם נגישים בדרך כלל, הפכו לנגישים אצלו. התוצאה הייתה שהוא הפך להיות מבריק, מעין סופרמן, בתחום מסוים של ידע, מה שמכונה "סוואנט" (savant).

אדם נוסף שחקר את פאדג'ט הוא ד"ר דארולד טרפרט, פסיכיאטר שנחשב לחוקר המוביל בעולם של סינדרום הסוואנט, אחרי שטיפל בין היתר בקים פיק המנוח שהיה ההשראה לסרט "איש הגשם". ד"ר טרפרט אישר את המקרה של פאדג'ט והוסיף כי "היכולות המתמטיות שגילה הן מרעישות".

ג'ייסון פאדג'ט |תמונה: באדיבות ג'ייסון פאדג'ט

האשליה הגדולה של המציאות

"היום יש לי הבנה הרבה יותר טובה איך אני חושב שהמציאות עובדת", אומר פאדג'ט בראיון שאני עורכת איתו בחודש פברואר, כשנתיים אחרי הראיון הראשון. "והמציאות הזאת הרבה יותר עשירה, עמוקה ודומה למדע בדיוני, מאשר יכולתי לדמיין אי פעם".

מה שפאדג'ט מסביר שהוא רואה מול עיניו, נשמע באמת כמו מדע בדיוני. "תדמייני שהיקום או המציאות שלנו היא כמו מסך ענק של טלוויזיה. את מתבוננת במסך ורואה תמונות חולפות של מה שקורה במציאות שלנו. לפני שהייתה לי הפגיעה המוחית, התמונות היו חולפות אחת אחרי השנייה ברצף, ללא כל רווח ביניהן, בדיוק כמו שרואים בסרט בטלוויזיה, או כמו שאנחנו חווים את המציאות. לאחר הפגיעה המוחית זה היה משהו אחר: תדמייני שהתמונות באות אחת אחרי השנייה, עם רווח ביניהן, כאילו שהמציאות מורכבת מפרוסות פרוסות של התרחשויות, ולכן הכול נראה קצת קופצני, לא חלק. הדהים אותי לראות שהמוח שלנו אכן משקף לנו את המציאות כתמונות בודדות ואחר כך מחליק את המעברים ביניהן, כך שהכול נראה בתנועה חלקה מתמשכת".

גם בתוך כל תמונה הדברים קופצניים?


"כל תמונה נראית כאילו היא מורכבת מפיקסלים קטנים, בצורה של משולשים זעירים, כמו כשיש תקלה בטלוויזיה. והפיקסלים האלה יכולים להיות יותר ויותר קטנים, כל כך קטנים שהם נראים כמו קו ישר, ואז זה לא נראה קופצני. ובתוך כל פיקסל כזה, נמצאת התמונה כולה, ממש כמו עיקרון 'היקום ההולוגרפי'".

אנרגיה מהופכת | תמונה: באדיבות ג'ייסון פאדג'ט

וכולם רוטטים במהירות מסוימת.


"כן. אנחנו יודעים שכל דבר ביקום רוטט בתדר מסוים, כמו גל. כל חוש שיש לנו הוא כזה. ראייה למשל, תלויה בגלי אור, שמיעה תלויה בגלי קול, ואנחנו מרגישים משהו חם או קר מכיוון שהמולקולות רוטטות בתדירויות שונה. ובעצם כל דבר, אני, אתם, הבנין הזה, כדור הארץ, כל דבר רוטט בתדירות מסוימת וכשהדברים נעים בחלל, הם יוצרים גלים. ואם לוקחים את זה הלאה, אנחנו רואים שאנחנו כולנו רוטטים בתדר מסוים בזמן שאנחנו נעים על כדור הארץ, וכדור הארץ רוטט בזמן שהוא נע מסביב לשמש, והשמש רוטטת כשהיא נעה מסביב לגלקסיה. אז אנחנו בעצם גל, בתוך גל, בתוך גל, בתוך גל".

ואז התחלת לשאול את עצמך שאלות.


משולש מתרחב | תמונה: באדיבות ג'ייסון פאדג'ט

"בדיוק, אבל היו לי שאלות שהתשובות עליהן יכולות להישמע לך כמו מדע בדיוני". 
כאן פאדג'ט נכנס לתוך הסבר מתחום הפיזיקה, אבל משתדל להישאר מובן. "אנחנו יודעים שיש תופעה בפיסיקה שמכונה 'אפקט דופלר'. בהתאם לתופעה הזו, התדירות של גל מושפעת ומשתנה כתוצאה מתנועה בין אובייקטים, למשל בין מכונית לבין אדם שצופה בה. הדוגמה הכי פשוטה היא אדם שעומד בצד הכביש ומתבונן במכונית נוסעת. כשהמכונית מתקרבת, הרעש שהיא עושה (רעש המנוע, או סירנה של אמבולנס), יהיה גבוה יותר מהצליל האמיתי, וכשהיא מתרחקת, הוא יהיה נמוך יותר מהצליל האמיתי.

"אם נדמיין שיש אין-סוף אנשים, שעומדים במרחקים שונים זה מזה, ומתבוננים במכונית, כל אחד מהם ישמע צליל בתדר אחר. ואז לשאלה 'איזה צליל המכונית עושה', לא תהיה תשובה אחת נכונה, כל התשובות תהיינה נכונות. באופן דומה, כל אחד שמתבונן בחולצה שלי, יכול לראות אותה בצבע שונה, כחול, אדום, צהוב, ירוק. תלוי איפה הוא עומד, ובאיזו מהירות הוא נע יחסית אלי. וכך אפשר לומר שכל דבר שכל אחד מאיתנו חווה, הוא רק פרוסה אחת של המציאות. וזה בעצם מה שבמדע בדיוני מתארים כ'יקומים מקבילים' או 'מציאויות חלופיות'. יש אין-סוף מציאויות שונות, וכולן נכונות באותה מידה".

השבלול הימי נאוטילוס | תמונה: באדיבות ג'ייסון פאדג'ט

מה שנשאר לא ברור הוא איך פאדג'ט רואה בני אדם, ואיך הם משתלבים בתוך כל הצורות הגיאומטריות, והיקומים המקבילים שמתרוצצים ללא הרף מול עיניו.

כולנו גוף אחד

"בני האדם ארוגים ומשתלבים בין כל הצורות הגיאומטריות שביקום", אומר פאדגט. "את, אני, העץ, היקום, הכול משתלב ביחד וחלק מאיזשהו מבנה גדול יותר. בעבר הייתה לי תחושה שאני נפרד מהיקום ומבני אדם אחרים, אבל היום אני רואה את הדברים אחרת. כמו שגרעין התא הוא חלק מהתא, והתא הוא חלק מגופי, כך כל דבר הוא חלק ממערכת גדולה יותר. אז במובן המילולי ביותר כולנו קשורים אחד לשני וכל דבר שכל אחד מאתנו עושה משפיע על הכול".

כולנו קשורים אחד לשני, במובן המילולי ביותר, וכל דבר שכל אחד מאתנו עושה משפיע על הכול

האם היחס שלך לבני אדם אחרים השתנה כתוצאה מראיית העולם השונה?


"יש לי היום אמפתיה חזקה מאוד לכל בני האדם, שהופיעה מיד עם כל היכולות האחרות. אני מרגיש בעוצמה רבה רגשות של אנשים אחרים, את הכאב, את המבוכה שלהם, יחד עם הרגשות שלי עצמי. אני לא יכול לסבול לראות מישהו שנפגע או כואב לו משהו, או אפילו חש אי נוחות".

אתה יוצא לעזור לו?


"בהחלט, בהחלט. גם עוזר וגם מדבר איתו כדי להפיג את המבוכה. אני מרגיש את הבדידות של האנשים בתוך מה שקרה להם".

איך אתה מרגיש כלפי האנשים שהיכו אותך?


"בשלוש השנים הראשונות דמיינתי שאני עושה להם כל דבר רע אפשרי, אבל לבסוף התפתחה אצלי אמפתיה גם כלפיהם. הבנתי שאני חייב לסלוח להם כי כשאני מריץ את האירוע כל הזמן בראשי זה גורם לחרדה לחזור שוב ושוב. בנוסף, כשאני לוקח צעד אחורה ומסתכל על מה שקרה, הכול נראה מוזר מאוד: אם השוד האלים לא היה קורה, לא היו מתפתחות היכולות שיש לי עכשיו, לא הייתי חוזר ללימודים, לא הייתי פוגש בקולג' את אשתי ששינתה את חיי לגמרי, ולא הייתה התינוקת שנולדה לנו".

מה אפשר לעשות כדי לעזור לאנשים לנהוג אחרת?


"הייתי רוצה להראות לאנשים את היקום כפי שאני רואה אותו, הייתי רוצה שיכניסו את זה לתכנית הלימודים. בחודש הבא אני נותן הרצאה בפני כינוס של כאלף מורים שבה אסביר להם איך אפשר ללמד מתמטיקה דרך הציורים שלי, שהיא דרך הרבה יותר קלה ללמוד, וגם הרבה יותר מוחשית. במקום נוסחאות מופשטות, אני מראה להם איך היקום נראה באמת. אבל מעבר לכך, זה גם כדי לתת לאנשים השראה. 
"אני רואה את האלימות בין בני אדם, את המחלות, את העוני. אבל אני גם רואה איך בני האדם וכל היקום סביבנו בנויים מצורות גיאומטריות מדהימות ביופיין. אם כולם היו יכולים לראות ולהבין את כל הפאר וההדר שיש ביקום, היו פחות רוצים לפגוע ולהרוס דברים. זו היום המטרה שלי בחיים – להראות את זה לאנשים".