אילוסטרציה: Fotolia
המסיבה נערכה על גג בניין גבוה בעיר ניו-יורק. הנוף המשגע, הקוקטיילים, הקישוטים, ה"מאפינס" ועוגת יום ההולדת המהודרת לא הותירו צל של ספק שמדובר באחת ממסיבות יום ההולדת המושקעות שנערכו זה מכבר. אפילו "ילדת יום ההולדת", מיני, נראתה מושלמת למדי. היא התנהגה יפה להפליא ונתנה לאורחיה להרגיש שמחים ועליזים, למרות שחלקם הרגישו נבוכים שלא הביאו מתנה. אחרי הכול, הם חשבו, מי יביא מתנה לכלבה?
"זה יותר נפוץ ממה שחושבים", אמרה אחת האורחות לכתבת "פוקס ניוז" ששהתה במסיבה, "כל מי שאני מכירה עושה מסיבת יום הולדת לבעל החיים שלו. זה כמו לתכנן חתונה – זה הרבה לחץ, הרבה תכנון, הרבה כסף, אבל אנחנו נהנים".
אם בעבר הכלב שימש כשומר נאמן על הבית, כיום בני האדם הפכו הם לשומריו הנאמנים
אין לי תינוק, והיא כמו הילדה שלי", הוסיפה בעלת "כלבת השמחה". "אנשים רבים שבאו למסיבה הם צעירים, שיש להם כלבים במקום ילדים".
מתברר שמדובר בטרנד צובר תאוצה – יותר ויותר אנשים במדינות מערביות מתייחסים לחיית המחמד שלהם כחלק מהמשפחה ואפילו מחשיבים את הכלב כאחד הילדים. הם עורכים מסיבות לכלבים ולחתולים בחג ההודיה, ב"ליל כל הקדושים" ויש אנשים שאף עורכים "ברק-מצווה" (נביחה באנגלית). ב-2016 כבר נערכה חתונת הכלבים הראשונה.
מה יותר כיף מאשר לחגוג יומולדת לכלב שלך? | תמונה: Fotolia
אם בעבר הכלב שימש כשומר נאמן על הבית, כיום בני האדם הפכו הם לשומריו הנאמנים. לכלב יש בעיות בכליות או בנשימה? מיד למיון כלבים. החתול רוצה לנשנש? ניתן לו חטיף; אה, וכמובן שיש לו כורסה משלו ובגדים שעוצבו עבורו. יש משפחות שדואגות גם לימי ספא ומקפידות על אוכל מאוזן ובריא. שמות כמו "בלאקי", "שוקו", ו"צ'יצי'" הוחלפו בשמות שניתנים לבני אדם כמו: "אלביס", "סקוט", "ריצ'רד" או "משה".
משפחות רבות מחשיבות את חיית המחמד שלהם כאחד הילדים | תמונה: Fotolia
כמובן שרבים מאיתנו קשורים מאוד לחיות המחמד שלנו, והבעת חיבה כלפיהן אינה דבר רע, אבל איפה עובר הגבול? האם קיים סיכוי שבעתיד לחיות מחמד יהיה מעמד זהה לבני האדם?
האזרח הכלבי
כמה חודשים בלבד אחרי שדיוויד גרים ואשתו אימצו שני חתולים, הכליה של אחד החתולים הפסיקה לפתע לתפקד והם מצאו את עצמם רצים לקליניקת חירום. החתול בילה בקליניקה שלושה ימים וראה מומחית ששלחה אותו לבדיקות. הזוג גרים, שבא לאסוף את החתול, הוכה בתדהמה כשלמד על עלות הטיפולים: 3,000 דולר.
כלבים הנחשבים לרכוש בצבא האמריקני מקבלים מדליות על מילוי תפקידם | תמונות:U.S. Air Force photo/Robbin Cresswell
"אפילו ששמחנו לשלם את הסכום, כי החתול הפך לחלק ממשפחתנו", מספר גרים בראיון ל-NBC, "זה גרם לי לחשוב, איך החיות האלו, שפעם חיו בחוץ והיו חיות פרא, נהפכו לחברי משפחה שלנו. הם נכנסים למיטתנו ואנחנו מוציאים את כל הכסף הזה… אנחנו [האמריקנים] הוצאנו כ-60 מיליארד דולר על חיות המחמד שלנו השנה (נכון ל-2014, מ"מ)".
היו חילוקי דעות בענייני משמורת. שאלו בהם 'מהי טובתה של החיה?' או 'באיזה בית החתול הזה יהיה מאושר יותר?'
גרים, עורך חדשות המדע במגזין Science, החליט שהוא חייב לחקור לעומק את הנושא. בספר שנקרא "האזרח הכלבי" (Citizen Canine) שיצא ב-2014 הוא בחן את היחסים בין אנשים לחיות המחמד שלהם וגם את ההשלכות החברתיות שנובעות מהקרבה ביניהם. במחקרו הוא ראיין אנשים בניו-אורלינס שלא הסכימו להתפנות מביתם לפני שהגיעה הסופה "קתרינה" בגלל ששירותי ההצלה לא רצו לסייע גם לבעלי החיים שלהם. בדומה להם, היה אדם שנפטר כתוצאה מכך. במקרה אחר גרים הלך לבית כלא, שם פגש אסירים רבים שהודו בפניו שהם מחזיקים בתמונות כלביהם מתחת לכרית.
כלבים מקבלים יותר ויותר זכויות בחוק | תמונה:
David-Rosen/Flickr
אך מלבד הקביעה של גרים שהיחסים בין חיות המחמד ובעליהם נהיו קרובים, מה שמעניין הוא הדרך בה החוק בארה"ב התחיל להשתנות בהתאם. "כלבים וחתולים נחשבים היום לרכוש בעיני החוק והם לא שונים מספה או מטוסטר", מסביר גרים בהרצאה שהעביר. "אבל התקבלו כל מיני החלטות בתחום המשפטי בשנים האחרונות שמטשטשות את ההגדרה הזאת. היו חילוקי דעות משפטיים על ענייני משמורת שבהם שואלים 'מהי טובתה של החיה?' או 'באיזה בית החתול הזה יהיה מאושר יותר?' דבר שאף פעם לא יקרה כשמדובר בטוסטר. החל משנת 2000 חיות מחמד יכולות לרשת כסף. דבר שלא יכול להיות אפשרי מבחינה חוקית, כיוון שכסף הוא רכוש, וחיית מחמד היא רכוש. אנחנו גם מתחילים לראות בעלים שתובעים אנשים שפגעו בחיות המחמד שלהם על מצוקה נפשית ומקבלים סכומים שמגיעים לעשרות אלפי דולרים".
בכמה מקרים, מסביר גרים, לכלבים אף היו עורכי דין משלהם. "אנחנו רואים שלמרות שחיות מחמד נחשבות טכנית לרכוש, החוק מתחיל לטשטש את ההגדרות האלו", אומר גרים, "האם הן רכוש? האם הן אנשים? האם הן משהו באמצע? זה משהו שלא קרה עבור אף בעל חיים בכל ההיסטוריה האנושית".
בארה"ב הגרפים מראים תמונה ברורה: בעוד שאחוזי הילודה יורדים, כמות חיות המחמד שאנשים מאמצים גדלה. "יש אפילו סוציולוגים שקוראים לחיות מחמד 'פרזיטים סוציאליים' – הם טוענים שכיוון שאחוזי הילודה יורדים, בה בזמן שאנחנו משקיעים יותר מדי כסף בחיות מחמד, זה עשוי להוביל אפילו להתמוטטות החברה שלנו", אמר גרים בחצי חיוך בראיון לרשת הטלוויזיה RT America.
לחבק את מלתעות
לאורך ההיסטוריה, בדתות ובמיתולוגיה השתמשו בסמליות ובהאנשה של בעלי חיים. אנחנו מייחסים להם תכונות שאנחנו מכירים כאנושיות, כדי להבין למה הן עושות מה שהן עושות. בתנ"ך למשל, החיות מופרדות לחיות עם תכונות חיוביות ושליליות – עד היום, אם קוראים למישהו "נחש", מתכוונים להגיד שהוא תככן ומניפולטיבי. כיום, אנחנו משתמשים פעמים רבות בהאנשה, לא כדי להבין את טיבן של החיות, אלא כאנלוגיה למצב המין האנושי.
הסרט "לשחרר את וילי" עזר להציל לווייתנים | תמונה: Dave Nolan ,Wikipedia
כך עושים כיום בסרטים המעניקים לחיות תכונות אופי שונות, אבל בדרך לא תמיד נכונה. מצד אחד הם מגבירים את המודעות לבעלי חיים בהכחדה ומניעים אנשים לפעול למענם, כמו ב"לשחרר את וילי" (1993), סרט שהציג לווייתן קטלן כבעל חיים ידידותי וגרם לכמה ארגונים לקום ולקרוא להצלה של לווייתנים מהסוג הזה.
ומצד שני, כשחיות מיוצגות באופן רע, כמו במקרה של "מלתעות" (סרט על כריש שתוקף אנשים שמבלים על החוף), זה תורם לסוג של עיוות בדרך בה אנחנו תופסים חיות. אחרי יציאת הסרט הודבקו סטיגמות לכרישים, ונוצרה פוביה חדשה הנקראת גליאופוביה. התמיכה בהצלת כרישים ירדה משמעותית, על אף העובדה שכרישים לא פוגעים באנשים במכוון.
חוקרים מסכימים שכשמאנישים חיות זה יוצר בסיס למערכת יחסים אתית יותר. זה גורם לנו להבין שהחיות הן יצורים חיים שצריך לכבד, שיש להן רגשות ואינטליגנציה. יש כאלו שחושבים שאפילו אם התיאור הוא יותר סמלי ולא לגמרי מדויק, אך משרת מטרה גדולה יותר, אז ניחא. בסרטון בנושא, רוז אן, מומחית בזאולוגיה העבירה את העיקרון הזה במשפט אחד ברור: "אם לייצג דובי קוטב כנעימים שכיף להתחבק איתם אומר שלאנשים יהיה אכפת מהתחממות כדור הארץ, אז זה לטובה".
לא כולם מסכימים עם הטענה הזאת.
כשהלא אנושי הופך לאנושי![Side Items - no credit]()
הסרט "זוטרופוליס" שיצא ב-2016 והצליח יותר מ"מלך האריות", מתאר עולם שבו בני האדם לא קיימים. בעלי החיים פיתחו את מוחם, את גופם וגם ערכים, תודעה ומודרניזציה. עולמם מחולק לערים וביניהן "זוטרופיה", עיר שבה טורפים ונטרפים חיים יחד בהרמוניה כדי להשיג מטרות משותפות ולקדם את העולם שבו הם חיים.
מרבית הצופים ודאי יחשבו שזו אנלוגיה לא מזיקה, כיוון שעולם כזה לא באמת יכול להתקיים. אך הפילוסוף האנגלי אנתוני קני טוען שהאנשה כזו בעייתית – היא יוצרת ניגוד לגישה ההומניסטית. "ההומניסט הוא מישהו שמנסה להבין בני אדם כמו שהם ולהתייחס לבני אדם בדרכים שמתאימות לטבע שלהם", מסביר קני בהרצאה. "אחד הכלים שהמדענים הפונדמנטליים (שחושבים שהמדע מסביר הכול ושאין דבר כזה מוסר מולד לאנשים, מ"מ) משתמשים בו, ולא רק הם, למטרות של דה-הומניזציה, זאת 'האנשה'.
"מדי פעם הם לוקחים תכונות שמתאימות באופן ספציפי לבני אדם ומשייכים אותן לדברים שהם לא בני אדם – חיות או מכונות מכל מיני סוגים, ומשתמשים בהן גם כדי לדבר על פוליטיקה או דת… אבל כשמתארים את הלא אנושי במונחים אנושיים שמתאימים רק לבני אדם, מעודדים חוסר הבנה של טבע האדם, וחוסר הערכה של ערכו של האדם".
גם החיות מושפעות לרעה מ"האנשה" כזו. במאמר לאתר "האפינגטון פוסט", מומחית לספרי ילדים ד"ר בי.ג'י. אפשטיין, והסופר מיטש ג'ונסון, מעלים טענה מעניינת לפיה האנשה, בין אם מופיעה בספרי פו הדוב או בסרטים לילדים, גורמת לבעלי חיים להימחק מתודעת האנשים כבעלי חיים.
דוגמה לכך היא דמות החזיר שמופיעה בספרי הילדים לבושה, קצת בדומה לבני אדם. במציאות החזיר חי מעט מאוד זמן יחסית לבן אדם, אין לו בית או שם והוא גם לא יוצר קשרים שאפשר להחשיב כאנושיים עם הסובבים אותו. האנושיות שלו בספר אולי מביעה אמפתיה, אבל לא לחזיר עצמו – היא מבטלת את החזיר כחיה, ובאופן זה הופכת אותו ללא קיים בעיני הילדים.
מאמנת כלבים אמריקנית ששמה ניקול רייט, כתבה גם היא מאמר מעניין על האנשה, כשהיא מתייחסת לבעייתיות שמופיעה כשאנחנו מתייחסים לכלבים כמו אל בני אדם ולא עושים את ההפרדה. היא מדגישה שבעוד שזה טבעי להתבונן בחיות מעיניים אנושיות, אנחנו צריכים להיזהר שלא לחשוב עליהן כבני אדם. "לדוגמה", היא כותבת, "אנחנו רואים סרטונים מתוקים של בעלי חיים עם תינוקות ביו-טיוב ואנחנו חושבים: 'תראו איזה חמוד הכלב – הוא עומד כדי לקבל חיבוק מהילד'. האמת היא שחיבוקים זה דבר אנושי. עבור כלב חיבוק יכול להיות דבר מאוד לא נוח ואפילו מפחיד".
דוגמה נוספת היא הנטייה שלנו לחשוב שהכלב מרגיש אשם (כפוף ופותח עיניים גדולות) בגלל שהטיל את מימיו על השטיח בעודו יודע שאסור לו. רייט מסבירה שהכלב עושה את התנועות האלה בגלל שבעליו מתרגז עליו ורוצה להרגיע אותו, אבל בכלל לא בגלל שהוא מרגיש שעשה משהו לא טוב.
"אנחנו חייבים לעצמנו ולחיות, לזהות את ההבדלים ביננו", כותבת רייט, "לחנך את עצמנו מהי ההתנהגות ושפת הגוף של כלב ולנסות לראות סיטואציות מנקודת המבט שלהם. אני חושבת שזה די מיוחד שאנחנו לא מדברים את אותה שפה, אבל מוצאים דרכי הבנה וקושרים קשרים נפלאים זה עם זה".
הכלב לא באמת מרגיש אשם. הוא פשוט מנסה לרצות את בעליו | תמונה: Sheila Sund/Flickr