"תרים גבה ותקמט את המצח"

"הי דיוק", פנה אליו הבמאי בזמן שהוא סידר את אביזרי התפאורה.

"כן בוס?", ענה איש האביזרים של אולפני פוקס.

"אני צריך אותך בסרט החדש שלי".

"שוב חסר לך רועה אווזים בסרט?" שאל דיוק בחיוך.

"הפעם זה סרט בנושא פוטבול, אני צריך אותך לתפקיד ניצב", השיב פורד במלוא הרצינות.

הצילומים החלו והגיעה הסצנה שבה דיוק היה צריך למלא את תפקידו הקטן.

"תגיד, אתה משחק פוטבול?" שאל פורד את דיוק לפני שהספיק לעשות משהו, למרות שכבר ידע את התשובה.

"שיחקתי באוניברסיטה", ענה דיוק בגאווה.
"תתכופף".
דיוק התכופף ושם את ידיו על הרצפה, בתנוחת פוטבול טיפוסית. לפתע התקרב אליו פורד, בעט לו בידיים והפיל אותו על האף לתוך הבוץ המלאכותי של התפאורה. "אח, זה כאב", קרא דיוק. הוא קם וחשב לעצמו: "אני לא אחד מהשחקנים, לא אכפת לי שהוא במאי כזה נחשב".

הוא הסתכל על פורד ואמר: "בוא ננסה שוב". 
הפעם הוא היה מוכן. הוא הסתובב בפתאומיות בדיוק ברגע שפורד בעט בו, וכך הפיל את פורד לתוך הבוץ. פורד, שרוע על הרצפה, הביט בדיוק בשתיקה ארוכה ומאיימת. שאר השחקנים עמדו והסתכלו בתדהמה. דיוק הושיט את ידו לפורד ועזר לו לקום. זאת הייתה תחילתה של ידידות נפלאה.

למרות שהיו חברים טובים כבר תשע שנים, והוא אפילו הוזמן להצטרף לטיולי היאכטה של פורד, דיוק הרגיש גאווה ושמחה על כך שפורד שותף לחייו האישיים. בהתחשב בקריירה הנוכחית שלו, אם אפשר לקרוא לה כך, הוא לא חלם שיום אחד יעבדו יחד על סרט רציני.

המים היו רגועים, על היאכטה היו כל המי ומי מהאולפנים, והוא היה "שחקן בכאילו", אחד שבמקרה ממש התחבר עם הבמאי – כך לפחות אנשים אחרים ראו אותו. הוא שיחק במערבונים סוג ב' והרוויח משכורת דלה. עדיף כבר היה, כך חשב, שיחזור להיות איש תפאורה.

"הי דיוק", נעמד לידו פורד כשהוא מציע לו משקה. "הו סליחה, ג'ון וויין", אמר בצחוק.

"לא זה ולא זה" ענה דיוק בחצי חיוך המאפיין אותו. "מדהים איך כולם כל הזמן ממציאים לי שמות מוזרים. החל מאמי שתיעבה אותי וקראה לי בשם של ילדה".

"חה חה, ולמי לא שינו את השם…", צחק פורד. "דווקא יפה השם 'ג'ון וויין'. תשמע, אני צריך שתעזור לי עם משהו. יש לי סיפור קצר שאני רוצה להפוך לסרט ואני מתלבט מי יתאים לשחק את התפקיד הגברי הראשי – אתה מוכן לקרוא אותו ולהגיד לי מה דעתך?"

"בטח", ענה דיוק ועוד באותו ערב התיישב וקרא בעיון את הסיפור.

למחרת ניגש אליו פורד ואמר: "נו, מה אתה חושב?"

"לויד נולן יהיה מתאים", ענה דיוק בחיוך. 
"אבל למה? טיפש שכמותך!", קילל אותו לפתע פורד בלי שציפה, "אני רוצה שאתה תשחק את זה".

דיוק הרגיש שחום מתחיל להציף את גופו, כמו שקורה לו ברגעים מרגשים ממש. הוא חיבק את פורד ואמר לו: "תודה".

"כולם אומרים לי שהליהוק שלך זאת התאבדות", אמר פורד לדיוק לפני שהתחילו לעבוד על הסרט "מרכבת הדואר". "לא אהיה נחמד איתך, אל תאכזב אותי".

האווירה על הסט הייתה מתוחה. אף אחד לא ידע מה פורד יעשה בכל רגע נתון.

"ככה לא הולכים! אתה הולך כמו היפופוטם מגושם!" צעק פורד על דיוק, "ותפסיק לעוות את הדיאלוג, תראה קצת הבעות פנים, אתה נראה כמו ביצה עלומה". דיוק בלע את גאוותו, למד וביצע כל מה שפורד אמר לו.

הבמאי הביא שחקנים טובים ומנוסים שישחקו לצדו כדי לדחוף את דיוק לצאת מהגבולות שיצר לעצמו. הוא היה עדיין חסר ביטחון ולא האמין שהוא מספיק טוב, ופורד, כמו בחיים, התייחס אליו כמו אב קשוח מצד אחד, ומעודד מצד שני.

כך, כשהגיעה סצנת רומנטית ודיוק קפא על מקומו, פורד לקח אותו הצידה ואמר: "תרים את הגבה ותקמט את המצח, זה אמור לעבוד".

לא רק שזה עבד, הסרט היה הצלחה ענקית, ודיוק, כלומר ג'ון וויין, הפך לכוכב. הוא המשיך להרים גבה ולקמט את מצחו בסצנות רומנטיות, והמשיך לככב בסרטים מוצלחים אחרים בבימויו של ג'ון פורד.

הסיפור האמיתי

מריון מיטשל מוריסון (1979-1907) הידוע בשמו המקצועי כ"ג'ון וויין", היה "דיוק", בשביל חבריו. הוא הכיר את הבמאי ג'ון פורד, שהפך בהמשך לדמות אב בשבילו, לאחר שנאלץ לפרוש מaלימודי עריכת דין באוניברסיטה והחל לעבוד באולפני פוקס כאיש תפאורה. הסרט הראשון של פורד שבו הופיע דיוק היה "Mother Machree" כשדיוק שימשכרועה שמגרש אווזים, והסרט השני היה "Salute", סרט שעסק בפוטבול.

דיוק סיפר בראיון על המקרה שבו פורד הפיל אותו לבוץ, ושהוא, שלא חשב עדיין שיהיה אי פעם שחקן, החזיר לו והפיל אותו בחזרה. המקרה הפך את השניים לחברים טובים ופורד הזמין את דיוק לטיולי היאכטה שלו, עם כל "המי ומי" של התעשייה. עם זאת, יעברו עוד תשע שנים עד שהשניים יעבדו יחד שוב. דיוק בינתיים שיחק בסרט ליגה ג' שהיה כישלון טוטאלי ובסרטים אחרים מסוג ב' שרק גרמו לו להרגיש רע עם עצמו.

ברגע שפורד קרא את סיפורו הקצר של הסופר ארנסט הייקוקס הוא ידע שזאת ההזדמנות של חברו דיוק לשחק בתפקיד הראשי. הוא סיפר בראיון שהיה צריך מישהו בעל נוכחות עוצמתית ונחישות ובלי הרבה דיבורים – ודיוק היה מושלם. אלא שהוא היחיד שראה את הדברים כך. המפיקים שאליהם פנה אהבו את התסריט אבל לא היו מוכנים להסתכן עם שחקן כושל. לבסוף, הצליח פורד לשכנע מפיק כשאמר לו שאפשר לשלם לדיוק גרושים עבור התפקיד ושזה מאוד ישתלם לו.

פורד היה קשה במיוחד עם דיוק במהלך צילומי הסרט, אבל בזכות הנחישות וההתמדה של דיוק ללמוד מהמורה שלו, הצליחו השניים להפוך את הסרט למוצלח ואת וויין לכוכב עולה. "מרכבת הדואר" היה סרט ראשון מתוך כמה סרטים מוצלחים אחרים שפורד ודיוק עשו יחד במהלך הקריירה שלהם.

* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביו של האמן