לפני כמה שנים, תוך כדי עבודה עם עיוורים, גיליתי מצב בלתי נסבל. מתוך 40 מיליון עיוורים בעולם, מתברר שרובם המוחלט כמעט ולא יוצאים לבד מהבית. פחות מחמישית מהם נעזרים במקל, כאחוז משתמשים בכלבי נחייה, וכל היתר פשוט נשארים רוב הזמן בבית. זו כמות עצומה של אנשים.
המצב הבלתי נסבל הזה הוביל אותי ואת עמיתיי לפתח אפליקציה הנקראת EyeMusic, שמאפשרת לעיוורים "לראות". כבר כמה שנים שאנחנו עובדים על פיתוחה. האפליקציה ממירה תמונות לצלילים – נקודות למשל מושמעות כצלילים קצרים וקווים כצלילים ארוכים יותר. כדי להבחין בין צבעים אנחנו משמיעים כלי נגינה שונים. כך, מתוך הצלילים, במוחו של העיוור נבנית "תמונה" של הסביבה.
בעזרת הטכנולוגיה הזו, יכול כל עיוור עם אייפון "לראות" במוחו אחרי כמה עשרות שעות של הכשרה. תוכנית האימונים מתחילה מלימוד סמלים בסיסיים ואחרי כ-30 שעות המשתמש כבר יכול לזהות בקבוק מולו ולהרים אותו. בהמשך הוא גם לומד לקרוא בצורה בסיסית ובסופו של התהליך, אחרי כ-70 שעות, הוא מסוגל לזהות פרצופים והבעות פנים.
אבל מתברר שלא לכולם קל ללמוד לעבוד עם האפליקציה, זה דומה קצת לרכישת שפה חדשה. כדי לעזור למשתמשים שלנו ללמוד מהר יותר לזהות את מה שמולם, אנחנו מוסיפים לה בימים אלה גם רכיב של ראיית מכונה ושיפורים נוספים אחרים, כך שהאפליקציה גם תאמר לעיוור מילולית מה נמצא מולו ותקל עליו את תהליך הלימוד.
במקביל, אנחנו בשלבי הרחבה של האפליקציה גם לחוש המישוש. במקום לשמוע רק צלילים דרך אוזניות, המשתמש יוכל להוסיף וללבוש כפפה מיוחדת ולקבל את הנתונים גם במגע. אם נסתכל הלאה, קצת רחוק יותר, עוד רכיב שנרצה להוסיף למערכת הוא שילובה עם עין ביונית, שבעזרת מערך אלקטרודות מעבירה למוח אותות חשמליים שמייצגים תמונה מנוונת. כיוון נוסף שאנחנו חושבים עליו הוא לשלב יכולת לראות גם תדרים חדשים, כמו אינפרה אדום או חום, שתאפשר לחוש חום ממרחק רב או לראות מעבר לקירות ולמכשולים אחרים. פיתוח כזה יהיה שימושי עבור כל אחד מאתנו, לא רק לעיוורים.
לאורך המחקר הופתענו לגלות גם תובנות מהפכניות לגבי תהליכי ההתפתחות של המוח והאופן שבו הוא מארגן את עצמו. בהתחלה רבים התנגדו למסקנות שלנו, אבל בשנים האחרונות התיאוריה שלנו קיבלה תנופה והשנה הקהילה המדעית מתחילה לקבל את הפרדיגמה החדשה שלנו.
ההשקפה המקובלת, כבר שנים, היא שהמוח מחולק לאזורים בהתאם לחושים השונים – אזור לראייה, אזור נפרד לשמיעה. אבל גילינו שברמה עמוקה יותר החלוקה היא לפי משימות. כשהעיוורים קוראים בעזרת האפליקציה, או באמצעות כתב ברייל, מתברר שאזורי הראיה שלהם במוח פועלים באופן דומה מאוד לאזורי הראיה אצל אנשים שרואים.
כבר שנים נהוג לחשוב שלהתפתחות האזורים האלו יש תקופות קריטיות המוגבלות לכל חוש בפני עצמו. כלומר שאנחנו חייבים לקבל מידע ראייתי כבר כתינוקות כדי שהמוח יוכל להתארגן ולפתח את ההתמחויות השונות, כמו לדוגמה זו לזיהוי פרצופים, במערכת הראייה. אבל גילינו שגם בגילאים מבוגרים יש עדיין תקווה.
במוחו של אדם שמעולם לא ראה, ובגיל 40 או 60 לומד לזהות פרצופים בעזרת האפליקציה שלנו, מתפתח אזור שמומחה לזיהוי פרצופים, באזור דומה לזה שבו הוא מתפתח אצל רואים. אמנם בהשוואה לראייה תקינה הביצועים יהיו פחות טובים, בגלל הרזולוציה הנמוכה ואיטיות הזיהוי, אבל בכל זאת, המוח מסוגל לארגן את עצמו גם בגילאים האלו, וללמוד ל׳ראות׳ בעזרת האוזניים והידיים.