הרבה זמן ידענו שהחוויות היום-יומיות שלנו, בין אם הן מלחיצות אותנו או לא, משפיעות באופן כלשהו על הגוף, אפילו ברמה של האם נחלה או נישאר בריאים. אבל המון שנים הגוף היה כמו קופסה שחורה – לא הייתה לנו שם דרך להבין את התהליכים האלו ברמה הביו-כימית.
מאז 2007, כשהתחלנו לפתח את תחום המחקר "גנומיקה חברתית", מצאנו כלים שמאפשרים לפענח לפחות חלק מהקופסה השחורה הזו. הגנומיקה החברתית פותחת חלון למנגנונים הביולוגיים, ממש ברמה הגנטית, שמסבירים מדוע כשאנחנו חושבים על העולם כעל מקום חיובי, אנחנו בעצם עוזרים לבריאות שלנו, בעוד שכשאנחנו תופסים אותו כמקום שלילי אנחנו מובילים את עצמנו לחלות במחלות מסוימות.
חמישים שנות מחקר מלמדות שאנשים במצב חברתי עוין נתונים בסיכון מוגבר לחלות בדלקות. במקרים רבים, כחלק מההתמודדות עם פולשים זרים כמו חיידקים, מערכת החיסון מכניסה את גופנו למצב דלקת. לכן, התחלנו לבחון באילו מצבים חברתיים מערכת החיסון נוטה לפתח את מצבי הדלקת האלו, כלומר באילו מצבים חברתיים באים לידי ביטוי באופן מוגבר אותם גנים שמעוררים את מצבי הדלקת.
לאורך המחקר זיהינו מספר דפוסי חשיבה שיכולים להשפיע על תפעול הגנים מעוררי הדלקת, הם בעיקר קשורים לרמת הלחץ שהם גורמים לנו. למשל, במקרים בהם אנחנו מתייחסים לקושי קטן כאל קטסטרופה או אם אנחנו נוטים לראות את המצוקה כנצחית, שתלווה אותנו מעתה והילך, אלו דפוסי חשיבה שיגבירו את תפעול הגנים מעוררי הדלקת. דפוס חשיבה בעייתי נוסף קשור לנטייה להאשים את עצמנו ברגע שהעניינים משתבשים.
בשנים האחרונות המחקר בתחום צומח מהר מאוד, כשעוד ועוד מדענים מצטרפים למאמצים שלנו להבהיר את הקשרים הביולוגיים בין ההתנהגות לבין הבריאות שלנו. אני רואה כרגע מספר תחומים שחשוב שנעמיק בהם את המחקר. ראשית, חשוב שנמפה טוב יותר כיצד ההתנסויות החברתיות השונות משפיעות על התבטאות הגנים. למשל, לגבי התנסויות חיוביות, כיצד תחושת שייכות משפיעה על ההתבטאות שלהם בהשוואה לאופן שבו חיבור חברתי משפיע עליהם. מנגד, לגבי התנסויות שליליות מעניין אותנו למשל להבין כיצד בידוד חברתי משפיע על תפעול הגנים, כמו גם איך משפיע מצב של דחייה.
שנית, ברמה עמוקה יותר, חשוב שנלמד לזהות טוב יותר את מערך הגנים הספציפיים שתפעולם משתנה בתגובה למצבים האלו, בתקווה שזה גם יעזור לנו להבין טוב יותר את הסיבות ההסתגלותיות והתפקודיות שמאחורי השינויים האלו בתפעול הגנים.