תמונה: Alexey Nikolsky/AFP/Getty Images
אם הנשיא פוטין וההנהגה הרוסית סבורים, כי בהוצאת הכוחות הצבאיים של רוסיה מסוריה, לאחר חיסול אויבי משטר אסד, ייחתם פרק נוסף בתולדותיה של הפדרציה הרוסית – טעות בידיהם. ב-1989, עם סיום מלחמת אפגניסטן ויציאת כוחות בריה"מ ממדינה זו, נשיא רוסיה, בוריס ילצין, חדל לספק נשק ועזרה הומניטרית למשטר האפגני, ובכך הטיל עליו מכת מוות. ללא התמיכה הסובייטית המשטר התמוטט בתוך שנים ספורות ושטחים רבים באפגניסטן, עד היום, נתונים לפורענות.
נראה שרוסיה למדה מהשיעור האפגני. ברוסית יש פתגם: "מי שמזמין בחורה לארוחת ערב, הוא גם זה שרוקד איתה אחר כך". רוסיה האכילה את סוריה לא רק בארוחות ערב: אף על פי שרוסיה סובלת ממשבר כלכלי ומסנקציות מהמערב, היא שלחה לסוריה עזרה הומניטרית בממדי ענק. בלי הרוסים, המשטר הסורי לא היה שורד אפילו כמה חודשים, לאחר שבאמצע 2015 נראה כי כוחות המורדים עומדים להשתלט על דמשק.
כעת נשאלת השאלה האם רוסיה לא רק תעזור לסוריה, אלא גם תשקם אותה?
חלב, אשר ב-1986 הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית – הרוסה. בחודשים יולי-אוגוסט 2012 התחוללו בעיר קרבות עזים; ב-2013 הכריז אונסק"ו על העיר ועל כל אתרי המורשת העולמית בסוריה כאתרים הנתונים בסיכון. אנשי עסקים לבנונים נפגשו בקיץ 2016 כדי להציע מיזמים לשיקום העיר, והבנקים הלבנוניים עשו חשבון האם יוכלו לספק את האשראי הדרוש לכך. בינתיים, עד שיבוא פתרון מדיני – הפרויקטים קפואים. לרוסיה אין כסף להקים מחדש את חלב.
לא ברור גם מה יהיה עתידן של השכונות ההרוסות בתדמור, שנכבשו על ידי הרוסים. רוסיה אמנם עזרה לנשיא אסד לבנות כמה מאחזים צבאיים בתדמור, אך טרם סוכם מי יזכה במכרזי הבנייה בעיר. ולדימיר אריסטרקוב, סגן שר התרבות הרוסי, דיבר אל הארכיאולוגים ואל היזמים בכנס המיועד לשיקומה של תדמור ואמר שלרוסיה יש עניין רב בשיקום אתר העתיקות של תדמור, אך גם ביקש לגייס תמיכה בין לאומית עבור המיזם.
פרט לרוסיה, גם לאיראן יש שאיפה עזה לשקם את סוריה. באמצע ספטמבר דיווחה סוכנות הידיעות של סוריה סנא"א, כי ממשל אסד חתם על חוזה, המוערך ב-130 מיליון אירו, מול חברת "מאבנה" האיראנית לייבא לעיר חלב חמש תחנות כוח לייצור חשמל. מתחילת 2017, חתמו האיראנים על חמישה מסמכים לשיקום סוריה, אחד מהם קשור לבניית מתקני אחסון של גז ונפט סוריים. האיראנים לא ישנים. הם משתלטים על הערים ההרוסות, ובאחרות הם מאלצים את בעלי הנכסים למכור להם את נכסיהם ומגרשים אותם. חוקרת איראן, חנין גדאר, כתבה מאמר בשם "האימפריה האיראנית כמעט הושלמה", בו היא טוענת, כי מאז 1979 מטרת איראן היא ליצור רצף טריטוריאלי-שיעי כדי 'להושיט יד' ולהגיע עד לדרום לבנון, דרך עיראק וסוריה.
שאיפות אלה אינן עומדות בקנה אחד עם מדיניות החוץ של רוסיה הרוצה לשמר את סוריה כמדינה חילונית, ולהמשיך ביחסי ידידות איתה. דמיטרי סבלין, חבר פרלמנט רוסי, פגש בחודש שעבר את הנשיא אסד ודיבר איתו על מקומן של חברות הנפט והגז הרוסיות בשיקומה של סוריה. לפי מקור רוסי נוסף, "ספוטניק" (Sputnik), חברות הנפט והגז הרוסיות יהנו מ"חלוקת השלל" הסורי. דויד בוטר (David Butter), חוקר סוריה מצ'אטהם האוס שבלונדון (Chatham House in London), מעריך כי חברות רוסיות כבר חתמו על הסכמים משמעותיים לשיקומה של סוריה.
בינתיים רוסיה ממשיכה להתעמת עם הקהילה הבין לאומית, שלא סגרה את התיקים נגדה ונגד סוריה על השימוש בנשק כימי ועל רציחות המוניות של האוכלוסייה הסונית, במיוחד בחלב. רוסיה מנסה לרפא את הפצעים: היא הציגה תכנית, שעלותה כ-300 מיליון דולר, ולפיה היא תנקה כ-40% משטחה של סוריה ממוקשים. לדעתם של חוקרי רוסיה, גם אם תחזור לצמיחה, רוסיה לא תצליח לעמוד בהתחייבות כה משמעותית. מכאן שרוסיה אולי הייתה רוצה לצאת מסוריה ולהשתחרר מהעול הכלכלי, אך אין הכרח שהיא אכן תעזוב את סוריה בעתיד הקרוב.
החמושים שנתמכים על ידי הסעודים, הטורקים, וכוחות אופוזיציוניים אחרים, סביר להניח, יחדשו את מאמצם להפיל את משטרו של אסד. בשיחות "אסטנה-6" בקזחסטן, בחודש ספטמבר, הצליחה רוסיה להגיע להבנות עם הטורקים ועם האיראנים לגבי אזורי חיץ בסוריה; אך זה לא אומר שרוסיה יכולה לעזוב את סוריה בעתיד הקרוב. שיקומה של סוריה יהיה עבורה מבחן כניסה נוסף למועדון המעצמות הגלובליות.
ד"ר יבגני קלאובר, בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, אוניברסיטת תל-אביב