ציור של מריה מגדלנה
בית המשפט קורא לסדר! מי יש לנו היום? ארצ'יו ג'נטילנסקי נגד אוגוסטינו טאסי בעוון אונס בתו הבכורה ארטמיזיה ג'נטילנסקי. סניורינה ג'נטילנסקי, את מוזמנת לעלות על דוכן העדים".
"קדימה ארטמיזיה, זה בסדר", עודד ארצ'יו את בתו. "בואי תספרי לנו מה קרה בדיוק ביום שבו האמן אוגוסטינו טאסי לכאורה פגע בך", אמר עורך הדין.
ארטמיזיה הסתכלה מסביבה על האולם מלא הגברים. היא התבוננה באביה והחלה לדבר. "הצייר אוגוסטינו טאסי היה חבר טוב של אבי, הם הכירו במהלך עבודה משותפת אצל האפיפיור. הוא היה כמו בן בית אצלנו. אבי תמיד נזהר מלהכניס אנשים לחיינו, מאז שאמי נפטרה… הוא מגונן עליי, אני עובדת איתו בסטודיו, מציירת לצדו. כשאבי ביקש מאוגוסטינו טאסי לתת לי שיעורים פרטיים הוא בטח בו לגמרי, וטאסי הפר את אמונו".
"בסדר, בסדר, תספרי לנו על המקרה", דחק עורך הדין.
"זה קרה בשעת אחה"צ, ביום אביבי לפני שנה. טאסי הגיע לביתנו, רק טוצ'יה הדיירת שלנו הייתה בבית ולמרות זאת, הוא החל לעקוב אחריי לכיוון החדרים. אף על פי שהבעתי פעמים מספר את התנגדותי הוא דחף אותי לחדר השינה ואנס אותי. זה היה נורא. זה כאב לי מאוד ובגלל שהוא סתם את פי לא יכולתי לצעוק.
דיוקן עצמי כאלגוריה של ציור (1638-1639)
"ימים אחר כך חזר טאסי ואמר לי שיישא אותי לאישה, כדי ששמי לא יוכתם. האמנתי לו. חשבתי שנתחתן. זה אִפשר לו להמשיך להתעלל בי עוד כמה פעמים. עד שיום אחד אבי גילה את כל מעשה ההונאה הזה".
טאסי, שטען שהוא חף מפשע ומעולם לא נגע בארטמיזיה, ישב בשקט באולם בזמן שהשופט הודיע על החלטתו. השופט מצא אותו אשם ודן אותו לחמש שנות גלות מחוץ לרומא, דין שלא התממש לעולם. אף על פי שארטמיזיה נמצאה דוברת אמת, שמה הוכתם והיא הייתה ללעג בעיר. היא ידעה שנותרו לה שתי אפשרויות: להיכנס למנזר או להתחתן.
הם עמדו במקום צדדי ומוסתר בכנסייה ונשבעו אמונים זה לזו. הם עשו זאת בחשאי, בדלתות סגורות כשרק הכומר, אביה ושני עדים, עומדים לצדם. היא הופתעה לטובה. הוא היה נאה, צעיר ואדיב יותר משציפתה, או לפחות כך נראה היה במבט ראשון. אחרי הכול הם הכירו רק שעות ספורות לפני הטקס.
דיוקן עצמי בתור נגנת לאוטה
(1615-1617)
הוא היה סוחר מפירנצה, אחיו הצעיר של עורך הדין שעזר לאביה במשפט, וזמן קצר לאחר החתונה הם עברו לעיר השוקקת חיים. "כאן אוכל להתחיל מחדש ולהיות מה שתמיד רציתי להיות – ציירת גדולה", חשבה לעצמה, וכך היה. היא החלה לצייר במרץ בסטודיו ששכרה בצידה השני של העיר.
"מה זה?" שאל פייר אנטוניו, בעלה, כשחזר הביתה לקראת ערב.
"אינך רואה שזה פסנתר?" ענתה ארטמיזיה בקול ציני. "אני רואה שזה פסנתר… לא ידעתי שאת מנגנת".
"מעכשיו כן. כדי להגיע לאנשים שאני רוצה להגיע אליהם, למשפחת מדיצ'י ולדוכסים, אני חייבת להתאים את עצמי לאנינות שדורשת החברה הגבוהה. מוסיקה, ספרות, לבוש מכובד… כל החבילה, אני צריכה להיות הטובה ביותר".
"את כבר הטובה ביותר, יקירתי. הציורים שלך כל כך יפים, מרשימים וגדולים, חודרים לעומק הנשמה, וגם, האם לא מספיקה לך חסותו של הצייר מיכלאנג'לו בונורטי?"
"לא. כדי שבכלל יסתכלו על ציוריי אני חייבת להשתלב בחברה הגבוהה".
ארטמיזיה הייתה עוזבת בכל בוקר את ביתה, צועדת בבגדים הטובים ביותר ברחובות פירנצה, מלווה בעוזרת, נעצרת בדרך בכיכר המרכזית, ויוצרת קשרים. אחר כך, הייתה עובדת שעות על גבי שעות בסטודיו, כדי לעמוד בקצב ההזמנות שהיא ועוזריה קיבלו.
"אני שוב בהיריון", אמרה ארטמיזיה לבעלה, שרק הסתכל עליה בפנים מודאגות. "שמרי על עצמך, ארטמיזיה", אמר ושתק, ואחרי כמה רגעים אמר: "הפעם אני בטוח שייוולד לנו תינוק בריא ושהוא יחיה שנים ארוכות".
"כך גם אני מקווה. אינני חושבת שאוכל לסבול אובדן נוסף. ארבעה זה לא יהיה עוד אנושי".
הלידה עברה בשלום והם קראו לילדה פרודנסיה על שם אימה. למרות שהייתה לה ילדה בבית, ארטמיזיה המשיכה לפתח קריירה, וקיבלה הזמנות לציורים ממשפחת מדיצ'י, ומהדוכסית הגדולה קריסטינה מלורן. היא התחברה עם אנשים כמו גלילאו גליליי והייתה לאישה הראשונה שאי פעם התקבלה לאקדמיה לציור ולאומנויות בפירנצה.
ברקע הדהדו האירועים הקשים שחוותה בחייה, ומותם של שלושה מילדיה. הציורים היו המקום שבו יכלה לגאול את דמויות הנשים ההיסטוריות שתיארה ודרכן גם את עצמה: קליאופטרה, מלכת שבא, לוקרציה, מריה מגדלנה. היא תיארה את סבלן, את הרצונות שלהן והפכה אותן מקרבנות לשורדות.
הסיפור האמיתי
ארטמיזיה ג'נטילנסקי (1656-1593) הייתה ציירת איטלקייה שנולדה וגדלה ברומא. אמה נפטרה כשהייתה בת 12, ובִּן לילה היא הפכה להיות כאם לאחיה, תוך כדי שהיא עוזרת בסטודיו לאביה ארצ'יו שהיה צייר. כך יצא שארטמיזיה גדלה בסביבת גברים. אביה, שרצה לגונן עליה, השאיר אותה לעבוד שעות רבות בסטודיו.
הכישרון של ארטמיזיה התגלה כבר בגיל צעיר. עד גיל 17 היא ציירה ציורים ברמה גבוהה מאוד, בעלי נושאים היסטוריים עם עומק ומשמעות, כולם משקפים נקודת מבט ייחודית של אישה ציירת. כשאביה ביקש מחברו אוגוסטינו טאסי לתת לבתו שיעורים פרטיים, הוא לא חלם שזה ינצל את ההזדמנות כדי לפגוע בבתו ויאנוס אותה. עם גילוי העוול, הגיש ארצ'יו תביעה נגד טאסי. אף על פי שהשופט פסק לטובת ארטמיזיה, יצא טאסי ללא עונש ממשי וארטמיזיה נותרה פגועה מהמעשה ומדעתם של האנשים כלפיה.
אביה ארגן שתתחתן בשידוך. לאחר החתונה, הגיעה ארטמיזיה לפירנצה. בפירנצה היא החלה לבנות לעצמה קריירה ופתחה סטודיו משלה. היא נתמכה על ידי הצייר מיכלאנג'לו בונורטי (האחיין של מיכלאנג'לו) והתברגה בחברה הגבוהה. ציוריה נמצאים היום במיטב האוספים באיטליה ומחוץ לה. היא הייתה ציירת פורצת דרך – סגנונה לא נופל מהאמנים המוצלחים ביותר באיטליה.
ככל הנראה, שלושת ילדיה הראשונים של ארטמיזיה מתו ממחלות, והילדה הרביעית שרדה וגדלה גם היא להיות ציירת. בהמשך הקריירה שלה נדדה ארטמיזיה ברחבי אירופה, התארחה אצל מלכים ודוכסים, והייתה לאמנית כמו שאף אישה לפניה לא הייתה.
*הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביה של האמנית