תוכנית הגרעין של צפון קוריאה אינה יוזמה של מדינה סוררת אחת. על הטילים ועל מערכות השיגור שברשותה נמצאות טביעות אצבעות רבות של מדינות המקדמות בו זמנית וביחד את תוכניות הנשק והגרעין שלהן, ופועלות במעין רשת של שיתופי פעולה: סין, רוסיה, איראן, סוריה ופקיסטן.
כדי לקבל מושג כיצד פועלת הרשת, צריך לחזור לשנות ה-70, כשסין מחזקת את קשריה הצבאיים עם משטרו של סדאם חוסיין. אדוארד טימפרלייק, שהיה אנליסט בשירותי הביון האמריקנים והתמחה בניתוח צבא סין, כתב בספרו Red Dragon Rising כי סדאם חוסיין קיבל, בשנות ה-70, שני טון אורניום מועשר בדרגה נמוכה מכור גרעיני של צבא סין. חוסיין חלם להשיג פצצה גרעינית, אבל חלומו נמחק בשניות בידי מטוסי קרב ישראליים ב-1981. תקיפה שלא מנעה מחוסיין להתקדם במשעול הגרעיני, וב-1988 הוא השיק תוכנית להעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות, בדומה למה שהאיראנים עושים כיום, ואת הרכיבים הדרושים לכך הוא קיבל, שוב, מהסינים, כפי שפורסם ב"פייננשל טיימס".
חוסיין החליט שאת הכור הגרעיני הבא שיבנה הוא יסתיר, טריק יפה שיאומץ בהמשך גם על ידי צפון קוריאה ואיראן. לפי דו"ח שהוכן עבור הסוכנות האמריקנית להגנה גרעינית, עיראק פתחה בשיחות לרכישת כור גרעיני שימוקם מתחת לאדמה, עם שלוש מדינות שאחת מהן היא סין. דו"ח אחר של צבא ארה"ב שפרסם המכון לבקרה גרעינית בארה"ב ציין כי העיראקים התעקשו שהכור התת-קרקעי יהיה מוגן גם מפני התקפות אפשריות.
אולם פקחי האו"ם שהגיעו לעיראק לא מצאו זכר לכור, מלבד מסמכי המשא ומתן. טימפרלייק טוען שהסיבה שהוא לא התגלה היא כי הכור לא נבנה בעיראק, אלא במדבר סהרה, באלג'יריה – היכן שיהיה קשה יותר לגלותו, ואם יתגלה ניתן יהיה להכחיש כל קשר אליו. שירותי הביון גילו, באמצעות צילומי לוויין, שחברת ייצור נשק בבעלות ממשלת סין בונה במקום מתקן סודי לייצור נשק גרעיני, לפי פרסום בעיתון Houston Chronicle. מאוחר יותר חשף ה"טיים" כי מדעני גרעין עיראקים עבדו לצד מדענים סינים באלג'יריה כדי לפתח טכנולוגיות נשק גרעיני. והעיתון המצרי "אל אהראם" דיווח כי חלק מציוד הגרעין העיראקי הועבר בחשאי לאלג'יריה באותה תקופה.
לאחר מלחמת המפרץ, שבמהלכה ריסקו ארה"ב ובעלות בריתה כל מתקן צבאי על אדמת עיראק, הוסתה תשומת הלב מזרחה משם, לאיראן – המדינה שתהפוך במהרה לאחד האיומים הגדולים על קיומה של מדינת ישראל. אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד, חשף כי בראשית שנות ה-90 נודע לישראל כי בכוונת סין לספק לאיראן מרכיב חיוני לייצור אורניום מועשר. "זהו רכיב חיוני להפקת חומר גרעיני לייצור נשק. המתקן הוקם באיספהן שבאיראן ובלעדיו לא יכלו האיראנים להתקדם בתכניותיהם", הוא כתב במסמך, מאוקטובר 2013, עבור מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים.
חברות סיניות גם סייעו לאיראן לבנות מתקן לייצור נשק כימי, חשף ב-1997 ראש שירותי הביון הגרמניים (BND). בשנים שחלפו מאז נודע על עשרות עסקאות צבאיות נוספות. "סין הפכה את איראן למדינה גרעינית כדי להרוויח מאי-היציבות שזה ייצור", אמר בראיון לאפוק טיימס ריצ'רד פישר, מומחה למודרניזציה של צבא סין ועמית בכיר במכון החשיבה IASC, המספק הערכות ביטחוניות לממשלת ארה״ב. "סין גם הפכה את פקיסטן למדינה בעלת יכולות שיגור גרעיניות כדי לסייע לה בנטרול אויבתה – הודו. וכן סייעה סין לצפון קוריאה בדרגות שונות".
אחרי שהסינים, וגם הרוסים, סיפקו למדינות אלה את הטכנולוגיות, החלו המדינות לשתף פעולה בקרבן כדי לשדרג את אמצעי הלחימה. הדוגמה הרלוונטית ביותר היא איראן וצפון קוריאה. מאז שנות ה-90, עשרות, אם לא מאות מדענים וטכנאים צפון קוריאנים עבדו באיראן במתקנים גרעיניים ובמתקנים לייצור טילים בליסטיים, כתבו ד"ר רפאל אופק וד"ר דני שוהם, ממרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים במאמר שפרסמו בתחילת השנה.
מקרה מעניין היה ביולי 2012, כשנשיא ארה"ב, ברק אובמה, אותת למנהיג איראן כי הוא מוכן לפתוח מולו ערוץ ישיר לפתרון סוגיית הגרעין. כחודשיים לאחר מכן, שר המדע והטכנולוגיה האיראני חתם על הסכם עם צפון קוריאה, המאגד את שיתוף הפעולה בקרב המדינות. ההסכם אושרר על ידי עלי אכבר סאלחי, ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן, ובהמשך הבהיר עלי ח'אמנאי, מנהיג איראן, שההסכם הוא "תולדה של העובדה שלאיראן ולצפון קוריאה יש אויבים משותפים…"
ככל הנראה, הממשק בין צפון קוריאה לאיראן אמור היה לאפשר לאיראנים להמשיך בפיתוח תוכנית הגרעין. אם לא באיראן, אז בצפון קוריאה, בדומה למה שעשה סדאם חוסיין, כשהקים כור באלג'יריה. ולחילופין לאפשר לצפון קוריאה לפתח את תוכנית הגרעין שלה בעזרת מדענים איראניים.
ומה לגבי סין – האם היא עדיין פעילה ברשת שיתופי הפעולה שהיה לה חלק נכבד בהקמתה? לשאלה הזו אין תשובה ברורה. אמנם מצד אחד שי ג'ין-פינג, מנהיג סין, תומך בהטלת סנקציות קשות על צפון קוריאה, אבל מצד שני ישנן עדויות לסיוע טכנולוגי, גם בתחום הטילים, שמעבירים לאיראן אנשי עסקים סינים המקושרים לבייג'ינג. במארס 2017, למשל, הטיל משרד החוץ האמריקני סנקציות על שש חברות סיניות שסייעו לאיראן בפיתוח תוכנית הטילים. למעשה היחסים בין סין לאיראן מושפעים גם מתחרות עסקית המתנהלת מול רוסיה, הנחשבת כיום לספקית הנשק הגדולה ביותר של איראן, על פי מכון המחקר SIPRI.
"צריך גם לזכור שכשאתה רוצה להטיס ציוד צבאי מצפון קוריאה לאיראן", אומר בראיון לאפוק טיימס טימפרלייק, אותו אנליסט לשעבר בשירותי הביון האמריקנים, "אתה לא יכול להטיס אותו ישירות מבלי לנחות בשדה תעופה צבאי בסין. שם אמורים לבדוק את הציוד במטרה למנוע מעבר של טכנולוגיות טילים וגרעין לאיראן. כלומר, אם הנשק עובר [לאיראן], מישהו מאפשר לו לעבור".