האם צריך להציב גבולות לילדים?

   ילדים לא צריכים הורים שמציבים להם גבולות

  מאת שי אור

כשהילדה שלי בת השש מקפצת בצהלות היישר אל כביש, אני מזנק, תופס בידה ומושך אותה בכל הכוח בחזרה למדרכה. כל מי שחי עם ילדים נתקל ב"מצבי קצה" כאלה שבהם חייבים להציב גבול. מהר. ביעילות. בלא ספקות.

למרבה המזל נדירים הרגעים שבהם עלינו להציב גבול כדי למנוע אסון. למרבה הכאב כשמתחולל מאבק כוחות בבית, עדיין מתייחסים הורים רבים לרצון העצמאי של ילדיהם כאל איום. וכאן באה הגישה המסורתית לפיה תפקידנו כהורים להציב גבולות לילדינו, ונותנת גיבוי להתנהלות שבמקרים רבים יש בה ניצול לרעה של כוח, כמעט תמיד יש בה נוקשות וריחוק, ולעתים רחוקות היא מביאה לפתרון.

זה מסובך במיוחד בבית שיש בו ילדים שטרם ויתרו על תחושה של אמון וקירבה עם הוריהם. בבית כזה, מאמצי ההורים להגביר את הסמכות ולהילחם על הגבולות רק מחריפים את מאבקי הכוחות שעליהם נערמים התסכול והאשמה של ההורים על אובדן "הסמכות ההורית".

אבל ילדים לא צריכים הורים שמציבים להם גבולות, הם משתוקקים להורים המסוגלים ורוצים להנהיג אותם. כשאני מציב גבולות אני כמו שומר הסף של חיי המשפחה, עסוק בחוקים ובכללים, מושקע בעיקר במה אני לא רוצה. אם אני מנהיג את משפחתי, אני מושקע ברצון העמוק שלי במה שאני כן רוצה.

בתור מלווה הורים, מדהים לפגוש נשים וגברים משכילים, יצירתיים ומצליחים בכל תחומי חייהם שבמאבק הכוחות מול ילדיהם נלחמים על צדקתם כמו אחרון הפקידים בבנק. אבל, ילד בן ארבע השקוע במסך ומסרב להיכנס לאמבטיה, אינו זקוק לפקידה משועממת בת 40 שתציב לו גבול. הוא משתוקק למנהיגה. לאישה היודעת את מקומה ונלהבת מתפקידה. כמו כל אדם בזמן משבר, הוא מבקש שני דברים ממי שמנהיג אותו: א. שיקשיבו לו. ב. שיציעו לו דרך חדשה.

אני יודע שלפעמים כשסיימת להוציא לפועל ארוחת ערב אחרי יום עבודה מתיש וערב של מאבקים עם שלושה ילדים, אין בך אפילו חלקיק אחד של חזון או של רצון להקשיב למישהו. אני יודע כי הייתי שם מאות פעמים וצעקתי ונזפתי וניסיתי להפעיל סמכות כדי שיקשיבו לי. לכן אני משתדל להיות חומל ביחס לעצמי וביחס לכל אימא או אבא שבמר ייאושם או עייפותם נלחמים על הגבולות. אבל אני כבר לא מאמין בדרך הזאת כמתאימה לפתרון מאבקי כוחות ובוודאי שלא לריפוי יחסים בין ילדים והוריהם בזמנים של חופש בחירה וחופש מידע.

את התפיסה לפיה תפקידם של הורים להציב גבולות לילדיהם ירשנו מתרבות שבה הדרך היחידה של אדם לשרוד הייתה להפנים מהר ככל האפשר את כללי המסגרת ולפעול על פיהם. אבל הזמנים השתנו, ואולי הגיע הזמן שהשינוי יחלחל גם לדפוסי ההורות. ניקח לדוגמה אבא בן 45 שנפרד אתמול בצהרים מתפקידו כסמנכ"ל כספים וממשכורת של 40 אלף שקל רק בגלל שהוא הרגיש שלא מעריכים מספיק את יכולותיו היצירתיות. כיצד הוא יוכל למחרת בבוקר להגיד: "תקום עכשיו ותלך לבית ספר כמו כולם" מול בנו בן ה-11 שאינו רוצה ללכת לבית הספר כי "משעמם שם".

ואיך יוכל האב להשתמש במלות הקסם – "ככה זה" או "אין ברירה" – שעבדו כל כך נפלא בדורות שקדמו לנו – לאחר שבארוחת החג פגשו את האחיין הלומד בדמוקרטי ואת בת הדודה הנמצאת בחינוך ביתי?

בבתים רבים זה כבר לא עובד. הורים רבים כבר מבינים שלא ניתן לעשות הפרדה מלאכותית בין עולם המבוגרים לעולם הילדים. הורים רבים כבר אינם שלמים עם תפקידם כמדקלמי חוקים ותקנונים ומחפשים דרך שתאפשר להם להנהיג את חיי המשפחה ממקום עמוק שמכבד גם אותם, גם את ילדיהם וגם את מציאות חיינו.

העיסוק בהצבת גבולות הפך לעיסוק מתיש ב"מה נכון" ו"מה לעשות" ואין-סוף התלבטויות על כמות הסוכר הלבן וכמות שעות המסך ומינון הקללות ושעות ההרדמה וטון הדיבור, כשעיקר היצירתיות מתנקזת לתחומי הפיתויים, הסחות הדעת ושיטות הענישה.

אבל, ילד הנאבק בהוריו הוא ילד שעדיין מאמין באהבתם. בין אם הוא בן ארבע או בן 18, הוא עדיין זקוק כאוויר לנשימה לאהבה ולהערכה של הוריו. כשהוא בוחר להיאבק בהם ובגלל ההתעקשות לאכול ממתק, או לסרב לסדר את חדרו, הוא מאבד את הקרקע לקיומו המנטלי – הוא עושה זאת מסיבה טובה.

כך ילדינו רומזים לנו שנפסיק לבוסס בביצת ה"מה לעשות" ונקשיב לעומק. שם, מתחת לפני השטח, הם מאותתים לנו – באמצעות מאבקי הכוחות – שאינם מקבלים את ההקשבה העמוקה או את ההובלה הבטוחה ומלאת ההשראה שלהן הם זקוקים.

כשאימא בת 40 שילדה בן הארבע מסרב להתנתק מהמחשב מוצאת את הדרך לחזור להיות המנהיגה – התייחסותה לעצמה ולבנה משתנה בן רגע. הוא מפסיק להיות אויב שצריך להכניע באמצעות הצבת גבולות או ילד שתלטן שאין ברירה וחייבים לרצות אותו. הוא חוזר להיות מבחינתה הילד הרגיש והחכם והאהוב שהיא שמחה להנהיג בשבילי החיים.

את תהליך ההיזכרות בחזון שלנו כהורים ותהליך ההקשבה לבקשות העומק לא ניתן לפרט במשבצת זו, אבל הצעד הראשון בדרך פנימה אל המנהיגים מעוררי ההשראה שאנחנו, הוא לשלוף לפחות רגל אחת מביצת "הצבת הגבולות". ואין דבר שילד רוצה יותר מאשר ללכת אחרי מנהיג אמיתי המשתוקק להקשיב לו ולהוביל אותו לאורך כל שנות ילדותו.

* שי אור, מנחה הורים, מחבר הספרים "הורות כמעשה ניסים" ו"בלי גבולות"

אחד התפקידים החשובים בהורות הוא הצבת גבולות

מאת ד"ר מיקה קופלר

ההורות בעולם המודרני, בקצב התרחשויות כה מהיר, מחייבת את ההורים לתמרן בין קריירה לבית, בין עבודה לזמן איכות עם הילדים, ועם זאת להוביל ולהנהיג את המשפחה תוך התחשבות בצרכים של ילדינו. ואחד התפקידים החשובים ביותר לתפקוד תקין בחיי משפחה הוא הצבת גבולות.

האם בתור הורים הייתם נותנים לילד להתהלך חופשי על גג בלי מעקה? האם ילד יחוש ביטחון במרחב פתוח? אחד התפקידים החשובים ביותר של הורה הוא להציב גבול ממקום של בטיחות וביטחון לטובת הילד. הצבת גבולות ממקום חיובי, מלמדת את הילד להבחין בין הרצוי למצוי, בין המותר לאסור, בין מה ש"לא" למה ש"כן". הילד זקוק לגבולות שיינתנו מתוך אהבה – אלו מעניקים לו תחושת יציבות וביטחון עצמי.

יש הורים המתקשים בהצבת גבולות, חלקם אף מוותרים, או שאינם פועלים בעקביות ועושים טעויות גם לאחר שמחליטים להציב גבולות. כאשר הורים נחושים לגבי הערכים אותם הם רוצים להנחיל לילדיהם, קל להם יותר להציב גבולות. ככל שיעשו זאת בנחישות וישדרו ביטחון, כך יקבלו הילדים את הערכים והגבולות בהבנה.

המטרה בהצבת גבולות היא ללמד את הילד לוותר, לדחות סיפוקים, להתחשב באחר. כשהילד יידע להתנהל בגבולות ברורים שהוריו הציבו לו, הוא יהיה פנוי לתהליך ההתפתחותי וירגיש שיש סדר וקביעות בחייו. ידיעה מראש של דברים העומדים להתרחש, וחזרה על דברים ברורים מעניקה לילד שקט נפשי וביטחון עצמי. הדבר נכון גם למתבגרים הזקוקים לגבולות ברורים ויציבים שייסעו להם לעבור את תקופת ההתבגרות בבטחה.

איך נעשה זאת בדרך הקלה? הנה כמה עקרונות:

משמעות הגבול והמסר – רצוי להסביר לילד את משמעות החוק או הגבול. כאשר הילד יבין את משמעות הגבול ומטרתו הוא יקבל זאת כמסר שיש לכבד אותו.

התאמת ערכים חשובים למשפחה – חישבו מהם הערכים החשובים ביותר להנחיל לילדיכם, ערכים שהם עבורכם "בל יעבור" – חוקי אור אדום. בחרו שניים עד שלושה ערכים שניתן להגמיש בהם את הכללים, אלה חוקי אור כתום. וחישבו גם על ערכים בהם ניתן לאפשר לילדים לפעול בהתאם להחלטתם – חוקי אור ירוק.

הענקת בחירה – הענקת אפשרות בחירה, בטווח הגבולות שלכם, חשובה ביותר ללמידה מהי אחריות.

עקביות – התמדה ועקביות ימנעו בלבול. סדר יום עקבי על פי חוקים וגבולות יעניק לילד יציבות וביטחון. אם הורים לא יקפידו על עקביות, ילמד הילד להתעקש על דעתו ולנהל אותם.

שמירה על כבוד שני הצדדים – אם הורים מקשיבים לילד ומגלים אמפתיה לצרכיו מתוך כבוד, יחד עם נחישות והתמדה, זה יעביר לילד מסר שההורה בעדו ולא נגדו. הדבר נעשה במסגרת הצבת הגבולות.

הילד בילדות ובהתבגרות יוצר זהות עצמאית, ובהקשר לכך הוא בודק עצמו, לאורך השנים, בדרך של מאבקי כוח אל מול הוריו. מנגד, על ההורים לעמוד איתן בהצבת גבולות מול הילד מתוך טיפוח ואהבה.

הצבת גבולות חשובה והכרחית להתפתחות תקינה של הילד, אך חשוב לעשות זאת ברגישות ובנחישות מתוך כבוד לרצונותיו ולרגשותיו.

* ד"ר מיקה קופלר, יועצת משפחתית, מפענחת ציורי ילדים לגיל הרך