"רמברנדט הבא" בהדפסת תלת ממד | תמונה: ING Group/Flickr
לפני כמה שנים נסעתי עם בעלי לטיול ירח הדבש שלנו בדרום צרפת. בחרנו באזור יפהפה שיש בו אטרקציות רבות, ואחת מסקרנת במיוחד – ביקור במערת הלאסקו, שם אפשר לראות את ציוריו המפתיעים של האדם הקדמון. אולם, כשהגענו למקום הבנו שאת המערה האמיתית שבה ציירו את הציורים לא נראה. "נוצר עובש במערה המקורית ובנוסף לכך, המבקרים מזיקים לציורים", הסבירו לנו כשהגענו, "הציורים משחירים ונהרסים".
כדי לא להשאיר אותנו בלא כלום, הובילו אותנו למערה אחרת, ובה רפרודוקציה זהה לחלוטין למערת המקור. היו שם העתקים מדויקים של הציורים המרהיבים שמעטרים את המערה המקורית. יצאתי מן המערה במחשבה שהיה מעניין, אבל שזה לא היה זה. לא באמת הייתי במערה שבה ישבו הקדמונים וציירו את ציוריהם, לכן, לא באמת התחברתי לחוויה.
"אז היית מעדיפה לא לראות בכלל?" שאלו אותי אחר כך. "הרי הם עושים מאמצים רבים לשמר את המערה המקורית. וחוץ מזה, אם הציורים הם אחד לאחד, מה כבר היית רואה שם שלא ראית פה?" – אלו טיעונים שאכן קשה לענות עליהם.
בשנים האחרונות, המוזיאונים הגדולים בעולם, כמו למשל האופיצ'י שבאיטליה, סורקים את יצירות האמנות כדי שתהיה להם אפשרות לשכפל את הפסלים ואת הציורים באמצעות הדפסת תלת-ממד. הרעיון הוא ליצור גיבוי ליצירות, אם חלילה יקרה אסון טבע או מתקפת טרור, כפי שקרה בפריס לפני קצת יותר משנה, כשהרחובות הוצפו ונאלצו לסגור את מוזיאון הלובר, המחזיק כמה מאוצרות התרבות החשובים בעולם.
הקלות הבלתי נסבלת שבה נהרסו אתרי הארכיאולוגיה בעיראק ובסוריה מוכיחה גם היא כמה שברירי הוא עתידם של האוצרות התרבותיים שלנו. הייתה נחמה מסוימת בידיעה שטכנולוגיית התלת ממד יכולה לשחזר משהו מהיופי שאבד. עם זאת, כעת מדברים על שימושים אחרים בהדפסת תלת ממד, למשל, הצגת רפרודוקציות במוזיאונים במקום יצירות מקור.
כמו כן, יש פרויקטים בעולם כמו "רמברנדט הבא", הנעזר בהדפסת תלת ממד כדי ליצור יצירה חדשה. "רמברנדט הבא" הוא מיזם של אנשי טכנולוגיה שאספו מידע מציוריו של רמברנדט, ניתחו אותו לפי נושאים, משיכות מכחול, הדרך בה האמן צייר עיניים, פה, אף, ויצרו מתוך המידע שצברו ציור חדש לגמרי, בכמה שכבות ובטקסטורה נכונה, כזה שלטענתם רמברנדט היה יכול לצייר.
רון אוגוסטוס, מנהל במיקרוסופט ששותפה בפרויקט, אמר בסרטון המסביר על "רמברנדט הבא" שהמידע שנאסף מאפשר ליצור "משהו חדש כמו שרמברנדט השתמש בצבעים ובמכחולים שלו". טג'יצ'קה בנדיקטוס, מחברת ING, שגם היא שותפה לפרויקט, הוסיפה כי "הרמברנדט הבא גורם לך לחשוב לאן החדשנות יכולה לקחת אותנו – מה הדבר הבא?"
אמירות מסוג זה מקפיצות מומחי אמנות המזהירים כי יש לפקח על השימוש בהדפסות תלת ממד, אחרת, אנחנו עלולים להפסיד דבר גדול הרבה יותר מאשר הרס יצירת אמנות. נפסיד את החוויה של לעמוד מול יצירה שמישהו יצר במו ידיו ובתקופה מסוימת – נפסיד את הנשמה שלה.
היסטוריון האמנות ומחבר רב המכר "אמנות הזיוף ופשעי אמנות", נוח צ'רניי, משווה את הדפסות התלת ממד באמנות לסרט "מטריקס". גיבור הסרט, נאו, צריך לבחור בין הגלולה הכחולה המשכיחה ממנו את העובדה שמאחורי העולם הטוב שבו הוא חי נמצאת רק תוכנת מחשב, והגלולה האדומה המאפשרת לו להיות מודע למציאות.
"אנינות הטעם, הרגשה פנימית ואותנטית מול יצירת אמנות, היא 'הגלולה האדומה' המאפשרת למומחים ולאוהבי אמנות להרגיש את ההבדל בין אמנות שנוצרה מיד אדם, לעומת אמנות שנוצרת על ידי מדפסת תלת ממד", כותב צ'רניי במאמר במגזין סלייט.
צ'רניי ואחרים חוששים שאם השימוש באמצעים מדומים יהיה נוח כל כך הוא ישכיח את יצירת המקור. דמיינו למשל שבמקום לצעוד ברחובות ונציה תלכו ברחובות עיר שהיא העתק של ונציה. זאת ועוד, ונציה שוקעת, אז אולי ניתן לה לשקוע, כי אפשר ליצור העתק שלה.
"אם נעשה זאת לעתים קרובות מדי", כותב צ'רני, "אנו עלולים לזנוח את הגרסה המקורית ובסופו של דבר לנטוש אותה. כך, אולי יהיה בידינו החלק העיקרי (העתק יצירת המקור), אך אנחנו עלולים לאבד את הדבר החשוב ביותר שרק אלו שבאמת מכירים ואוהבים אמנות והיסטוריה יודעים: את הנשמה".