כנראה שמלבד השלט בכניסה למסעדה, השם של מסעדת "טייגר לילי" מעולם לא נכתב מבלי להזכיר גם את מסעדת "בית תאילנדי".
אז לטובת מי שפחות בקיא, הנה הסיפור בפסקה: למרות שכמעט כל ישראלי ביקר בתאילנד לפחות פעם אחת, רובם ביקרו רק במסעדות התיירים באיים, שמצדן התאימו את המנות שלהן כך שיתאימו לחיך המערבי. כשנפתחה מסעדת בית תאילנדי בשנת 1996, והביאה תפריט תאילנדי אותנטי (וחריף!) הקהל הישראלי נסחף בהתלהבות אחרי תאילנד שלא הכיר.
מאז ועד לאחרונה, לא הוקמה עוד מסעדה תאילנדית ראויה, שבאמת יכולה להתחרות עם בית תאילנדי. עד שהופיעה טייגר לילי.
ב"בית תאילנדי" התחילו בלי טיפת התחנפות, היו מאוד אותנטיים, ועם השנים הציעו יותר אפשרויות גם למי שלא מתחבר לטעמים החזקים של תאילנד האמיתית. אבל בטייגר לילי כיוונו מראש לקלוע לטעם של כולם.
מעכשיו אף מילה על בית תאילנדי.
אל טייגר לילי הגענו, הסועדת ואני, בערב יום שלישי. על אף שמסעדות ברמת החייל תמיד הרגישו לי יותר כמו מקומות של עסקיות צהריים עבור המשרדים מסביב, המסעדה הייתה מלאה כשהגענו. אם לא היינו מזמינים מקום מראש לא בטוח שהיה לנו היכן לשבת.
מבט בתפריט מגלה מגוון די גדול, אבל לא ברמה מעיקה. המנות הראשונות מורכבות בעיקר מסלטים תאילנדיים, לצד כמה מנות בשר נוספות, וגם אגרול וכנפיים למי שמי שממש מתעקש לדבוק במוכר.
העיקריות מחולקות לפי קטגוריות של ווק, תבשלי קארי, בשרים (אשר מכונים "עיקריות" בתפריט) ודגים ופירות ים. יש גם קטגוריה של מרקים שמתפקדים מעולה כמנה ראשונה שאפשר לחלוק, ויכולים להתאים גם כעיקרית, תלוי במידת הרעב שלכם. אם הם משתייכים לאזור הראשונות או העיקריות כבר תלוי במידת הרעב שלכם.
התפריט מאפשר לבחור בין מנות אקזוטיות יותר או פחות, חריפות או לא ובנוסף, בהרבה מן המנות ניתן גם לבחור בין עוף, בשר לבן, שרימפס או טופו.
בחרנו לפתוח במספר מנות ראשונות ומרק אחד. בראשונות היו "פלא מוק קאתייאם" (38 ₪), המכילה קלמרי וראשי קלמרי ברוטב צדפות ומנת "יאם טואה" (37 ₪) שהיא סלט שעועית ירוקה פריכה עם טופו (אפשר גם עם עוף או שרימפס), בוטנים, ביצה קשה, שבבי קוקוס וצ'ילי. מנת השעועית הייתה מעולה. חריפה, אך לא במידה מוגזמת. השעועית הייתה פריכה בדיוק במידה, ולצד הביצה הקשה והבוטנים יצרה שילוב מרקמים וטעמים שפשוט השתלבו טוב ביחד. פתיחה מעולה.
מנת הקלמרי גם הייתה לא רעה, אם כי במקרה זה רוטב האויסטרים היה מתוק מדי מה שפגע קצת במנה. לעזרת המנה הגיע הסטיקי רייס (11 ₪) אשר ספג היטב את הרוטב ואיזן את המתיקות, כך שבשילוב עם האורז, מדובר בעוד מנה מוצלחת.
הזמנו גם מנה של ספרינג רולס (26 ₪). אשר היו מעטה של דף אורז ובתוכו טופו, חביתה, נבטים ופטריות שיטאקי, ולמרות כל המרכיבים הללו, הטעמים שהורגשו היו בעיקר טעמי הנענע והכוסברה. מדובר במנה קלילה ומרעננת לתחילת הארוחה, אך קצת פחות מעניינת מהמנות האחרות שטעמנו.
אחד משיאי הערב היה מרק ה"טום יאם" (59 ₪). אכלתי בעבר את המרק הזה עם פירות ים ועם עוף, אך זו הייתה הפעם הראשונה שניסיתי אותו עם טופו, למען הסועדת הצמחונית, ואני מוכרח להודות שהוא היה מוצלח גם בגרסה הזאת. שילוב הטעמים במנה היה מוצלח, היו שם מתיקות מהבצל ועגבניות השרי, חמיצות מהכפיר ליים (עלים מעץ הליים) והלמון גראס, חריפות מהצ'ילי והגלנגל (מעין ג'ינג'ר) ומליחות מהפטריות. מרק מוצלח מאוד, אבל עדיין, יש לי תחושה שגרסת פירות הים מוצלחת אפילו יותר.
אם במנות הראשונות זכינו לטעמים חזקים ומוצלחים, ובאופן כללי למנות טעימות שהרגישו אותנטיות, העיקריות דווקא נטו יותר לכיוון הקונבנציונאלי. זה לא אומר שהן לא היו טעימות. למען האמת, העיקרית הייתה המנה שהסועדת הכי נהנתה ממנה כל הארוחה – מלבד הקינוחים, שאליהם עוד נגיע – אבל הציפיות למנות מיוחדות שיצרו הראשונות נותרו קצת ללא מענה.
לי הומלץ על מה שהוגדר כאחת המנות הפופולאריות במסעדה, מאגף הווק – "פאד קא פאו" (62 ₪) ואילו הסועדת בחרה במנת קארי –"גנג קייאוון" (69 ₪).
המנה שלי היא מנת רחוב קלאסית בתאילנד. בטייגר לילי היא מורכבת מבשר קצוץ עם שעועית ירוקה, צ'ילי ובזיליקום, ברוטב צדפות, והיא מוגשת לצד אורז מטוגן ועליו ביצת עין. למרות שני איורי הפלפלים שהופיעו בתפריט ליד המנה כדי לציין את מידת החריפות, היא לא הייתה חריפה יותר ממנת היאם טואה מן הראשונות שלצידה היה פלפל אחד. מה שכן, היא הייתה פחות מעניינת ממנה.
עדיין מדובר במנה טעימה, אבל מעבר לחריפות קשה לזהות בה טעמים תאילנדים. הייתה הרגשה שבמנה הזאת ניסו לקלוע למכנה משותף רחב ככל האפשר של טעמים, ונזהרו שלא להפוך את המנה לבעייתית עבור מישהו. במידה מסוימת זה הצליח. קשה לי להאמין שמישהו יחזיר את המנה. מצד שני, אין בה שום דבר זכיר.
המנה של הסועדת הורכבה מטופו וקארי ירוק, והגיעה קצת שונה ממה שכתוב בתפריט, עם אפונה, פלפל אדום, חצילים ובזיליקום, לצד אורז. מדובר במנה די מהפנטת ביופייה. השילוב של הגוונים השונים של הירוק, לצד האדום של הפלפל והלבן של הטופו יצרו מנה מאוד נעימה לעין. הסועדת הייתה מרוצה גם מהטעם. הפעם קלעו בטייגר לילי בדיוק למה שהיא רצתה.
בקינוחים לקחנו אחד שהוא הכי תאילנד שיש – בננה לוטי (35 ₪), מעין קרפ תאילנדי, וקינוח נוסף שנשמע דווקא מקומי יותר – נמסיס שוקולד (37 ₪). הבננה הייתה מעולה, והוגשה לצד סורבה קוקוס מרענן שיצרו יחד שילוב מוצלח של חם וקר. הנמסיס היה עוגת שוקולד עשירה שעליה כדור של גלידה וניל. להוספת ניחוח תאילנדי בצלחת פוזרו חתיכות קוקוס מיובש. עם קוקוס בלי קוקוס, למי אכפת? כשניצבים מול השוקולד הנפלא הזה לא באמת משנה מהי מדינת המוצא שלו.
בסופו של דבר, טייגר לילי היא מסעדה מגוונת. יש בה מנות שמזכירות ביקורים בסמטאות תאילנדיות נטולות תיירים, ויש בה מנות שנראה שנוצרו להתאים יותר לחיך הישראלי, אך גם אלה וגם אלה שומרות ברובן על רמה די גבוהה. בנוסף, האווירה נעימה והצוות יעיל וחביב, כך שלמרות כמה נקודות לשיפור, בהחלט מדובר בחוויה נעימה וטעימה.
אולי תשלמו קצת יותר מאשר בבנגקוק, אבל זה בטוח זול יותר מהטיסה.
טייגר לילי
הברזל 32, רמת החייל, ת"א
1-700-70-70-97