תמונה: Fotolia
אתם יושבים בנחת עם חברים בשיחה נעימה על כוס קפה, ופתאום נכנס שכן מבוהל. מיד, עוד לפני שהוא מתחיל להסביר במה מדובר, אתם מרגישים את כל גופכם נדרך ונכנס למצב כוננות – הבהלה נקלטת אצלכם מידית.
קיימים מספר ערוצים דרכם מועבר אלינו פחד. בשנים האחרונות התברר שאחד מהערוצים הסמויים האלו, ערוץ שעל פי רוב אנחנו לא מודעים לו, הוא הריח. אנחנו, בני האדם, מסוגלים להריח את הפחד של הסובבים אותנו. לגבי מגוון יונקים כמו עכברים וכלבים, היכולת הזו כבר מוכרת וקל לנו לקבל אותה, אבל לגבי בני אדם? זה כבר נשמע מוזר יותר. בשנים האחרונות התברר שגם אנחנו מפיצים ומתקשרים את הפחד שלנו דרך האוויר.
כדי לבדוק את זה, ד"ר קתרין לובקה מאוניברסיטת דיסלדורף שבגרמניה (מאי 2017, Physiology & Behavior) אספה דגימות זיעה מ-28 גברים, פעם אחת במהלך פעילות ספורטיבית מאומצת, ובפעם השנייה בשעה שהמתינו למבחן חשוב בעל פה.
כשעשר הנבדקות המתנדבות של ד"ר לובקה הריחו את דגימות הזיעה, היא בדקה האם התעוררה אצלן תגובת בהלה. כיצד בודקים זאת? אחת הדרכים היא בעזרת תגובות הפנים – על פי רוב, כשאנחנו נבהלים, אנחנו נוטים למצמץ. "שריר העין החוגי" שמקיף את העין מביא לסגירת העפעפיים. באמצעות בדיקת EMG (אלקטרומיוגרפיה) הדוגמת את רמת הפעילות החשמלית בשריר, למדה ד"ר לובקה עד כמה הגיב השריר הזה לריח והוביל למצמוץ. מלבד שני סוגי הזעה, היא נתנה למתנדבות שלה להריח גם פדים נקיים מזיעה.
מהבדיקה התברר שהפעילות החשמלית בשריר הוגברה בעיקר בתגובה לזיעה שנאספה בדקות הדרוכות שלפני המבחן. הזיעה מהפעילות הספורטיבית לא עוררה פעילות חשמלית שכזו, וכמובן שגם לא הפדים הנקיים.
פרופ' לילאנה מוג'יקה-פרודי, מאוניברסיטת סטוני ברוק שבניו יורק ערכה ניסוי דומה (2008, PLOS ONE). את דגימות הזיעה היא ליקטה מהנבדקים ומהנבדקות שלה ממש לפני שקפצו מגובה של 4 ק"מ, לצניחה החופשית הראשונה בחייהם. דגימות בקרה נאספו מאותם אנשים בשעה שעסקו בפעילות ספורטיבית.
פרופ' מוג'יקה-פרודי ועמיתיה רצו לראות איך המוח שלנו מגיב לריחות כאלו, אז הם הכניסו את הנבדקים למכשיר MRI תפקודי (fMRI). בתוך המכשיר נתנו להם להריח את הדגימות, אך בשום שלב לא סיפרו להם על מהות הניסוי. האמיגדלה וההיפותלמוס מוכרים כאזורים במוח שמעורבים בתגובת הפחד שלנו. כשהנבדקים של מוג'יקה-פרודי הריחו את הזיעה מהפעילות הספורטיבית, שני איברי המוח האלו לא הציגו פעילות מיוחדת, אבל הם בהחלט התעוררו לפעולה בתגובה לזיעה שנאספה מעט לפני הצניחה החופשית.
כשצוות החוקרים שאל את הנבדקים על ההבדלים בין שתי הדגימות, התברר שהם לא הבחינו בשום הבדל. ההשפעה המדבקת של הפחד פועלת בעיקר ברמה הבלתי מודעת.
מגוון מחקרים מהשנים האחרונות מלמדים שלא רק את הפחד אנחנו מסוגלים להריח. גם לשמחה יש ריח משלה כמו גם לתחושת הגועל, לאגרסיביות, לתחרותיות ואפילו לקנאה. ממצא זה אולי יכול להסביר במובן מסוים מדוע המצבים הרגשיים של הסובבים אותנו משפיעים עלינו כל כך, מבלי שאפילו נשים לב, ואנחנו נדבקים ברגשות של אחרים. ולפעמים אחד מדביק אחר וזה מתפשט בקרב חברי כל הקבוצה.