אסטרטגיה של מדע בדיוני – כיצד גוגל וסמסונג חושבות על טכנולוגיות חדשות?

הסופר ז'ול וורן, בספרו "20 אלף מיל מתחת למים" מ-1870 כותב על כלי דמוי צוללת שהחלו להשתמש בה רק במלחמת העולם הראשונה | תמונה: US gov-CC-PD

מאה שנה לאחר שז'ול ורן כתב על הצוללת שעדיין לא הומצאה, ועשרות שנים אחרי שאסימוב כתב על הרובוט שהיום הוא עובדה קיימת, השחקנים הגדולים בעולם מתחילים להבין שכדי להמציא את הדבר הבא, אין זה מספיק שייעזרו במהנדסים ובאנשי שיווק גאונים, וגם לא בטכניקות של סיעור מוחות ובשינוי התרבות הארגונית בחברה. אלא דרושה אסטרטגיה אחרת, יצירתית יותר – אותה יובילו אנשים בעלי דמיון מפותח, למשל, סופרים ואמנים.

אתה מתעסק עם רעיונות שעדיין לא נוסחו. לפעמים אלו טכנולוגיות שאנחנו לא בטוחים מה הן ואיך הן עובדות

חברות כמו אינטל, גוגל, הרשי, פורד, פפסי ואחרות מעסיקות סופרי מדע בדיוני ואמנים כדי שיסייעו להן לחשוב על העתיד – המקום בו יהיו עוד כעשור או שניים והמוצרים שירצו לפתח.

באמצעות סיפורים בדיוניים המדמיינים את עתיד החברה, סופרי המדע הבדיוני משפיעים יותר מאי פעם על קצב הפיתוח ופריצות הדרך הטכנולוגיות של החברות.

בסרט דו"ח מיוחד עם טום קרוז מ-2002, גיבור הסרט משתמש בטכנולוגיית מסך אוויר אינטראקטיבית שהיום קיימת באמצעות משקפיים מיוחדות | תמונה: Displair

אחד האנשים ש"חוזה את העתיד" עבור החברות הגדולות באמצעות סיפורים הוא ארי פופר. פופר שאב השראה מאנשים כמו סופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק, שהעלה לראשונה את רעיון לוויין התקשורת ב-1945 – כעשור לפני שהומצא – והקרדיט על המצאתו ניתן לו.

כשנשאל קלארק ב-1960 כיצד תיראה שנת 2000, הוא ענה שהמהפכה הגדולה ביותר תהיה תקשורת הלוויינים ש"תאפשר לנו לתקשר זה עם זה בכל זמן ובכל מקום שנהיה". אם קלארק הצליח לחזות את העתיד 40 שנה קודם, האמין פופר, ייתכן שסופרי מדע בדיוני נוספים יכולים לעשות כך גם כן. הוא הקים את חברת Sci-fi, העובדת כיום עם חברות כמו "פורד" ואינטל ומחברת עבורן סיפורי מדע בדיוני המבשרים על עתידן. כך הן יכולות להבין אילו אפשרויות גדילה והתפתחות קיימות עבורן, או איזה מוצר עתידי כדאי להן לייצר.

"המשכפל" לצד מדפסת התלת ממד. בסדרה "מסע בין כוכבים הדור הבא" משנות ה-80-90 שיצר ג'ין רודנברי מופיע משכפל המזכיר את מדפסת התלת ממד של היום | תמונה: Shisma-CC

"כשאתה מתעסק עם העתיד, אתה מתעסק עם מורכבויות ועם רעיונות שעדיין לא נוסחו", אמר פופר בראיון לאפוק טיימס. "לפעמים אין אפילו שפה לתאר את הרעיונות האלה. לפעמים אלו טכנולוגיות שאנחנו אפילו לא בטוחים מה הן ואיך הן עובדות, אבל אנחנו יודעים שתהיה להן השפעה".

ספר לי על תהליך העבודה שלך מול החברות הגדולות.


"אנחנו מתחילים בלספר סיפורים, אחר כך עוברים לכתיבתם ובסוף יוצרים דוגמה ממשית המאפשרת למנהלי החברה להבין טוב יותר איך החברה תשתנה ואיך השוק ישתנה.

"לדוגמה, אם הלקוח שלנו הוא מוזיאון, ואנחנו יודעים שהמציאות המדומה תהפוך לעוצמתית ונגישה יותר בעתיד, נערוך סדנאות כדי להבין את השפעתה על המוזיאונים. בשלב הבא ננסה לשבור את נקודות המבט הקיימות שלנו, למשל, נכתוב שבעתיד אנשים לא יצטרכו ללכת למוזיאונים, או שהבית שלהם יהיה מוזיאון, או שאם כן ילכו למוזיאון זו תהיה חוויה ריאליסטית כל כך שאם זה מוזיאון היסטוריה, למשל, הם ירגישו כאילו חזרו בזמן.

בסרט "2001 אודיסאה בחלל", שיצא לאקרנים ב-1968 ונשען על סיפורו של ארתור סי. קלארק ובוים על ידי סטנלי קובריק, אפשר לראות דוגמה לשיחת וידאו מהסוג שאנחנו רואים היו | תמונה: Fotolia

"מהמפגשים האלה נצא עם רעיונות רבים לגבי עסקי המוזיאונים בעוד 10 או 15 שנה. הלקוח יבחר את הרעיונות שהוא אוהב, ונכתוב עבורו סיפור מדע בדיוני על בסיס כל המידע שיש. יש לנו גישה ליותר מ-100 כותבים שעובדים עבורנו. לפעמים אנחנו מכינים סרט קצר, לפעמים רומן גרפי או קומיקס. אלו סיפורים על אנשים אמיתיים עם תקוות, צרכים ובעיות שיש לפתור".

בשלב הבא פופר וצוותו יוצרים גרסה ראשונית של העתיד הזה, ואף מוצאים ספונסרים עבור לקוחות קטנים שאינם יכולים לממן את הפיתוח בעצמם.

תן לי דוגמה אמיתית לחברה שעבדתם איתה. 


"עבדנו, למשל, עם 'הרשי', חברת השוקולדים הגדולה ביותר בצפון אמריקה. החברה רצתה שנעזור לה להבין כיצד ייראה העתיד כאשר טכנולוגית הדפסת תלת-ממד תבשיל מספיק, וכל אחד יוכל להדפיס שוקולד בביתו – שוקולד שיהיה איכותי וטעים. הפקנו רומנים גרפיים ובדקנו מה תעשה הטכנולוגיה לתעשיית השוקולד ואיך היא תשפיע על מפעל שכעת מייצר שוקולד באמצעות מכונות.

"דוגמה אחרת היא חברת 'פפסי', שמוכרת בקבוקי פלסטיק המזהמים את האוקיינוסים. החברה רצתה שנעזור לה ליצור עתיד בלי בקבוקי פלסטיק, וכך עשינו".

אפולו 11 בנחיתה ראשונה על הירח. הנחיתה על הירח – ב-1865 פרסם ז'ול ורן ספר "מהארץ לירח" שבו מתואר כיצד יורים שלושה אמריקנים לחלל בתוך רובה. מאה שנה לאחר מכן אמריקה שלחה שלושה אנשים לירח | תמונה: Central Press/Getty Images

פופר וצוותו הכינו עבור "פפסי" סיפור מדע בדיוני על נערה צעירה הלובשת בגדים "חכמים" שיכולים לקבוע את מצב בריאותה. יש לה גם "בקבוק מים חכם" שמתאים את עצמו לצרכיה הרפואיים והפיזיים ולהעדפות הטעם שלה.

אתם כותבים גם על נושאים דיסטופיים, כמו האפשרות שמכונות יתנו לנו פקודות? 


"אנחנו לא מתעלמים מהאפשרות שחלק מהתסריטים יובילו לעתיד דיסטופי, כמו מכונות השולטות בבני אדם, ואנחנו לא יכולים להעמיד פנים שעתיד כזה לא קיים. עם זאת אנחנו מנסים לא להתעסק בזה יותר מדי כי זה עשוי להפוך לנבואה המגשימה את עצמה".

לצד החברה של פופר, פועלים מיזמים נוספים כמו "הירוגליף" – יוזמה אקדמית שאינה מסחרית, המנסה לכתוב את העתיד באמצעות שיתופי פעולה בין סופרי מדע בדיוני לאנשי מדע וטכנולוגיה. הם נפגשים, כותבים ומתדיינים במטרה ליצור את ה"הירוגליפים" החדשים בחברה – המצאות אייקוניות שיהדהדו בתקופתנו בדומה להמצאת הלוויין של סי. קלארק או הרובוט של אסימוב, שהשפיעו בצורה ניכרת על המאה ה-20.

פצצת אטום מעל הירושימה | תמונה:U.S. National Archives and Records Administration

הספר הראשון בפרויקט "הירוגליף" כלל 17 סיפורים קצרים של סופרי מדע בדיוני שעבדו עם מדענים ומהנדסים. למשל, סופר המדע הבדיוני המפורסם קורי דוקטורוב כתב סיפור על שליחת מדפסת תלת-ממד לירח, ופנה אליו מהנדס חלל שהתעניין בפיתוח שלה.

"המטרה היא גם להתכונן לעתיד בלתי צפוי ולהבין אותו", אמר לי ג'וזף אשריך, עורך ומנהל הפרויקטים של 'הירוגליף' ומנהל המרכז לדמיון ומדע באוניברסיטת וירג'יניה – המשמש כבית לפרויקט.

"למשל, אני חושב שאף ממציא לא חשב שדבר פשוט כמו כתיבת הודעות טקסט תהיה הדרך הפופולארית ביותר להשתמש בסמארטפון. אם בסמארטפון ניתן לעשות שיחות וידאו עם מישהו הנמצא במקום אחר בעולם, מדוע להשתמש בהודעות טקסט פשוטות כשיש משהו מתקדם יותר מבחינה טכנולוגית?"

אז סופר מדע בדיוני טוב יכול היה לחזות שאנשים יעדיפו להשתמש בהודעות טקסט.


"אולי. כדי להיות סופר מדע בדיוני טוב אתה צריך שתהיה לך אמפתיה, ראייה רחבה, אתה צריך להתבונן ביחסים וברגשות. אלו הם דברים שקשה לשלב בתהליך ההנדסי. היכולת לחזות כיצד החברה שלנו תשתמש בטכנולוגיה מסוימת היא דבר שלא היה בהיסטוריה שלנו".