תמונה: Fotolia
אוויר צלול עם ריח חריף של ירוק-עד ואדמה רעננה מכים בנחיריים. עצי ארז בני אלפי שנים מתנשאים לגבהים אין-סופיים, רוח קלילה מלטפת את הפנים וקרני שמש חמימות מפזזות בעלווה הצפופה. מרבדים של אזוב באין-סוף גוונים מרפדים את הסלעים ועוטפים את גזעי העצים. ציוצי ציפורים בקולות רמים מתערבלים עם קולות פיכפוך מי הנחלים וצרצורי הציקדות מהדהדים מכל עבר. זהו יער שירטאני אונסואיקיו (Unsuikyo) באי יקושימה בדרום יפן המושך אליו אלפי מטיילים. הם לא באים לטרקים או לספורט כושר, אלא לצעידה רכה איטית ושקטה בתוך הטבע. להתמסרות מלאה למראות, לצלילים, למגע ולניחוחות שהיער נותן ברוחב לב ובשפע. ביפן זו מסורת עתיקת יומין – להיכנס לעומקו של אחד מהיערות המכסים יותר ממחצית שטחה של יפן, ולתת לטבע לשטוף את הגוף דרך כל החושים. אחרי הטיול ביער הם מרגישים נינוחים, שלווים, מלאי חיוניות ושמחה.
כשאני הולך ביער ומריח את ריח הגשם או הפריחה ורשרוש העשבים, אני בא במגע עם החלקים היותר אותנטיים שבתוכי
רק בשנות ה-80 מסורת זו קיבלה כינוי רשמי: "אמבטיית יער" (ביפנית "שינרין יוקו"). טבע אותה טומוהידה אקייאמה, מי שהיה מזכיר "סוכנות היערות" ביפן. הוא היה מודע למחקרים פורצי הדרך שערך המדען הסובייטי בוריס טוקין, כבר בשנות העשרים והשלושים. טוקין מצא שעצי מחט וצמחים אחרים מדיפים שמנים אתריים בעלי ריח חריף היכולים לחזק את המערכת החיסונית, להפחית לחץ דם ועוד. בתחילת המאה ה-21 החלה יפן להשקיע מיליוני דולרים במחקרים על ההשפעות של אמבטיית יער, מתוך כוונה לבנות עשרות מרכזי "תרפיית יער" ביפן. אף על פי שבעשורים האחרונים כבר נעשו מחקרים שמצאו ששהייה בטבע משחררת מתחושות של דיכאון ולחץ ומשפרת תהליכים מנטליים, החוקרים ביפן הגבירו הילוך כשהתחילו למדוד מה קורה בגוף מבחינה פיזיולוגית, ברמה של התאים והמולקולות, כאשר מטיילים ביער.
תמונה: Fotolia
בהתחלה, חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ניפון ביפן חזרו על המחקרים של טוקין. הם מצאו ששהייה ביער מגדילה את מספר החלבונים נוגדי הסרטן בתאי הדם הלבנים. "אמבטיית היער" גם מגבירה את פעילותם של תאי ההרג הטבעי (Killers Natural) בגוף, ומגדילה את מספרם – אלו תאים השייכים למערכת החיסונית ותפקידם לחסל תאים שנדבקו בנגיפים או שהתפתחו לתאים סרטניים (International Journal of Immunopathology and Pharmacology, 2009).
ההשפעה של שהייה ביער נמשכה יותר משבעה ימים לאחר שחזרו מטיול שנמשך כשעתיים במשך יומיים עד שלושה ימים. גם אצל גברים וגם אצל נשים. בהמשך, בדקו החוקרים באופן ספציפי את השפעת השמנים האתריים של עצים על תפקוד המערכת החיסונית. במחקר זה, 12 נבדקים בגילים 60-37 שהו במשך לילה בבית מלון, בחדר שבו מכשיר אדים פלט כל הלילה אדים רוויים בשמן ברוש יפני. לפי ממצאי המחקר, אכן הייתה ירידה משמעותית בהורמונים יוצרי לחץ, ועלייה משמעותית בפעילות ובמספר תאי ההרג, וכן עלייה בתחושת החיוניות.
חוקרים מאוניברסיטת ניפון ביפן מצאו שטיול ביער גורם לשחרור הורמונים העוזרים להגן מפני מחלות לב, השמנה, סוכרת וטרשת עורקים
בשנים האחרונות נערכו מחקרים בהם התגלו יותר מעשרים מנגנונים אפשריים נוספים המשפרים את הבריאות אחרי שהייה בטבע, לפי חוקרים מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, שפרסמו סקר של המחקרים האלה. (Frontiers in Psychology 2015)
מקרב המנגנונים החשובים שזוהו היו אורות בהירים ויונים שליליים המפחיתים דיכאון, התבוננות בנופי טבע המגבירה את השליטה האוטונומית בקצב הלב ולחץ הדם, וצלילי הטבע שעוזרים להתאושש מלחץ.
במחקר אחר, חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ניפון ביפן מצאו שטיול ביער גורם לשחרור מוגבר של הורמונים ומולקולות שעוזרים להגן מפני מחלות לב, השמנה, סוכרת וטרשת עורקים. (European Journal of Applied Physiology 2011)
גם מדינות אחרות הולכות בעקבות יפן. דרום קוריאה השקיעה 140 מיליון דולר בפיתוח מרכז לתרפיית יער, ופינלנד, אימפריית עצי אורן ואשוחית, משקיעה גם היא במחקרים בתחום, לפי המגזין האמריקני Outside (2012).
סוזן קרל, מטפלת זוגית ומשפחתית העובדת עם אנשים שעברו טראומות והתעללויות, למדה גם להיות מטפלת יער מוסמכת בארה"ב, לפי אתר Aeon. היא מספרת שיש משתתפים בסדנאותיה המקווים להחזיר לעצמם את תחושת החופש והאושר שחשו בילדותם בכל פעם שיצאו לטייל. אחרים אומרים שהם לחוצים ומרגישים צורך להתרחק ממטלות היום-יום. אחת המטופלות שלה עברה טראומה קשה בעקבות מוות של בן משפחה, ושקעה בתחושות של בידוד ודיכאון. "היא חשבה שהיא תזדקק לשנים של טיפול", סיפרה קרל. "אבל בעזרת שינרין-יוקו (אמבטיית יער, ד"ג) היא מצאה שוב את התקווה והחיוביוּת שנעלמו מחייה. השהייה בטבע עם קבוצת אנשים שהיא הרגישה שיכולה לבטוח בהם, האיצה את התהליך – היא סיימה את הטיפול תוך פחות משנה".
בישראל יישמו תכנית של תרפיה ביער כדי לעזור לילדים בצפון שחוו טראומות במלחמת לבנון השנייה, מספר בהמשך ד"ר רונן ברגר.
האדם הקטן ביער הגדול
"יש בטבע מכלול של גורמים המרפאים, מנרמלים ועוזרים לנו להתחבר לכוחות של עצמנו", אומר ד"ר רונן ברגר, מייסד שיטת "טבע-תרפיה" בארץ. "כשאני בא במגע עם הטבע אני בעצם בא במגע עם הטבע העמוק יותר שבתוכי", הוא מוסיף, ומסביר: "כשאני הולך ביער ומריח את ריח הגשם או הפריחה ורשרוש העשבים, אני בא במגע עם החלקים היותר אותנטיים שבתוכי. כשאני הולך ביער ורואה לבלוב, נשירה או צמח כרות או שרוף, אני בעצם מתחבר לתהליכים של המחזוריות האישית שאני עובר: לידה, מוות, פרידה, התאוששות".
האתגרים, ההפתעות, המכשולים הבלתי צפויים בטיול בטבע והאופן שבו אנחנו מתמודדים איתם, מעמידים אותנו בפני שאלות דומות לאלו שבחיים האישיים שלנו. "כשאני הולך בטבע ופתאם יורד גשם, או השביל שהלכתי משתנה, זה מיד מעמת אותי עם שאלות של אי ודאות שיש לי גם בחיי. תכננתי משהו אבל פתאם קרו אירועים בלתי צפויים, איך אני מתארגן לשינויים האלה".
בתוך כל אלה לטיול ביער יש משמעות מיוחדת. "כשמטיילים ביער, לגודל יש משמעות. אני, האדם הקטן, הולך ביער הגדול בינות לעצים הגבוהים, בשביל שהתחיל לפני כמה קילומטרים ונמשך עד מי יודע לאן. אני בעצם מתחבר למשהו גדול ממני, לממדים גבוהים ורחוקים יותר, ואז אני מתחיל לשאול שאלות כמו מה המשמעות בחיים, מהיכן אני בא ולאן אני הולך".
וכשיוצאים לטבע עם משפחה או קבוצה של חברים או צוות עובדים, יוצרים אינטימיות, קרבה ושיתוף פעולה שונים מאשר בחיי היום-יום, מסביר רונן.
למה זה שונה ממפגש חברתי בבית או בעבודה?
"כי אולי אנחנו יושבים על האדמה ופחות נוח לנו. אם אנחנו מכינים ארוחה, בבית הכול זמין, לוחצים על כפתור ויש אש. בטבע יש הרבה יותר תפקידים ומשימות. צריך לקושש עצים ולמצוא ענפים יבשים ולא רטובים, ולהבעיר אש. אנשים המפחדים להיות בטבע לבד יעבדו יותר בקבוצות. כך הטבע עוזר לאינטימיות ולגיבוש. היער במיוחד הוא בעצם סמל לקהילה – קבוצת עצים שהיא כמו קבוצה של בני אדם".
סיפרת שהיער עזר לילדים להחלים מטראומות במלחמת לבנון השנייה.
"כן. במלחמת לבנון השנייה (2006), הרבה תושבים פונו מבתיהם שהפכו ל'לא בטוחים', והיו הרבה שריפות ביערות בגלל פגיעות של קטיושות. כל אלה יצרו תחושה של פחד, חוסר ביטחון ואי ודאות. חיפשנו דרך להפוך את המרחב של הפגיעה המשותפת באדם ובטבע למרחב בטוח ומיטיב שיחזק ויחזיר את תחושת הביטחון".
מה עשיתם?
"זה היה פרויקט מיוחד בשם 'מקום בטוח' שנמשך שלוש שנים (2006-2009). עבדנו עם 12,000 ילדים מגיל גן ועד כיתה ו' מחינוך רגיל ומחינוך מיוחד".
ד"ר ברגר מספר שהעבודה עם הילדים התחילה בתוך הכיתות. הם המציאו סיפור מסגרת כדי שיעורר את הדמיון של הילדים ויעזור להם להתחבר לכוחות הפנימיים שלהם. הסיפור הוא על שבט שומרי יער שחי בקרבה ליער אהוב שנפגע משריפה גדולה וממושכת, ואיך העצים, בעלי החיים והשומרים מצאו דרכים רבות ומגוונות להתמודד עם השריפה. בהמשך, יצאו הילדים ליער סמוך, ובעצמם נהיו לשומרי יער. הם בנו מחנה שומרים בתוך היער מחומרים שמצאו בשטח, נטעו עצים חדשים ובנו תיבות קינון והאכלה לציפורים.
מה הייתה ההשפעה של הפרויקט הזה?
"תוך כדי העבודה והשיקום של היער, התחברו הילדים לכוחות הפנימיים ולמסוגלות שלהם. זה גם עזר להם לבטא סיפורים כואבים, לנרמל חוויות קשות ולהתחבר לתקווה".