אופס…נזכרתי

צילום: תקווה מהבד/אפוק טיימס

"אחת השאלות הכי נפוצות ששואלים אותי בהרצאות על שיפור הזיכרון היא איך אפשר לשכוח", מספר ערן כץ, שיאן גינס בזיכרון. הוא כבר הוכיח בהרצאות ובכנסים ברחבי העולם שהוא יכול לזכור מספר בן 500 ספרות ללא טעויות מההתחלה לסוף, ומהסוף להתחלה, אחרי שמקריאים לו אותו פעם אחת בלבד. בספריו שנמכרו ביותר מחצי מיליון עותקים ותורגמו ל-14 שפות הוא לימד טכניקות משעשעות לזכור מילים בשפות זרות, אינסוף סיסמאות, מספרי טלפון, שמות ופנים של אלפי אנשים, הרצאות שלמות ללא דפים וים של חומר למבחנים במינימום זמן.

בכל זאת בספרו האחרון "חמש מתנות למוח" (2013) שנחל הצלחה ענקית ובלתי צפויה מבחינתו, הוא עוסק גם בשכחה. "זה מעניין אנשים רבים כל כך מפני ששכחה טובה זו מתנה לבריאות הנפש, כי העבר שלנו, הכשלונות והפחדים מונעים מאיתנו להמשיך ולהתקדם הלאה ולהצליח".

שילוב מוצלח של זיכרון ושכחה הם לדעתו של כץ פוטנציאל לחיים טובים ומאושרים. "זיכרון פנומנלי הוא מיומנות מוכחת להצלחה. שכחה פנומנלית היא ברכה וערובה לחיים טובים ומאושרים. אשרי האיש שיש לו משניהם".

זוכרים לסלוח

כץ לא מתיימר להיות פסיכולוג, אבל כמו שלמד מאחרים ופיתח בעצמו טכניקות לזיכרון, כך גם פיתח טכניקות לשכחה. "עלה בדעתי שצריך מידי פעם לעשות פירמוט למוח. כמו שמוחקים קבצים ישנים שגורמים לעומס מיותר על המחשב, כך גם אנחנו צריכים לעשות לעצמנו. לכן בניתי כמה שלבים שמבוססים על מחקרים מדעיים, על איך למחוק זיכרונות".

אם רוצים למשל לשכוח אירוע טראומטי, אומר כץ, השלב הראשון וההכרחי הוא להקהות את הרגש שמתלווה לזיכרון. אחת הדרכים לעשות זאת היא לסלוח. "לסלוח לעצמנו, לסלוח לאחרים. סליחה זו אחת האפשרויות להמשיך להתקדם הלאה. זה לא מקרי שלמילים Forget (לשכוח) ו-Forgive (לסלוח) יש צליל דומה, אף שהן לא מאותו שורש".

לא כל כך קל לסלוח, במיוחד אם נפגענו קשה

"למעשה אי אפשר לסלוח, גם אם תגיד לעצמך עכשיו 'אני סולח למישהו שפגע בי', לא תצליח. תגיד פעם שנייה וגם לא תצליח. אבל מצאתי בכמה וכמה מקורות שצריך לסלוח 77 פעמים. למה 77? כי המוח שלנו מאמץ דפוסים. אם אתה אומר לעצמך 77 פעמים 'אני סולח לך', אתה מאמין בזה בסוף. אתה באמת סולח לבן אדם. אולי זה נראה לא הגיוני כרגע אבל זו עובדה".

איך עוד אפשר לשכוח?

"אנחנו יכולים לעוות את הזיכרון או להמציא זיכרון חדש לחלוטין לאירוע מסוים. למשל, אם אדם אהוב עזב אותנו, אנחנו יכולים לדמיין סצינת פרידה אחרת שבה אנחנו עזבנו אותו. לעשות ממש תסריט שלם בראש".

כך אנחנו יכולים לשנות את הגישה שלנו לאירועים שאין לנו שליטה על ההתרחשות שלהם, אומר כץ.

"יש עוד משהו נחמד שאפשר לעשות באופן מיידי והוא לתת פקודה למוח. לדוגמה, כולנו מכירים את המצב שאנחנו הולכים לישון ומשהו מטריד אותנו ואנחנו מנסים להסיט את המחשבה למשהו אחר, נעים יותר. אנחנו מדמיינים פרחים, חוף ים או טיול בחו"ל. מסתבר שזו טעות. למה? כי המוח עסוק עכשיו בשתי משימות. הוא מחפש מחשבה נעימה יותר להרגיע אותנו ובאותו הזמן ממשיך לחפש פתרון לבעיה שמטרידה אותנו. לכן אני מציע 'להעביר את המוח בשער השכחה', כלומר להגיד לו: תשמע מוח, מחר בשעה עשר בבוקר נמצא פיתרון לבעיה שמטרידה אותנו. עכשיו תפסיק לחשוב על זה. ברגע שנתת לו פקודה הוא יפסיק לחשוב על זה".

ערוגות הבושם

אם מדברים על זיכרון, כץ טוען שהוא לא גאון ושאין לו זיכרון פנומנלי. כל אחד יכול לזכור מספר בן 500 ספרות, הוא טוען. לאלה שמפקפקים בחדות הזיכרון שלהם הוא אומר: "אם אציע לך מיליון דולר, תצליח לזכור את המספר תוך חמש דקות".

אבל צריך להשקיע זמן ועבודה. "בסדנאות שלי אנשים תמיד מצפים לאיזושהי גלולת פלא שיקחו ופתאום יזכרו הכול. אין דבר כזה".

"כל הנושא של חוכמה ולמידה מאוד מעניין אותם". כץ בוייטנאם – צילום: באדיבות ערן כץ

יש כמה עקרונות בסיסיים שצריך ללמוד וכמובן ליישם אותם. אחד מהם זה תשומת לב. אנחנו לא יכולים לזכור משהו אם לא שמנו לב אליו מלכתחילה, אומר כץ, כמו למשל היכן הנחנו את המפתחות, מה שמו של האדם שפגשנו במסיבה או מה המרצה אמר בשיעור האחרון. לכן הטיפ שלו הוא להתעניין ולהתלהב מדברים, אפילו בצורה מלאכותית.

טיפ אחר, במיוחד לתלמידים ולסטודנטים הוא לנוע תוך כדי הלימוד. "אני מציע לתלמידים ולסטודנטים לשנן חומר תוך כדי הליכה. מוכח מדעית שזה מכפיל את כמות המידע שאפשר לזכור במחצית הזמן וגם פותר בעיות של קשב וריכוז".

בספרך האחרון אתה נותן מקום מיוחד לזיכרון של ריח, מדוע?

"הריח הוא אחד ממחוללי הזיכרון הכי חזקים. ריח של תפוזים בפרדס, מזכיר לי למשל את תנועת הנוער, ריח של עוגת תפוחים חמה יכול להזכיר את בית סבתא. לריחות יש השפעה רצינית מאוד על תהליכי הזיכרון שלנו. יש כאלה שאפילו ממליצים להריח אובייקט ספציפי כשלומדים לבחינה מסוימת, ואז בזמן הבחינה לשים אותו על השולחן כדי שיעורר את הזיכרון".

כדאי להתכונן לבחינה עם סוג של ריח מסוים?

"זה לא שהריח יגרום לך לזכור הכול, אבל הוא ללא ספק יעשה את הטריגר לניורונים הנכונים במוח להפעלת הזיכרון".

בעולם הדיגיטלי של היום הזיכרון באמת כל כך חשוב?

"יש דברים ששום טכנולוגיה לא תחליף. למשל אם פוגשים לקוח במסיבה, נתחיל לחפש את התמונה שלו או את שמו בסמארטפון? הוא יעלב מיד. או אם מנהלים שיחה עסקית בשפה זרה, נתחיל לחפש מילים בסמארטפון?"

מעבר לכך, מוסיף כץ, חשוב להפעיל את המוח כמה שיותר ופחות לסמוך על הטכנולוגיה. "זה כמו ללכת לחדר כושר. כשעובדים על המוח הוא משתנה והופך ליעיל יותר. למשל, לפני 15 שנה לקח לי שעה וחצי לזכור את המספר בן 500 הספרות ועם זה נכנסתי לספר השיאים של גינס. לפני כמה חודשים התארחתי בתכנית בטלוויזיה בקוריאה וביקשו שאחזור על התרגיל. שאלתי אותם האם יש להם זמן לחכות שעה וחצי והם אמרו שיש. לקח לי 20 דקות ואני בעצמי נדהמתי".

אתה משתתף בתחרויות עולמיות לזיכרון?

"לא, זה לא מעניין אותי. אני בעד הצלחה ונגד הצטיינות. השאיפה צריכה להיות להגיע למקום שני או שלישי ואז אתה גם נהנה מהלימודים בלי הלחץ הפסיכולוגי ובאופן פרדוקסלי אתה עשוי להיות במקום הראשון".

לכץ ולספריו יש הצלחה מיוחדת במזרח אסיה, בעיקר בתאילנד, קוריאה, וייטנאם ואינדונזיה, שם הוא נחשב לסלבריטי של ממש. הוא העניק את ספרו "סוד הזיכרון המצוין" לנסיכה מהה צ'אקרי, ביתו של מלך תאילנד. האתר הרשמי של הקוראן באינדונזיה ממליץ על ספרו "ג'רום הופך לגאון" (במקור בעברית "סוד המוח היהודי") ובביקורו האחרון בקוריאה דיווחו על כך במהדורת החדשות.

יש לך הסבר לתופעה הזאת?

"כל הנושא של חוכמה ולמידה מאוד מעניין אותם. הם מרותקים מהעובדה שאחוז כל כך גבוה של יהודים זכו בפרסי נובל, וגם הם היו רוצים מאוד לזכות".

ההצלחה שם הפתיעה אותך?

"באופן אישי כל הצלחה מפתיעה אותי. אין לי ציפיות ובסוף זה קורה".

מעבר להצלחה, אומר כץ, "חשוב לי להוכיח לכולם שהם יכולים לעשות דברים נפלאים עם הזיכרון שלהם. יש לי רצון לעזור לאנשים ולעשות להם טוב. זו המתנה הכי גדולה מבחינתי".