הוליווד משתחווה לסין

ההפקות המשותפות לסינים ולהוליווד הן אמצעי המשמש את בייג'ינג להכתיב את הנרטיב הסיני מחוץ לגבולותיה – אילוסטרציה: Epoch Times. תמונות מקור: AFP, Photos

ב-2008 צולמה הסצנה הראשונה בסרט הפעולה "שחר אדום". הסרט מתאר את חייהם של חבורת צעירים בעיר לא ידועה בארה"ב, שבוקר אחד מתעוררים לקולות יריות ומגלים שחיילי צבא סין משתלטים על העיר שבה הם גרים. החבורה מחליטה להקים מחתרת ומתנגדת בכוח לפלישה האדומה.

הסרט אמור היה לצאת לאקרנים שנתיים מאוחר יותר, אלמלא התסריט דלף לידיים הלא נכונות. "ארה"ב מצלמת גרסה חדשה של סרט מהמלחמה הקרה כדי להכפיש את סין", נכתב במאמר בעיתון "גלובל טיימס" ב-2010, המשמש כשופר של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

הביקורת הסינית הגיעה עד מפיקי הסרט, אולפני MGM, ובתזמון הגרוע ביותר שיכול להיות. החברה שחתומה על הפקת סרטים כמו ג'יימס בונד, חלף עם הרוח וסטארגייט, הייתה נתונה במצב כלכלי קשה, ונזקקה לכל דולר נוסף שנכנס לקופתה. במיוחד משוק הקולנוע הגדול של סין.

כדי למקסם את הכנסותיהם ולהצליח לחדור לשוק הסיני, החליטו באולפנים למחוק באמצעים דיגיטליים את הדגלים הסיניים בסרט, את הסמלים הצבאיים שמזוהים עם סין, להחליף חלק מהדיאלוגים ולשנות את הצבא שפולש לעיר, מצבא סין לצבא צפון קוריאה. כל זה בהשקעה עצומה של כמיליון דולר.

"שחר אדום" שהגיע לאקרנים רק ב-2013 הוא סמל למהפכה אדומה ששוטפת בשנים האחרונות את הוליווד. לסרטים שבהם חסרה סצנה בסין – תתווסף אחת; סרטים שבהם הנבל הראשי הוא סיני – ישונו, ואת מקומו יתפוס אדם ממוצא אחר; וסצנות שהצנזורה הסינית לא אוהבת במיוחד – ייחתכו.

גרסה מיופה של סין

את המהפכה אפשר היה להרגיש כבר השנה. לאיירון-מן 3 נוספו קטעים עבור הקהל הסיני; "ענן אטלס" בכיכובו של טום הנקס חתך כ-40 דקות מהגרסה הסינית שלו כדי להתיישר עם דרישות הצנזורה הסינית, ומאותה סיבה קוונטין טרנטינו אישר שינויים מרובים בסרט "ג'אנגו ללא מעצורים".

אם לא די בכך, מנהלים באולפני פרמונט, שהפיקו את סרט הזומבים החדש "מלחמת העולם Z" בכיכובו של בראד פיט, החליטו לשנות חלק מעלילתו. הסרט שואב השראה מספר בשם זהה שראה אור ב-2006. עלילת הספר מתחילה בכפר נידח בסין שבו מתפרצת לראשונה מגפת זומבים קטלנית, שמשם מתפשטת ליתר רחבי העולם ומאיימת להשמיד את המין האנושי.

לפי הספר, המגפה מצליחה להתפשט לעולם דרך שוק השתלות האיברים של סין, שבו נקצרים איברים מאסירי מצפון ונמכרים בשוק הבין-לאומי לכל המרבה במחיר. אם נתעלם לרגע מעניין הזומבים, מדובר בתסריט שבו המציאות עולה על כל דמיון, כפי שחשף האפוק טיימס מאז 2006.

אבל בסרט בכיכובו של פיט מתרחש דבר שונה. אמנם בתסריט המקורי קיימת סצנה שבה דנים במקור התפרצות המגפה ומפנים אצבע מאשימה לכיוונה של סין. אולם בגרסה החדשה שלו כבר לא, טוען מקור בהנהלת פרמונט, כפי שדווח באתר החדשות TheWrap המסקר את תעשיית הבידור בארה"ב.

איך הוליווד הגיעה למצב הזה? כדי להבין את זה צריך לחזור שוב לסין, הפעם לקונגרס הלאומי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שנערך ב-2007. הו ג'ין-טאו, מנהיג סין באותם ימים כבר הבין מזמן שלשלטונו יש בעיה: האידאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית ופעולותיה סותרות רבים מהערכים המקובלים במערב, כמו דמוקרטיה, חופש, משפט וזכויות אדם. לכן הוא חיפש דרך שתגרום למערב לקבל את שלטונו כלגיטימי. הוא עלה לנאום והשתמש בפעם הראשונה במונח "עוצמה רכה" (Soft Power) המתייחס ליכולתה של מדינה לעצב את העדפותיה של מדינה אחרת בדרכים לא כוחניות.

הרעיון המרכזי של הסינים היה להשתמש באמצעים תרבותיים "רכים" כדי לייצא לעולם המערבי גרסה מיופה של סין על שלל בעיותיה, וכך לגרום לסין להיראות מאוזנת יותר ולשלטון המפלגה הקומוניסטית להיתפס כלגיטימי. ואחד הכלים התרבותיים להשגת המטרות האלה הוא תעשיית הקולנוע.

איך זה נעשה? בשלב הראשון מנהיגי המשטר דאגו להגדיל את שוק הקולנוע של סין, ומהר, כדי ליצור לו ביקוש. כמות המסכים במדינה גדלה משמעותית, ועד 2015 היא צפויה להכפיל את עצמה. נוספו גם מסכים בתלת ממד וכיום שוק הקולנוע של סין הוא השני בגודלו בעולם במונחי מכירת כרטיסים. תחזיות של חברת ראיית החשבון "ארנסט אנד יאנג" מנבאות שעד 2020 הוא יעקוף את השוק האמריקני.

זה היה רק השלב הראשון בתכנית גדולה יותר. מנהיגי המשטר חיפשו דרך "רכה" שתאפשר להם ממש להשפיע על הוליווד, ולצורך כך הגו טקטיקה "גאונית". הם סתמו את שביל הכניסה של הסרטים הזרים לבתי הקולנוע בסין. בתחילה סין אפשרה רק ל-20 סרטים זרים להציג בשטחה בכל שנה, וכל אחד מהם קיבל רק 13 אחוז מהכנסות מכירת הכרטיסים. בהמשך זה השתנה בעת ביקורו בארה"ב של שי ג'ין-פינג, מנהיג סין הנכנס, שהגדיל ב-14 את מכסת הסרטים הזרים (בתלת ממד בלבד) ואת הכנסתם מהמכירות ל-25 אחוז.

ואיך זה קידם את תכניתם להשפיע על הוליווד? מתברר שזה הכריח את אולפני הסרטים בהוליווד, שרצו להגדיל את הנתח שלהם בשוק הסיני הצומח, לחפש דרך שתאפשר להם לעקוף את מגבלות הכניסה שהסינים הטילו עליהם. ומי אם לא הסינים היו שם בשביל לעזור להם למצוא את הפיתרון, בדמות הפקה משותפת של סרט. מתברר שהפקה כזו, שבה לוקחת חלק חברה הוליוודית וחברה סינית, מאפשרת לסרט הוליוודי להיכנס לסין ואפילו לקבל 47 אחוז מהכנסות מכירת הכרטיסים. כך הוא עוקף את הפקק בכניסה לסין.

מה הטריק? כל סרט שמופק בשיתוף עם חברה סינית חייב לקבל אישור של הרגולטור הסיני, שקובע חלק מהתקציב המוקצה לסרט, את מיקומו, ואת אחוז השחקנים הסינים בהפקה. כמובן שהסרט חייב להיות גם "נכון מבחינה פוליטית". הצנזורה של הרגולטור הסיני מטילה הגבלות על סצנות סקס, דת, מסע בזמן וכל מה שנחשב לטאבו בעיניה, כמו טיבט, הטבח בכיכר טיאננמן, הדלאי לאמה והפאלון גונג.

"בכל פעם שרואים בסרט גורדי שחקים בשנגחאי, במקום לראות את המשטרה החשאית עוצרת אנשים, מחלקת התעמולה של סין מרוויחה נקודת זכות נוספת", אמר לעיתון "הגארדיאן" הבריטי אליסטר קורי, אקטיביסט בריטי הפועל למען שחרור טיבט.

קונג-פו פנדה והנרטיב הסיני

מגפת הזומבים החלה בסין, או שאולי כבר לא? – צילום: DEMARTHON / AFP

זה לא נגמר כאן. הצעד הגדול הבא בתכנית ההשתלטות "הרכה" על הוליווד התרחש כאשר "דאליאן וונדה", תאגיד הבידור הגדול בסין, הודיע באמצע 2012 כי ירכוש את השליטה ב-AMC, רשת בתי הקולנוע השנייה בגודלה בארה"ב. זו הרכישה הגדולה ביותר בהיסטוריה של חברה אמריקנית המבוצעת על ידי חברה סינית, אחרי שחברת המחשבים הסינית "לנובו" רכשה את IBM.

בערך במקביל למהלך הזה הודיע איל ההון הסיני ברונו וו על כוונתו לבנות במשותף עם המשטר הסיני את "צ'יינה-ווד" (Chinawood), סטודיו ענק בעיר טיין-ג'ין שיהיה מקום הפקה משותף לחברות אמריקניות וסיניות. כל זה בהשקעה עצומה של 1.27 מיליארד דולר.

הגדילה לעשות חברת Oriental DreamWorks, שנמצאת בבעלות משותפת של אולפני DreamWorks האמריקניים ושל חברה סינית, שתשקיע למעלה מ-3.1 מיליארד דולר בבניית סטודיו אנימציה ומתחם בידור בשנגחאי. החברה מתכננת להפיק במתחם את קונג-פו פנדה 3.

"ברור לכולם מדוע המדיה נשלטת במדינות קומוניסטיות", אמר למגזין "הדיפלומט", ליוּ לי-שין, מומחה לקולנוע סיני מהאוניברסיטה הלאומית לאומנויות של טייוואן. "אבל מה שהופך את סין למיוחדת, הוא שבפעם הראשונה יש לה את הכסף ואת השוק [...] כדי להשתמש בזה לשליטה בייצוגים החיצוניים שלה. ההפקות המשותפות לסינים ולהוליווד הן אמצעי המשמש את בייג'ינג להכתיב את הנרטיב הסיני מחוץ לגבולותיה".

הנוקמים ינחתו בסין

בשנות ה-90 התפתח בהוליווד גל של התנגדות לדיכוי בטיבט. הופקו סרטים כמו "שבע שנים בטיבט" בכיכובו של בראד פיט שמתיידד בסרט עם מנהיגה הרוחני של טיבט, הדלאי לאמה, וצולמו קליפים קצרים ומגמתיים שבהם כוכבי הוליווד, ביניהם האריסון פורד, קיאנו ריבס וג'וליה רוברטס מעבירים את המסר הזה בדיוק. ריצ'ארד גיר הבודהיסט אפילו נפגש עם הדלאי לאמה והעביר סדנאות מדיטציה, וקיאנו ריבס דיבר על לימודי דהרמה בודהיסטית.

עשור עבר והגל חלף. לאחר שמרטין סקורסזה ביים ב-1997 את הסרט "קאנדאן", הלוקח את הצופים למסע אל חייו של הדלאי לאמה ומציג את הדיכוי הברוטלי שממנו סובלים הטיבטים, המשטר הסיני הכניס לרשימתו השחורה את אולפני דיסני שהפיקו אותו. דיסני, שראתה בסין שוק פוטנציאלי גדול לסרטים, נאלצה לשכור בדיסקרטיות את שירותיו של הנרי קיסינג'ר, שהיה מזכיר המדינה של ארה"ב, כדי שייעץ לה כיצד להשקיט את הרוחות מול סין, כפי שדווח בניו יורק טיימס.

מאז כאמור, הרבה השתנה. מדי פעם נשמע ניצן של התנגדות, כמו מכיוונו של סטיבן ספילברג, שהחליט לפרוש מתפקיד המנהל האומנותי באולימפיאדה בבייג'ינג ב-2008, לאחר שטען כי המשטר הסיני לא עשה מספיק כדי לעצור את הטבח בדארפור. אבל הרבה מעבר לכך אין.

"אני עובד עכשיו על התסריט, ואם מישהו היה בא אלי ואומר: 'אנחנו בודקים אפשרות לעשות חלק מזה בסין', הייתי שוקל את זה", אמר ג'וס ווידון, שעובד על "הנוקמים 2", למגזין Entertainment Weekly. "סין נמצאת על הרדאר שלי. היא לא יכולה לא להיות שם בנקודת זמן הזו".

כך אף אחד לא צריך להיות מופתע לגלות שכאשר חבורת גיבורי העל בסרט "הנוקמים 2" תגיע לקולנוע בעוד שנתיים, היא תנחת בשלב מסוים בסין. או לגלות שכאשר פארק היורה 4 יגיע לקולנוע בשנה הבאה, הדינוזאורים יהיו גדולים יותר, מהירים יותר, קטלניים יותר, ושבשלב מסוים יספרו לכם שהם הגיעו מסין.