מריה קאלאס וג'וזפה די סטאפנו בסיבוב ההופעות האחרון של קאלאס ב-1973 | תמונה Wikipedia
״אונסיס!״, היא קראה לו בזמן שחיפשה אותו ברחבי הבית. ״איפה אתה?״
הוא לא ענה לה, רק ישב בחדר העבודה שלו, עד שהיא מצאה אותו.
״אתה מוכן ליציאה?״ אמרה בעצבנות.
״אני מוכן, אני מחכה רק לך״. נעמד עם הסיגר בפה.
״אתה לא רוצה ללכת״, היא אמרה בשקט.
״אני רוצה״, ענה.
״מה דעתך על השמלה שלי?״
״היא נראית בסדר גמור״, ענה.
״אונסיס, אתה לא אוהב אותי יותר״, אמרה לפתע, ״אני מרגישה את זה״.
״מה פתאום יקירתי, מה גורם לך להגיד את זה?״
״לא יודעת, למה אתה למשל לא קונה לי פרחים יותר?״.
״למה שאקנה לך פרחים?״ אמר וחיבק אותה. ״הרי את שייכת עכשיו לי. למה שאקנה פרחים לעצמי?״
מריה לא ידעה מה לענות. אחד מהמשרתים הגיע ואמר שיש לה שיחת טלפון. ״זה זפירלי״.
״זפירלי? כדאי שאענה״, היא אמרה לאונסיס, ״נצא עוד מעט״.
היא ענתה לטלפון בגרון חנוק, מעבר לקו היה ידידה, הוא נשמע במצב רוח מרומם. ״מריה! מה שלומך?״, אמר. היא לא הייתה צריכה להגיד הרבה והוא הבין. ״תקשיבי״, הוא המשיך, ״יש לי הצעה. אני רוצה אותך בהפקה חדשה של ׳טוסקה׳ שאני מעלה. אני לא מוכן לשמוע לא״.
״הו פרנקו! עבר זמן מאז שהופעתי, אני חוששת, זה אולי גם לא הזמן הכי מתאים״.
״זה הזמן הכי מתאים״, ענה מיד. ״המרחק יועיל לכם, ואת חייבת לחזור לבמה, זו מי שאת. ארגנתי כבר הכול. תופיעי עם טיטו גובי בתפקיד הראשי, מונג׳יארדינו יעשה את התפאורה, אסקופיה את התלבושות, את רק צריכה להגיע. נופיע באולם ב׳קובנט גרדן׳ שאת אוהבת״.
״טוב, אתייעץ עם אונסיס ואחזור אליך״.
היא ניתקה את השיחה ואונסיס כבר חיכה ליד הדלת. ״זפירלי הציע לי תפקיד. אני שוקלת את זה. אלא אם תגיד לי שאתה צריך שאשאר״, אמרה מריה.
״אף פעם לא הבנתי למה את צריכה להמשיך לעבוד, הרי יש לי כל כך הרבה כסף״, אמר אונאסיס בחצי גיחוך, ״אבל אולי זה דווקא טוב, תעשי את זה, אבוא לראות אותך״.
מריה קאלאס | תמונה: Houston Rogers/Wikipedia
היא ישבה בחדר ההלבשה והייתה שקטה מתמיד. טיטו נכנס אל החדר לאחל לה בהצלחה והיא רק חייכה אליו בנימוס רב. הוא יצא מהחדר ופגש בזפירלי במסדרון. ״אתה חושב שהיא תצליח לעשות את זה? היא נראית די מעורערת״.
״נחיה ונראה״, ענה זפירלי. ״גם בהופעה הכי גרועה שלה היא מצליחה לרגש אותי, אז אני מרגיש די בטוח״.
הווילון נפתח, מריה החלה להרגיש את האנרגיה שוטפת אותה כמו בכל פעם שהיא עולה על הבמה. היא הרגישה שגופה זז מעצמו והופך לטוסקה. המוסיקה חלחלה בה והיא הרגישה איך כל רגשותיה מתנקזים לאותו רגע. לא היה יותר אונסיס, לא היה קהל. היא, ״טוסקה״, וגובי, ״סקרפייה״, היו שם יחד ברגע ייחודי.
״כמה פעמים עשית את ׳טוסקה׳?״ שאל אותה זפירלי לאחר המופע. ״הרבה!״, ענה במקומה. ״וזאת הייתה הופעה פשוט מדהימה. הדיבור, התנועות, הזעם, העוצמה, זה היה מדהים! האולם גם היה מלא! אנשים שוב עמדו ברחובות כדי להשיג כרטיסים, הכול כדי לראות את הדיווה, מריה קאלאס! והם צודקים!״
מריה נותרה שקטה ומחויכת. היא הסתכלה על זפירלי משועשעת, אך הרגישה איך העצב מציף אותה בכל גופה. ״האם היא ואונאסיס יפרדו?״ חשבה בליבה.
זמר הטנור ג׳וספה די סטפנו עמד בכניסה לאולם החזרות של ג׳וליארד בניו-יורק. הוא חייך למראה של מריה מסבירה לתלמיד איך ללמוד את התפקיד שלו. ״אתה צריך להקשיב למוסיקה עם האוזניים וגם עם הנשמה, ואז תדע מה אתה צריך לעשות״, אמרה. ״המלחין כבר שם בפנים את כל מה שצריך לדעת״.
היא הבחינה בידידה וניגשה אליו במהירות. ״ג׳וספה! איזה יופי שבאת!״ אמרה בשמחה.
״באתי לראות את המורה קאלאס״, התבדח די סטפנו. ״מתי נוכל להיפגש?״
״אחה״צ, אחרי השיעור שלי. אני לוקחת שיעורים עכשיו כדי לעבוד על הקול. הו ג׳וספה, אולי תבוא ונשיר יחד?״
״בשמחה! אהיה שם״, אמר.
כשהגיע באיחור קל, הוא מצא אותה יושבת ליד הפסנתר וראשה מורכן. מקרוב הבחין לפתע שהיא בוכה. ״מריה, אני מצטער, איחרתי רק בכמה דקות…״, הוא אמר בבדיחות, התיישב לידה וחיבק אותה. ״את רוצה לספר לי מה קרה?״
״לא״.
״מריה, אנחנו לא נעשים צעירים יותר, הבעיות עם הקול, זה קורה לכולנו״. הוא חיכה מעט ושאל: ״את עדיין רוצה שנשיר יחד?״
״לא, את זה אני במיוחד לא רוצה״.
״טוב, אז בואי נצא לחגוג יחד. נחגוג את החיים! אני מזמין״.
למרות שהיא לא עלתה על במות כבר כמה שנים וסירבה להצעות מפתות שהציעו לה, היא אזרה אומץ והחליטה עם די סטפנו שיעלו יחד מופע משותף שיסתובב בעולם.
״אני חוששת״, אמרה לפסנתרן לפני ההופעה הראשונה ואז עלתה על הבמה וקולה נפתח כמו פרח.
בהופעה האחרונה ביפן, כשנה לאחר מכן, היא הרגישה חזקה ובטוחה בעצמה שוב. היא הרגישה מאושרת. היא הניפה את אצבעה מול הקהל בסלסול ובביטחון, כמו שרק היא יודעת לעשות והייתה מי שהיא תמיד הייתה: ״לה דיוויניה״.
זאת הייתה ההופעה האחרונה בחייה.
הסיפור האמיתי
זמרת הסופרן מריה קאלאס (1977-1923) האמריקנית ממוצא יווני, נחשבת לאחת מזמרות האופרה הטובות ביותר בכל הזמנים. היא הצליחה בגיל צעיר מאוד באירופה ובעולם והופיעה בתפקידים ראשיים כבר בתחילת הקריירה שלה: ״נורמה״, ״לה טרוויאטה״, ״טוסקה״, ואופרות רבות אחרות. היא הייתה ידועה בתיאטרליות שלה ובמשחק הדרמטי של הדמויות שגילמה.
לאחר נישואיה הראשונים הייתה לה זוגיות של כמה שנים עם המיליונר היווני אריסטוטלס אונאסיס. במהלך השנים האלו התחילו להתגלות אצלה בעיות קוליות שלא טיפלה בהן כראוי, שהעלו אצלה חששות לגבי יכולותיה להופיע. בתקופה בה הזוגיות החלה להתדרדר היא הוזמנה על ידי הבמאי פרנקו זפירלי להופיע באופרה ״טוסקה״ בקובנט גרדן בלונדון. ההופעה נחלה הצלחה גדולה.
לאחר הפרידה מאונאסיס, היא החלה ללמד מאסטר קלאס בג׳וליארד בניו-יורק, ולקחת שיעורי שירה לעצמה. שם פגשה את הקולגה הוותיק שלה ג׳וזפה די סטפאנו והם החליטו לצאת לסיבוב הופעות משותף, שהיה מוצלח מאוד. כמה שנים אחר כך היא נפטרה מהתקף לב, לבדה בדירתה בפריז. היא הייתה רק בת 53. קאלאס כונתה על ידי מעריציה ״לה דיוויניה״ – ״האלוהית״.
* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביו של האמן