סוס מלחמה War Horse
New London Theatre
סיפור נוגע ללב שסטיבן שפילברג עיבד לאחרונה לסרט ועשה עמו עוול גדול. זהו סיפורו של נער צעיר שאביו החוואי נאלץ לקחת ממנו את סוסו האהוב ג'ואי, כדי שישמש כסוס מלחמה במלחמת העולם הראשונה. הנער עוזב את ביתו ומשפחתו ולמרות גילו הצעיר, הוא מתגייס ויוצא במסע חיפוש מרגש אחר הסוס. במקביל רואים גם מה חווה הסוס באודיסיאה הקשה שלו.
סוס מלחמה
הדרך בה רואים את מה שהתרחש במלחמת העולם הראשונה, בתוך מיקרוקוסמוס מזערי אנושי שכזה, היא נפלאה. הצופה נכנס לנעליו של נער מתבגר אחד ולפרסותיו של סוס מלחמה וחווה דרכם את הרגעים הקשים של המלחמה.
מה שמייחד את ההצגה הזו הוא השימוש בבובות של סוסים וחיות אחרות שמופעלות על ידי שלל שחקנים. הבובות נבנו במלאכת מחשבת יוצאת מן הכלל ועל אף שהן לא חיקוי מדויק של החיה אלא פרשנות, הן מרגשות ונראות חיות לחלוטין. כך למשל שלושה שחקנים, הלבושים כסייסים, חלקם מחזיקים בצידי הסוס וחלקם בתוכו, מפעילים בגלוי, את הזנב, את הראש, את הרגליים הקדמיות והאחוריות ואפילו רוכבים עליו. הסוס דוהר על הבמה השחורה, משמיע קול צהלה, מצטנף, מנענע את רעמתו ואת זנבו, מטה את ראשו וזוקר את אוזניו, נאנח, מתנשם, נושף, עוצר לרקוע ברגליו ועושה כל מה שסוס אמיתי עושה עד שלרגע שוכחים שמדובר בבובה.
ההפקה זכתה בחמישה פרסי טוני לשנת 2011, כולל הפרסים למחזה הטוב ביותר, לבימוי ולעיצוב. המחזה מוצג עתה במקביל גם בברודווי.
צ'ארלי בממלכת השוקולד
Theatre Royale Drury Lane
להיכנס לנעליהם של ג'ין ווילדר וג'וני דפ בתפקיד ווילי וונקה במחזמר צ'ארלי בממלכת השוקולד זו לא משימה פשוטה, במיוחד כשהסרט האחרון בבימויו של טים ברטון גרף 400 מיליון דולר ברחבי העולם עם קהל של מיליוני צופים.
המחזמר, שהופק על פי רב המכר של רואלד דל, נפתח עם סיפורו של צ'ארלי, ילד למשפחה ענייה שחלומו הוא לבקר במפעל השוקולד שבעיירה שלו. הוא מתגורר יחד עם אמו אביו וארבעת סביו וסבתותיו, שמספרים לו סיפורי אגדות על ממלכת השוקולד הקסומה.
צ'רלי בממלכת השוקולד
צ'ארלי זוכה לבסוף להיות אחד מתוך שישה ילדים שמקבלים הזמנה חד פעמית לביקור במפעל השוקולד של ווילי וננקה, אדם מוזר ומתבודד, שלא כל אחד זוכה לראותו. הילדים שמתלווים לצ'ארלי, הם מפונקים, אכזריים ולא נעימים. צ'ארלי דווקא ממשיך להיות ילד טוב ולא מתפתה לתהילה. יפה לראות כיצד דווקא מפעל לשוקולד, שהוא סמל לתשוקות ותאוות, בסופו של דבר נהפך למקום שמחנך שגמול טוב מגיע למי שהתנהג היטב וגמול רע למי שהתנהג רע. בעל המפעל הוא מין דמות כל יכולה שמחליטה מה יהיה בגורל כולם.
הבכורה העולמית של המחזמר הייתה בלונדון ביוני האחרון אבל כפי הנראה הוא יעלה במקביל במקומות נוספים בעולם. זוהי הפקה צבעונית מדהימה עם תפאורה מרהיבה המשולבת בהקרנות וידאו עם אפקטים מקוריים גאוניים, תלבושות ותפאורות מעניינות. למשל, בסרטים שיחקו בתפקיד ה"אומפה לומפה", הפועלים במפעל, גמדים אמיתיים. במחזמר לעומת זאת בחר הבמאי סם מנדז להשתמש בשחקנים רגילים, שעליהם הולבשו בובות שמשוות להם דמות של גמדים. גם המוסיקה יפיפייה ובתוכה נמצא גם אחד השירים הקלאסיים הזכורים מן הסרט משנת 1971.
מתילדה Matilda
Cambridge Theatre London
תיאטרון cambridge theatre בלונדון מכנה את עצמו "התיאטרון הצעיר והאטרקטיבי ביותר בווסט אנד בלונדון". הוא הוקם "רק" ב-1930 ושימש מאז משכן לחלק מההצגות ומחזות הזמר הטובים ביותר שידעה העיר הזו.
כרגע מוצג בו המחזמר המקסים "מתילדה", על פי ספרו של רואלד דל, שעובד בזמנו גם לסרט בבימויו ובכיכובו של דני דה ויטו. הוא מוצג במקביל גם בברודווי וקטף עד כה כ-47 פרסים בינלאומיים, ביניהם 4 פרסי טוני היוקרתי ו4 פרסי "אוליבייה" בקטגוריות המחזמר, השחקן, השחקנית, הבמאי, הסאונד, התפאורה והכוריאוגרפיה.
מתילדה
זהו מחזמר לכל המשפחה, שעלילתו נסובה סביב ילדה מחוננת, בעלת יכולות על טבעיות שאמה אינה רוצה בה ושאינה מקובלת במיוחד בבית הספר. הוריה ומוריה אינם מבינים אותה, היא סובלת מן המנהלת האיומה שלה והיא מוצאת מפלט בשעות הרבות שהיא מתכנסת בתוך עצמה וקוראת ספרים. היא גם מוצאת נחמה גם בבילוי איכותי עם אחת המורות שלה, מיס האני שמנסה להגן עליה.
באמצעות הכוחות העל טבעיים שלה, מתילדה משתמשת במחשבותיה או בדמיונה ומצליחה לזעזע את בית הספר, את המנהלת הרעה ואת הוריה כדי ללמד אותם לקח על אכזריותם אליה. כשאלה באים על עונשם, היא מאבדת את כוחותיה אך מוצאת לבסוף את מקומה.
מרשעת - Wicked
Apollo Victoria Theatre
כשהסופר גרגורי מקגוייר פרסם בשנת 1995 את ספרו "מרשעת: תולדות חייה וזמנה של המכשפה הרעה של המערב", הוא לא תיאר לעצמו שהספר יהפוך לרב מכר בין לילה ויעובד למחזמר מצליח בברודווי בשנת 2003: "מרשעת".
מרשעת
"מרשעת" מבוסס על דמות המכשפה הרעה של הקוסם מארץ עוץ. הוא מספר על האירועים שקדמו להתרחשות של הסיפור הקלאסי שאנחנו מכירים היטב, כאשר במרכז העלילה עומדת אלפבה, מכשפה צעירה שעתידה להפוך למכשפה הרעה מהמערב. אלפבה נולדה עם גוון עור ירוק ובשל כך זוכה ליחס משפיל מצד חבריה ללימודים. כשהיא מגיעה לבית הספר היא פוגשת בגלינדה, שתהיה אחר כך המכשפה הטובה מהצפון, שמנסה לעזור לה להיות מקובלת. חלק מהסצנות דומות לאלו של הקוסם מארץ עוץ, אך מוצגות מנקודת מבט אחרת. המחזמר עוקב אחרי ההתרחשויות בחייהן של השתיים עד שהן מגלות את יעודן הסופי. מעניין איך התהליך ששתיהן עוברות שופך אור על אופן היווצרם של איש הפח, האריה הפחדן ודמויות אחרות המוכרות מהקוסם מארץ עוץ.
מעבר לספור הנפלא יש במחזמר הזה משהו שיכול בהחלט למשוך ילדים ובני תשחורת רבים. הוא מדבר על חברות, על מקובלות בחברה, על משברים, דחיות, פרידות, חופש הדיבור וגזענות ואלמנטים רבים שנוגעים בקהל הצעיר ואפילו המבוגר.
כל העלילה מתרחשת בתוך תפאורה קסומה ויפיפייה. את השירים הנפלאים של המחזמר כתב סטיבן שוורץ, זוכה פרסמי הגראמי והאוסקר שהלחין מוסיקה לסרטים רבים של דיסני ועשרות מחזות זמר.
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה
The Apollo Theatre
מה גורם לילד בן 15 עם תסמונת אסברגר, שמכיר את כל ארצות העולם ואת ערי הבירה שלהן ואת כל המספרים הראשוניים עד למספר 7507, להחליט לצאת למסע כדי לפענח מי רצח את הכלב של השכנה שלו באמצעות מזלג?
אם לא קראתם את רב המכר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של מרק האדון, זה הזמן לרוץ לחנות הספרים הקרובה, ואם אתם מזדמנים להגיע בקרוב ללונדון תוכלו לראות איך הסיפור היוצא דופן והמפתיע הזה מקבל חיים בהצגה.
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה
כל הבמה במחזה הזה היא כמו מגרש משחקים מלא דמיון של מה שמתרחש במוחו של הגיבור. השחקן הוירטואוז שגילם אותו ריתק את הקהל במשך שעתיים וחצי, והמחיש דרך המשחק את האינטנסיביות העצומה שמתרחשת במוח של ילד בן 15 חולה אסברגר. במהלך ההצגה, הגיבור הוציא פריטים ואביזרים מתוך קירות התפאורה. הוא שלף לדוגמה, ממגירות בקיר, רכבת חשמלית. לאחר מכן, הרכיב אותה במהירות תוך כדי דיבור לא פוסק והפעיל אותה כך שתיסע על הבמה למשך זמן מה. בפעם אחרת הוא הוציא מהמגירות עצים ובתים והניח אותם בסדר מופתי אחד ליד השני. ברגע אחר הוא טיפס על הקירות ושכב לנוח על גבו של אחד מהשחקנים.
כמעט כל השחקנים בהצגה החליפו כל הזמן תפקידים: פעם היו בתפקיד האב, פעם בתפקיד האם, החבר של האם או השכנה ופעם היו דמויות חולפות ברחוב או דמויות שעוברות במוחו של הילד. על הקירות הוקרנו מספרים בתלת מימד שאותם הילד מחשב, קולות חזקים שמפריעים לו, רעשים, והכל מומחש בתמונות, בצבעים ובקולות.
"זה לקחת חיים של מישהו שנראים מאוד מוגבלים ולכתוב על זה בספר שהגיבור עצמו היה רוצה לקרוא – רצח מיסתורי – ובתקווה להראות שאם מסתכלים על החיים האלה עם דימיון מספק, הם יוכלו להיראות לנו אינסופיים", אומר הסופר מארק הדון בראיון על הספר.
צילומים: Brinkhoff/Mögenburg, Joan Marcus