תמונה: Dan Bastian
לא קל לנו לתאר לעצמנו מהו מאבק במחלת הסרטן, במיוחד אצל ילדים. דן בסטיאן מהעיר פוקיפסי במדינת ניו יורק, הוא בן למשפחה בת תשעה ילדים. בגיל הנעורים הוא היה אתלט. הוא היה אצן וגם שיחק כדורסל וכדורגל. אבל, במהלך חופשת החורף חש בסטיאן כאב עז בברכו הימנית. אביו, שהוא רופא שיניים, הפנה אותו לחבר רדיולוג לצילום רנטגן. הרופאים גילו בעצם הירך הימנית שלו גידול שכרסם כמעט את כל העצם.
בסטיאן נלקח מיד לבית החולים כדי לעשות ביופסיה. הדיאגנוזה קבעה שיש לו סרטן עצמות אלים. אונקולוגים בבית החולים אמרו לבסטיאן בן ה-15 שנותרו לו שישה חודשים לחיות. "הייתי בהלם מוחלט. לא יכולתי לדמיין את זה לעצמי. הייתי פעיל מאוד, ספורטאי ושחקן, עשיתי כל מה שרציתי ואז הם אמרו לי שכל זה הולך להיגמר. לא האמנתי שזה קורה לי, נכנסתי לסוג של שיתוק פנימי", סיפר בסטיאן לאפוק טיימס.
בסטיאן עבר שנה של כימותרפיה. הוא היה הרוס ומיואש. "ישבתי כל היום עם הראש למטה, והרגשתי שחיי נגמרו. רק חיכיתי. ראיתי ילדים מתים מסביבי. היו מגלגלים אותם החוצה מחדרי בית החולים וזהו זה", נזכר בסטיאן. אבל אמו לא הסכימה לקבל את המצב. לבסוף היא צעקה עליו ואמרה לו שהוא ישרוד. היא אמרה שהיא לא רוצה יותר לראות אותו עם הראש נפול למטה, שעליו לחייך ולהיות נחוש. בשביל בסטיאן זו הייתה נקודת מפנה. זה היה אתגר עבורו: להביס את המחלה.
כוחה של משפחה
בסטיאן קיבל תמיכה עצומה ממשפחתו. אחיו ואחיותיו ביקרו אותו בסופי שבוע, ואחיו הבכור תמך בו במיוחד. בכל פעם שבסטיאן היה צריך לבלות לילה בבית החולים, אחיו היה שם איתו. הוא לקח חופש מעבודתו כדי ללכת עם בסטיאן למשחקי בייסבול, בימים בהם לא נקבע לו טיפול כימותרפי. אחרי שישה חודשים של כימותרפיה, הרופאים הסירו את הגידול וגם חלק גדול מעצם הירך, מעצם השוק ומהברך, ושמו מוטות מתכת לאורך הרגל.
תמונה: Dan Bastian
במשך עשור עבר בסטיאן 18 ניתוחים במטרה להציל את רגלו. כל אותו זמן הוא השתדל להמשיך בחייו כרגיל. הוא פגש בקולג' את מי שהייתה לימים אשתו, והם התחתנו כשהוא היה בן 23. אך איכות חייו הלכה והתדרדרה. "בגיל 25 הפכה אשתי להיות האחות שטיפלה בי. פשוט לא יכולתי לשאת עוד את הכאב. לבסוף אשתי ואני החלטנו: בואו נכרות את הרגל, כך שאוכל להמשיך בחיי", נזכר בסטיאן.
המנתח שניתח את בסטיאן בכל הניתוחים בעבר, כינה את בסטיאן "מפסידן", בגלל שהוא רצה לכרות את הרגל. בסטיאן הלך למנתח אחר כדי לבצע את הכריתה. שבוע וחצי לאחר מכן הוא יצא מבית החולים עם רגל תותבת.
שישה שבועות אחרי כן, בסטיאן רכב על אופניים. שלושה חודשים אחרי זה, הוא עשה סקי. "עשיתי שינוי עצום בחיים. אני הולך ללמוד איך להשתמש בדבר הזה, אני הולך ללמוד לעשות את זה הכי טוב שאפשר", נזכר בסטיאן במחשבותיו אחרי ניתוח הכריתה.
אחרי חמישה חודשים הוא התחרה בסקי מול ספורטאים בריאים בעלי שתי רגליים. "קיבלתי את חיי בחזרה. חזרתי להיות פעיל ולעשות כל מה שרציתי, בלי כאב", אמר בסטיאן.
מחזיר לקהילה
בסטיאן התחיל להתנדב בבית החולים בייעוץ לילדים שעמדו בפני ניתוח כריתה. הוא עודד אותם ואמר שחייהם לא נגמרו, ושהם יוכלו להמשיך לעשות את הדברים שהם אוהבים גם אחרי הכריתה.
תמונה: Camile Sardina
"אני לא חושב על עצמי כעל כרות רגל. אני בחור שחסרה לו רגל, ואני מוצא דרכים חלופיות לעשות דברים", הוא אמר. באותו זמן עבד בסטיאן כמתכנת מערכות ב-IBM. אך, אחרי שהתחיל להתנדב בבית החולים הוא מצא את ייעודו. "יום אחד חזרתי הביתה מבית החולים, אחרי פגישה עם ילד שהיה לפני כריתה, ואמרתי לאשתי: 'את יודעת, זה מה שעליי לעשות. זה מה שנועדתי לעשות'", נזכר בסטיאן. אשתו תמכה בו לאורך כל הדרך. הוא התפטר מעבודתו ב-IBM וחזר ללימודים באוניברסיטת קונטיקט, שם קיבל תואר בהתאמת תותבות (פרוסתטיקה).
תמונה: Camile Sardina
ב-1999 ייסד בסטיאן יחד עם שותף את Progressive O&P, עסק שמטרתו לעזור לאנשים אחרי כריתה. "במשך כל חיי אנשים עזרו לי בצורה מדהימה. הרגשתי את הצורך להעניק בחזרה. הייתי חייב לעזור לאנשים שהיו במצב דומה לשלי", הסביר בסטיאן.
לבסטיאן יש גם מטופל שהוא מלווה מאז שהיה ילד. יום אחד התקשר המטופל ושאל מהי טמפרטורת ההתכה של הרגל התותבת. בסטיאן נדהם מהשאלה. התברר שהמטופל שלו רצה להתנדב למכבי אש, ובסטיאן הבטיח למפקד התחנה שהתותבת תחזיק מעמד. "הילד הזה הדהים אותי. גם הוא ילד שלא נותן לשום דבר לעצור אותו. הוא מגיע לכאן עם חלקי רגל תותבת שבורים, בגלל שהוא בועט ומכה ברגלו – דבר שאני מעודד אותו לעשות", הסביר בסטיאן.
למרבה הפלא, בסטיאן לא מסתכל על החוויה שעבר באופן שלילי. "זה חיזק אותי כבן אדם, לא הייתי מוותר על כל מה שעברתי אפילו לרגע", הוא אמר. "יש לי עסק שבו אני עוזר לאנשים, אולי בלי זה לא הייתי פוגש את אשתי ולא היו לי שני ילדים. כל אלו לא היו לי אלמלא היה לי סרטן מלכתחילה. לא הייתי משנה דבר בחיי. הייתי עושה הכול בדיוק באותו אופן, כדי שאוכל לעשות מה שאני עושה היום, ושיהיו לי החיים שיש לי עכשיו".