אילוסטרציה: Fotolia
בספטמבר 2016 נחת בישראל האורח הסיני הבכיר ביותר שהגיע מזה 16 שנה. הוא התארח במעון נשיא המדינה, נפגש גם עם ראש הממשלה נתניהו ובעיקר הקפיד לחייך הרבה למצלמה. מאחורי הקלעים הוא כנראה גם סגר איזו עסקה או שתיים. אולם מלבד האנשים שאיתם נפגש, אף אחד לא יודע מה באמת היה שם.
כשיו״ר הפרלמנט הסיני עזב את מתחם בית הנשיא, המריא מישראל ונחת בסין, הוא הבין שכעת הגיע תורו ליפול
מעטים בישראל שמעו בימים ההם על הפוליטיקאי הסיני הזה ששמו ג'אנג דה-ג'יאנג. הודעה כללית ביותר שהוציאה לשכת העיתונות הממשלתית דיווחה שהוא יו״ר הפרלמנט של סין, ושבפגישה עם יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין נחתם מזכר הבנות להעמקת שיתופי הפעולה בין הפרלמנטים של שתי המדינות.
לכולם היה ברור שהפוליטיקאי הסיני הוא שליח חשוב מבייג'ינג, נציגו הנאמן של הנשיא והמנהיג העליון של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. ״חיבוק״ לאדם כזה עשוי לחמם את היחסים בין ישראל לסין, ויקרב אלינו עוד קצת את הענק מהמזרח.
כך לפחות חשבו – עד שג'אנג המריא מכאן ונפתחה נגדו לפתע חקירה סמויה ומתקפה פוליטית בהובלת מנהיג סין, שי ג'ין-פינג. בחודשים הקרובים, אם הכול ילך כמתוכנן, הוא צפוי לרדת מתפקידו ולהיזרק לכלא בעוון שחיתות ומעשים מחפירים נוספים. מידע שיש לנו קושר אותו אף לפשעים נגד האנושות ולקבוצה מושחתת של פוליטיקאים סינים. מסתבר שהדבר היחיד ש״החיבוק״ שלו עשה, היה דווקא להרחיק מאיתנו את הענק מהמזרח.
אורחו של ריבלין ונתניהו, יו"ר הפרלמנט הסיני ג'אנג דה-ג'יאנג. בדרך לכלא | Wang Zhao/AFP/Getty Images
באופן דומה נפגשים מדי חודש פוליטיקאים ישראלים עם בכירים מסין שאין להם מושג מה באמת הרקע שלהם ומה צפוי לקרות איתם. חלקם ״נקיים״ ולגיטימיים, אולם אחרים כמו ג'אנג ״סומנו״ מבעוד מועד על ידי שי ג'ין פינג. הם מסוכנים, הם מושחתים, ולחיצת יד שלהם פוגעת בישראל ומכתימה אותנו בכתם מוסרי אדום ורע.
דוגמה לאיש ״מסומן״ שכזה, שאוהב מאוד לנחות כאן וללחוץ ידיים, הוא העסקן הסיני גואו גואנג-צ'נג, העומד בראש החברה הפרטית הגדולה ביותר בסין – ״פוסון״ – החולשת על עסקי נדל״ן, ביטוח ופרמה.
גואו רכש את ״אלמה לייזרס״ הישראלית המפתחת טיפולים אסתטיים רפואיים, וביוני 2013 נפגש אישית עם ראש הממשלה, פגישה שהעניקה לו גושפנקה לעסקה הגדולה הבאה שלו – רכישת חברת הביטוח והפנסיה ״הפניקס״. העסקה נחתמה ביוני 2015 ועברה לשולחנה של המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר שהייתה צריכה לאשר אותה, כפי שדורש החוק. כך שמי שחסך כל חייו לפנסיה, עמד לגלות שהשליטה בכספיו עוברת לידי אותו סיני ששמו גואו.
לפחות זו הייתה המציאות עד דצמבר 2015, כשהרשויות הסיניות העלימו לפתע את גואו. השמועות היו שהוא נלקח לחקירה. אבל לאחר מספר ימים הוא שוחרר, הופיע בכנס של החברה, נסע לעסקים באמריקה ושוב חזר לסין כאילו כלום לא קרה. החברה שלו מיהרה להוציא הודעה: היו״ר גואו בעצם סייע לרשויות בחקירה.
אולם מידע שהגיע ל״אפוק טיימס״ חשף שגואו קשור לקליקה מושחתת של פוליטיקאים סינים, לשוחד ולניגודי אינטרסים. מידע שהעברנו למפקחת על הביטוח ותרם בסופו של דבר לביטול העסקה. עובדה זו לא הפריעה, אגב, לאנשי עסקים ולפוליטיקאים ישראלים להמשיך ללחוץ יד לגואו, ולגואו לרכוש בספטמבר השנה את חברת Ahava הישראלית.
איך שלא נסתכל על זה, גואו ״סומן״ כבר מזמן, ומתקרב היום שבו גם הוא ייענש, ויוטל צל כבד על העסקאות שחתם. וכאן עולה שאלה חשובה – האם ניתן לזהות את ״המסומנים״ של מנהיג סין שי-ג'ין-פינג? האם ניתן להבדיל אותם מיתר הסינים? האם נוכל להימנע מלהכתים את ידינו בלחיצת ידם? התשובה היא כן. אם רק נשכיל לזהות את המכנה המשותף לכולם.
הגורו המסוכן
האיש הרע ו"הגורו" של "מחנה הדמים" – ג'יאנג דזה-מין | Goh Chai Hin/AFP/Getty Images
כדי להבין את המכנה המשותף, נתחיל עם סיפורו של יו״ר הפרלמנט הסיני, אורחו של נשיא המדינה וראש הממשלה, מר ג'אנג דה-ג'יאנג.
לפני שנים רבות, הרבה לפני שמונה ליו״ר הפרלמנט הסיני, ג'אנג היה חייל פשוט במשמרות האדומים של מאו. הוא חונך על ברכי האידיאולוגיה המאואיסטית של תקופת מהפכת התרבות, וכשזו הסתיימה יצא ללמוד כלכלה באוניברסיטת קים איל-סונג בצפון קוריאה.
הרקע הזה חשוב מפני שג'אנג נודע בהמשך כ״מאואיסט קיצוני״, שאת צעדיו הראשונים בפוליטיקה עשה כשחזר מצפון קוריאה וקודם לתפקיד פקיד במפלגה הקומוניסטית.
בשנים שחלפו מאז, הוא נהנה מקריירה פוליטית מוצלחת להחריד, בזכות גורם אחד – הלויאליות המוחלטת שלו וקשריו ההדוקים לאיש החזק ביותר בסין – ג'יאנג דזה-מין, מנהיג סין לשעבר, שנודע בתמיכתו בטבח הסטודנטים בטיאננמן וביד הקשה שהוביל מאז.
ג'אנג הפך לאחד מבני טיפוחיו של ג'יאנג דזה-מין, שדאג לקדם אותו בסולם הדרגות: ממזכיר מפלגה בכמה פרובינציות הוא קודם לחבר פוליטבירו, לסגן ראש ממשלה, ליו״ר הפרלמנט ואף לחבר בוועדה המתמדת של הפוליטבירו, הגוף העליון בסין.
והנה מה שלא היה ידוע להנהגה הישראלית: לקידום הזה נלווה מחיר מוסרי כבד. החל מ-1999 נאלץ אורחו של ריבלין לקדם את מדיניות ״הגורו״ שלו לחסל עשרות מיליוני מתרגלי ״פאלון גונג״ בסין. הוא הורה לחטוף, לסחוט, לכלוא ולענות מתרגלי פאלון גונג במחנות עבודה. דבריו נשמעו חזק וצלול בכלי תקשורת בסין: הוא הצדיק את ההרג והרצח וטען שזה חיוני לשמירה על ביטחון המדינה ויציבות החברה.
אתרים האוספים עדויות על הרדיפה תיעדו את שמותיהם של חלק מהנרצחים. מחלקם נקצרו איברים בכפייה בבתי החולים שהיו תחת פיקודו כמושל פרובינציה, כמו בית החולים הצבאי המרכזי של גואנג-דונג, פרקטיקה שהתרחשה בכל רחבי סין, אותה חשפנו לאורך שנים. לאחרונה, ביוני 2016, היא הוכרה באופן רשמי על ידי הקונגרס האמריקני.
תמיכתו בג'יאנג דזה-מין ובמדיניות הרדיפה גם צירפה את ג'אנג אוטומטית למחנה הפוליטי החזק ביותר בסין בעשור האחרון שנכנה ״מחנה הדמים״, בגלל הפשעים שביצע ומבצע עוד היום כשהוא רודף מיליוני אנשים חפים מפשע.
למרות ש״הגורו״ ג'יאנג דזה-מין הוחלף כמנהיג סין ב-2002 בהו ג'ין-טאו, מדיניותו רק הלכה והתחזקה בזכות ״מחנה הדמים״ שנותר נטוע עמוק בלב הפוליטיקה, הכלכלה והצבא. אנשי ״מחנה הדמים״ חדרו לרמות הגבוהות ביותר בממשל ובפוליטיקה, למערכת המשפט, לצבא ולמשטרה. מנהיגם, ג׳יאנג דזה-מין, אף השכיל להקים בתקופת כהונתו את ״הוועדה לענייני פוליטיקה וחוק״ – גוף שקיבל תקציב עתק ושלט על המוסד והשב״כ הסיניים, על המשטרה ועל כוחות ביטחון הפנים במדינה. בראש הגוף הזה הוא הציב את נאמניו, שגם חדרו לתעשיות הרווחיות ביותר של סין: הם שלטו בתעשיית הנפט דרך חברות כמו CNPC ו-PetroChina; בתעשיית הטלקומוניקציה באמצעות China Mobile ו-China Unicom; ואפילו בתעשיית המזון ובמשרד הרכבות.
מנהיג סין שי ג'ין-פינג. סימן את כל אנשי "מחנה הדמים" ומוריד אותם | תמונה: Fred Dufour/AFP/Getty Images
רק ב-2012 החל להשתנות האקלים הפוליטי הזה, כשעלה לשלטון שי ג'ין-פינג, המשתייך למחנה הנגדי, והחל כנגד כל הסיכויים להפיל כמו אבני דומינו את אנשי "מחנה הדמים", שנחקרו והובאו למשפט. הוא קרא למערכה הזאת ״מערכה למלחמה בשחיתות״, שם מכובס לחיסול ״מחנה הדמים״.
המפלגה לא פרסמה נתונים רשמיים, אולם לפי שין-חואה, סוכנות החדשות של המפלגה, ״נענשו״ עד היום עשרות אלפי אנשי "מחנה הדמים", רבים מהם יושבים כעת בכלא, ועל נפילתם דיווחנו במגזין זה.
כשיו״ר הפרלמנט הסיני עזב את מתחם בית הנשיא, המריא מישראל ונחת בסין, הוא הבין שכעת הגיע תורו להיענש וליפול. האות למתקפה נגדו ולחקירה הסמויה ניתן בעיתון שבשליטת מנהיג סין שי ג'ין-פינג Sing Pao Daily News, שפרסם כי במשך שנים הופעל ג'אנג כמו מריונטה מאחורי הקלעים על ידי פטרונו, ״הגורו״ של מחנה הדמים ג'יאנג דזה-מין.
המתקפה נמשכה בכותרות ראשיות במשך ארבעה ימים רצופים, ובין היתר היא ציינה כי ג'אנג הסתיר את התפרצות מגפת הסארס (ב-2003) כשכיהן כמושל פרובינציה, ואפשר לה להתפשט להונג קונג ולהרוג כמעט 300 איש; דיכא בכוח הפגנות; שיחד מאות אנשים ותמיד ״עשה צרות״.
מכר את נשמתו למפלגה
קשר דומה ורע יש לאיש העסקים הסיני שניסה לרכוש את ״הפניקס״, גואו גואנג-צ'נג. לפני שנים רבות היה גואו סטודנט טיפוסי באוניברסיטת פו-דאן בשנגחאי, שהצליח להתעשר בגלל קשריו עם המפלגה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה בחוג לפילוסופיה ב-1989, השנה שבה אירע טבח הסטודנטים בכיכר טיאננמן שבו אלפי עוברי אורח נרצחו. באותה שנה כמה סטודנטים בולטים באוניברסיטה עמדו בראש תנועה חדשה: ״תנועת הסטודנטים הדמוקרטית של שנגחאי״.
״כשנוצרה התנועה, המפלגה הקומוניסטית הזהירה סטודנטים שאם לא יחדלו מפעילותם ואם לא ייצמדו לקו המפלגתי, הם יושלכו לכלא״, אמר לאפוק טיימס עו״ד ג'נג אן-צ'ונג, שהתפרסם בסין כשייצג בבתי משפט אנשים שפונו מאדמתם, נעצר עקב כך ובהמשך זכה בפרס זכויות אדם מטעם איגוד השופטים הגרמני, בנוכחות נשיא גרמניה.
״וכך היה. סטודנטים נתפסו, חלקם הוגלו, אחרים הושלכו לכלא, ואף אחד מהם לא סיים את לימודיו. ליתר הסטודנטים המפלגה השאירה 'פתח'. היא אמרה להם: אם תסכימו לקבל את מרותי, ותתמכו בג'יאנג דזה-מין (מנהיג סין באותם ימים, א״ל) ובמדיניות שהוא מוביל – נאפשר לכם להרוויח הון עתק. גואו, יו״ר פוסון, היה אחד מאותם סטודנטים שהסכימו״.
גואו, שהחליט לתמוך במדיניותו של ״הגורו״ ג'יאנג דזה-מין וקיבל את עסקת החבילה של המפלגה, נשאר אחרי סיום לימודיו באוניברסיטה. לא כסטודנט, אלא כחבר בוועדת ״ליגת הנוער הקומוניסטי״, ארגון המרכז ומנהל את פעילות המפלגה הקומוניסטית והסטודנטים (עד גיל 28) הרשומים בה.
כך היה עד 1992, כשהחליט ביחד עם שלושה סטודנטים נוספים מהאוניברסיטה להקים את חברת ״פוסון״. בסינית, ״פוסון״ זה ״פו-שינג״, שבתרגום מילולי פירושו ״הכוכב של פו-דאן״, על שם האוניברסיטה בה למדו.
אחד "המסומנים" – יו"ר פוסון, גואו גואנג-צ'נג שרכש לאחרונה את חברת Ahava | STR/AFP/Getty Images ,Getty Images
בתחילה כל אחד מהם הביא מהבית השקעה ראשונית של 4,000 דולר בלבד. אבל בזכות עסקת החבילה שהציעה להם המפלגה, הכסף המועט לא היווה מכשול. בתוך פרק זמן קצר יחסית במונחים עסקיים, נסללה דרכם של הסטודנטים לצמרת העסקית של סין. בעשור שחלף מאז השקיעו הארבעה בחברות טכנולוגיה, כרייה, נדל״ן ופרמה. הם הפכו את פוסון מעסק בודד לקבוצת אחזקות עם פורטפוליו רחב, שמגלגלת בכל שנה יותר מ-50 מיליארד יואן. בתחילת שנות ה-2000, יו״ר פוסון אף כונה ״וורן באפט״ הסיני בכמה כלי תקשורת זרים.
איך הוא עשה קפיצה מטאורית כזו? סיפור הצלחתו הוא המחשה לכך שהצלחתם של עסקים פרטיים בסין קשורה בפקידי הממשל שמגבים אותם. בלי הגיבוי הזה, פשוט לא ניתן להצליח.
והאנשים שיו״ר פוסון מנהל איתם את יחסי ההון-שלטון האלה, מסביר עו״ד ג'נג, מכונים ״כנופיית שנגחאי״ – קליקה רבת עוצמה של אינדיבידואלים, רובם פקידי ממשל, שעו״ד ג'נג עוקב אחריה במשך שנים. בין מעלליה, שהגיעו גם לבתי משפט בסין – מתן שוחד, העלמת כספי פנסיה של הציבור וביצוע עסקאות בניגוד לחוק. אבל הדבר החשוב הוא המכנה המשותף לכל אנשי הכנופיה: כולם תומכים באופן מוחלט ב״גורו״ – מנהיג סין לשעבר, ג'יאנג דזה-מין.
״החקירה נגד יו״ר פוסון עוד צפויה להתפתח בהמשך״, סבור עו״ד ג'נג. ״מחקר שערכתי על אנשי מפלגה שנפלו בשנים האחרונות ונאמנים לג'יאנג דזה-מין, מראה שליו״ר פוסון יהיה 'מזל' אם המפלגה [רק] תשתלט על נכסיו ותחליף אותו בפוליטיקאי אחר שהיא תוכל לשלוט בו. זה כנראה מה שמתוכנן עבורו. עד לאחרונה לא ניתן היה לגעת בו, בגלל קרבתו למחנה [הדמים] ששלט במפלגה הקומוניסטית ולכנופיית שנגחאי. אבל עכשיו האקלים הפוליטי משתנה, ומנהיג סין מוריד את כל מי שמזוהה עם ג'יאנג דזה-מין [ומחנה הדמים]״.
הקשר של תנובה ומיקרוסופט
אז המכנה המשותף לכל אלה ש״סומנו״ ולחיצת ידם מטילה כתם אדום רע, הוא נאמנותם לג'יאנג דזה-מין ו״למחנה הדמים״. כל אלה "סומנו" וצפויים ליפול, במוקדם או במאוחר.
מי שלא מבין את זה, לא מבין מה קורה בסין, טוען איש הצבא הסיני שין דזה-לינג בראיון לרשת הטלוויזיה NTDTV, שכתביה עובדים עם אפוק טיימס. שין ניהל במשך שנים את דסק המערכת של ״האוניברסיטה לביטחון לאומי״ (National Defense University) – המוסד העליון שמכשיר אנשי צבא וכפוף לצבא סין.
יו״ר ברייטפוד לשעבר, החברה שרכשה את תנובה, הוא דוגמה ל״מסומן״. הוא נידון ל-18 שנות מאסר ומחליפו התפטר שלושה חודשים אחרי עסקת הענק
״ג׳יאנג דזה-מין חפר לעצמו קבר כשהחליט במשך יותר מעשור לרדוף את הפאלון גונג ולהוציא לפועל את קצירת האיברים, שזה פשע נגד האנושות״, מסביר שין.
והנה עוד דבר שחשוב לדעת, לידיעת הפוליטיקאים ואנשי העסקים הישראלים: לא רק ״המסומנים״ נפגעים מהמערכה של מנהיג סין להורדת אנשי ״מחנה הדמים״. אלא גם כל מי שלחץ להם ידיים עלול להיפגע.
דוגמה אחת לכך היא ביל גייטס ומיקרוסופט. יום בהיר אחד בחודש יולי 2014, פשטו כ-100 חוקרים סינים על משרדי מיקרוסופט בסין ודרשו לראות חוזים, ספרי חשבונות ותכתובות דוא״ל. מיקרוסופט נקנסה ב-140 מיליון דולר והואשמה בהעלמת מס. אבל המנהלים המבולבלים בחברה לא הצליחו להבין למה, מה עשו שלא כחוק ואיפה טעו. החקירה הזו, הם חשו, לא בדיוק קשורה לחוק.
והם צדקו. היא קשורה לעובדה שגייטס לחץ את ידיו של ג׳יאנג דזה-מין מספר פעמים וניהל איתו קשרים עסקיים, כשניסה לחדור לשוק הסיני. אפילו בנו של ג׳יאנג נכנס כשותף (50 אחוז) בפורטל האינטרנט של מיקרוסופט סין.
החקירה גם קשורה בעובדה ש״תאגיד הנפט הלאומי״ של סין, חברה ממשלתית שבראשה עמד ג׳ואו יונג-קאנג – יד ימינו של ג׳יאנג – השתמשה בשירותי המייל של מיקרוסופט. מיקרוסופט גם קיבלה שירותי ייעוץ בעיר דא ליאן מחברה בשם אקסנטור הנחשבת למעוז של ״מחנה הדמים״. מעניין שגם היא זכתה לפשיטה דומה לזו שהייתה על מיקרוסופט.
לחברת הטלקום האמריקנית קוואלקום יש סיפור דומה. היא נעזרה בביל קלינטון שדיבר ישירות עם ג׳יאנג דזה-מין על מעלותיה של החברה ולחץ את ידיו. ב-2013-2012 כבר כמעט מחצית מרווחי החברה הגיעו מסין, אבל אז החלה המערכה נגד ״מחנה הדמים״. החוקרים שהגיעו למשרדי קוואלקום קראו לפשיטה בשם המכובס ״מערכה נגד מונופולים״, קנסו את קוואלקום בסכום של קרוב למיליארד דולר, ואילצו אותה להוריד את מחירי הרישיונות שלה.
לפחות 30 חברות זרות נפגעו במערכה ״נגד המונופולים״ שמוביל שי ג׳ין-פינג במסגרת ״המערכה למלחמה בשחיתות״ שהיא בעצם המערכה להורדת ״מחנה הדמים״. בין החברות תמצאו את הבנק ג׳יי. פי. מורגן, את חברת הפרמה גלוקסו-סמית׳-קליין, את אאודי, סמסונג, LG, ג׳נרל מוטורס ועוד חברות רבות אחרות. כולן לחצו ידיים למחנה הלא נכון, ואת חלקן מנהלים, מהצד הסיני של החברה, אנשים מ״מחנה הדמים״.
אפילו החברה שרכשה את תנובה נפגעה – תאגיד ברייטפוד. יו״ר ברייטפוד לשעבר וואנג דזונג-נאן, האיש שהקים את התאגיד, נלקח לחקירה ונידון ל-18 שנות מאסר. מחליפו, בן הנג-גו, שהוביל את מכירת תנובה לחברה הסינית, התפטר שלושה חודשים בלבד אחרי עסקת הענק, ככל הנראה מסיבות דומות.
מדוע? כי תאגיד ברייטפוד הוקם ב-2006 בהוראת ג׳יאנג דזה-מין. בשנות ה-50, לפני שכבש את ראשות המפלגה, ג׳יאנג היה המנכ״ל הראשון של מפעל המזון Yimin Food Factory שבסיסו בשנגחאי. Yimin היה כישלון, הפסיד כספים כל הזמן, והחליף בעלים ארבע פעמים, עד שב-2003 נאלץ לפטר עובדים שיצאו להפגין בגלל זה.
כשלוש שנים לאחר מכן, החליט ג׳יאנג להקים תאגיד מזון חדש בשם ״ברייטפוד״, שיאגד את מפעל Yimin הכושל ביחד עם כמה מפעלים נוספים, והציב בראש התאגיד את נאמנו ממחנה הדמים, היו״ר שנכלא מאוחר יותר, וואנג דזונג-נאן. וואנג, אגב, הצהיר בעבר שג׳יאנג היה זה שיצר את מותג ברייטפוד.
והנה תחזית קודרת נוספת: על פי מקור בכיר בסין שדיבר עם האפוק טיימס, חוזים שנחתמו עם אנשי ״מחנה הדמים״, עלולים להתגלות כחסרי תועלת. מה זה אומר על העסקאות המסתוריות שחתם אורחם הסיני של ריבלין ונתניהו, שהגיע לא מזמן לישראל?
איפה נמצא מנהיג סין לשעבר?
באוגוסט 2015 פנה גורם בכיר בממשל הסיני לעורך במהדורה הסינית של אפוק טיימס, ועדכן אותו שג'יאנג דזה-מין ושני בניו נמצאים "תחת שליטה", כלומר תנועתם הוגבלה. מטרתו של אותו גורם הייתה להעביר מסר לתומכיו של ג'יאנג במשטר הסיני, שיתכוננו ליום שבו שי ג'ין-פינג יעצור באופן רשמי את ג'יאנג.
כעבור כמעט שנה, בתחילת יוני 2016, מקור בממשל הסיני עדכן את המהדורה הסינית של אפוק טיימס שבנו של ג'יאנג (ג'יאנג מיאן-הנג) מוחזק במעצר בית במיקום סודי בפרוורי שנגחאי. מותר לו לצאת רק כדי לשאוף אוויר. לדברי המקור, הוא ראה את זה בעצמו דרך "מכשיר השגחה".
לא חלף שבוע, וב-16 ביוני דיווח מקור נוסף לאפוק טיימס שג'יאנג דזה-מין עצמו נלקח ממקום מגוריו והועבר תחת מעטה סודיות למעצר במתחם צבאי בבייג'ינג. לדברי המקור, הוא עצמו ליווה את ג'יאנג למעצר, לצד כמה מאבטחים ואנשי ממשל.
