צילום: יואב איתיאל

אתה עוסק הרבה בשפה העברית. האם אין בה משהו בסיסי, מורכב וסמלי, שחשוב שישמר?

״כן, העניין הוא שאנחנו מתקשרים באמצעות דיבור ודיבור זה סוג של משחק. זה בא לעורר חיוך ולנגן על משחקי מילים ומה שהם עושים לנו במוח. בן אדם שמשתמש באותה שפה כל הזמן, באותה מוסיקה ובאותו מלל, הוא אדם בלי הומור. ככל שאנחנו משחקים עם השפה, אנחנו נותנים לה חיוניות וחיוך. אני עושה את זה מאז שאני זוכר את עצמי״.

ממתי אתה זוכר את עצמך? 

״אני לא זוכר אם זה היה בגיל שלוש או חמש, אבל אמא שלי הייתה רושמת את כל השטויות שדיברתי בחרדת קודש, ויום אחד הייתה לי איזו אמירה: ראיתי תמונה של משה דיין עם הרטייה הזאת על העין ואמרתי, ‘הנה משה דיין, בלי עין הרע׳. משחקי מילים אני עושה מאז שאני זוכר את עצמי. זה אצלנו במשפחה״.

(הטלפון מצלצל אצל בן זאב – המלחין והפזמונאי קובי לוריא מהצד השני. ״קוביל׳ה, אני בשיחה עם הבית הלבן״, אומר בן זאב, ״אני גומר את השיחה עם מישל וחוזר אליך. אגב, מה שכתבת קצת יותר מדי טוב. אתה יכול לשבש את זה קצת?״)

איזו שפה הייתה בבית עם אבא שחקן ואמא מורה?

״שפת תיאטרון. היה גם הרבה הומור, משחקי מילים, תרבות ושירה. למדנו המון מהרדיו שהיה תמיד פתוח. היום האחים שלי ואני עובדים יחד ברדיו או על מופעים. אנחנו כל הזמן משתעשעים, יש לנו אפילו קבוצת וואטסאפ של שלושתנו. היא נקראת ‘מחר ב-12׳״.

למה מחר ב-12?

״זה משהו שאבא שלי היה אומר כשהוא רצה להתחמק ממשהו. היינו שואלים אותו: ‘מתי תקנה מכונית?׳ והוא היה עונה ‘מחר ב-12׳״.

בוא נדבר על השפה במוסיקה. השירים הפופולריים של פעם אלו לא השירים של היום. יש תחושה של דלות מסוימת. 

״לצערי הרב אני מסכים איתך. יש דלות בפופ. יש הרבה מאוד דלות דווקא בפזמונים. לדעתי זה נוצר בגלל חוסר הבקרה שיש היום. כשמישהו צריך להקליט שיר, אין מעליו חברת תקליטים או מישהו שמפקח או עוזר לו. הוא נכנס לאולפן, או נכנס לחדר שלו עם מחשב קטן, לוקח יחצ״ן קטן ואחר כך מוציא את השיר״.

אז אם פעם התלוננו על חוסר חופש ביצירה, עכשיו אתה אומר שמשהו מהבקרה הזאת הוא חשוב וחסר. 

״הכול חשוב. יכול להיות שמה שקורה היום הוא זילות החומר. מצד שני, יש גם דברים טובים. אני יכול להגיד לך שאני מקבל לרדיו עשרות דיסקים בכל שבוע, אבל מתקשה מאוד למצוא שם משהו. אני חושב שזה נובע מכך שאנשים רוצים נורא להיות כוכבים. יש בזה דבר יפה. בא לך לבטא את עצמך, בלי שיהיה מעליך מנהל, בלי שיהיה משקיע גדול, אתה עושה מה שבא לך. אבל חוסר הבקרה מוביל לזילות החומר״.

אנשים שהיית קרוב אליהם, כמו מאיר אריאל או שלום חנוך, מבינים היטב את החומר.

״כן, תשמעי, זאת מלאכת אמנות. הם הגדולים מכולם. כשאתה מקשיב למאיר אתה כאילו בסרט. יש לו יכולת לארגן רגשות ותמונות, ולהביע את זה בחיבור שנותן לך רגש. העוצמה הזאת של אדם שמביע עולם ומלואו במילים ובצלילים, זה באמת דבר נדיר. זה קורה מזווית אחרת אצל שלום חנוך. החוויות שעברתי עם שלום בזמן כתיבה הן פשוט קסם. כשעבדנו על ‘לאה׳ או על ‘גנבים׳, זה קרה כברק״.

כי הוא כותב מהר? 

״הוא כותב במהירות האור. בום. תאונה. יש לו פתאום את כל התמונה. הוא מתקן מילה או שתיים. כשהוא כתב את ‘לאה׳ זה קרה בשניות״.

איך זה קרה?

״פעם היינו יושבים ועושים לנו צהרי אימפרוביזציה לתוך טייפ. באחת הפעמים ניגנו את השיר מכיוון טנגו, וסיפרתי לשלום שכשהייתי ילד קטן הייתה מישהי שקראה לי בכל פעם שהלכתי למכולת. אחרי אולי עשר שנים, באתי והשמעתי לו שוב את הקלטת הזאת, וכנשוך נחש הוא כתב את זה בהבזק. היה בזה את התת מודע שלו, את הסיפור שלי, וגם משהו שהוא המציא. זה נעשה בצורה כל כך מפרה והשראתית, זה היה פשוט מהמם. תראי מה זה עושה לאנשים גם כעבור שנים. אותו דבר קרה עם ‘למון טרי׳, ‘ואתם רוקדים׳ או ‘גנבים׳״.

תמונה: Joi/Flickr

במהלך המאה ה-20 התפתחו שיטות ניהול רבות שהוכיחו את עצמן, ופרופסורים למנהל עסקים כתבו אינספור ספרים שעליהם גדלו דורות של מנהלים בחברות גדולות ומצליחות.

אבל בשנות ה-90 התחיל להתפתח סוג חדש של עסקים – קטנים, עם מספר עובדים בודדים מבוססי טכנולוגיות חדשניות, שצומחים במהירות רבה וזוכים להצלחות ענקיות. שיטות הניהול המסורתיות של המאה ה-20 פשוט לא עבדו עבור הסטארטאפים הצעירים והדינמיים האלה. מנהלים שניסו ליישם את מה שלמדו בבתי הספר למנהל עסקים הובילו מיזמים לכישלון.

התגובה לכישלונות האלה הייתה לזנוח לחלוטין את כל שיטות הניהול המוכרות, ולהתחיל לפעול בלי מתודולוגיה ובלי תכנון קדימה. הבעיה היא שגם הדרך הזאת לא ממש עבדה, והכאוס הוביל יזמים רבים עם רעיונות מעולים להיכשל, שוב.

היתה לנו תוכנית עסקית מעולה. הבעיה הייתה שהלקוחות לא קראו אותה…

אריק ריס היה אחד מהם. הוא היה עוד אחד מאלה ש״כמעט המציאו את פייסבוק״ כשהקים עם חבר׳ה מהאוניברסיטה מיזם אינטרנטי ממעונות הסטודנטים. לאחר מכן הוא היה מעורב בעוד סטארטאפ כושל. ״הייתה לנו תוכנית עסקית מעולה״, הוא סיפר פעם. ״הבעיה הייתה שהלקוחות לא קראו אותה…״

הכשלונות האלה, שאיימו להפוך את ריס לכושל סדרתי, גרמו לו לפתוח במחקר מעמיק. ריס ניסה להבין מה גורם לסטארטאפים להצליח. האם יש נוסחה סודית כלשהי. כך הוא החל לראיין באובססיביות יזמים ומשקיעים בעמק הסיליקון, הקים סטארטאפ חדש בשם IMVU שבאמצעותו בדק את המסקנות שהגיע אליהן, ובסופו של דבר הוא והסטארטאפ שלו הפכו להצלחה מסחררת.

״כשהצגתי באותן שנים את השיטה שלי, כולם חשבו שאני מטורף״, מספר ריס.

רב המכר של אריק ריס מלמד דרך שיטתית ליצירת חדשנות באמצעות צעדים קטנים ולמידה מתמשכת | Betsy Weber/Flickr

למה הם חשבו שאתה מטורף? 

״כי החשיבה הסטארט-אפיסטית שלהם התבססה על הגורם האנושי – איך למצוא את השותף הטוב ביותר, איך להשקיע באנשים הנכונים. הם חשבו שסטארטאפ זה עניין של חזון, של רצון להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר, ובאמצעות נחישות ומאמץ בלבד, אם יש לך בצוות את האנשים הטובים ביותר – לא תוכל להיכשל.

״היו מזמינים אותי לייעץ לסטארטאפים והייתי מספר להם על השיטות החדשות שבהן השתמשתי כדי להשיג תוצאות טובות הרבה יותר – אמרתי להם שבאמצעות כמה חוקים, תהליכים, קריטריונים למדידה ואנליזה – למעשה באמצעות מדע – הם יכולים להצליח יותר.

״אבל הם הסתכלו עליי כאילו ניסיתי לעבוד עליהם. הם אפילו כעסו. זה בלבל אותי מאוד באותה תקופה. רק במבט לאחור הבנתי שבעצם אתגרתי כמה מהאמונות העמוקות ביותר שלהם״.

״סטארטאפ הוא ארגון שמטרתו ליצור מוצר חדש תחת תנאים של חוסר ודאות קיצונית״

כיום המצב השתנה לגמרי – לא רק שסטארטאפים בכל התחומים לומדים את הספר שכתב ריס – The Lean Startup, אלא גם חברות ענק, מלכ״רים ואפילו ממשלות. מנכ״ל ג׳נרל אלקטריק למשל, אחד התאגידים הגדולים בארה״ב, דורש מכל המנהלים בחברה ללמוד את הספר של ריס. גם ממשלת ארה״ב משתמשת במתודולוגיה של ריס ביוזמות ממשלתיות שונות.

ריס מסביר ששיטת הניהול שהוא פיתח חשובה לא רק לסטארטאפים הקלאסיים. כל ארגון בחברה היום צריך להשתמש בה כדי להתאים את עצמו לתנאים הנוכחיים. הוא מגדיר סטארטאפ כך: ״סטארטאפ הוא ארגון שמטרתו ליצור מוצר חדש תחת תנאים של חוסר ודאות קיצונית״.

אל תייצרו מוצר

״זאפוס״ הפכה לחנות הנעליים הגדולה בעולם ונמכרה לאמזון תמורת יותר ממיליארד דולר. אבל היא לא התחילה כך. היזם של זאפוס, ניק סווינמרן, היה מתוסכל מכך שלא קיים אף אתר באינטרנט המציע מגוון רחב של נעליים למכירה.

תמונה: Roberta-Romero/Flickr

סווינמרן יכול היה לפעול לפי המתודולוגיה המקובלת – בשלב הראשון להתאמץ לבנות אתר אינטרנט מושלם, עם חוויית משתמש מושלמת, ובשלב השני מחסנים ומערך הפצה. אבל הוא ידע שכמה מחלוצי האי-קומרס כמו חברת ״ווב-ואן״ שהציעה קניות מצרכים דרך האינטרנט ו-Pets.com, פעלו בדיוק כך, ונכשלו. בגדול.

לכן סווינמרן בחר בגישה אחרת לגמרי. הוא החליט לבצע ניסוי שיבדוק את ההנחה שלו – שלקוחות רוצים לרכוש נעליים דרך האינטרנט.

כדי לבצע את הניסוי הוא ניגש לחנויות נעליים מקומיות וביקש לצלם כמה זוגות נעליים. בתמורה, הוא אמר להם שאם מישהו ירצה לקנות את הנעליים דרך האינטרנט, הוא יחזור לחנות כדי לקנות את הנעליים במחיר מלא.

כך, בלי להשקיע מאמצי פיתוח רבים, בלי לדאוג לאספקה וללוגיסטיקה מורכבת, סווינמרן גילה כמה דברים יקרי ערך. ראשית, הוא גילה שיש מוכנות גדולה מצד הלקוחות לקנות נעליים באינטרנט. לא רק לקוחות שמוכנים להגיד שהם מעוניינים בכך בסקרי שוק, אלא לקוחות שמוציאים בפועל את כרטיס האשראי שלהם מהארנק ומשלמים.

ריס מציג את זאפוס כדוגמה לגישת ״המוצר הישים המינימלי״. במקום לבנות מערך למכירה ואספקה של נעליים דרך האינטרנט, המייסד היה הולך בעצמו לחנויות נעליים קיימות ומבצע את המשלוחים | תמונה: Screen Shot

שנית, הוא גילה אילו מצבים מתעוררים כשמוכרים נעליים דרך האינטרנט, כמו למשל – מה קורה כשלקוח מעוניין להחזיר את הנעליים. עם כל המצבים האלה הוא למד כיצד להתמודד.

כשהעסק גדל מכפי שאפשר יהיה לתחזק אותו באופן מסורבל שכזה, הייתה לו הצדקה להתחיל להשקיע משאבים בפיתוח מערכים לוגיסטיים מורכבים ואתר אינטרנט מתוחכם יותר.

הסיפור של סווינמרן הוא דוגמה מכוננת שמציג ריס כשהוא מסביר את המתודולוגיה שלו. בעידן של חוסר ודאות גדול כל כך, מסביר ריס, מיזם צריך להתקדם באמצעות ניסויים ולמידה בלתי פוסקים, צעד אחר צעד, ולא באמצעות תוכניות לטווח ארוך. הוא צריך שיהיה לו חזון כללי, ואז להתחיל להניח הנחות ולבדוק את תקפותן באמצעות כמה שפחות מאמץ.

כדי להוכיח את ההיתכנות של מוצר או שירות מסוים, ריס מסביר כיצד אפשר לבנות מוצר ישים מינימלי (Minimum Viable Product, או MVP), כלומר, מוצר שכל תפקידו לאשר את ההנחה שלנו לגבי המוצר, לגבי הערך שהוא נותן ללקוחות ולגבי כמה הם ירצו להשתמש בו וכיצד. זו יכולה להיות גרסה פשוטה להקמה שדורשת מעט עבודה על המוצר, כמו שעשו "זאפוס". ולפעמים ה-MVP אפילו לא צריך להיות מוצר ממש.

מנכ״ל דרופבוקס דרו פארקר. במקום להשקיע בפיתוח מוצר, פרסם סרטון וידאו | תמונה: Financial-Times/Wikipedia

ריס מתאר לדוגמה את ה-MVP של ״דרופבוקס״. הצוות המייסד של דרופבוקס היה מורכב ממהנדסים, והמוצר – שירות שיאפשר לסנכרן תיקייה על המחשב עם הענן ולשתף תיקיות עם משתמשים אחרים. אבל השירות דרש מומחיות טכנולוגית והשקעה רבה כדי לבנות אותו. ובנוסף, אף אחד מהיזמים בצוות לא היה מומחה בשיווק. ״היו להם משקיעים בולטים״, כותב ריס, ״ואפשר היה לצפות שהם ישתמשו בגישת המהנדסים הסטנדרטית לפיתוח העסק: תבנה את זה, והלקוחות יבואו. אבל דרופבוקס עשו משהו אחר״.

בדרופבוקס התחילו כבר לבנות את המוצר, אבל לפני שהמשיכו בהשקעה מסיבית בפיתוחו, הצוות של דרופבוקס רצה לבחון שאלה מהותית: ״אם נבנה חוויית משתמש טובה משל כל המתחרים, האם אנשים ינסו את המוצר שלנו?״ הם האמינו, מסביר ריס, שסנכרון קבצים הוא בעיה שרוב האנשים לא יודעים שיש להם, אבל שברגע שיחוו את הפתרון שלהם הם לא יוכלו לדמיין כיצד חיו בלעדיו.

״זה לא מסוג השאלות שאתה יכול לצפות לתשובה עליו מקבוצת מיקוד״, מסביר ריס. ״לקוחות בדרך כלל לא יודעים מה הם רוצים, וכשהסבירו להם את הרעיון של דרופבוקס, הם אף התקשו להבין אותו״.

שקף המתאר את תמצית גישת ה-Lean Startup: צעדים קטנים ועקביים של בניה, מדידה ולמידה | Steve-Nagata/Flickr

בדרופבוקס חשבו שאם יבנו אב טיפוס של השירות, הם יצליחו לבחון את התנהגות המשתמשים בפועל, כפי שעשתה זאפוס. אבל מצד שני, אם ישחררו לשימוש הציבור אב טיפוס חלקי ומלא בבאגים (שפיתחו במהירות), הם לא יזכו לאהדה גדולה – הרי היתרון התחרותי של דרופבוקס טמון באופן החלק שבו השירות עובד.

במקום זאת, דרופבוקס עשו משהו פשוט מאוד (שניתן לראות כאן ). הם יצרו הדגמה פשוטה של שלוש דקות שמראה את פשטות הממשק והפיצ׳רים של השירות. המנכ״ל, דרו יוסטון, עשה את הקריינות בעצמו. הוא גרר קובץ לתיקיה, והראה איך בתוך רגע הקובץ מופיע גם על המחשב השני שלו, ואיך ניתן לשתף בקלות תיקיות ולהעלות גלריות של תמונות.

צוות דרופבוקס הפיץ את הסרטון בין אנשי טכנולוגיה, ״ארלי-אדופטרס״. הסרטון משך מאות אלפי אנשים לאתר, ורשימת ההמתנה לגרסת הבטא גדלה בין לילה מ-5,000 ל-75 אלף ממתינים. סרטון הווידאו הזה, מסביר ריס, היה ה-MVP שאיפשר לדרופבוקס לאשר את הנחת היסוד שלה, ובסופו של דבר להשקיע את המאמצים הנדרשים ולהפוך לסטארטאפ ששווה יותר ממיליארד דולר.

פאנל בהשתתפות ריס אירח את מייסד אינטוויט שהוקמה ב-1983 ומעסיקה כ-7,700 עובדים ומיישמת פרקטיקות של Lean Startup, ואת מייסד אינסטגרם שהשתמש בעקרונות שמלמד ריס גדי להפוך להצלחה מסחררת במהירות עם כמה עובדים בלבד | תמונה: Yusuke-Kawasaki/Flickr

בכל שנה מתקיימת ועידת Lean Startup שבה חברות וארגונים בכל הגדלים, ביניהם גוגל, משתפים על סיפורי הצלחה בעקבות שימוש במתודולוגיות שהציג ריס בספרו.

איזה מקרה הפתיע אותך במיוחד והותיר בך רושם עמוק? 

״יש חברה בתחום הבריאות שאני לא יכול להגיד את שמה. הייתה לה הצלחה בארה״ב, והיא רצתה לכוון לשווקים חדשים בעולם – מדינות מתפתחות.

״אבל היא גילתה שהדרך המסורתית לחשוב על מוצר, על השיווק ועל שרשרת האספקה שלו, כמו גם כל אחת מההנחות שהיו להם קודם, שום דבר כבר לא הגיוני כשמשנים את ההקר באופן דרסטי כל כך. הם רצו להביא מוצר קיים למדינות מתפתחות, אבל גילו בסופו של דבר שם צריכים לייצר מוצר חדש לחלוטין.

״כשפגשתי אותם בסדנה שלי הם לא ידעו כלום על Lean Startup, והייתה להם דרך חשיבה מסורתית מאוד – זה מכשור רפואי, לכן צריך לעבור רגולציה של ה-FDA, יש מגבלות, אז אי אפשר לעשות שום דבר מהר.

אחת הטעויות הנפוצות היא לשים יותר מדי דגש על המורכבות הטכנולוגית של המוצר, ולא לוודא שהמוצר משפר למשתמשים את החיים

״אני זוכר שעבדתי איתם במשך כמה ימים כדי לקחת את התוכנית העסקית הקלאסית, מרובת השנים, של מיליונים על גבי מיליונים של דולרים, שבה מוציאים כסף רב על קמפיינים שיווקיים, צוותי פיתוח גדולים וערוצי מכירה מסורתיים – ולהפוך אותה למשהו אחר.

״בשלב הראשון הם עשו ניסוי שממחיש את חשיבת ה-MVP של מתודולוגיית ה-Lean Startup. הם בנו הדגמה אינטראקטיבית של המכשיר שממחישה איך המכשיר ייראה ואיך הוא יעבוד, והם לקחו אותו לרופאים במקומות הכפריים האלה והראו להם אותם. זה כבר היה שינוי גדול בחשיבה – זה דרש להגיע באופן פיזי למקומות שבהם נמצאים הרופאים, לשבת לפגישות עם משתמשי הקצה האמיתיים של המוצר באופן אישי ולהכיר אותם. זה כל כך שונה מלקרוא דו״ח מחקר על מקום אחר בעולם.

״הם הראו ללקוחות את המוצר ושאלו אותם אם היו רוצים לרכוש אותו כשיום אחד יהיה מוכן ויעבור את האישורים הרגולטוריים. כל אחד מהם אמר: ׳כן! אנחנו אוהבים את המוצר שלכם, מוצר מצוין׳. אז הצוות חזר מהניסוי ואמר: ׳אוקיי! הבעיה נפתרה, הלקוחות הולכים לאהוב את זה. ה-MVP מוצלח.

״אבל ב-Lean Startup אנחנו מדברים על כך שבבחינה של MVP כזה צריכה להיות החלפה של ערך. לא רק שמישהו אומר שהוא חושב שהמוצר שלך יפה, אלא שהוא גם צריך לתת לך משהו בעל ערך בתמורה לגישה למוצר. בהרבה מקרים זה כסף, ולכן אפשר להציע לאנשים רכישה מוקדמת. אבל בסביבה עם רגולציה מורכבת, ובמיוחד במכשור רפואי – זה אסור. כמעט בכל מדינה זה לא חוקי למכור מכשור רפואי במכירה מוקדמת לפני שעבר את האישורים הרגולטוריים״.

אז מה הם עשו?

״הם חזרו לאותם רופאים, הראו להם את המוצר, והפעם ביקשו מהם לחתום על מכתב שהכינו עבורם, מכתב למנהלן של בית החולים הממליץ לרכוש את המוצר כשהוא יהיה מוכן.

״זה לא נראה שונה מלשאול אם הם אוהבים את המוצר. אבל עבור הלקוח, זה שונה מאוד. אתה מבקש ממנו לשים את המוניטין שלו על כף המאזניים לטובת המוצר הזה, מול מישהו שיש לו השפעה עצומה על הקריירה שלו – מנכ״ל בית החולים שלו.

״ונחש, כמה רופאים חתמו על המכתב? אפס. 100 אחוז אמרו שהמוצר נהדר, אפס אחוז הסכימו לחתום על מכתב ההמלצה. זה אמר משהו חשוב מאוד – יש משהו שגוי במוצר, וצריכים לעשות שינויים.

״הצוות ערך כמה פעמים את מה שאנחנו מכנים Pivot – שינוי באסטרטגיה מבלי לשנות את החזון. הם הציגו גרסה אחרת של המוצר, ועוד גרסה אחרת. כך אחוז הרופאים שהסכימו לחתום עלה לעשרה אחוזים, אחר כך ל-20 אחוז, ובסופו של דבר ל-70 או 80 אחוז.

״דרך התהליך הזה הם גם הבינו את הקומבינציה של הסביבה הכלכלית השונה באותו אזור ואת רמת ההשכלה השונה של הלקוחות שלהם, בהשוואה ללקוחות שהם היו רגילים לעבוד איתם״.

מה הם גילו? מדוע הרופאים לא היו מוכנים לחתום על המכתבים?

״דבר אחד שהם גילו היה קשור במחיר המוצר. בבתי חולים רבים בארה״ב הרופאים הם לא אלה שמקבלים את החלטות הרכש, ולכן הם לא רגישים למחיר. יש להם המותרות של מערכת רפואה עשירה. במקומות עניים יותר אין להם את זה. אם המכשור יקר, הרופאים יעדיפו להוציא את הכסף על משהו חשוב יותר למטופלים שלהם.

״דבר נוסף שהבינו היה שאפילו רופאים ואחיות בעלי השכלה גבוהה באזורים האלה, לא בהכרח ידעו איך להשתמש במכשירים טכנולוגיים מתקדמים״.

יש כל כך הרבה סטארטאפים בישראל, וכמובן, רובם נכשלים. מה הטעות הנפוצה ביותר שהם עושים?

״אחת הטעויות הנפוצות היא שהם שמים יותר מדי דגש על המורכבות הטכנולוגית של המוצר, ולא מספיק דגש על מי המשתמש ואיך לוודא שהמוצר משפר לו את החיים. כשאתה חושב על חברות שכמעט הגיעו להצלחה בסגנון פייסבוק וכמעט שינו את העולם כמו הרשתות החברתיות שהופיעו בתקופה שהופיעה פייסבוק – לא הייתה להם המשמעת להמשיך לזקק את הצרכים של המשתמשים ולבנות מוצר שיגיע בסופו של דבר להמונים״.

צלאח א-דין בן איוב. גירש את הצלבנים מירושלים וייסד שושלת כורדית ששלטה במזרח התיכון | תמונה: amoxes-d2id5vw

1בקרוב מאוד גבולות המזרח התיכון עשויים להתפרק באופן רשמי. על הריסותיהם תקום בעלת ברית חדשה לישראל, ממש על הגבול האיראני. אבל זו לא תהיה מדינה אופיינית לאזור – היא לא תהיה ערבית, היא לא תהיה דתית, והיא תסתמך גם על נשים ככוח לוחם בשדה הקרב.

עד סוף השנה הכורדים בעיראק צפויים להצביע במשאל עם על עצמאותם. אם יבחרו לפרוש מעיראק, הם עשויים לפגוש בחלון הזדמנויות נדיר להקמת מדינה עצמאית. לאחר שנים של עוינות טורקית לכל סוג של אוטונומיה כורדית, נראה כי משטרו של ארדואן מוכן להשלים עם עצמאותם. כרגע הגורם הפוליטי שהכי מעכב את הכורדים הוא דווקא הממשל האמריקאי, אך הבחירות הקרובות לנשיאות טומנות בחובן הזדמנות לשינוי המצב.

2הכורדים נלחמים על עצמאותם כבר עשרות שנים – בעיראק, בטורקיה, בסוריה ובאיראן. הם דוכאו ביד קשה בכל מקום. אבל המלחמה האכזרית ביותר נגדם נוהלה ב-1988 בידי סדאם חוסיין. מלחמה שבשיאה הצבא העיראקי ביצע התקפה כימית על העיר הכורדית חלבג׳ה בצפון עיראק והביא למותם של 5,000 איש. אירוע שלא ערער את שלוות המערב שהתייחס לנושא כעניין עיראקי פנימי.

מזלם של הכורדים התהפך שנים אחר כך עם פלישתו של חוסיין לכווית. הפלישה הביאה לתגובה אמריקאית חריפה ועיראק סולקה מכווית והוכתה בסנקציות קשות. ביניהן, איסור החדירה לשטח האווירי הכורדי. מהלך זה ביסס בצפון עיראק אוטונומיה כורדית הלכה למעשה, שהורחבה שוב לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003.

תמונה: Spesh531/Wikipedia

העשור הבא התאפיין בשגשוג כלכלי מהיר שטבע את הביטוי ״הנמר הכורדי״. ארביל, בירת החבל, החלה לצמוח – מלונות נבנו בשטחה, דירות, מרכזי קניות ומוסדות לימוד. מרבית הצמיחה תודלקה באמצעות מכירת נפט.

כורדים רבים מוקירים את התרומה האמריקאית לחירותם ולא נדיר למצוא בארביל דגלי פסים-וכוכבים ופוסטרים של ג׳ורג׳ בוש. לפני מספר שנים אפילו נבנתה שם שכונה בשם ״הכפר האמריקאי״ שבה אפשר לקנות בית מטופח ברחוב קנטאקי.

3אך האופטימיות שהגיעה עם השגשוג התחלפה בינתיים בחשש כבד מהאתגרים שבפתח. בשנתיים האחרונות הכורדים בעיראק מנהלים מלחמה בחזיתות רבות – בלימת דאע״ש, התנערות מהממשלה בבגדד והתמודדות עם משבר כלכלי כבד בעקבות ירידת מחירי הנפט.

נוסף על כל אלה, הכורדים סובלים משיתוק פוליטי הנובע מפיצול פנימי בין המשפחות הדומיננטיות בחבל, ברזאני וטלבאני. על רקע זה, מסעוד ברזאני, נשיא ממשלת החבל הכורדי, דוחף לקיום משאל עם על עצמאות. לפי תכנוניו, משאל העם אמור להתקיים עוד השנה. בין אם מדובר בצעד שנועד לשמור על שרידותו הפוליטית ובין אם מדובר בהחלטה הנובעת משיקולים טהורים, זוהי התפתחות היסטורית.

4לצערם של תושבי החבל הכורדי, עמדתם של כוחות זרים בנושא עצמאותם תשפיע על עתידם יותר מפתק ה״כן״ שהם מתכננים לשלשל בקלפי. באופן מסורתי, טורקיה, איראן וסוריה התנגדו בתוקף לרעיון של מדינה כורדית עצמאית. לתפיסתן, הקמת מדינה כזו בשטח כלשהו, תשלהב את שאר הכורדים במדינות השכנות למרוד ולבקש עצמאות.

למשטר העיראקי יש אף יותר מה להפסיד. עד לאחרונה הוא ניזון ישירות מהנפט המופק במחוזות הכורדיים במדינה, ואיבוד מקור הכנסה זה לתמיד יהווה אסון לשכבת הפקידים השמנה שתלויה בו. בעוד שהמשטרים הסורי והעיראקי חלשים מכדי להשפיע משמעותית על סיכויי העצמאות של הכורדים, התנגדותם של הטורקים מגובה באיום צבאי אימתני.

מסעוד ברזאני, נשיא החבל הכורדי בעיראק, דוחף למשאל עם על עצמאות עוד השנה | תמונה:Safin Hamed/AFP/Getty Images

5מתנגד מפתיע נוסף לעצמאות הכורדית הוא הממשל האמריקאי. האומה שהביאה את הכורדים לסף עצמאות, הפכה בשנים האחרונות לבלם מרכזי בפני השלמת התהליך. פרישה כורדית מעיראק תביא לפירוקה של עיראק והאמריקאים לא מעוניינים בכך. הם יודעים שבלי הכורדים הסונים, עיראק תיוותר מדינת בובה שיעית של איראן.

בעת הזו, הכורדים לא יכולים לפעול ללא ברכה אמריקאית, מכיוון שהצלחתם הצבאית מול דאע״ש תלויה מאוד בסיוע אווירי אמריקאי. מעבר לכך, תמיכה מדינית אמריקאית חשובה לריסון תוקפנות אפשרית מצד טורקיה בעתיד.

6דווקא ישראל עומדת לצד התומכים הנלהבים המעטים של הכורדים. שוב ושוב עולה פה ההקבלה בין המאבק היהודי והמאבק הכורדי לעצמאות, שני מיעוטים נרדפים במזרח התיכון. גם המתינות הדתית שמאפיינת את האוכלוסייה הכורדית, יחסם השוויוני יחסית לנשים והנחישות שהם מפגינים בשדה הקרב, כולם מגייסים אהדה בישראל.

ראש הממשלה נתניהו הצהיר חגיגית על תמיכה בעצמאות כורדית כבר בשנת 2014 והצהרה זו הדהדה מאז דרך בכירים ישראלים נוספים. עד כמה שידוע לציבור, בינתיים תמיכתה של ישראל בכורדים מוגבלת בעיקר למישור הדיפלומטי. אך מקובלת הדעה כי שיתוף פעולה ביטחוני בין הצדדים מתקיים כבר עשרות שנים.

האישה הלוחמת היא אחד הסמלים המובהקים של המאבק הכורדי ומקור לאמפתיה רבה במערב | תמונה: Kurdishstruggle/Flickr

7לצד ההתנגדות האזורית והבין-לאומית להקמתה של מדינה כורדית, נצפה בשנים האחרונות שינוי אסטרטגי שטורף את הקלפים. לטון האנטי-כורדי המסורתי בטורקיה, הצטרפו קולות חדשים. ב-2013 נחנך צינור נפט בין טורקיה לכורדיסטן העיראקית, מה שכמעט והכפיל את הייצוא מכורדיסטן לטורקיה. הכלכלה הטורקית המתועשת רעבה לאנרגיה ואת רובה מספקות רוסיה ואיראן. מצב זה איננו נוח לטורקים שהציבו את עצמם כנגד שתי המדינות האלו בשאלת התמיכה במשטר אסד ובנושאים נוספים.

מיצובה של כורדיסטן כספקית אנרגיה מרכזית של טורקיה, עורר פרשנים טורקים שונים לכתוב כי מדינתם עשויה להשלים עם הקמתה של כורדיסטן עצמאית בעיראק, בתנאי שתהיה לטורקיה השפעה ניכרת על ניהול ענייניה של כורדיסטן. סיבה טובה נוספת עבור הטורקים לתמוך בכורדים היא האפשרות לטפח אזור חיץ בינם לבין דאע״ש. בינתיים, ביקורים של ברזאני באנקרה הפכו לעניין שבשגרה. דבר שהיה בלתי נתפס בעבר הלא רחוק.

8אם כן, המכשול המשמעותי האחרון שעומד בפני הכורדים בעת הזו הינו הממשל האמריקאי. לא במקרה משאל העם הכורדי לעצמאות צפוי להיקבע בסמיכות לבחירות האמריקאיות לנשיאות. מדובר באיתות שמסמל כי נושא זה אינו עניינו של הממשל הנוכחי אלא סוגיה שהממשל הבא יצטרך להכריע בה מחדש.

לכורדים חברים רבים בפוליטיקה האמריקאית, במיוחד בקרב הרפובליקנים. בשימוע הוועדה ליחסי חוץ בקונגרס לפני שנתיים, הוטחה ביקורת קשה כלפי מדיניות הממשל האמריקאי בנושא הכורדי. ״אני לא חושב שזה הוגן להחזיק את הכורדים כבני ערובה בגלל שלמרבה הצער דפקנו את העניינים בעיראק והיא מתפוררת. למעשה אנחנו אומרים לכורדים – אתם תהיו הדבק שמחזיק את עיראק ואנחנו נמנע מכם את השאיפות שלכם״, אמר אליוט אנגל, חבר הוועדה.

דווקא דעותיהם של שני המועמדים המובילים לנשיאות היום, עמומות ביחס לשאלת עצמאות הכורדים, אבל מה שמובהק הוא רצונם להעצים את התמיכה הצבאית הישירה בהם.

אם הממשל האמריקאי הבא יתמוך בעצמאות הכורדית וטורקיה תסכים, ייפתח פרק חדש בהיסטוריה של המזרח התיכון

9אם הממשל האמריקאי הבא יתמוך בעצמאות הכורדית וטורקיה תסכים, ייפתח פרק חדש בהיסטוריה של המזרח התיכון. כנראה שההשלכה החשובה ביותר של עצמאות כורדית תהיה זניחת המערב את הסכם סייקס-פיקו המפורסם ממלחמת העולם הראשונה. הסכם זה, שנחתם לפני מאה שנה על ידי הבריטים והצרפתים, תחם לא רק את שטח המדינות באזור אלא גם את הלך המחשבה המערבי.

ב-2014 דאע״ש צילמו איך דחפוריהם מפרקים את גבול סוריה-עיראק, פשוטו כמשמעו. בעניין זה הגיע הזמן ליישר איתם קו. הגבולות הללו הוכיחו את עצמם כלא יציבים ודבקות המערב בהם עשויה להיות טעות. שרטוטם לא לקח בחשבון את הזיקות הטבעיות של האוכלוסיות באזור והם יצרו ערבוב נפיץ של סונים, שיעים, נוצרים, כורדים וערבים.

תמים לחשוב שכל הבעיות נטועות בגבולות, אך בוודאי שאלו הזיקו. הגיע הזמן שהמערב יישם במזרח התיכון את המדיניות שכבר בוצעה ביוגוסלביה שפורקה למדינות קטנות והומוגניות, מה שתרם מאוד ליציבות הבלקן.

10להקמת מדינה כורדית יהיו עוד כמה השלכות חשובות. היא תוכל לבלום ביתר הצלחה את התפשטותו של דאע״ש ולאיים גם על עצם קיומו. הסיבה לכך היא שעצמאות מדינית תאפשר לכורדים לייבא נשק בחופשיות ולקלוט אמל״ח משוכלל שיופעל על ידי לוחמיהם המחושלים. כיום ניכר שהלוחמים הכורדים מצוידים אף פחות טוב מדאע״ש ששם את ידיו על מצבורי נשק גדולים של צבאות עיראק וסוריה. נשק שניתן לקלוט במהירות כמו נ״ט, אמצעי צליפה, ארטילריה ומערך מזל״טים, ישפר מאוד את מצבם הצבאי של הכורדים. פיתוח של יכולת תקיפה אווירית וכוחות שריון, יהוו קפיצת מדרגה נוספת בטווח הרחוק יותר.

11מדינה כורדית תחזק גם את מעמדה של ישראל באזור. ישנה סבירות גבוהה כי כורדיסטן תכונן יחסים רשמיים עם ישראל ובכך תחזק את הלגיטימיות שלה בעולם המוסלמי. נושא זה צריך להוות יעד מרכזי באסטרטגיה הישראלית, היות ולמרבה הצער ישראל עדיין מוחרמת על ידי מרבית העולם המוסלמי.

בנוסף, קשרי מסחר רשמיים עם כורדיסטן יפתחו הזדמנויות חדשות להשקעה בפני אנשי עסקים ישראלים ויאפשרו ייצוא ישראלי, בדגש על ייצוא צבאי. לבסוף, מיקומה של כורדיסטן בסמוך לאיראן, עשוי להוות כר פורה לשיתוף פעולה ביטחוני מול הרדיקליזם השיעי. במילים אחרות, נוכחות ישראלית על גדר הרפובליקה-האסלאמית יכולה לשמש כמשקל נגד להימצאות האיראנים על גבולנו בדמות חיזבאללה.

12הכורדים, שמונים כ-30 מיליון איש, הם העם הגדול ביותר שעדיין נאבק על עצמאותו. מעטים יודעים שהכורדים כבר ידעו תור זהב של השפעה במזרח התיכון. השושלת האיובית הכורדית שהוקמה על ידי צלאח א-דין שלטה ביד רמה במצרים ובסהר הפורה. למרבה צערו, היא לא האריכה ימים ובני עמו שבו להיות לחוצים בין הפרסים, הטורקים והערבים. אבל הזיכרון על צלאח א-דין, המצביא המפורסם שכבש את ירושלים מהצלבנים, ממשיך לפעום בליבם של הכורדים. רק לאחרונה, כוחותיהם התקרבו לעיר מולדתו תכרית, צפונית לבגדד.

הפעם האחרונה שבה הכורדים עמדו על סף עצמאות, הייתה לאחר תבוסת האימפריה העות׳מאנית במלחמת העולם הראשונה. הבריטים תמכו בהם, אך בתפנית דרמטית, טורקיה התאוששה מתבוסתה והצליחה לכבוש מחדש את רוב חבלי הכורדים. מאז ועד היום, הכורדים לא ויתרו על שאיפתם ושילמו על כך ברבבות הרוגים, אך סיפורם כמעט ולא סופר.

13בשנתיים האחרונות, הקרבות מול דאע״ש הציפו מחדש את הדרמה הכורדית. הם סיפקו לנו מראות של כפריים נחושים, גברים ונשים, הנלחמים על ביתם בהצלחה. הם גם הטיחו בנו את מלוא הכאב שבמלחמה עם תמונותיהם של פליטים שנאלצו לעזוב את ביתם.

אלאן כורדי בן השלוש, הפך להיות הסמל המובהק של הכאב הזה כשתמונתו שרוע בחוף ללא רוח חיים התפרסמה בכל העולם. משהו בכל זה מתכתב עם הערכים הבסיסיים של רבים מאזרחי המערב. הראיה לכך היא התופעה המיוחדת של אירופים ואמריקאים שעוזבים את חייהם הנוחים בשביל להתנדב להילחם בצד הכורדי ונגד דאע״ש. כעת נותר לראות אם המדינאים המערביים ישעו לרגשות הציבור ויתייצבו לצד הכורדים כשאלו יצביעו בעד עצמאות.

תמונה: Johannes Eisele/AFP/Getty Images

״מישהו לומד איך להפיל את האינטרנט, זה קורה עכשיו, אבל אף אחד לא מדבר על זה״. את הדברים האלה לא אומר אזרח מודאג או סתם בלוגר העוסק בענייני רשת, אלא ברוס שנייר, מומחה אבטחת סייבר בעל שם עולמי, שבתחילת ספטמבר קיבל פנייה משתי חברות אינטרנט גדולות המפעילות חלק מהתשתית הבסיסית של האינטרנט.

הן סיפרו לו שמישהו, איפשהו בעולם, מנסה לבדוק מרחוק את מערכות ההגנה שלהן. איך? באמצעות מתקפות חוזרות ונשנות שמטרתן להבין כמה חזקות מערכות ההגנה האלה ומה דרוש כדי להפיל אותן.

״כשראיתי את זה נזכרתי במטוסים האמריקנים שטסו מעל ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה, כדי לבדוק את מערכות ההגנה של האויב״, כתב שנייר בפוסט שפרסם בבלוג שלו. ״הם אילצו את מערכות ההגנה לפעול וכך בדקו את יכולותיהן – מה הן מסוגלות לראות ומה לא״.

המתקפות מזכירות את המטוסים האמריקנים שטסו מעל האיחוד הסובייטי במהלך המלחמה הקרה, כדי לבדוק את מערכות ההגנה של האויב

שנייר מספר שאחרי שפרסם את הפוסט, פנו אליו שלוש חברות נוספות. ״החברות המותקפות הן חברות תשתיות האינטרנט הגדולות ביותר שמנהלות את שדרת האינטרנט, את מערכת שמות המתחם שלה (DNS), ואת כל המערכות שאנחנו מתבססים עליהן. אלה מתקפות שמתגברות, כל מתקפה גדולה יותר מקודמתה, מתוחכמת יותר ונמשכת זמן רב יותר, ובנויה באופן שמאפשר לתוקף להבין כיצד פועלות מערכות ההגנה״.

המתקפות הן מסוג DDoS (Distributed Denial of Service), כאלה שמפציצות את יעד התקיפה בכמות עצומה של ניסיונות התחברות אליו, בו זמנית, וגורמות לו לקרוס בשלב מסוים או לעבוד ממש לאט. כשזה קורה, מערכות ההגנה של החברות מתחילות לפעול. כלל האצבע כאן הוא שככל שלתוקף יש משאבים רבים יותר, והוא יכול להתחבר מספר רב יותר של פעמים אל האתר המותקף, כך קשה יותר לבלום את המתקפה.

מומחה אבטחת הסייבר, ברוס שנייר | תמונה: Rama/Wikipedia

״אני לא יכול לתת פרטים נוספים, כיוון שהחברות האלה דיברו איתי תחת חיסיון, אבל אני יכול לומר שזה תואם לדו״ח שפרסמה חברת Verisign האחראית על שמות דומיין רבים באינטרנט כמו .com ו-.net – אם החברה הזו תיפול, תהיה החשכה של כל האתרים והאימיילים הקשורים הנמצאים תחת שמות המתחם האלה״.

״מי עושה את זה?״, תוהה שנייר, ״זה לא נראה כמו משהו שאקטיביסט, פושע או חוקר יעשה. זה מסוג הדברים שמרגלים ואנשי מודיעין עושים. לא סביר שחברה תעשה את זה, זה מתאים יותר למה שעושות בדרך כלל סוכנויות ביון. זה מרגיש כמו מפקדת הסייבר של מדינה מסוימת״.

מי שולט באינטרנט?

מתקפות הסייבר המתגברות על הצמתים הקריטיים של האינטרנט נעשות בעיתוי מעניין. בדיוק בתקופה האחרונה מגיע לכותרות באמריקה נושא שנוי במחלוקת – ״העברת השליטה על האינטרנט״, כפי שנכתב בכלי תקשורת זרים, מידי ארה״ב לידי, ובכן, מישהו.

לידי מי בדיוק? והאם אפשר בכלל ״להעביר את השליטה״ על האינטרנט?

פוסט באתר של סנטור טד קרוז עורר סערה, כשהזהיר ממהלך שעומד לסכן את האינטרנט, לטענתו. ״אם זה יעבור״, הוא קרא, ״מדינות כמו רוסיה, סין ואיראן יוכלו לצנזר דברים באינטרנט, כולל כאן בארה״ב, באמצעות חסימת הגישה לאתרים שהם לא אוהבים״. האם יכול להתאפשר תרחיש שכזה?

כדי להבין את זה, צריך קודם כל להבין מעט איך עובד האינטרנט. לכל מחשב על גבי רשת האינטרנט יש כתובת IP, שהיא למעשה רצף של מספרים. את הכתובת הזאת הוא מקבל מחברות המפעילות את התשתית של האינטרנט. גם לשרתים המפעילים את אתרי האינטרנט שאנחנו גולשים אליהם יש כתובות IP.

אבל אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להקליד בדפדפן שלו כתובת אינטרנט מספרית שקשה לזכור, בסגנון 192.118.28.52. לכן, פותח דבר המאפשר לתרגם את המספרים האלה לשמות אלפבתיים, דבר הנקרא מערך שמות מתחם, או DNS. כך, כשאנחנו מקלידים בדפדפן למשל epochtimes.co.il, המחשב שלנו למעשה פונה לשרת DNS, ושואל אותו מהי כתובת ה-IP המספרית המקושרת לשם הזה.

אם זה יעבור, מדינות כמו רוסיה, סין ואיראן יוכלו לצנזר דברים באינטרנט, כולל כאן בארה״ב, באמצעות חסימת הגישה לאתרים שהן לא אוהבות

 וכאן הבעיה – מי שיצליח לפגוע במערך ה-DNS הזה, יוכל לפגוע ביכולת שלנו לגלוש לאתרי אינטרנט. לדוגמה, כשבדקנו בעבר, ראינו שכשאנחנו מבקשים את כתובת ה-IP של אתר אפוק טיימס ישראל אנחנו מקבלים כתובת אחרת, שאינה באמת שייכת לאפוק טיימס. מישהו ניסה להטעות את המשתמשים ולפגוע בנו.

לתשתית האינטרנט החשובה הזאת מכוונות ההתקפות האחרונות שעליהן מצביע ברוס שנייר. אבל מה אם במקום לתקוף את התשתיות האלה אפשר היה להשתלט עליהן בדרכים פוליטיות?

כדי לבחון את האופציה הזו, צריך לחזור חצי שנה אחורה, למארס 2016, כשהגיעו לבית מלון יוקרתי בעיר מרקש שבדרום-מערב מרוקו אנשי חברת ICANN, ״תאגיד האינטרנט להקצאת שמות ומספרים״. אליהם הצטרפו גם נציגי ממשלות שונות. משתתפים שהיו שם סיפרו על פגישות ארוכות שהתנהלו בחדרים ללא חלונות, ונכחו בהם עשרות אנשים מרחבי העולם. נושא הדיונים היה עתיד השליטה בתאגיד הזה.

מבנה "השליטה" על האינטרנט

ICANN הוא הגוף שאחראי על הקצאת אותן כתובות IP ושמות המתחם (DNS). למעשה, הוא אחראי על שמות המתחם ברמה הגבוהה ביותר, או מה שאנחנו מכנים ״סיומות״ של כתובות אינטרנט, כמו למשל .com, .net, .il, ולאחרונה סיומות חדשות כמו .xyz או .pizza.

את הסיומות האלה ואת הכתובות שנמצאות תחתן הוא מקצה לגופים שונים ברחבי העולם. בארץ, למשל, אחראי ״איגוד האינטרנט הישראלי״ על הסיומת של .il.

כש-ICANN נוסד ב-1998 הוא עבר לפיקוח של משרד המסחר האמריקני למשך שנתיים, שבסיומן אמור היה להיהפך לארגון עצמאי ובלתי תלוי. אבל בשנתיים האלה שחלפו מאז, משהו קרה – האינטרנט הפך לחשוב מדי: מיליוני אנשים החלו לגלוש בו, וכמות הכסף שזרמה בו גדלה בקצב אדיר.

במקביל, בעלי אינטרסים שונים רצו לשים עליו יד, ביניהם ״איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי״ (ITU) של האו״ם, ארגון המורכב ממדינות רבות מאוד, חלקן טוטליטריות, שעוד נחזור לעסוק בו בהמשך. הממשל האמריקני הבין שהוא לא יכול סתם לשחרר את מושכות השליטה עלICANN, כי זה פשוט מסוכן מדי.

ארה״ב מוותרת על השליטה

אבל ככל שחלפו השנים וכמות הגולשים באינטרנט גדלה, העובדה שממשלה אחת ״שולטת״ עליו כביכול החלה להיראות מוזרה. אפילו עובדי ICANN עצמם, שנסעו מסביב לעולם וטענו שהם מייצגים ארגון ללא מטרות רווח שאחראי רק לתיאום טכני של מה שקורה באינטרנט, לא הצליחו לשנות את המבט העקום שהפנתה אליהם הקהילה הבין-לאומית. כך, תחת לחץ האו״ם והמדינות החברות בו, החלה ממשלת ארה״ב לבצע צעדים קטנים לשינוי המצב.

אחד החשובים שבהם היה פיתוח אלטרנטיבה – מודל שיאפשר לאין-ספור גורמים, עם אינטרסים שונים ומגוונים, לשלוט על ICANN, ולא רק לממשלה אחת. הוא נקרא מודל ״בעלי עניין רבים״ (Multi-Stakeholder). עשרות ואולי מאות בעלי עניין ממדינות שונות החלו לערוך שיחות ועידה, להחליף אימיילים ולהיפגש בערים שונות בעולם כדי לפתח את המודל. התהליך התקדם לאט ובטוח, וצפוי היה להימשך זמן רב.

אבל אז הגיע סנודן. חשיפת תוכניות המעקב של הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי, והביקורת הקשה על הממשל האמריקני שהתלוותה לפרשה, הובילו להאצת התהליך. בתחילת 2014 הודיעה ארה״ב שהיא בשלה ומוכנה סוף סוף לשחרר את הפיקוח על ICANN, ובתנאי אחד: שקהילת האינטרנט העולמית, מי שהיא לא תהיה, תסיים לפתח את מודל ״בעלי עניין רבים״, ושלממשלות לא יהיה יד בעניין.

כמעט שנתיים, כ-30 אלף אימיילים ומאות פגישות, לקחו לפתח את המודל, שהובא לאישור במפגשים שנערכו במלון במרקש. החדשות הטובות: ICANN תישלט מעכשיו על ידי ״קהילה״ מבוזרת ובלתי תלויה של אלפי בעלי עניין – מעסקים פרטיים ועד לוביסטים.

פאדי צ'האדה, מנכ"ל ICANN לשעבר. הפך ליו"ר הוועדה המייעצת לסינים | תמונה: Mandel Ngan/AFP/Getty Images

החדשות הרעות: ממשלות הצליחו בסופו של דבר להסתנן לתוך תהליך בניית המודל, ויצרו בו פרצה – הן יכולות להשפיע במידה מסוימת על ICANN, דרך גוף מייעץ הנקרא GAC. מיהם חברים בגוף? 171 גופים נוספים, ביניהם הסינים, הרוסים והסעודים. GAC יכול להשתתף בהחלטות תקציב, בשינוי חברי דירקטוריון ובעניינים אחרים של ICANN.

עכשיו, כשהוויתור על הפיקוח האמריקני על ICANN עומד להיכנס לתוקפו, נשמעים קולות המביעים חשש מהמהלך הזה.

״אולי יש אנשים שחושבים שלארצות הברית יש יותר מדי שליטה״, אומר לנו מומחה האבטחה העולמי פיל צימרמן, ״אבל אם השליטה על ICANN נמצאת בידי דמוקרטיה מערבית ליברלית, יש סיכוי גבוה יותר שהיא לא תנוצל לרעה״. צימרמן הביע חשש מאפשרות שמדינות כמו סין יוכלו להשתמש במנגנונים כמו ICANN כדי להשתיק אתרים של קבוצות אופוזיציה פוליטית.

כחבר בוועדה המייעצת של ICANN אני יכול לומר שאם הוועדה הייתה מאמינה שיש איום על עתיד האינטרנט, היא הייתה משמיעה את קולה כבר מזמן

עו״ד יהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות אמר לנו בשיחת טלפון: ״בארגונים הבין-לאומיים שרוצים לקבל עכשיו שליטה על האינטרנט יש הרבה אנשים שמדברים בזכות הדמוקרטיה, אבל מייצגים מדינות חשוכות. בין המדינות שרוצות לבזר את ICANN לטובת גוף על-מדינתי נמצאות סין, סעודיה, לוב וכל מיני מדינות כאלה״.

מנגד, מסבירים מומחים, ל-ICANN אין באמת את הכוח לשלוט במה שקורה באינטרנט, ולא ניתן יהיה לנצל אותו כדי לפגוע באינטרנט ובחופש הביטוי.

״כחבר בוועדה המייעצת של ICANN לאבטחה ויציבות (Security and Stability), אני יכול לומר שאם הוועדה הייתה מאמינה שיש בהעברת המרכז של ICANN לשליטה בין-לאומית איום על עתיד האינטרנט, היא הייתה משמיעה את קולה כבר מזמן״, אומר לנו בשיחת טלפון דורון שקמוני, מומחה אבטחה וסייבר, ממקימי חברת ForeScout.

״באופן תיאורטי״, הוא אומר, ״ניתן היה לחשוב על תסריט דמיוני שבו ICANN מעביר החלטה שתשנה למשל את מבנה השרתים של .com, או מחליט לשלול מרחב כתובות IP מסוים של גוף צבאי אמריקני. ניתן לחשוב על כל מיני תרחישים. במציאות, יש לא מעט איזונים ובלמים בתוך המערך הזה, ולכן התרחישים האלה לא מעשיים.״

״הגיע הזמן שסין תממש את האחריות שלה״

מי שהפנים מהר מאוד את המצב החדש של ICANN הוא המשטר הסיני, שאפילו לא מתאמץ להסתיר את כוונותיו להשתלט על האינטרנט העולמי. כוונות שהצהיר עליהן לראשונה בנובמבר 2014, ב״ועידת האינטרנט העולמית״ שהמפלגה הקומוניסטית אירחה בסין תחת הסלוגן האוטופי: ״עולם מחובר הנשלט על ידי כולם״.

״הגיע הזמן שסין תממש את האחריות שלה״, הצהיר לי יו-שיאו, עמית מחקר באקדמיה הסינית לסייבר-ספייס, שעלה לנאום על הבמה וצוטט בעיתון המפלגתי China Daily. ״אם ארה״ב מוכנה לוותר על ניהול האינטרנט, עולה השאלה מי ייקח את המושכות ואיך זה ינוהל. סין הופכת ממשתתפת באינטרנט, לזו שמשחקת את התפקיד הדומיננטי והמוביל בו. קודם כל אנחנו צריכים לקבוע את המטרות שלנו בסייבר-ספייס, ואז לחשוב על האסטרטגיה שיש לנקוט בה״.

שנה לאחר מכן הוא חזר על אותן מנטרות כמעט בדיוק, בוועידה של 2015: ״לסין יש הזכות, בתור המדינה שיש בה הכי הרבה אזרחים, לקבוע את החוקים הבין-לאומיים לשליטה בסייבר-ספייס. כינון חוקים זו רק ההתחלה״, אמר. ראש ממשלת סין, לי קה-צ'יאנג, חיזק את דבריו כשאמר שסין שוקלת ליצור כללים לשליטה בסייבר-ספייס, כללים שיהיו משותפים כנראה גם למדינות נוספות, כפי שנכתב ב-China Daily.

את דבריהם ליווה אקט מפתיע נוסף – פאדי צ'האדה, מנכ״ל ICANN באותם ימים, קיבל על עצמו תפקיד רשמי חדש – יו״ר הוועדה המייעצת ל״ועידת האינטרנט הסינית״, שבה נאמו אלה שהזכרנו. תפקיד הוועדה המייעצת, מלבד לייעץ כיצד לערוך את הוועידה, הוא גם לתרום רעיונות לפיתוח האינטרנט בסין. בכך צ'האדה קישר, הלכה למעשה, בין ICANN למפלגה הקומוניסטית הסינית.

שוטרים סינים בוועידת האינטרנט הסינית | תמונה: Johannes Eisele/AFP/Getty Images

מוזרה עוד יותר הייתה העובדה שהאדם שאמור לייצג ארגון בלתי תלוי באף ממשלה, משתתף בוועידה שמטרתה המוצהרת, על פי אתר האינטרנט שלה, ״להציג את התפתחות האינטרנט בסין ואת הישגיו בשני העשורים האחרונים״.

ההישגים האלה כוללים את ״חומת האש הגדולה״, מערכת הצנזורה והמעקב אחרי 600 מיליון משתמשי האינטרנט והרשתות החברתיות בסין, אותה המערכת שחוסמת בסין אתרים הדנים בטבח ההמוני בכיכר טיאננמן ב-1989 או בקצירת האיברים מאסירים חיים שמבצע המשטר ברחבי המדינה. ההישגים האלה כוללים גם את חסימת הגישה לפייסבוק ולוויקיפדיה בסין, למשל.

במקביל לדיונים שנערכו במרקש בסוף מארס 2016, לאישור מודל הפיקוח על ICANN, הסינים חשפו ארגון סיני חדש – ״איגוד ביטחון הסייבר של סין״. הארגון אמור ליצור כללים שיחולו על האינטרנט העולמי, הדומים לאלה שהמפלגה הקומוניסטית אוכפת בסין וגרמו לה להתברג במקום האחרון בעולם במדד חופש האינטרנט של ארגון ״Freedom House״ ב-2015, אחרי סוריה וקובה.

בראש הארגון הציבה המפלגה הקומוניסטית לא אחר מאשר את פאנג בין-שינג, דמות מפתח בפיתוח ״חומת האש הגדולה״, אותה מערכת צנזורה. לצדו היא מינתה 275 חברים-מייסדים נוספים, ביניהם בכירים בחברות סיניות ידועות, כמו ״באידו״ ו״עליבאבא״, כמו גם לי יו-שיאו שהזכרנו קודם, שנאם בוועידת האינטרנט. לפי עיתון ״גלובל טיימס״, שופר של המפלגה הקומוניסטית הסינית, מטרת הארגון ״להגשים את תפקידה האסטרטגי של סין – להיהפך לכוח אינטרנטי חזק״.

ניטור אינטרנט עולמי

איגוד הסייבר החדש של סין מנסה להשפיע על האינטרנט בכמה מישורים. אחד המתוחכמים שבהם הוא תקינה. האינטרנט מאפשר לשני מחשבים או לשתי תוכנות שנוצרו על ידי חברות שונות לגמרי לתקשר ביניהן. אימיילים הנוצרים בתוכנה של מיקרוסופט, למשל, ניתן לקרוא בקלות במחשב נייד של ״אפל״ או באייפון. ובאתר שיצרה ויקיפדיה אפשר לצפות בדפדפן של ״גוגל״ או ״מוזילה״.

המאפיין הזה, שמאפשר לטכנולוגיות שונות לתקשר זו עם זו, נקבע באמצעות תקנים שמפתחים ארגונים המתמחים בכך. כשחברה כמו פייסבוק או יב״מ מפתחת מוצר חדש, אין גוף או סמכות שאומרים לה באיזה תקן היא צריכה להשתמש או לתמוך. זו החלטה שלה.

אבל המפלגה הקומוניסטית מקווה לשנות את זה באמצעות השתלטות על זרוע התקינה של האו״ם – ״איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי״ (ITU), גוף שיצר לא מעט תקנים הנמצאים בשימוש באינטרנט, כמו למשל פורמט התמונות JPEG ותקנים הקשורים בהצפנה.

למה דווקא ITU? הסבר אחד קשור במבנה האיגוד – הגורמים היחידים ששותפים להחלטותיו הן מדינות. חברות טכנולוגיה יכולות לשלם כדי להשתתף בתהליכי התקינה, אבל הן לא יכולות להצביע או להחליט איזה תקן יאומץ ואיזה לא. גם מסמכי האיגוד זמינים רק לחברי ITU, כלומר הציבור אינו חלק מהתהליך הבלתי שקוף שמתרחש בו. דבר העומד בניגוד מוחלט לתהליכים מקבילים המתרחשים בארגוני תקינה אחרים, הנעזרים במשתמשים ומגלים שקיפות מלאה.

יו"ר עליבאבא ג'ק מא. חבר ב"איגוד ביטחון הסייבר של סין", שאמור ליצור כללים שיחולו על האינטרנט העולמי, הדומים לאלה שהמפלגה הקומוניסטית אוכפת בסין | תמונה: Johannes Eisele/AFP/Getty Images

אם לא די בכך, מתברר שהמזכיר הכללי של ITU, ג'או הו-לין, הוא איש ממשל סיני. בוועידת האינטרנט העולמית שנערכה בסין ב-2015, הוא אמר שצריך לקדם מהלכים שיאפשרו למדינות לשלוט במה שקורה בסייבר-ספייס, והוסיף שהוא בונה על התמיכה של סין במהלך הזה שמוביל ITU, לפי אתר ״המועצה ליחסי חוץ״.

זה כבר החל לקרות. איגוד ITU, בהובלת סין וגם רוסיה, אימץ מבלי שכמעט אף אחד הבחין, תקינה טכנולוגית (שמספרה Y.2770) המאפשרת לממשלות ולחברות לגשת לתעבורת הגלישה של המשתמש, לאימיילים, להעברות בנקאיות ולשיחות קוליות – כל זאת ללא אמצעי בקרת פרטיות מספקים.

זה נעשה באמצעות טכנולוגיה הידועה בשם DPI (Deep Packet Inspection), שהמשטר הסיני כבר משתמש בה בסין כדי לעקוב אחר מה שקורה ברשתות תקשורת ולצנזר תוכן שהוא טוען שמזיק לאינטרסים שלו. ספקי אינטרנט בסין משתמשים בזה כדי לבדוק מילים רגישות שרצות ברשתות שלהם, כמו ״עצמאות לטיבט״ או ״פאלון גונג״, ולקטוע שם את התקשורת.

״איום אמיתי לעתיד הרשת״

סין רוצה שכל החברות הפועלות באינטרנט יחויבו להשתמש ולתמוך בתקינה הזו ובתקנים נוספים של ITU, ומנסה לקבל תמיכה לכך מיתר המדינות החברות באיגוד. כך, כאשר יחליט ITU על תקן כלשהו, כל המדינות החברות באיגוד ייאלצו להצביע על האפשרות לשנות בהתאם את החוקים במדינתם. וכשממשלות יהיו הסמכות היחידה שתחליט איזו תקינה חברות טכנולוגיה יחויבו לסגל, יהיה בכך כוח שישנה, הלכה למעשה, את האופן שבו פועל האינטרנט.

אולם ITU לא רק רוצה לשנות את התקינה באינטרנט, אלא ממש להשתלט עליו. בין ההצעות שהעלו חברי האיגוד בכנס שנערך ב-2012 נשמעו דברים כמו רפורמות שפוגעות בחופש הביטוי, רגולציה על הרשתות החברתיות, ויכולת שתינתן למשטרים החברים באיגוד לחסום מידע שפוגע בהתנהלות הפנימית שלהם.

כדי לבצע מתקפות בסדר הגודל הזה אתה צריך רוחב פס בגודל של 'חומת האש הגדולה של סין'. כך שהנתונים שאני רואה מרמזים על סין, וכל מי שמדבר איתי מצביע על סין

״תוכניות האיגוד הן איום אמיתי לעתיד הרשת, כפי שאנחנו מכירים אותה כעת״, אמר בתגובה לכך רוס לה-ג'אונס, ראש תחום יחסים בין-לאומיים בגוגל, שנכח בעצמו בפגישות שערך ITU, וארגן מחאת נגד שנערכה בלונדון.

אולם למרבה המזל, אף אחת מהצעות האיגוד עוד לא הבשילה, ונראה שהדיון בארגון עוסק כעת בשאלה כיצד ליישם בתוך העולם הווירטואלי, מבלי לשנות הסכמים ותשתיות קיימות, את המנדט כביכול שניתן לו על ידי האו״ם. מודל ״בעלי עניין מרובים״ עשוי להיות חלק מהתשובה לכך.

בינתיים, עד שיצליח המשטר הסיני להשיג את הכוח הדרוש לו בארגוני תקינה וגם ב-ICANN כדי להשיג את מטרותיו, ייתכן שהוא בודק אופציה פשוטה יותר להשפיע על הרשת העולמית.

״אני רואה גרפים של המתקפות״, מסכם שנייר את המאמר שלו על התקפות ה-DDoS על תשתיות האינטרנט, ״הן עולות ויורדות, כאילו מישהו מנסה להבין – 'איפה אני יכול להצליח ומערכות ההגנה מתחילות לקרוס, ואיפה אני נכשל'.

״איזו מדינה יכולה לבצע את המתקפות?״, תוהה שנייר, ומספק תשובה: ״כדי לבצע מתקפות בסדר הגודל הזה אתה צריך רוחב פס בגודל של 'חומת האש הגדולה של סין'. כך שהנתונים שאני רואה מרמזים על סין, וכל מי שמדבר איתי מצביע על סין״.

איור: ליזה וורונין

בין לבין גם היה ניסיון כושל של הנשיא אובמה למנוע ממשפחות קורבנות פיגועי ה-11 בספטמבר לתבוע את ממשלת סעודיה בגין הקשר שלה כביכול, למחבלים.

אולם במקביל לכל האירועים, שלפעמים מערבים תככים ואינטרסים סמויים, ניסינו להבין את טיב היחסים בין ישראל וסעודיה ומה באמת מסתתר מאחורי אותה יוזמת שלום ערבית.

״יש כעת הזדמנות להגיע לשלום״, אומר לי בראיון הבכיר הסעודי, ד״ר אנוואר עשקי, שהוביל את המשלחת הסעודית בביקור הקצר והמסתורי שלה בישראל ביולי, אבל מוסיף משפט שהוא חוזר ומדגיש כל הזמן: ״ישראל עומדת לפספס את ההזדמנות הזאת״.

מדוע?

״כשביקרתי לאחרונה ברמאללה ובירושלים, התגובות ליוזמת השלום היו חיוביות. אנשים משוכנעים שיוזמת השלום היא דבר טוב, אבל יש דעות שונות לגבי דרכי היישום שלה. אחד המכשולים כרגע הוא חוסר ביטחון וחוסר העזה. היוזמה הסעודית פותרת את הסכסוך שלכם עם הפלסטינים, אבל אומץ הוא אלמנט הכרחי כאן״.

המגעים בין ערב הסעודית וישראל החלו כידוע כבר לפני יותר משנה, כשמצלמות טלוויזיה תיעדו לראשונה מפגש שנערך בוושינגטון בין עשקי לבן שיחו הישראלי, דורי גולד. הסצנה דמתה לזירת אגרוף דרמתית.

אנוואר עשקי ומנכ"ל משרד החוץ (לשעבר) דורי גולד, בפגישה הגלויה הראשונה שלהם (Debby Communications Group)

״מן העבר האחד עמד דורי גולד, שיתמנה בתחילת השבוע למנכ״ל משרד החוץ של ישראל. מן העבר השני, הגנרל הסעודי בדימוס אנוואר עשקי – ושניהם לוחצים ידיים בחיוך״, דווח בחדשות 10, ״זאת אינה הפעם הראשונה שהשניים האלה נפגשים״.

מהמעט שידוע, רק שני אישים מסעודיה – שלא מכירה בישראל כמדינה ולא מנהלת איתה יחסים דיפלומטיים – נפגשים בגלוי עם ישראלים. האחד הוא הנסיך טורקי אל־פייסל, שניהל את סוכנות המודיעין הסעודית והיה שגריר סעודיה בארה״ב ובלונדון. לפי אתרי חדשות זרים הוא נפגש בעבר עם יאיר לפיד בניו יורק ובנפרד עם גורמים ישראלים נוספים; והשני הוא ד״ר עשקי, שנפגש ביוני 2015 עם גולד במועצה ליחסי חוץ בוושינגטון, והשניים לחצו ידיים מול המצלמות.

אתה באמת מאמין שהסכם שלום יגרום לארגוני הטרור להניח את נשקם ולוותר על הדרישה לסלק את היהודים ממדינת ישראל? ״כן. הדיאלוג שלי איתם מאשר את זה״

ד״ר עשקי (דוקטור למשפטים, בן 73) הוא גנרל בדימוס בצבא הסעודי ששימש כיועץ לנסיך בנדר בן-סולטן, לשעבר שגריר סעודיה בוושינגטון ומי שעמד בראש שירות הביון הסעודי המקביל ל״מוסד״ הישראלי.

עשקי לא הגיע לפגישה עם גולד לבדו, אלא מלווה בשניים מבכירי מכון המחקר הסעודי שבראשו הוא עומד כיום. עם אחד מהם, עבדול חמיד-חכים, אני מתכתב בווטסאפ במשך כמה ימים כדי לתאם את הראיון עם עשקי, רגע לפני שהוא הגיע בחודש יולי לרמאללה כדי לשוחח עם ההנהגה הפלסטינית, ואחר כך עשה גם גיחה קצרה לירושלים לפגישה עם מנכ״ל משרד החוץ.

עד לא מזמן השיחות בין ריאד לירושלים היו חשאיות. ככל הנראה הן החלו לפני כשנתיים-שלוש, בעקבות מהלך אמריקני שסעודיה וישראל תיעבו – ההתקרבות לאיראן. שיחות הגרעין מול איראן, שהגיעו לשיא בביטול הסנקציות נגדה, גרמו לאובמה לנגן על עצבי הסעודים והממשל הישראלי ולאגור אצלם כעס כלפיו.

אחרי עשורים שבהם ארה״ב השקיעה טריליוני דולרים באבטחת הסעודים והמדינות הסוניות במפרץ (את נתיבי אספקת הנפט שלהם – דבר שנחזור אליו), בנתה בסיסים צבאיים, שלחה נושאות מטוסים ויצאה לשתי מלחמות במפרץ ב-1991 ו-2003, הגיע ניסיון הפיוס הגרעיני עם איראן, אויבתה המושבעת של סעודיה. המלוכה בריאד הרגישה שהיא כבר לא מעניינת את המעצמה הגדולה בעולם, שותפתה משכבר הימים. אובמה נוטה לכיוון האייתוללות האיראניות, ופחות מעוניין לספק אבטחה לסעודיה מפני האיראנים, השיעים ודאע״ש.

אנוואר עשקי

עד היום עשקי מתקשה להאמין שארה״ב באמת הסכימה ללכת לקראת איראן, מתוך מחשבה נאיבית, לדבריו, שאנשים כמו שר החוץ האיראני מוחמד זריף יגברו על הקיצוניים ממשמרות המהפכה. הוא פשוט לא מאמין שאיראן תשנה את עמדתה בנושא הגרעין, כל עוד המשטר שלה – שרוצה להחיות את האימפריה הפרסית ולשלוט במזרח התיכון דרך ערעורו – עדיין בשלטון.

וזה בדיוק המכנה המשותף שחיבר בין הישראלים לסעודים – סעודיה פגיעה למהלך האמריקני באותה מידה שישראל פגיעה אליו ואולי אף יותר, טוען עשקי, מה שהוביל לדבריו לתחילת השיחות החשאיות בינו לבין גולד, אז חוקר במרכז הירושלמי למדיניות, שהיה יועצו של נתניהו במהלך כהונתו כראש ממשלה בסוף שנות ה-90.

בתחילה התמקדו השיחות בנושא הפלסטיני, אבל בהמשך גילה עשקי שהרעיונות שלו ושל בן שיחו בנושא איראן דומים. הסעודים לא אוהבים שאיראן מערערת את האזור, הם לא רוצים שאיראן תתקוף את ישראל ותשמיד אותה. ומנגד הם גם לא מעוניינים שישראל תתקוף באיראן. חשוב להם ״לייצב את המזרח התיכון״.

בשם "ייצוב המזה"ת", סעודיה מתקרבת גם לפוטין, למרות תמיכתו בסוריה ובאיראן (Yuri Kochetkov/AFP/Getty Images)

לפי הפילוסופיה של עשקי, ייצוב המזרח התיכון זה ה״אנטידוט״ לקבוצות קיצוניות כמו דאע״ש: אם סוריה ועיראק לא היו מתערערות, דאע״ש לא יכול היה לשגשג בשטחן. מסיבה זו המלוכה הסונית בסעודיה לא הגבילה את קשריה רק לחברים החדשים מירושלים, אלא התקרבה בלית ברירה גם לפוטין, למרות תמיכתו במשטרו העלאווי-שיעי של אסאד ותמיכתו באיראן.

הפילוסופיה של עשקי קובעת ש״בשם הייצוב״ של סוריה, סעודיה תתקרב לרוסיה, למרות שאינה אוהבת את אסאד ולא רוצה שיישאר בשלטון. הוא קורא לזה ״לשמור על המערכת אבל לסלק את המשטר״.

אבל האם כל מה שרוצה עשקי, מהמקורבים ביותר לארמון המלוכה בריאד, זה לייצב את המזרח התיכון? האם הוא פנה לישראל רק מתוך האינטרס המשותף נגד איראן, והאם יוזמת השלום הערבית יכולה באמת לקרום עור וגידים, או שמדובר בסך הכול בסיפור כיסוי פוליטי שמאחוריו מתרחש משהו שונה לגמרי?

כשהחמאס יניח את נשקו

דבר אחד כבר ברור – אם עד לפני כמה שנים סעודיה ומדינות ערב ראו בישראל ״גורם מערער״ במזרח התיכון, כעת בא עשקי וטוען שישראל נתפסת כיום דווקא כגורם מייצב, שכולם רוצים להגיע איתו להסדר שלום – שזה ״הדבר החשוב ביותר כיום״.

מי בדיוק רוצה להגיע להסדר? מדינות רבות במזה״ת שקועות בבוץ הסורי-עיראקי, חלקן מתעסקות באי יציבות הפנימית שלהן ובביקורת מבית, ואחרות רוצות לסלק את היהודים מישראל.

״חל שינוי בגישה שלהן, הבחנתי בכך בפגישות שאני עורך כיום ובפגישות שערכתי בוועידות בין-לאומיות במשך יותר מעשור. זה שינוי אמיתי שמתחולל״.

הטבעת מתהדקת מסביב לצווארה של ישראל. אם החיזבאללה, החמאס וקבוצות הטרור האחרות ישיגו נשק גרעיני טקטי יהיו לכך השלכות הרסניות לאזור כולו

עשקי מספר שכבר בשנות ה-80, כשכיהן כיועץ מיוחד לנסיך בנדר בן-סולטן, שהיה שגריר סעודיה בוושינגטון, החל לחשוב על תהליך שלום מקיף במזרח התיכון. הוא השתתף בכינוסים בין-לאומיים שנכחו בהם נציגי מדינות ערב, ולפעמים גם ישראלים, וב-2002 כשהמלך עבדאללה פרסם את יוזמת השלום שלו, עשקי החל להכיר ישראלים, פלסטינים וגורמים במדינות ערב.

״יוזמת השלום של המלך עבדאללה, אישורה ואימוצה על ידי המדינות הערביות, היא חיזוק, לטענתי, לכך שמדינות ערב רוצות שלום. גם 75 אחוז מהישראלים רוצים שלום״.

אבל למה דווקא עכשיו חשוב כל כך להשיג שלום?

״כי הטבעת מתהדקת מסביב לצווארה של ישראל. הסטטוס קוו הגדיל את האיום על ישראל. לחיזבאללה יש 150 אלף טילים שמערכת כיפת ברזל לא יכולה לעצור. איראן ממשיכה לייצר פצצה גרעינית. אם החיזבאללה, החמאס וקבוצות הטרור האחרות באזור ישיגו נשק גרעיני טקטי (המאפשר תקיפה גרעינית שנזקיה מוגבלים, בניגוד לתקיפה גרעינית שמשמידה את האויב, א״ל), יהיו לכך השלכות הרסניות לאזור כולו״.

וזה לא המצב כבר שנים רבות?

״לא, האיומים נגד ישראל השתנו. בעבר הם היו טקטיים, כיום הם אסטרטגיים. הציבור הישראלי זקוק לביטחון בחייו היום-יומיים״.

לשאלתי האם מדובר בתחזית תיאורטית, או שעשקי מבסס את דבריו על דוחות מודיעין שבידיו, המצביעים על כך שארגוני הטרור השיגו טילים בעלי יכולת השמדה המונית שהופכים את איום הטילים על ישראל לקיומי (אסטרטגי), עשקי לא משיב.

מה שכמובן לא מוציא את זה מכלל אפשרות. רק לאחרונה דווח בכלי תקשורת זרים כי דאע״ש השתמש בסוריה ובעיראק בנשק כימי המוגדר נשק להשמדה המונית. ניתן להניח שלא יהיה קשה עבור דאע״ש, אם ירצה בעתיד, להשתמש בנשק דומה גם נגד ישראל.

אבל האם עשיית שלום עם מדינות ערב תפתור את הבעיה שמציג עשקי?

אתה באמת מאמין שהסכם שלום יגרום לחמאס, לחיזבאללה ולארגוני הטרור האחרים להניח את נשקם ולוותר על דרישתם לסלק את היהודים ממדינת ישראל?

״כן, אני בטוח בכך. למעשה מה שאתה שואל הוביל אותי לערוך מחקר ארוך בנושא השלום, מחקר שהצגתי לחמאס, והדיאלוג שלי איתם מאשר את הטענה שלי. לגבי החיזבאללה, זה ארגון שהוא לא יותר מאשר כלי המשמש את איראן. אם איראן תמשוך בחזרה את תמיכתה בארגון, הוא יחפש תמיכה במקומות אחרים, בערב הסעודית למשל״.

ישראלים רבים רואים את המלחמה בין מדינות ערב במזה״ת, ואת הבעיות שמדינות ערב מתמודדות מולן, ואומרים לעצמם שישראל נותרה המעוז הדמוקרטי האחרון במזה״ת. מקום שבו יש חופש וביטחון יחסי, וטוב להם במצב הזה. הם לא רוצים לשנות את המצב.

״דמוקרטיה אינה הנושא המרכזי שצריך להיות על הפרק, אלא נורמליזציה. ההיסטוריה הוכיחה שדמוקרטיה הביאה את היטלר לשלטון, וכאשר היהודים נרדפו ודוכאו באירופה, הם נהנו מחיים טובים אצל המשטרים האוטוקרטיים בעולם הערבי שסיפקו להם ביטחון״. עשקי, שמבין את ההיסטוריה של היהודים במדינות ערב באופן שונה מאיתנו, מסכם: ״נורמליזציה [בין ישראל לעולם הערבי] תספק לישראל אמון והרמוניה״.

משא ומתן – לא בעיה

אבל מה בכלל הסיכוי להגיע לנורמליזציה עם מדינות ערב? יוזמת השלום הסעודית, המכונה ״יוזמת השלום הערבית״, קובעת שאם ישראל תיסוג מהשטחים שנכבשו ב-1967 (כולל רמת הגולן) ותסכים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה במזרח ירושלים, וגם בעיית הפליטים הפלסטינים תיפתר, מדינות ערב יתקרבו לישראל (ינרמלו את יחסיהן איתה) ויחתמו על הסכמי שלום איתה.

״קשה לראות כיצד ישראל תיסוג מעיר כמו אריאל שמאכלסים אותה כ-20 אלף תושבים, או מרמת הגולן״, אני אומר לעשקי, ״אז מה גורם לך לחשוב שאפשר יהיה לנהל על כך משא ומתן?״

אבל עשקי לא עונה ישירות לשאלתי, שהיא אחת מנקודות המפתח בסכסוך ובכל יוזמת שלום שלא תבוא. במקום לומר כיצד הסעודים ישכנעו את אבו מאזן לשבת עם נתניהו למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, וכיצד ישתכנע נתניהו או כל ראש ממשלה אחר בעתיד, לפנות מביתם עשרות אלפי ישראלים, בוחר עשקי בתשובה עקיפה ומפולפלת. ״יש ישראלים וערבים שעדיין מאמינים שכוח והשפעה קשורים בבעלות על אדמות. אבל המאה ה-21 הראתה שהשפעה קשורה לכלכלה, לתרבות ולטכנולוגיה״.

מלך סעודיה, סלמאן. האם בתקופתו יתקדם התהליך המדיני לשלום? (STR/AFP/Getty Images)

בכך אולי רומז עשקי שתמורת תמריצים כלכליים והבטחה לנורמליזציה מול העולם הערבי, תשתכנע ישראל לשבת לשולחן המשא ומתן ובהמשך לוותר על השטחים. ומנגד, בתמורה להטבות כלכליות אולי יסכימו הפלסטינים להתפשר על דרישותיהם.

יוזמת השלום לא תוכל להתקדם אפילו קצת בלי משא ומתן בין ישראל לפלסטינים. אבל אפילו את הקצת הזה כמעט בלתי אפשרי להשיג כיום – הפלסטינים לא מוכנים להגמיש את תנאי הפתיחה למשא ומתן, וגם ישראל מגיעה עם תנאים מוקדמים.

״אין ספק שמשא ומתן בין ישראל לפלסטינים הוא הצעד הראשון בתהליך השלום. אני חושב שכדי שזה יצליח צריך למצוא פטרון, מישהו שיצמצם את הפער בין הדעות. לדעתי ערב הסעודית, ארה״ב, ירדן ומצרים מתאימות למשימה״.

במלים אחרות, עשקי מאמין שעם קצת רצון טוב של כל הצדדים, ובהובלת אחד הפטרונים, הכול אפשרי.

אז מה בסופו של דבר צריך לקרות עכשיו כדי שמשהו ממה שאתה מציע יתחיל לקרום עור וגידים?

״נתניהו צריך לגלות מעט אומץ ולהכריז באו״ם על קבלת יוזמת השלום הערבית ללא תנאים מוקדמים, על בסיס משא ומתן עם הפלסטינים, תחת חסותן של המדינות שציינתי״.

למעשה נתניהו כבר התייחס באופן חיובי ליוזמת השלום, אבל באותה נשימה דרש לשנות אותה. ״יוזמת השלום הערבית כוללת מרכיבים חיוביים שיכולים לסייע לשקם משא ומתן קונסטרוקטיבי עם הפלסטינים״, אמר בסוף מאי. ״אנחנו מוכנים לנהל משא ומתן עם מדינות ערב על עדכון היוזמה (כמו הדרישה שישראל תחזיר את הגולן או סוגיית הפליטים, א״ל) באופן שהיא תשקף את השינויים הדרמטיים שהתחוללו באזורנו מאז 2002, אבל תשמור על היעד המוסכם של שתי מדינות לשני עמים״.

נתניהו באו"ם. יוזמת השלום היא הזדמנות להשיג לגיטימציה לישראל, במחיר פוליטי נמוך (Spencer Platt/Getty Images)

ונניח שמחר נתניהו מגיע לאו״ם ואומר שהוא תומך ביוזמת השלום הערבית, מה יקרה אחר כך?

״כשהוא יגיד את זה, הוא ישבור את הקרח בנפשות הערבים, דבר שיקודם בברכה על ידנו. זה גם יפחית את הספקות שעוד נשארו אצל הישראלים״.

לדברי עשקי, ישראל גם תרוויח בהיבט אחר אם תתמוך ביוזמה – היא תתחיל ליהנות ממסחר עם מדינות המפרץ, שיהיה הצעד הראשון לכיוון נורמליזציה. כיום ישראל כמעט לא סוחרת עם מדינות המפרץ, או לפחות לא באופן גלוי. דברים רבים נעשים מתחת לפני השטח, וישראלים לא יכולים להיכנס לסעודיה עם דרכון ישראלי.

אולם מלבד הקרח בנפש הערבית, דבר נוסף עשוי להישבר עד שזה יקרה, והוא הכלכלה הסעודית. כלכלה שבנויה על טריק אחד – נפט. כ-90 אחוז מתקציב הממשל הסעודי, וכמעט כל מוצרי הייצוא שלו מסתמכים על הזהב השחור.

ארה"ב הפכה מיבואנית נפט ליצרנית הגדולה בעולם, שאינה תלויה עוד בסעודיה, מהלך ששינה את מאזן הכוחות במזה"ת (Mandel Ngan/AFP/Getty Images)

בעשור האחרון קם איום חדש על הממלכה הסעודית – טכנולוגיה חדשה להוצאת נפט וגז באופן יעיל מהאדמה שהובילה לכך שמדינות הפיקו יותר נפט בעצמן, וייבאו פחות מסעודיה. ארה״ב למשל, הפכה ממדינה שייבאה כ-60 אחוז מהנפט שלה, למדינה שהיא כיום לא אחרת מאשר יצרנית הנפט הגדולה בעולם, לפני סעודיה.

בהתאם לכך גם ירדו מחירי הנפט. אם בשנת 2008 הגיע מחיר חבית נפט לשיא של 147 דולר, מאז הוא ירד לכמה עשרות דולרים בלבד. כתוצאה מכך הצטמקו הכנסות הממשל הסעודי מנפט והיום הן מאיימות למוטט את כלכלתו. דו״ח קודר של קרן המטבע הבין-לאומית מאוקטובר 2015, מזהיר שאם מחירי הנפט יישארו ברמה נמוכה, בתוך חמש שנים לא יישארו מזומנים לממלכה.

לפי כמה הערכות, זה רק עניין של זמן עד שירידת מחירי הנפט תוביל להתמוטטות הכלכלה הסעודית. כשזה יקרה, זה יטיל צל על יכולתה של סעודיה להמשיך להוביל את יוזמת השלום ולהיות כוח מוביל במזרח התיכון.

״אספר לך אנקדוטה לגבי הכוח הסעודי. כשהמלך עבדאללה פגש את נשיא סין לשעבר, הו ג'ין-טאו, הנשיא הסיני אמר לו: 'אנחנו מברכים אותך על הכוח שיש לך'. 'איזה כוח יש לי?' שאל המלך. 'נפט', אמר הנשיא. 'אתה טועה', השיב לו המלך. 'הכוח שלנו טמון בשני דברים: הראשון הוא האמונה באלוהים, והשני הוא שמיליארד מוסלמים וחצי עומדים לצדנו'״.

״לפי המשרד הסעודי למשאבי טבע, לסעודיה יש מינרלים רבים שיכולים להעשיר אותה הרבה יותר מאשר נפט. במאה ה-21 מדינות העולם כבר לא תלויות בנפט, אלא בגז. לסעודיה יש כיום את רזרבת הגז הרביעית בגודלה בעולם. באמצעות תגליות עתידיות, נוכל לעלות לראש הרשימה. הכלכלה הסעודית נהנית גם מתיירות ומכמות גדולה של אנשים העולים לרגל״.

הכוח שלנו טמון בשני דברים: הראשון הוא האמונה באלוהים, והשני הוא שמיליארד מוסלמים וחצי עומדים לצדנו

אבל התמונה לא ורודה כל כך כפי שעשקי מצייר אותה. הממלכה מבינה שכדי להתנתק מהתמכרותה לנפט, היא צריכה להביא הכנסות ממקורות מגוונים. גז לא יכול להיות מקור עיקרי, מכיוון שהוא בכלל מיועד לצריכה הפנימית של סעודיה, ולא לייצוא.

יצירת הכנסה ממקורות אחרים אינה פשוטה בכלל. משמעותה המעשית היא שסעודיה צריכה לתכנן מחדש את הכלכלה שלה. פשוט כי הממלכה מעולם לא בנתה למשל מה שמכונה ״בסיס ייצור״ חזק – מפעלי תעשייה והיי-טק, כמו שיש בישראל למשל. או בקיצור – מקומות שמספקים עבודה – אחד המוקשים הגדולים של הכלכלה הזו שסובלת מאחוזי אבטלה גבוהים – כ-11 אחוז לפי הנתונים הרשמיים, וקרוב יותר ל-30 אחוז לפי הערכות מומחים רבים.

שני גורמים תורמים לכך: האפליה נגד נשים, שלא מורשות לנהוג ומתקשות למצוא עבודה. רק כ-20 אחוז מהן משתלבות כיום במעגל העבודה, לפי דברים שאמר הנסיך סלמאן; ואחוז האבטלה הגבוה באוכלוסייה הצעירה – כשני שלישים מהאוכלוסייה הסעודית הם צעירים מתחת לגיל 30, שבקרבם יש כ-30 אחוז אבטלה, לפי הבנק העולמי.

תוסיפו לכך את העובדה שבין 80 ל-100 מיליארד דולר בשנה ירדו עד היום לטמיון, בכל שנה, בגלל השקעות לא יעילות, כפי שאמר מוחמד אל-שייח, יועצו הכלכלי של הנסיך סלמאן. מה שאולי מסביר מדוע בסוף יוני 2016 נאלץ הבנק המרכזי של סעודיה להזרים כספים לבנקים המסחריים במדינה, לפי רשת החדשות בלומברג, כדי לפתור בעיות נזילות שנוצרו אצלם, ולאפשר להם להמשיך להלוות.

אחת הפרשנויות היא שפניתם לישראל כי הכלכלה שלכם נמצאת במצב קשה, ואתם רוצים לגוון את מקורות ההכנסה שלה. במלים אחרות, אתם רוצים לפתח תעשיית היי-טק, דבר שישראל טובה בו.

״הממלכה לא פנתה לישראל, אלא הציגה לישראל הצעה חיובית שישראל חייבת לקבל. ידוע שעמודי התווך של חוזים והסכמים הם 'הצעה וקבלה'״.

ובכל זאת, שר ההגנה הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן, פרסם תוכנית ארוכת טווח של רפורמות יסודיות בכלכלה הסעודית. חלק עיקרי בתוכנית הוא פיתוח תעשיית היי-טק. האם זו לא אחת הסיבות שחשוב לסעודיה לשתף פעולה עם ישראל?

״זה נכון, אבל בכל הקשור להעברת טכנולוגיות, סעודיה כבר פנתה לארה״ב ולסין, והיא לא תיעצר מכיוון שתהליך השלום תקוע. אלא שהשלום יקדם את היציבות באזור, ויספק סביבה מתאימה לביצוע התוכנית הכלכלית. במלחמה כל הצדדים מפסידים, בעוד שבתקופת שלום כל הצדדים יוכלו להרוויח״.

הקשר הסעודי לטרור

ובתוך כך עולה שאלה חשובה נוספת – האם סעודיה בכלל מתאימה להוביל יוזמת שלום? בעשור הקודם נחקר הקשר שלה לפיגועי ה-11 בספטמבר. מבין 19 המפגעים, 15 טרוריסטים, לצד אוסמה בן-לאדן עצמו, נולדו וגדלו בערב הסעודית. ״שליש מהעצירים שכלאה ארה״ב במלחמתה בארגונו של בן-לאדן עד לקיץ 2002, היו בעלי אזרחות סעודית״, נכתב במגזין ״טיים״ ביולי 2002.

האם המלוכה הסעודית מעורבת בפיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר? (תמונה: Robert Giroux/Getty Images)

דורי גולד עצמו, שהוביל עד לאחרונה את הפגישות עם עשקי, כתב ספר שלם העוסק בכך (״ממלכת האיבה״). בהקדמה לספר ציין כי ״המדינה הסעודית הייתה אחת מבין שלוש המדינות היחידות שהכירו ותמכו בממשלת הטליבאן באפגניסטן, זו שסיפקה מחסה לארגון אל-קאעידה בשלהי שנות ה-90. ויש אפילו רמזים לתמיכה סעודית רחבה עוד יותר בבן לאדן… מקורות מודיעין אמריקנים רמי-דרג זיהו שני נסיכים סעודים שתרמו בקביעות לבן-לאדן, מ-1995 ואילך״.

לא סתם הצליח גולד לכתוב ספר שלם העוסק בסעודיה. כמות המידע הקושרת את ערב הסעודית לטרור אינה מועטה, רובה נאספה בעשור הקודם. מעניינת במיוחד הפסקה הבאה שכתב, הקשורה בנסיך בנדר בן-סולטן, לשעבר שגריר סעודיה בוושינגטון, שעשקי עבד בצמוד אליו כשכיהן כיועצו.

״בשלהי נובמבר 2002 פורסם כי רשויות אמריקניות שונות חוקרות כיצד התגלגלו המחאות שכתבה הנסיכה הייפא בת פייסל – רעייתו של הנסיך בנדר (אותו שגריר סעודי בוושינגטון) – לידיו של עומר אל-באיומי, סעודי שאירח שניים מחוטפי המטוסים ב-11 בספטמבר כאשר אלה הגיעו לארה״ב. על פי הדו״ח המשותף של שתי ועדות המודיעין של הקונגרס האמריקני מתבררים קשרים בין אל-באיומי לבין המודיעין הסעודי״.

המדינה הסעודית הייתה אחת מבין שלוש המדינות היחידות שהכירו ותמכו בממשלת הטליבאן באפגניסטן, היא זאת שסיפקה מחסה לארגון אל-קאעידה בשלהי שנות ה-90

גולד צולל גם לניתוח עומק של הווהאביות – גרסת האסלאם המקובלת בערב הסעודית. לדבריו, פרשנים בעולם האסלאמי רואים את הווהאביות כמקור הדתי והאידאולוגי לגל הטרור האסלאמי שפקד את העולם, לפחות בעשור הקודם.

״הפרשנים אינם מגבילים את הביקורת שלהם רק לווהאביות כהשקפת עולם״, הוא כותב, ״אלא מרחיבים אותה למוסדות הוואהביים – רשתות החינוך וערוצי המימון, המנגנונים שהקימה המדינה הסעודית כדי להפיץ את הווהאביות ברחבי העולם. הם אומרים לעולם שכל עוד לא נבין את השפעתה של הווהאביות הסעודית, לא נוכל להסביר מה היה הרקע למתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר – או איך למנוע מתקפה דומה בעתיד. הפרשנים האלה צודקים״.

לפחות מנהיג דתי אחד בערב הסעודית חושב כמו גולד. השייח' עבד-אל-עזיז בן סאלח אל-ג'רבוע, קבע בספר שנכתב אחרי ה-11 בספטמבר כי אוסאמה בן-לאדן הוא המשך טבעי של מייסד הווהאביזם.

״מלמדי הסנגוריה על הסעודים״, כותב גולד, ״יטענו שבכל חברה יש יסודות שוליים… אבל אותם סעודים שמבטאים אי-סובלנות דתית קיצונית – הגובלת בהסתה לרצח – אינם רק מהדורה מקומית של קבוצה בלתי סובלנית קיצונית, אך זעירה, כמו קלו קלאקס קלאן. להפך, הם תוצר של הזרם המרכזי של החברה הסעודית ושל התרבות הסעודית, והממשלה מחזקת את ידיהם״.

אז מה גרם לגולד לשנות כיוון ולהסכים לדבר עם הסעודים, יותר מפעם אחת, על יוזמת שלום? ומה בסופו של דבר באמת רוצים הישראלים והסעודים?

קשה לדעת בוודאות, אולם רמז לכך אפשר אולי למצוא בדברים שכתב ד״ר חוסיין איביש (Ibish), פרשן מוערך לענייני המזרח התיכון ב״מכון מדינות המפרץ הערביות״ שמושבו בוושינגטון: ״האינטרס הישראלי ביוזמת השלום הערבית עשוי לנבוע מההערכה שהמחיר של קבלתה על ידי הצד הערבי מעולם לא היה, ולעולם לא יהיה, כל כך נמוך כמו היום״, הוא כותב. מה שעשוי להוביל את ישראל לנצל את ההזדמנות להשיג הכרה ולגיטימציה מסוימת מהעולם הערבי במחיר פוליטי נמוך.

ביקשנו את תגובת משרד החוץ לשיחות עם ערב הסעודית לנוכח מה שכתב גולד בספרו וזה מה שהם ענו לנו: ״ספרו של דורי גולד נכתב בנסיבות אחרות והנסיבות השתנו״.

יום הולדת למדור בסימן השנה החדשה

לא חייבים להמתין ליום ההולדת או לשנה החדשה כדי לתכנן קדימה או להביע משאלה. כל יום בשנה, מבחינה סטטיסטית, הוא טוב ליציאה לפעולה ומסיבה פשוטה: הסיכוי אינו פונקציה של תאריך אלא הסתברות של מספר גורמים ובראשם אנחנו ומידת המוכנות והמחויבות שלנו לעשות. יש לנו יום להולדת סיכויים 365 יום בשנה.

אם תבקשו ממתמטיקאי לחשב את ה״סיכוי״ שלכם קרוב לוודאי שיחשב את ההסתברות בכלים חישוביים ותתקבל תוצאה מספרית, אך אם תבקשו זאת מעצמכם תידרשו לחישוב הבא:

להגדיר את הסיכוי שאתם מבקשים ליצור, להבין את התנאים להתרחשותו ולמנות חלופות וצעדים אופרטיביים. בנוסף, תתבקשו לאמוד את הסיכוי שהסיכוי יתממש, על פי מידת האמונה שלכם בו – שאינה ניתנת לחישוב (אגב, רבים מגדירים אמונה ככלי להגדלת הסתברות).

בשנה שחלפה אירחנו מנהלי ומנהלות סיכויים שקצרה היריעה מלספר בשבחי ההישגים ומעגלי ההשפעה שנוצרו מהשתתפותם כאן. משאלתי לשנה הקרובה היא להמשיך לקבל מכם סיפורים ושיתופים, להוציא את הספר שהתחלתי לכתוב ולייצר סיכויים באשר אלך ונלך כולנו.

זו גאוות יחידה לכולנו לקחת חלק בכך, ביצירת הטוב האפשרי, ולכן הפעם הוזמנו לקדמת הבמה אנשי המערכת שכל השנה עוסקים במלאכת הכתיבה, היצירה, והפצת הידע.

קומו תועי מדבר

מורן שביט כתבת מדור סטייל

מורן שביט, כתבת מדור סטייל | צילום: אלכס גורביץ׳

באיזשהו שלב מצאתי את עצמי על הליכון, הולכת מבלי יכולת לעצור ולחשוב לאן אני מתקדמת. כאילו כל עצירה תיקח אותי אחורה ואני אצא מהמרוץ שאפילו לא ידעתי לאן הוא מוביל ומה מטרתו.

חנה סנש כתבה ביומנה – ״יש צורך באנשים עזי-נפש, משוחררים ממשפטים קדומים. אנשים שיכולים ורוצים לחשוב בראשיהם-הם ואינם עבדים מכניים למחשבות קפואות. וזה – הקשה ביותר. קל לחצוב חוק לאדם: חיֵה לפיו. יותר קשה לחיות בדפוסי חיים חצובים. אך הקשה ביותר [הוא] לפלס דרכי חיים לעצמנו״.

מתוך נשמתי עלה חלום כן ללכת ללמוד ב״מכון ערבה״. נדרש אומץ גדול לעצור ולעזוב פתאום הכול, בית, משפחה ובעל. ניצלתי את חלון ההזדמנויות בין סיום התואר השני לבין תחילת המחשבה על קריירה ומשפחה, וללא סיבה כלשהי הקשורה ב״קידום בחיים״ ירדתי באמצע ספטמבר לקיבוץ קטורה כדי לעסוק במשך שנה בנושא הסביבתי, לחיות חיי קהילה מעורבת של סטודנטים פלסטינים, ישראלים, ערבים ואחרים, מתוך רצון לגשר על הפערים במבט שהוא סביבתי, שהוא סביבי, שהוא אני.

שובר הקירות

אלכס גורביץ׳

מנהל קריאייטיב, מעצב המגזין

אלכס גורביץ' אלכס גורביץ׳, מנהל קריאייטיב, מעצב המגזין | צילום: ודים ברסטצקי

ניו יורק, המשרדים הראשיים של אפוק טיימס. העורך והמעצב של המהדורה האנגלית מציגים איך פרצו דרך בזכות שיתוף פעולה צמוד בין צוותי העיצוב והתוכן. הרעיון השתולל בראשי כל הטיסה חזרה לארץ.

כשהגעתי למשרד בארץ קיר הגבס שהפריד בין המחלקות הפך למטרה נייחת. לא ראיתי בו קיר יותר, אלא מחסום שמונע מהרעיונות המשותפים שלנו להיוולד, ואחרי כל מה שדמיינתי שיכול להיות, לא יכולתי לסבול אותו עוד.

באתי לבוס ואמרתי לו: ״תקשיב, הקיר הזה הוא מחסום להצלחה״. וקיבלתי תשובה: ״אין בעיה, יש אישור להוריד אותו, אבל קח את זה כפרויקט אישי״. הלכתי למחשב ובדרך שוב עצרתי ליד הקיר. הוא הסתכל עליי ואני עליו. אמרתי לו: ״מחר אתה לא תהיה פה גם אם אצטרך להוריד אותך עם כלי מטבח!״

בלילה הגעתי לבוש בחוסר רשמיות מוחלט ועם צוות המורכב מפטיש, פלייר וסכין מטבח גדול שעד כה ידע רק טעמו של אבטיח. ארבעתנו עבדנו קשה מאוד כל הלילה. כשצוות התוכן ואני ראינו בבוקר את החלל החדש, הבנו שלא רק הקיר ירד, הכוח שלנו כצוות חושב, כותב ומעצב עלה, ותהינו איך לא עשינו את זה קודם. התחיל פרק חדש בחיינו.

dalexander.gureviz@epochtimes.com

שולפת הסיכויים

הדס סלונים סמנכ״ל שיווק

הדס סלונים, סמנכ״ל שיווק | צילום: ודים ברסטצקי

מסתבר שעל הבמה עפים קליעי ניהול סיכויים של ממש. הסיפור שלי מתחיל בחודש אוגוסט הקשה, כשארבעת הקטנים בחופש, ולאימא מחכה בספטמבר האירוע הגדול ביותר שאפוק טיימס הפיק עד כה – ״אפוק 9״.

כשלקחתי על עצמי את האתגר תכננתי מראש את כל המשימות כך כשספטמבר המיוחל יגיע, שגרת החיים תשוב, ואצליח להסתער על אירוע שיהיה הצלחה.

אבל אס-אמ-אס אחד קטן שיבש הכול – המטפלת מתפטרת! לקח לי שתי שניות להפנים שאני בשטח אש, עם ארבעה ילדים רעבים כל יום בשעה אחת, בלי מטפלת, ועם אירוע ל-9 מרצים ואלף אנשים, שצריך מנהלת.

לנהל סיכויים עבורי זה להיות סוג של ״מקגייוור״, שמוצא פתרונות יצירתיים ומנצח עם מה שיש.

הפתרון שמצאתי היה בדמות סדרת שיעורים מקוצרת בכלכלת בית לילדים, שכללה קיפול כביסה, סידורים ועזרה הדדית בעבודות הבית. פתרון נוסף היה האצלת סמכויות ומתן משימות הפקה לאנשי הצוות באפוק טיימס. כך, אחרי שבוע בסמרטוטים, הגיע היום המיוחל, עמדתי כמו סינדרלה על במת בית האופרה בשמלה מול אלף איש, עם חיוך מנצח.

זו הייתה תזכורת נוספת עבורי שהאתגרים הכי פחות נוחים, הם אלה שמספקים את הסיכויים הכי גדולים, עובדה.

אני מאחלת לעצמי ולכולנו לזכור שאת הכרכרה של החיים אנחנו נוהגים. אז אל תחכו לפיה, זו אגדה.

hadas@epochtimes.com

לצמוח לגבהים

מאיה מזרחי עיתונאית באפוק טיימס

מאיה מזרחי עיתונאית באפוק טיימס | צילום: אדר יראון

150 מילים. זאת הכמות שקיבלתי לכתוב על מה שאני מאחלת לעצמי לשנה הקרובה. ״זה יחסית קצר״, חשבתי, ״אבל מספיק כדי להביע רעיון״. ואז חשבתי מה היה קורה אם היה לי יותר מקום לכתוב – האם הייתי בוחרת לכתוב דברים אחרים? האם הייתי מעמיקה בנושא שבחרתי? האם מה שהייתי כותבת היה טוב יותר או פחות טוב? דבר אחד בטוח – זה לא היה יוצא אותו הדבר.

המחשבות האלה החזירו אותי כמה חודשים אחורה, אל הרגע בו החלטתי לעזוב משרה במוזיאון בו עבדתי כדי לעבוד במשרה מלאה באפוק טיימס. השארתי מאחור עבודה שנהפכה לסוג של בית ושלקחה חלק חשוב מחיי, אך זמן רב הסתובבתי עם תחושה חצויה – רציתי לתת יותר מעצמי למגזין, לכתוב יותר כתבות ולעזור יותר לצוות.

מה שלא ידעתי חיכה לי ביום הראשון באפוק טיימס. הרגשתי שחצי מראשי התרוקן ושהפרספקטיבה שהייתה לי לגבי העבודה ומה ביכולתי לעשות עם הזמן שיש לי השתנו כולם. עלו לי כל כך הרבה רעיונות לראש, שהלכו לכל כך הרבה כיוונים. איך יכולתי לראות את זה קודם לכן? לא יכולתי – כי איך אפשר לצמוח לגבהים אם אין לשורשים מספיק מקום לגדול?

לשנה הקרובה אני מאחלת לעצמי להיות מספיק גמישה ואמיצה כדי להשתנות, לשחרר פחדים ועכבות, ומקווה שזה יתבטא גם בעבודה שאני עושה.

העולם הוא במה – אז משחקים

רחלי ברסטצקי מנהלת קשרי לקוחות

רחלי ברסטצקי מנהלת קשרי לקוחות | צילום: ודים ברסטצקי

תמיד אהבתי לעשות שני דברים: הראשון הוא להתחבר לאנשים, להקשיב להם, ולתת יחס חם ומבין. והשני הוא לשחק, ליהנות ולגרום לאחרים הנאה.

כך שלצד עבודתי באפוק טיימס, שמאפשרת לי להתחבר מדי יום לעשרות אנשים, בשיחות הטלפון שאני מרימה ובפגישות פנים מול פנים באירועים שאנחנו עורכים, חיפשתי הזדמנות להגשים גם את הדבר השני – לשחק, להציג ולרגש. שילוב הדברים הוא בעיניי ניהול הסיכויים שלי.

אבל הסיכוי להגשים את זה היה בסופי השבוע. ומה אפשר לעשות בסופי שבוע שישלב משחק ורגש?

תשובה אחת הופיעה בדמות סרטוני וידאו קצרים שהכנתי עם בעלי והילדה, קריינות של פודקאסטים והנחיית חדשות מול מצלמה לתחנת טלוויזיה זרה, ממש כפי שעושים מגישי החדשות בטלוויזיה.

תשובה נוספת הופיעה במרחק נסיעה סביר מביתי, שם התגלתה במת משחק חלקלקה. עליתי עליה והתחלתי להדריך אנשים על הקרח, לתת להם ביטחון עצמי ולנטוע בהם שמחה, תוך כדי שאני עצמי חוזרת להחליק כמו ילדה.

בימים אלה אני ממשיכה לחפש את הבמה הבאה, ומזמינה גם אתכם לחפש את המקומות שגורמים לכם לגדול כל פעם מחדש.

RCH012@bezeqint.net

יוצא מהמשבצת

יניב ניצן מאמן המרצים

שחמט הוא במהותו משחק, בצורתו אומנות, ובביצועו מדע.

– טאסילו פון דר לאסה

יניב ניצן מאמן המרצים | צילום: אדר יראון

בגיל חמש נכנסתי לממלכת השחמט ונשביתי בקסמי המשחק. הייתי צעיר, שאפתן, ומלא סקרנות לאין-סוף האפשרויות שמשחק המלכים הכניס לחיי.

שחמט הוא אחד המשחקים השכיחים והמורכבים ביותר בתרבות האנושית ובמרוצת הזמן חיפשתי דרכים להנגיש את השפע הרעיוני והאסטרטגי שלו לקהל הרחב.

לפני כמה שנים קיבלתי באפוק טיימס במה לכתוב סדרת מאמרים בשם ״ללמוד מגאוני השחמט״. לא ידעתי שזה יוביל בהמשך לסדרת הרצאות, ביניהן אחת מול 500 צופים, שבסיומה ייגשו אלי שני אנשים מהקהל ויאמרו: ״לפני 5 שנים קראנו מאמר שלך. הרעיון במאמר היה כל כך מקורי ומעניין, שהחלטנו לפתח את הרעיון לספר״. אחרי כתיבת הקדשה, הם נתנו לי את הספר שבדיוק פורסם: ״Play Unconventional Chess and Win״.

לימים גם הפכתי ממרצה למאמן מרצים, מעבר שאפשר לי לקחת את הכלים שרכשתי לטובת פיתוח ותנופה לאחרים. כמאמן אני זוכה לפגוש אנשים מעולמות שונים, להכיר תכנים חדשניים, להיות חלק מהפיכה של רעיונות גולמיים להרצאות מרתקות ולקחת את הכלים של ראייה לרחוק, דמיון מופשט, תכנון אסטרטגי, ויצירתיות לטובת המרצים, הבמה והקהל.

אני מאחל לעצמי בשנה הקרובה: לפגוש רעיונות טובים, לתמוך בהם, לפתח אותם, ולתת להם תנופה להמשיך להתגלגל למשבצת הבאה.

yaniv509@gmail.com

כל המזלות שלי

דינה גורדון

עורכת ועיתונאית באפוק טיימס

דינה גורדון
עורכת ועיתונאית באפוק טיימס | צילום: אדר יראון

לקראת גיליון ראש השנה שלנו, ראיינתי כלכלן בכיר בנושא המקום שיש למזל, ולסיכויים שהוא יוצר בחיינו. לאחר השיחה איתו התחלתי להרהר במזלות הטובים והרעים שהיו לי בחיי, ואילו סיכויים הם פתחו לי.

נזכרתי איך פגשתי את בעלי ויצרנו יחד זוגיות מופלאה, איך נולדו לנו שתי בנות מקסימות, ואיך ניצלתי בנס ממכונית שכמעט דרסה אותי.

אבל יותר מכל נזכרתי בסיכויים הקטנים שיצרתי לאורך חיי שכיוונו והכשירו אותי, מבלי שידעתי, להיות עיתונאית. נזכרתי איך מגיל צעיר הייתי תולעת ספרים ותמיד הייתה לי ליד המיטה ערמה מרגשת של ספרים שחיכו לי, איך תמיד התעניינתי בהמון נושאים שונים, פסיכולוגיה, גוף-נפש, אמנות, ספורט. נזכרתי איך בחרתי להיות מידענית בספריה אוניברסיטאית, ותפקידי היה לעזור לסטודנטים למצוא אינפורמציה בכל הנושאים שבעולם, ואיך הזיכרון הטוב שלי עוזר לי לזכור דברים שקראתי לפני 40 שנה. נזכרתי איך חלמתי לפני שנים רבות לאסוף את כל הסיכויים והניסיונות האלה יחד, ולהקים עם אנשים נוספים עיתון שיעורר את הצד הטוב באנשים.

כאשר פגשתי את החבורה הזאת ויחד החלטנו להקים את אפוק טיימס, החלום הזה התגשם.

כשאני מסתכלת על כל הסיכויים ואפילו הסיכונים שהיו לי בחיי, אני מתמלאת בפליאה על מה שנראה במבט לאחור כתכנון מדויק להפליא לעורכת במגזין משובח עם הזדמנויות אין-סופיות.

אודות מדור ניהול סיכויים

ניהול סיכויים הוא הכרחי בעידן בו רבות מההזדמנויות האישיות והעסקיות הגדולות קורות כשהצעד המתבקש אינו אוטומטי והמסלול לא סלול. מדור זה הוא המקום לקרוא על איך לנהל סיכויים ועל סיפורים של קוראים שחבים את הצלחתם לזיהוי אירוע מכונן וניהול ההזדמנות שנוצרה

כתבו לנו איך ניהלתם הזדמנות שנוצרה דרך החוויה האישית שלכם. הסיפור הנבחר יתפרסם במהדורה הבאה

היכנסו ללינק כדי לשלוח את הסיפור שלכם: bit.ly/et-chance

תמונה: Cameron Spencer-Getty Images

קיית'לין גרג מעולם לא השתתפה בתחרויות ספורט אמיתיות בשנים המוקדמות של חייה. היא יצאה למרוץ הראשון שלה בגיל 14 – ריצת סיבולת באורך של כחמישה קילומטרים, שהיו רצופים לכל אורכם בעליות ובירידות חדות. כשניצבה מול העלייה המאיימת הראשונה במסלול, שהתנשאה לגובה של יותר מ-600 מטר, היא הרגישה פרפרים בבטן, בעיקר משום שלא הצליחה להתאמן למרוץ הזה בצורה מסודרת.

היא התחילה לרוץ בקצב איטי, כדי לשמור על האנרגיות שלה. אבל כשראתה שהיא לא מתעייפת, בזמן שרצים רבים אחרים, מיומנים ממנה בהרבה, כבר עוברים להליכה במעלה התלול, היא הרשתה לעצמה להגביר את הקצב. ״אני זוכרת שהייתי ממש מופתעת, הצלחתי לדחוף את עצמי קדימה הרבה יותר מהרצים האחרים״, סיפרה בריאיון למגזין California Sunday, יותר מ-20 שנה מאוחר יותר, אחרי שכבר זכתה במדליית ארד באליפות העולם בסקי בשנה שעברה.

במצב שבו רוב האנשים מתחילים להזות, הספורטאים שבדק נותרו ערניים. איך? פרופ' אשלי הבחין בגורם סמוי המאפשר להם להתאושש מהעומס במהירות מדהימה

מתברר שלגרג יש משהו שלרובנו, אפילו לאתלטים מוכשרים, אין. יש לה יתרון ביולוגי שממקם אותה בצמרת ספורטאי העילית בעולם.

היתרון הביולוגי הזה מצית את דמיונם ואת סקרנותם של מדענים הלהוטים לפצח את הפיזיולוגיה המיוחדת של ספורטאי העל. אחד מהמדענים האלה הוא פרופ' יואן אשלי מאוניברסיטת סטנפורד. אשלי פונה במחקרו, המכונה ״עילית״ (ELITE), לספורטאים בעלי הכושר הטוב בעולם, שבדומה לגרג ממשיכים לרוץ או לחתור בקלילות, בזמן שמתחריהם כבר תשושים מרוב מאמץ, ומנסה להבין אילו מוטציות גנטיות מאפשרות להם לעשות את זה.

ללמוד מהטובים ביותר

אשלי מעיד על עצמו כמי שתמיד התעניין בביצועי הספורטאים המובילים בעולם. הוא גדל בסקוטלנד, עשה את התואר הראשון באוניברסיטת גלזגו, והחל להתמקד בפיזיולוגיה של הספורט.

אבל לתחום הגנומיקה ופיענוח המוטציות הוא צלל רק אחרי הדוקטורט, כשכבר הגיע לאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, ועסק בפיענוח המשמעויות הרפואיות של הגנום האנושי.

באחד ממחקריו הראשונים ב-2001, הוא החליט לבדוק גנים של מתמודדים בתחרות הנחשבת לאחת מהקשות בעולם – Adrenaline Rush Adventure Race. מדובר בתחרות סיבולת באורך כ-480 ק״מ שבה רצים, רוכבים, חותרים ושוחים כמעט ללא הפסקה במשך מספר ימים.

אשלי לא רצה לבדוק את כל המתמודדים בתחרות, אלא את הטובים ביותר – הצוות המנצח שהצליח להשלים את המרוץ בתוך 84 שעות (שלוש יממות וחצי), אחרי שישן בכל לילה כשעתיים לכל היותר.

השחיין האמריקני ראיין לוכטה, המחזיק כיום בשלושה שיאי עולם אישיים. לא התקבל למחקר | תמונה:Al Bello/Getty Images

אשלי הבחין שבמצב כזה, שבו רוב האנשים הנורמליים מתחילים להזות, הספורטאים האלה נותרים ערניים. מה הסיבה לכך? האם ליבם עשוי מחומר שונה המונע מהם להתעייף? לא. אשלי הבין שגורם סמוי כלשהו ולא לגמרי ברור, מאפשר לספורטאים להתאושש מהעומס במהירות מדהימה.

כשערך בדיקות גנטיות, הוא התמקד בגן מסוים מאוד, האחראי לוויסות לחץ הדם של המתמודדים. ידוע שמוטציה המתרחשת בגן הזה עלולה לגרום להתקף לב. אבל מה שאשלי מצא אצל חלק מספורטאי העל האלו הייתה מוטציה אחרת, המאפשרת להם להגיע לביצועים יעיליים.

ספורטאי על נוסף שעורר באשלי סקרנות שהובילה למחקר ״העילית״ היה גולש הסקי הפיני למרחקים ארוכים ארו מנטירנטה, שזכה לאורך הקריירה שלו בשבע מדליות אולימפיות, שלוש מהן מזהב.

ב-1972, כשבדיקות שערך הראו ריכוז כדוריות דם אדומות עצום בגופו, האשימו אותו שביצע ״העשרת דם״, תהליך המגביר את ריכוז הכדוריות האדומות ובכך מסייע להובלת החמצן ברגעי העומס.

זו הייתה טעות.

אצל חלק מספורטאי-העל מצאנו גן חשוב שראינו אצל התושבים בהרים הגבוהים באנדים, הקשור לתהליכי חילוף החומרים

למנטירנטה, כמו לספורטאים מובחרים נוספים מבני משפחתו, הייתה מוטציה גנטית מיוחדת המווסתת באופן שונה את כמות הכדוריות האדומות בדם, ולמעשה מגבירה אותן במצבים מסוימים. הייתה לו בעצם ״מחלה״ שאפשרה לגופו להגיע להישגים הספורטיביים הייחודים האלו.

אבל כדי למצוא את ספורטאי העל הנכונים למחקר ה״עילית״, אלו שסביר למצוא אצלם מוטציות גנטיות מעניינות, פרופ' אשלי היה צריך לחשוב על דרך יעילה לאתר אותם. ״הייתי יכול לבחור את אלה ששברו שיאי עולם או את אלו שזוכים במדליות זהב״, הוא אומר בריאיון לאפוק טיימס, ״אבל בכל המקרים האלה יש גם מרכיב פסיכולוגי הקובע מי באמת מנצח בסופו של יום. לי היה חשוב להתמקד בפיזיולוגיה הייחודית שמאפשרת להם לנצח, ולהפריד את העניין הפסיכולוגי״.

אשלי ועמיתיו החליטו לאמוד את הספורטאים לפי פרמטר שכבר מוכר שנים כאומדן לרמת הכושר והסיבולת שלנו, ״צריכת החמצן המרבית״. ברגעי השיא של המאמץ הפיזי, כשהגוף מגיע לקצה גבול היכולת שלו, הפרמטר בודק את כמות החמצן שהגוף צורך במשך דקה שלמה, עבור כל ק״ג ממשקל הגוף.

ספורטאי הסיבולת השוודי ג'ארי פלונן נבדק במעבדה של פרופ' אשלי |

ארבע מערכות מכריעות בגופנו משפיעות על הפרמטר הזה: הריאות שסופגות אליהן את החמצן מהאוויר, מערכת הדם שמשנעת אותו, הלב שדוחף את הדם כך שיזרום במרץ בכל רחבי הגוף והשרירים שמנצלים את החמצן שמוזרם אליהם במהלך ביצוע משימותיהם.

״אם נחשוב על הביצועים האנושיים, בעיקר במצב של פעילות ספורטיבית בעצימות גבוהה, לא רק שכל אחת מהמערכות האלו צריכה לעבוד בצורה נכונה, הן גם צריכות לעבוד בתיאום זו עם זו״, אומר פרופ' אשלי.

״פרמטר צריכת החמצן המרבית מצליח לחזות טוב את מצבם הגופני של אתלטים הזוכים במדליות זהב, וגם את מצבם של מטופלים הממתינים להשתלת לב״.

נבחרת העל

כדי להיכלל ברשימת העילית של אשלי צריך לעבור מבחן. קיית'לין גרג עברה אותו, אבל לא רבים אחרים מצליחים. היא הגיעה למעבדה של אשלי וחוברה למכשירי מדידה – לחץ דם ואק״ג, אבל המכשיר החשוב ביותר הייתה מסכה שהתקינו לה על הפנים ועוזרת לצוות המחקר לגלות את כמות החמצן שגרג צורכת בכל שלב.

גרג התחילה לרוץ על מכשיר ריצה, בהתחלה בקצב איטי ונינוח, אבל בהדרגה העלתה את הקצב, עד שהגיעה לסיבולת המרבית שלה ולא יכלה יותר להמשיך הלאה. ״בדרך כלל הספורטאים אומרים לנו מתי להפסיק, כשהם לא מסוגלים להגביר יותר את הקצב. בשלב הזה הם כבר ממש תשושים״, אומר פרופ' אשלי.

לאשלי יש חזון שאפתני. בעזרת בדיקות כאלה הוא רוצה לאתר 1,000 ספורטאי על מכל רחבי העולם. מכל ספורטאי שימצא הוא יבקש דגימת רוק קטנה, ומתוכה הוא ירצף את הדי-אן-אי של האתלט וינתח את המידע התורשתי שלו.

בעזרת הבדיקות האלו אני רוצה לאתר את 1,000 ספורטאי העל בעלי הכושר הגבוה ביותר בעולם

האנשים שמעניינים את אשלי הם ספורטאי הסיבולת, שמערכות הלב, הריאות וכלי הדם שלהם צריכות לעמוד בעומסים הגבוהים ביותר. אלה אנשים שמגיעים בעיקר מענפים כמו ריצה, רכיבה על אופניים, סקי למרחקים ארוכים, טריאתלון וחתירה. כשהם מגיעים למעבדה של אשלי, צוות המחקר מתאים לכל אחד מהם מכשיר אימונים שונה לבדיקת החמצן – מכשיר ריצה או אופני כושר וכדומה.

אצל אנשים שאינם עוסקים בפעילות גופנית, צריכת החמצן המרבית היא בסביבות 35 מיליליטר לכל ק״ג בגוף בדקה. אבל אצל ספורטאים הערכים גבוהים יותר, ותלויים בענפי הספורט השונים. מניפי משקולות למשל או שחקני כדורסל, צורכים ברגעי העומס בממוצע כ-45 עד 50 מיליליטר חמצן לק״ג לדקה. גולשי סקי או רוכבי אופניים כבר עוברים את ה-60 אצל הגברים, ואת ה-52 בקרב הנשים.

פרופ' יואן אשלי מאוניברסיטת סטנפורד, יוזם ומנחה מחקר "העילית" | תמונה: Dr. Mikael Mattsson, Stanford University

כשאשלי ועמיתיו התחילו את המחקר, הם הגדירו קריטריון קשוח למדי. 82 מ״ל לק״ג לדקה לגברים ו-75 לנשים, הרבה מעבר ליכולתם של ספורטאים טובים. ״אבל לאורך הזמן ראינו שכדי שנצליח להגיע ליעד של 1,000 ספורטאי על, אנחנו צריכים להיות גמישים יותר, וכדאי שנכלול גם ספורטאים שלא הצליחו להוציא ערכים גבוהים שכאלה״.

כיום הם עובדים עם קריטריון מעט נמוך מזה – 75 לגברים ו-63 לנשים. קיית'לין גרג הצליחה לעמוד בקריטריון די בקלות. כשנבחנה על מכשיר הריצה היא הגיעה ל-74 מ״ל, ובמכשיר הסקי ל-72. גם בעלה, בראיין גרג, שמתמודד בענף הסקי למרחקים, הצליח להיכנס למדגם, כשהגיע לצריכת חמצן מרבית בטווח של בין 78 ל-82 מ״ל.

בינתיים נכנסו למחקר 700 ספורטאים, ומתוכם כבר למחצית רוצף הגנום.

האם כבר הגעתם למסקנות כלשהן? 

״התחלנו לעבור על חלק מהנתונים אבל זה ממש בשלבים ראשוניים. בינתיים גילינו אצל חלק מהספורטאים גן מעניין וחשוב הקשור לתהליכי חילוף החומרים, גן שראינו גם אצל התושבים בהרים הגבוהים באנדים״.

אשלי מתייחס לגן המאפשר לתושבי ההרים הגבוהים בעולם, לטיבטים למשל, להסתדר טוב עם האוויר הדל בחמצן בסביבת מגוריהם.

אבל אשלי לא רק רוצה להבין מה גורם לנבדקים שלו להיות הרבה יותר כשירים מאנשים רגילים. ״בעזרת המידע הזה אולי נצליח לפתח תרופות חדשות שיעזרו לאנשים הסובלים ממחלות״, הוא אומר.

״אנחנו כבר יודעים מחקר הגנטיקה שאפשר ללמוד המון מהקצוות, מהקיצוניים באוכלוסייה. בין אם אלה הקיצוניים בגובה או הקיצוניים ברמות הכולסטרול בדם שלהם, או במקרה שלנו, מהקיצוניים שבביצועים האנושיים.

קת'ליין גרג האמריקנית – גולשת סקי למרחקים ארוכים. כבר בגיל צעיר גילתה שהיא ממשיכה לרוץ כאשר אנשים אחרים עוברים להליכה | תמונה: Jonathan Nackstrand/AFP/Getty Images

״לדוגמה, אנחנו מקווים שבמקרה של אנשים הסובלים ממחלות שרירים שגורמות לשרירים שלהם להיות קצת חלשים, אולי נצליח למצוא דרכים לחזק את השרירים שלהם. כמובן שגם בהקשר של מחלות לב, לגבי מטופלים הסובלים מהתקף לב או מלב חלש, אולי נוכל למצוא דרכים לעזור ללב שלהם להיות חזק יותר״.

בעבר כבר פותחו תרופות בתהליכים דומים שניסו ללמוד מהקיצוניים שבחברה. משפחה חדשה של תרופות, המצליחה להפחית את כמות הכולסטרול הרע בדם בשיעור של 75-55 אחוז, היא דוגמה מצוינת לכך.

פרופ' הלן הובס, מהמרכז הרפואי הדרום מערבי של טקסס, החליטה לנסות להשתמש בנתונים מהקיצוניים שבאוכלוסייה כדי לחפש כלים חדשים למנוע התקפי הלב. היא אספה דגימות דם מאלפי תושבי דאלאס, וחילצה מהן את המידע הגנטי.

עניינו אותה במיוחד אנשים עם רמות כולסטרול נמוכות. ממידע קודם שהיה לה היא שיערה שמוטציה בגן המכונה PCSK9 עשויה לגרום לרמת כולסטרול נמוכה. כשחיפשה את המוטציה הזו אצל הקיצוניים ביותר במאגר – אלו עם רמות הכולסטרול הנמוכות ביותר – היא מצאה לפתע אישה עם גנום מעניין במיוחד. מישהי שקיבלה את המוטציה הזו פעמיים – פעם מאימה ופעם מאביה.

בדרך כלל רמת כולסטרול רע (LDL) של 100 מיליגרם לדציליטר נחשבת לטובה, אבל לאותה אישה הייתה בדם רמת כולסטרול רע של 15 מיליגרם לדציליטר בלבד. ולמרות זאת, היא הרגישה טוב למדי.

התוצאה הייתה שבשנים שחלפו מאז התגלית, מגוון חברות שקדו על פיתוחן של תרופות חדשות נגד כולסטרול, תרופות המבוססות על התובנות שהתגלו מהמוטציה ב-PCSK9. החל מ-2015, שתי תרופות כאלו קיבלו את אישור מנהל התרופות והמזון האמריקני והן משווקות ברבות ממדינות העולם, גם כאן בארץ.

פרופ' אשלי אינו הראשון שמנסה ללמוד על הגנומיקה של הספורט, אבל יש לו יתרון גדול מול אלה שעשו זאת לפניו – הטכנולוגיה כבר הרבה יותר בשלה לזה. היכולת לרצף גנום שלם היא חדשה יחסית, עד לא מזמן זה היה פשוט בלתי אפשרי.

פרויקט הגנום האנושי, שריצף לראשונה את כלל הגנום האנושי, היה פרויקט בסדר גודל אדיר. הוא נמשך כ-13 שנה (2003-1990), השתתפו בו אלפי מדענים מכל רחבי העולם ועלותו הייתה כשלושה מיליארד דולר. אולם כיום חברות פרטיות מציעות לנו ריצוף גנטי מלא בעלות של כ-1,000 דולר בלבד.

פרופ' קלוד בושארד, באותם ימים מאוניברסיטת לבל (Label) שבקנדה, ערך בשנים 2004-1992 את מחקר ה-״HERITAGE Family״ שבדק את ההשפעות הגנטיות המעורבות בתגובה שלנו לפעילות ספורטיבית, כלומר מהם הגורמים הגנטיים שקובעים את התועלת שכל אחד יפיק ממשטר אימונים מסוים.

אבל באותם ימים, כשעוד לא התאפשר לערוך ריצוף גנטי מלא, כל מה שבושארד יכול היה לעשות, היה להעלות השערות לגבי גנים מסוימים שאולי משחקים כאן תפקיד ולהתמקד בהם. אבל הגישה הזאת לא תמיד הביאה לתוצאות. ברבים מהמחקרים שבושארד ערך במסגרת הפרויקט הגדול הזה, התברר שהוא התמקד בגנים הלא נכונים.

אבל במחקר שאשלי עורך כבר אין יותר צורך בהשערות ספציפיות. מרצפים את הגנום במלואו ומזהים מה מיוחד בו, אלו מוטציות ייחודיות יש לאותו ספורטאי-על שמאפשרות לו להגיע להישגים המיוחדים שלו.

ומה הלאה, בהמשך? פרופ' אשלי מקווה לחקור אוכלוסיית ספורטאים ספציפית שהוא מתעניין בה במיוחד. ״אנחנו מתכננים לנסוע לאפריקה. רבים מהאתלטים המובילים בעולם נמצאים במזרח אפריקה ויש להם גם מורשת אפריקנית עם גנום מיוחד מאוד. רבות מהווריאציות הגנטיות נמצאות באוכלוסייה הזו״. ביניהם הוא עשוי למצוא את דניס קימטו מקניה, שיאן העולם במרתון.

צילום: שי אדם

האדריכלית יצרה מסדרון המחבר בין הבית הישן לאגף החדש שנוסף לו. כדי לא ליצור בית שהוא כמו רכבת, היא יצרה ריבועים שמתחברים ולא מלבן אחד ארוך. הריבוע, טוענת האדריכלית, נותן תחושה של ביטחון והשתלשלות החללים והזרימה, ותורם לתחושת המרחב.
האגף הישן הוקדש לחללים הציבוריים והמשפחתיים, והאגף החדש, לחדרי השינה. המסדרון המחבר בין האגפים רחב ומשקיף לפטיו, באופן שיהיה חלל בפני עצמו ולא מסדרון המשמש למעבר בלבד.

חלל הכניסה | צילום: שי אדם

חלל הכניסה מבשר על אופיו המיוחד של הבית. קיר שפתוח בצידו ומלמעלה, מאפשר ליצור חלל כניסה מוגדר, שמציג כמה מיצירות האמנות של הבית, ביניהן פסל הבודהה המונח על קונזולה ומשרה תחושה של רוחניות. הקיר הפתוח אך התוחם, מסתיר ומרמז על פינת הטלוויזיה המשפחתית הנמצאת מאחוריו. משמאל נמצא המסדרון הרחב והיציאה אל הפטיו. המשחק בין האינטימי לפתוח ובין הביתי לציבורי, מלווה את העיצוב והתכנון של כל הבית.

המטבח | צילום: שי אדם

המטבח (״רגבה״) הוא חלק מה״ריבוע״ הראשון שפוגשים כשפונים ימינה אל החלל הציבורי. הוא תוכנן באופן מאוד נקי, בצבעים של לבן, אבן אפורה ועץ. הוא מאפשר תנועה זורמת בין האי למרחב העבודה ומוביל ליציאה צדדית לגינה ולפינת אוכל משפחתית ואינטימית המיועדת לדיירי הבית.

יחידת הורים | צילום: שי אדם

יחידת ההורים הגדולה והפתוחה כוללת את המרפסת המשקיפה אל הגינה ואל הבריכה, ואת קורות הגג, שביחד יוצרות אווירה כפרית. הם נתנו השראה למעצבת ליצור תחושה מאוד רומנטית ומינימליסטית בחלל, באמצעות וילונות נשפכים על פרקט וכורסא נוחה לרביצה.

פינת האוכל וסלון | צילום: שי אדם

פינת האוכל והסלון משקפים את הקו בו בחרה המעצבת, המתכתב עם אופיים של בעלי הבית, של רהיטים לא אחידים, שהם לא חלק מסט מסודר. בנוסף, אוספים של תמונות אמנות מעטרים את הקירות, לצדם של גזע עץ, פסלים וחביות שבעלת הבית אספה לאורך השנים. כל אלה היו הבסיס להחלטותיה של המעצבת.
המטרה הייתה ליצור עניין וחוויה של משחק ואקלקטיות בחלל נקי ופתוח, שמכניס את החוץ פנימה, ומהווה מקום נעים וחמים לאירוח. הקמין, שבנוי בתוך הקיר, מכנס את המשפחה בחורף, והיציאה הנגישה לפינת האירוח בגינה ואל הבריכה, נפלאה לימים חמים יותר.

לפניות והצעות לכתבת אדריכלות ועיצוב: etil.culture@gmail.com

רועי סדן הוא הרפתקן שהחליט אחרי שירותו הצבאי לקחת זוג אופניים ולהקיף איתם את העולם, כשהוא מתעד את כל המסע מצלמתו. הוא צלח 5 יבשות במסע ראשון מסוגו בעולם, שנמשך כארבע וחצי שנים. כאשר ניסה לטפס על ההימלאיה קרה משהו ששינה את תכניותיו, וגם את חייו: רועי מעד ונפל מגובה של 500 מטרים וגופו ספג מכה קשה ביותר. החילוץ שלו, ממקום נידח על גובה רב, ארך זמן. בזכות חבריו לטיול רועי חולץ, אך סבל מפגיעה מוחית ונאלץ לעבור שיקום ארוך. אם תשאלו אותו האם הוא מתחרט על דבר מה מהמסלול שעשה, או מהדרך בה הסתיים, רועי יאמר לכם שאין בליבו אפילו חרטה אחת. להיפך: הוא זכה במתנה גדולה של חיים מחדש והיום מרצה בכל העולם על המסע האישי שלו – המסע של החיים!

רועי סדן, בדרכים על גבי האופניים, מתעד את כל המסע עם המצלמה שלו

ברברה דיווידסון, כמו סדן, מוצאת את עצמה לעיתים קרובות בשלל מקומות נידחים בעולם. אך בניגוד אליו, היא מחפשת דווקא אחר המקרים הקיצוניים, האפלים, הקשים- ומתעדת אותם באדיקות. כחלק ממסעותיה כצלמת עיתונות המצלמת אירועים גדולים וטעונים, היא מיהרה אל איזור ההרס בארה״ב, אחרי פגיעת הוריקן קטרינה ב-2005. כשרק המצלמה שלה מתווכת בינה לבין המראות הקשים שמולה, ותוך סיכון חייה שוב ושוב, העבירה דיווידסון באמצעות התמונות את תוצאות האסון הגדול. עבודותיה נעשות ברגש ובדיוק רב, כך הצופה, ממקומו הסטרילי, חש בעצמו את האימה ששררה במקום. תיעודיה המצולמים של הרס ההוריקן  זיכו אותה ועוד קבוצת צלמים בפרס פוליצר היוקרתי, מה שלא הפסיק אותה מלזכות בו שוב ב2011 על כתבה מצולמת של אנשים חפים מפשע שנפגעו קשות ממלחמות אלימות של כנופיות רחוב.

עבודותיה של ברבה דיווידסון שמביאה את הסיפורים הקשים ביותר לקוראי העיתון

החובה לתעד אסונות ולדעת מה התרחש במקומות מוכי אימה והרס, ברורה לנו. אך בעולם בו ערוצי החדשות מלאים במראות קשים, יש שלקחו על עצמם את החובה להראות לנו דווקא את היופי. אליה לוקארדי טס עם מצלמתו יעדים שונים ואקזוטים בעולם ומצלם את הפנינים החבויות בהן: צילומי נוף

פראיים או אורבניים, ארכיטקטורה, תאורה והסטוריה- כל אלה מקבלים טאץ׳ מקצועי חזק המבליט את ייחודם. הצופה, שייתכן וביקר באחד המקומות המצולמים, חווה את הלוקיישן מחדש ומתרגש לגלות אודותיו זויות חדשות ונקודת מבט אחרת. ללוקארדי גלריה מעוררת קנאה והשראה בגלל המקומות הרבים אותה היא מתעדת, כזו המעידה עליו שהוא איש העולם הגדול של ממש.

בתמונה הר פוג׳י ויפן הקסומה בתקופת הפריחה מבעד לעדשה של אליה

סדן הישראלי, דיווידסון הקנדית ולוקארדי האמריקני מעולם לא נפגשו באופן רשמי. מה משותף לשלושה? שלושת ההרפתקנים הללו בחרו לממש את יצר ההרפתקנות שלהם, כל אחד בדרכו. שלושתם מקיפים את העולם, כל אחד ממניעיו שלו, אך שלושתם מתעדים כל צעד ושעל ומעניקים לאחרים ערך מוסף מהחוויות שהם צוברים.

בקרוב, הצלמים הללו יפגשו על במה אחת עם עוד קאדר מרשים של צלמים שהתיעוד הוא חלק בלתי נפרד מהמהות שלהם ומחייהם. זה יקרה ב24.11, בכנס הצילום של ישראל 2016, ביוזמת קבוצת גליץ (הכוללת את ביה״ס לצילום גליץ ואת חברת פוטוטבע, המובילה מסעות צילום בעולם.) זהו כנס הצילום ה-11 במספרו ו כ-2,500 משתתפים, האירוע השנה עוסק בנושא ״צילום מסביב לעולם״. יחד עם ברברה, רועי סדן ואליה לוקארדי, הכנס יארח את ג׳ואי לורנס, צלם תרבויות סופר מוכשר שפרץ בגיל 18 בלבד עם פורטפוליו עשיר בלקוחות ענק, צילום כוכבי הוליווד ולאחרונה יצר סרט אודות לחימת המורדים נגד דאע״ש; יונתן ניר, יוצר סרטים דוקומנטריים עטורי פרסים כגון ״אח שלי גיבור״, ו״הדולפין״; ואלכס ליבק, צלם רחוב זוכה פרס ישראל ואורח הכבוד של הכנס, אשר יקבל אות ההוקרה על פועלו מטעם קהילת הצילום של ישראל. המרצים של הכנס ימלאו את האולם בהשראה ומקצועיות, ישתפו בחוויות ובסיפורים הנדירים ביותר של עבודתם וגירמו לקהל לצאת החוצה ולפעול. בנוסף להרצאות המרתקות והחד פעמיות, יתקיים באירוע יריד דוכנים של יבואני המותגים הגדולים ביותר בעולם הצילום והטיולים עם הטבות והנחות בלעדיות למשתתפי הכנס. פרסים בשווי עשרות אלפי שקלים יחולקו במסגרות ההגרלות והתחרויות השונות והכל ביום אחד מרגש שנועד לקדם את קהילת הצלמים והמטיילים של ישראל.

תמיד חלמתם לטייל בעולם, עם או בלי מצלמה? אתם נמשכים לסיפוריהם של אלה שחיים על הקצה, והולכים עם חלומם עד הסוף בכדי להביא אליכם את הויז׳ואלים הכי אותנטיים ואקטואליים? התקנאתם בצלמים שנמצאים על כל הגגות השווים, או חלמתם ליצור סרט משמעותי, מטלטל, שיעביר מסר יש לבטן? יש לכם הזדמנות להקשיב וללמוד מקרוב מהישראלים והבינלאומיים שעושים זאת בערב חד פעמי.

כנס הצילום של ישראל, יום חמישי 24.11 אולם סמולרש אוניברסיטת תל אביב.

להרשמה: www.photox.co.il

תמונה: fdecomite/Flickr

ד״ר רנגה רם צ'ארי (Ranga-Ram Chary) ממש לא מבין מה הוא רואה בנתונים שמוצגים מולו. במשך שנתיים הוא אסף באמצעות טלסקופ החלל פלאנק מידע על חומרים הנמצאים ביקום ואמורים להעיד על ההיסטוריה שלו – איך הוא התפתח ואילו תהליכים הוא עבר.

אבל אחרי שעיבד את הנתונים, הוא ראה תופעה מוזרה שהוא לא מצליח להסביר. ״ביקום שלנו, אנחנו יודעים ברמת דיוק גבוהה למדי כמה פרוטונים ואלקטרונים אמורים להיות״, הוא אומר בראיון לאפוק טיימס. אבל כעת משהו גרם לנתונים להשתבש – בשלושה אזורים שבהם אמורים היו להיות חלקיקים בריכוז דליל (פרוטונים ונויטרונים), הופיעו חלקיקים בכמות גדולה הרבה יותר – פי 4,500 ממה שסביר לראות.

ד״ר צ'ארי, שבשנים האחרונות עובד בקאלטק, המכון הטכנולוגי של קליפורניה, בחן כמה רעיונות שאולי יצליחו להסביר את התופעה המוזרה הזאת: אולי זה אבק שמגיע דווקא לכיוון הזה בשמיים, ומשבש את הנתונים? כנראה שלא; אולי מסתתרות שם באזור גלקסיות מרוחקות מאוד, שלא הבחנו בהן עד כה? גם זה לא; גם רעיונות נוספים שהוא ועמיתיו לצוות ניסו לבדוק, לא סיפקו הסבר מניח את הדעת.

לפי תיאוריה חדשה מ-2014, עולמות מקבילים יכולים אפילו להשפיע על מה שקורה כאן, בעולם שלנו

ואז, ב-2015, עלה במוחו רעיון מפתיע. "אחרי ששללנו הכול, הגענו למסקנה שאנחנו עדיין לא מבינים מה זה, ולכן זה אולי קשור למשהו לא צפוי. הרגשתי שיש רעיון אחר שאולי השארנו מאחור – אולי הפרוטונים והאלקטרונים הרבים שזיהינו הגיעו מיקום אחר שעשיר בהם״, הוא אומר, ״כך הגעתי לרעיון של התנגשות עם יקום מקביל״.

אם אתם חושבים שד״ר צ'ארי מעלה רעיון נועז, מתברר שחוקרים אחרים לוקחים את רעיון היקומים המקבילים רחוק אפילו יותר, וטוענים שבחלק מהיקומים המקבילים האלו חיים אנשים שדומים לנו מאוד – מעין גרסאות מקבילות של כל אחד מאתנו. בריאיון לאפוק טיימס, ד״ר הול מאוניברסיטת גריפית' שבאוסטרליה, אפילו מציע שעולמות מקבילים כאלו יכולים להשפיע על מה שקורה כאן, בעולם שלנו.

היקום כבועת סודה

אחרי שבמשך שנים רבות נחשב רעיון היקומים המקבילים למדע בדיוני, בשנים האחרונות זה החל להשתנות. הרעיון חודר אט-אט לגבולות הגזרה המדעיים, וזוכה לעניין ולתשומת לב של צוותי מחקר רבים.

פרופ' מת'יו קלבן (Matthew Kleban) מאוניברסיטת ניו יורק הוא אחד המדענים שחוקרים את התחום. מאז ומעולם הוא התעניין בפיזיקה של הדברים הבסיסיים ביותר, למשל ממה מורכבים החלקיקים שאנחנו מכירים. כך הוא הגיע לתחום אחר ששמו ״תורת המיתרים״, המתאר את החלקיקים לא כנקודה זעירה אלא כחוט – כמיתר.

המודל המקובל כיום להתפתחות היקום שלנו, עם שלב האינפלציה בראשיתו, שגרם להתפשטותו המואצת. תומכי ה'רב יקום' טוענים שהאינפלציה הזו ממשיכה באזורים אחרים מעבר ליקום הפרטי שלנו, וגם שם מתפתחים במקביל יקומים קטנים נוספים | תמונה: Public Domain/Wikipedia

הבעיה עם תורת המיתרים היא שנובעות ממנה טענות מעניינות שקשה למדי, עד בלתי אפשרי, להוכיח בתנאי מעבדה. למשל, אחת המשמעויות שלה היא שהיקום שלנו לא מורכב רק משלושת ממדי המרחב המוכרים לנו של אורך, רוחב ועומק, אלא שברבדים עמוקים יותר מסתתרים מאתנו ממדי מרחב זעירים נוספים, כל כך זעירים שאנחנו לא יכולים להבחין בהם.

אבל איך מוכיחים את קיומם של דברים כאלו בשטח, מעבר למסקנות שעולות מהמשוואות המתמטיות? לפי התיאוריה, המיתרים אמורים להיות קטנים הרבה יותר מאלקטרון – איך נוכל למצוא עדויות לקיומם?

כבר בתואר השני שלו, קלבן נעזר באנרגיות העצומות שבאות לידי ביטוי בחלל, במיוחד מהתקופות הצעירות של היקום, כדי לבחון את ההיבטים החריגים של תורת המיתרים. אבל הוא לא עצר שם. במהרה הוא גלש לתחום מחקר ספציפי, מסקרן ומפתיע יותר שנגזר מתורת המיתרים, התחום של יקומים מקבילים. וכך די מהר הוא מצא עצמו מהרהר ומפתח את הנושא וחוקר אותו באמצעות טלסקופים.

טלסקופ החלל פלאנק | צילום: ESA

אבל במהלך מחקרו גילה קלבן שנושא היקומים המקבילים רגיש מאוד – הוא מעורר התנגדויות קשות בקהילה המדעית. רבים למשל טוענים שמעצם הגדרתו כיקום אחר, הוא מרוחק, לא נגיש, וכיוון שאין לו שום השפעה על היקום הנראה שלנו, בעצם אין כל דרך לחקור את קיומו. אם אין דרך מדעית לחקור אותו, זה אפילו לא יכול להיחשב למדעי.

אבל הטענה הזו דווקא הציבה בפני ד״ר קלבן הצעיר אתגר שדרבן אותו קדימה. ״אני חושב שמה שהניע אותי היו טענות שהעלו כמה אנשים, שחשבתי שהן שגויות – שלא ניתן לבחון תיאוריות כאלו. רציתי להראות להם שיש דרך לבחון אותן, והצלחתי״, הוא מספר בריאיון לאפוק טיימס.

במאמר שפרסם בכתב העת Journal of Cosmology and Astroparticle Physics (2008) הוא הציע כיצד ניתן לזהות התנגשויות עם יקומים מקבילים – לחפש רמזים אליהן בקרינה הידועה בשם ״קרינת הרקע הקוסמית״. זו קרינה אחידה, פחות או יותר, המגיעה אלינו מכל כיווני החלל. היא נחשבת לשרידי הקרינה שנשארו מהפיצוץ האדיר של המפץ הגדול.

בדרך כלל עוצמת הקרינה אחידה למדי, לא משנה לאיזה כיוון נסתכל. אבל בכל זאת, פה ושם מתגלים הפרשים זעירים בטמפרטורה של הקרינה הזו, הפרשים שמדענים מצליחים לנצל כדי ללמוד יותר על מבנה היקום שלנו, ועל ההתפתחות שלו.

טלסקופ החלל פלאנק שבעזרתו ד"ר צ'ארי גילה לכאורה עדויות להתנגשות קדומה עם יקום מקביל | הדמייה: ESA-D. Ducros

קלבן ושותפיו למאמר הציעו שבעקבות התנגשות בין יקומים ייווצרו חריגות בקרינה האחידה, והם אפילו ידעו לתאר את הצורה הטבעתית של החריגות האלו. ומה שחשוב בתחזיות כאלו, שהן כבר משנות את כללי המשחק – הן מאפשרות לחוקרים להתחיל לחפש את האקדח המעשן בכלים מדעיים, מה שהופך את תחום המחקר הזה למדעי – סוף סוף יש דרך לחקור אותו בכלים המקובלים.

אחד מאלו שהרימו את הכפפה וחיפשו עדויות מרשיעות שכאלה הוא פרופ' לאונרדו סנטור מאוניברסיטת סטנפורד. הוא נעזר בנתונים שנאספו במשך שבע שנים מטלסקופ החלל WMAP של נאס״א, שסוקר את קרינת הרקע הקוסמית, ובעיקר מחפש את הפרשי הטמפרטורות הזעירים שמגיעים ממנה מכיוונים שונים.

אך פרופ' סנטור ועמיתיו לא הצליחו למצוא הוכחות ברורות למפגשים קוסמיים כאלו של היקום שלנו עם יקום מקביל, והם לא היחידים. ״מספר קבוצות חיפשו את זה. יש מגוון רמזים אבל אף אחד מהם לא מאוד משכנע בשלב הזה, אבל זה מחקר שעדיין בתהליך, ואולי בעתיד נוכל להוכיח את קיומם של יקומים כאלה״, אומר פרופ' קלבן.

אני חושב שקיומם של יקומים מקבילים זה משהו שבהחלט יכול להתברר בעתיד כנכון. בכל מקרה, מבחינתי זה מדהים שיש דרך לבחון את זה בכלים מדעיים

אבל איך הוא מסביר את קיומם של היקומים המקבילים האלו? מה התיאוריה שעומדת מאחוריהם? פרופ' קלבן מתייחס להתפשטות המואצת של היקום ממש אחרי המפץ הגדול, תהליך המכונה אינפלציה. כפי שהציע ב-1980 האסטרונום אלן גות', כיום פרופסור ב-MIT, ברסיסי השניות הראשונים שלאחר המפץ הגדול, היקום הצעיר שלנו עבר התפשטות מואצת, במהירות שאפילו עולה על מהירות האור.

הרעיון של אינפלציה קצרה בראשית היקום כבר מקובל בקהילה המדעית, אבל פרופ' קלבן ורבים אחרים לוקחים אותו צעד אחד קדימה. הם טוענים שמגיע רגע שבו חלק מסוים ביקום מפסיק להתפשט, בזמן שיתר החלקים ממשיכים להתפשט בקצב מואץ. כך נוצרת בחלל מעין בועה שהיא למעשה יקום עצמאי. באופן דומה, הם טוענים, התפתח גם היקום המוכר לנו כיום.

בחלקים אחרים של היקום האינפלציה כאמור ממשיכה, כשמדי פעם, באזור מסוים ומוגבל היא נעצרת שוב ומתפתחת שם בועה מקומית נוספת – יקום מקומי נפרד ומרוחק בתוך ״הרב יקום״ העצום שמסביבנו, כך לפחות לטענתם של תומכי הרב יקום.

תמונה: Lee Davy/Flickr

״האם אפשר לומר שהרעיון של יקומים מקבילים מתחיל לקבל הכרה בקהילה המדעית?״, אני שואלת את פרופ' קלבן.

״הוא עדיין שנוי במחלוקת. הרבה אנשים גם ממש שונאים אותו כי הם [עדיין] חושבים שזה לא מדעי. גם אני נוטה להיות ספקן, גם אני לא מאמין בשום דבר שלא הוכיחו בצורה מוחלטת. אבל אני גם חושב שהתגובות שיש לאנשים נגד הרעיונות האלו הן לא הגיוניות. אני חושב שרבות מהן הן פסיכולוגיות – הם לא אוהבים את הרעיון, אז הם פשוט דוחים אותו.

״אני אישית חושב שזה משהו שבהחלט יכול להתברר בעתיד כנכון. בכל מקרה, מבחינתי זה מדהים שיש דרך לבחון את זה בכלים מדעיים״.

פרופ' קלבן טוען שאם נחשוב על הכמות העצומה של היקומים שנמצאים בחלל, ייתכן בהחלט שבאחד מהם נמצא כוכב לכת שדומה לפלנטה שלנו. מה שאומר, לדבריו, ש״שיחה מהסוג שאנחנו מנהלים עכשיו עשויה להתרחש במקום כלשהו ביקום מקביל. למעשה לא נמצא אותה רק במקום אחד, אלא במקומות רבים אחרים״.

כשיקומים כאלה נוצרים הם מנותקים לחלוטין זה מזה – כמו בועות בבקבוק סודה

אבל יקומים מרוחקים יכולים להשפיע זה על זה רק כאשר הם נוגעים אחד בשני, מסביר לי ד״ר צ'ארי. ״כשהם נוצרים הם מנותקים לחלוטין זה מזה – כמו בועות בבקבוק סודה. רוב הזמן הן מנותקות זו מזו אבל כל בועה מתפשטת, ולפעמים היא נדבקת לבועה אחרת – ליקום נוסף״.

ד״ר צ'ארי, כאמור, אולי מצא ראיות ראשוניות למפגשים עם יקומים מקבילים בלי שבכלל תכנן למצוא אותן. ״אבל חשוב שנהיה זהירים״, הוא מסייג, ״אני לא חושב שכבר יש לנו הוכחה כזאת, כי הנתונים שמגיעים מהטלסקופ 'פלאנק' לא מתאימים לחקור דברים כאלו. אנחנו עושים את הטוב ביותר שאנחנו יכולים עם הנתונים הקיימים, אבל אני מקווה שעם טכנולוגיות עתידיות נצליח לעשות עבודה טובה יותר״.

האם לתיאוריות האלה יהיו גם יישומים טכנולוגיים? פרופ' קלבן מאמין שזה אפשרי. ״לאורך ההיסטוריה של הפיזיקה, תמיד כשעבדו על תיאוריות כאלו, נראה היה ששום דבר לא יצא מזה, שלא יהיו להן שום השלכות פרקטיות. אבל תוך פרק זמן קצר הרבה יותר ממה שהם חשבו, זה הפך לפרקטי מאוד. לדוגמה, לפעמים קרו דברים לא צפויים כמו פיתוח הטרנזיסטור או להבדיל, פיתוח הנשק הגרעיני״.

יקומים מקבילים שדוחים זה את זה

עד עכשיו דיברנו בעיקר על היקומים המקבילים שנגזרים מתורת המיתרים ומהרעיון של האינפלציה הקוסמית, אבל מתברר שהרעיון של יקומים מקבילים נגזר גם מענפים אחרים של הפיזיקה, והיקומים המקבילים ההם שונים מאלו שהזכרנו. למעשה אין בין התיאוריות האלו כמעט שום קשר.

גם לתורת הקוונטים למשל יש יקומים מקבילים משלה להציע. תומכי היקומים המקבילים לפי תורת הקוונטים מדברים על כך שברבים מהיקומים המקבילים לזה שלנו, יש כדור ארץ ממש כמו שלנו, ואפילו חי בכמה מהם אדם שממש דומה לך, ואפילו ייתכן מאוד שהוא גם יושב עכשיו וקורא ״באפוק טיימס״ מקביל, כתבה על יקומים מקבילים.

איך הם הגיעו לרעיונות כאלו? בשביל זה צריך להבין קודם על איזה אתגרים ביזאריים בתורת הקוונטים, התיאוריה של היקומים המקבילים באה לענות.

נתחיל מהעולם שאנחנו מכירים מחיי היום-יום, העולם שקל לנו יחסית להסביר ולהבין. אם נחשוב למשל על כדורי ביליארד, באמצעות חישובים מתמטיים שמתייחסים למשתנים כגון עצמה וזווית המכה שהכדורים מקבלים מהמקל, ולמסה של הכדורים עצמם, נוכל לנבא בוודאות את המסלול העתידי שאליו יפנו. הכדורים האלו, כמו כל החפצים שאנחנו מכירים מהסביבה היום-יומית, פועלים לפי חוקי הפיזיקה הקלאסית המוכרים, כמו למשל אלו שהגדיר ניוטון במאה ה-17.

אבל תורת הקוונטים שפורסמה בשנות ה-20 של המאה הקודמת מאלצת אותנו להתרגל למציאות אחרת, אקראית. בניגוד לכדורי הביליארד, אין לנו יכולת לנבא במדויק את מיקומם של האלקטרונים, אפשר רק לתאר את ההסתברות שהם יימצאו במקום מסוים. למשל, יש 50 אחוז שהאלקטרון נמצא בנקודה A ו-50 אחוז שהוא נמצא בנקודה B, והם אפילו במובן מסוים נמצאים בו זמנית בשני המקומות האלו. מי שמפרטת את ההסתברויות האלו היא ״פונקציית הגל״, פונקציה בעלת תפקיד חשוב מאוד בתורת הקוונטים.

לאורך המאה ה-20 פיזיקאים רבים ניסו להחזיר את הוודאות והדטרמיניזם לפיזיקה, והעלו לצורך כך מגוון פרשנויות חלופיות לתורת הקוונטים. מי שגייס את הרעיון של עולמות מקבילים כדי להתמודד עם האתגר הזה היה דוקטורנט צעיר, יו אוורט שמו, כשפרסם את הפרשנות שלו לתורת הקוונטים ב-1957. למעשה הוא לא תיאר את זה כ״יקומים מקבילים״ אלא כ״עולמות מרובים״ (Many Worlds) – עולמות רבים שדומים למדי זה לזה אך מנותקים אחד מהשני לחלוטין.

לפי הפרשנות שלו, אם נחזור לאלקטרון שהזכרנו קודם, שעשוי להיות בנקודה A או בנקודה B, אוורט הציע שבכל פעם שמבצעים מדידה שמחפשת את מיקום האלקטרון, שתי האפשרויות למעשה מתקיימות, רק שהן מתרחשות בעולמות מקבילים, נפרדים. ביקום אחד יהיה האלקטרון בנקודה A, וביקום השני הוא יהיה בנקודה B.

גם העתק של הצופה יתקיים בכל אחד מהיקומים האלה, העתק של אותו חוקר שערך את הניסוי ובדק היכן מסתתר האלקטרון. כל אחד משני ההעתקים בכלל לא יהיה מודע לכך שייתכן שקיים יקום נוסף עם צופה דומה, שמגלה תוצאה אחרת לאותו הניסוי. הוא יחשוב שהמציאות שהוא רואה היא היחידה.

ב-2014, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת גריפית' שבאוסטרליה לקחה את הרעיון הזה עוד יותר רחוק והציעה איך תוך שנים ספורות גם את התיאוריה הזו נוכל לבחון בכלים מדעיים. לפי הרעיון שלהם, הנקרא Many Interacting Worlds, העולמות המרובים האלו מפעילים ביניהם כוחות דחייה שנוכל אולי בעתיד ממש לבדוק במעבדה. ככל שהעולמות דומים יותר זה לזה, כך כוחות הדחייה ביניהם חזקים יותר.

ד״ר מייקל הול, מצוות החוקרים האוסטרלי, מסביר בריאיון לאפוק טיימס שיתכן שעד סוף העשור כבר נצליח לקבל עדויות מסוימות להשפעות ההדדיות האלו. אמנם לא נוכל לדבריו ללמוד כיצד קורותיו של המקביל שלנו שם, משפיעים על מה שקורה לנו, אבל הוא צופה שלפחות ברמת החלקיקים הזעירים נוכל להבחין בהשפעות כאלו, וממש לבחון אותן בכלים המדעיים המקובלים.

The Bestseller Code. Anatomy Of The Blockbuster Novel

מי יודע איזה ספר יהפוך לרב מכר? אף אחד לא יודע בוודאות, ״זה כמו קזינו״, כותבים מחברי הספר ״הקוד של רב מכר״. הנה כמה דוגמאות. ״הארי פוטר״ של ג׳יי קיי רולינג נדחה על ידי 12 מו״לים לפני שהתקבל, וכיום המותג שווה 15 מיליארד דולר. ג׳והן גרישם נדחה על ידי 16 מו״לים, ומאז הוא כתב יותר מתריסר פעמים את רב המכר המצליח ביותר של השנה, וקתרין סטוקט נדחתה על ידי 60 סוכני ספרים לפני שמצאה מו״ל שהיה מוכן לפרסם את ספרה ״העזרה״. הספר כיכב 100 שבועות ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

חוסר הוודאות הזה הדיר שינה מעיניהם של שני אנשים: מת׳יו ג׳וקרס, פרופ׳ לספרות אנגלית באוניברסיטת נברסקה-לינקולן בארה״ב, ומייסד שותף למעבדת הספרות של סטנפורד שמנתחת טקסטים ספרותיים בעזרת מחשב, וג׳ודי ארצ׳ר, לשעבר קניינית בהוצאת הספרים הידועה ״פינגווין״.

שניהם חברו יחד כדי לשים קץ לאי הוודאות. במשך ארבע שנים הם בחרו באופן מקרי 20,000 ספרי סיפורת שהופיעו ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס ב-30 השנים האחרונות, והזינו אותם לאלגוריתם מיוחד שפיתחו. בעזרתו הם ניתחו לפרטי פרטים את הקרביים של כל ספר, כולל כותרת הספר, הנושא, מהלך העלילה, מיקום העלילה, מיהו הגיבור הראשי, אוצר מילים, סגנון, תחביר ואפילו סימני פיסוק. בסך הכול, האלגוריתם זיהה 2,800 מאפיינים הקשורים במידה רבה לרבי מכר.

התוצאה? לפי ג׳וקרס וארצ׳ר, האלגוריתם שלהם הצליח לנבא בדיוק של 80 אחוז איזה ספרים הפכו לרבי מכר ענקיים, והוא יוכל לזהות אילו ספרים חדשים יהפכו לרבי מכר בעתיד.

כמה טיפים לדוגמה. קוראים נמשכים לספרים שכותרת הספר כוללת מילה אחת בלבד (״הפירמה״, של ג׳ון גרישם, ״החוחית״ של דונה טארט, ״הדרך״ של קורמאק מקארתי); כדאי שהגיבור הראשי יהיה בן-אדם אמיתי, מסביבה מוכרת, ״לא גמדים, לא לורדים ודוכסים, לא שדון או חד-קרן, ולא קוסם (הארי פוטר הוא האחד והיחיד במינו)״, וחשוב שהגיבור יהיה בעל אופי החלטי; שיהיה מספר מצומצם של נושאים מרכזיים, עדיף שהנושאים יהיו מוכרים ויעמדו בניגוד מעניין אחד לשני, למשל פשע וחיי משפחה (ב״נעלמת״ של דיוויד פינצ׳ר).

מהו הנושא שמנבא הכי טוב מה יהפוך לרב מכר? אם חשבתם שזה סקס או פשע, כפי שאפשר לחשוב ממה שרואים בסרטים או בטלוויזיה, טעיתם.

הנושא האהוב ביותר הוא קרבה אנושית וקשרים אנושיים. ״אבל לא אהבה רומנטית, לא תשוקה, ולא קשרים אופייניים בין מורה לכיתה או בין מעביד לעובד. אלא בני אדם שמתקשרים ביניהם ברגעים של אינטימיות משותפת, כימיה משותפת וקרבה משותפת״. מילים כמו ״אהבה״ ו״געגועים״, מופיעות הרבה יותר פעמים ברבי מכר, וגם המילים ״זקוק״ ו״רוצה״.

אם כך, מה עם ״חמישים גוונים של אפור״? לפי האלגוריתם, הנושא הדומיננטי האמיתי בספר אינו סקס אלא קרבה אנושית, והנושא השני בחשיבותו הוא דווקא השיחות האינטימיות בין שני הגיבורים, אנה וכריסטיאן.

ומה לגבי משפט הפתיחה של רב מכר? יש לו חשיבות מרכזית. ״הוא צריך לסכם ב-20 או פחות מילים את הקונפליקט שנפרש על פני 300 העמודים של הספר״, כותבים המחברים (את המצוינים שבהם מהספרות הקלאסית, רבים יודעים בעל פה, כמו משפט הפתיחה מאנה קרנינה: ״כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך כל המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה״).

מתברר שהספר עם הנוסחה המנצחת לרב מכר הוא ״המעגל״ (2013), מותחן טכנולוגי של דייב אגרס, על עבודה בתאגיד דיגיטלי דרקוני רב לאומי. ״המעגל״ כיכב מספר שבועות ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, וכיום עובדים על סרט המבוסס על הספר, בכיכובם של אמה ווטסון ותום הנקס.

למה ״המעגל״ הוא אלוף רבי המכר? האלגוריתם מצא כמה סיבות לכך: משפט פתיחה חזק (״אלוהים אדירים, מיי חשבה, זה גן עדן״), הגיבורה הראשית היא אישה צעירה, חזקה, המשתמשת הרבה מאוד בפעלים ״זקוקה״ ו״רוצה״; ובספר יש גם שלושה צירי עלילה, ומיקוד בשלושה נושאים (טכנולוגיה מודרנית, עבודה וקרבה אנושית).

האם אפשר להשתמש באלגוריתם כדי לכתוב את רב המכר המנצח הבא? המחברים כותבים בתחילת ספרם: ״אף על פי שזה נשמע מיושן ומעצבן, אנחנו מאמינים שאם אתה רוצה לכתוב רב מכר, אתה עדיין חייב לפני הכול ללמוד להעריך סיפור טוב עם כלים רבים ככל האפשר״.

The Bestseller Code

העולם לפי מלחמת הכוכבים

תשכחו מכך שבשביל לכתוב רב מכר צריך כישרון מלידה, עבודה קשה ותחושות בטן. פרופ׳ לספרות ואישה העובדת בהוצאת ספרים ידועה, פיתחו אלגוריתם שפיצח את קוד ההצלחה של רבי מכר. כמה מהמסקנות שלהם ממש מפתיעות, אבל אל תבנו עליהן בשביל הספר הבא שלכם

The World According To Star Wars

״לפני זמן רב, בגלקסיה רחוקה רחוקה״… מי שמשפט הפתיחה הזה מצית אצלו אסוציאציה מיידית לאחת מסדרות הסרטים המצליחות בכל הזמנים, ודאי ירצה להסתער בהתלהבות על ספרו החדש של סנסטיין, שמצהיר על ניתוח מעמיק של הנושאים והגיבורים בסדרה, שהפופולרית שלה נמשכת עד היום בקרב מעריצים רבים.

קאס סנסטיין הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת הארוורד, יועץ לשעבר בממשל אובמה, מומחה למדעי ההתנהגות ומחבר מספר רבי מכר, שהידוע ביניהםNudg (2014), חוקר איך כלכלה התנהגותית יכולה לעזור לאנשים לעשות החלטות טובות יותר.

העיסוק ב״מלחמת הכוכבים״ הוא בשבילו פסק זמן מהאקדמיה, ומחווה של הוקרה לקשר המיוחד שנוצר עם בנו, אז בן שבע, כאשר שניהם צפו יחד במלחמת הכוכבים, וגם הוקרה לקשר המיוחד שהיה לו עם אביו שנפטר כאשר סנסטיין היה בן 26.

״מלחמת הכוכבים הוא סרט שטחי במובן שהוא קליל וכיפי״, אומר סנסטיין בראיון לאפוק טיימס, ״קצת כמו ספר קומיקס. אבל הוא גם נוגע במקומות הכי עמוקים שלנו כחברה וכאינדיבידואלים, באופן שהוא מעלה נושאים אוניברסליים בסיסיים הקשורים ליחסים בין אבות לבנים, בחירה חופשית, שלטון, מאבק בין טוב לרע ושליטה עצמית. לאנושות במאה ה-21 יש הרבה מה ללמוד מיחסי הכוחות בסרט בין המורדים לאימפריה, ממסע הגיבור של לוק סקייווקר, מיחסיו עם אביו דארת׳ ויידר, עם מאסטר יודה, ובכלל מהאופן בו מורכבת העלילה״.

בספר דק להפליא, סנסטיין מנתח שורה ארוכה של נושאים שונים, מהתחום הציבורי ומהתחום הפרטי, שהסדרה עוסקת בהם, ומתוכם הוא גוזר הסברים אפשריים לכוח המשיכה המיוחד שלה. חלק מהנושאים פחות ברורים על פני השטח, ולכן טוב להיזכר בהם. למשל, הקשר לבודהיזם שמתבטא במבחנים שמאסטר יודה מציב ללוק, ולהכשרה שהוא מקבל: לשחרר את כל ההחזקות (פחדים, רצונות, תשוקות), להאמין גם במה שאנחנו לא רואים, להתבונן פנימה לאילו דברים הלב קשור וללכת בדרך שהוא מיועד ללכת בה.

קאס סנסטיין | תמונה: Jamie McCarthy/Getty Images

״ג׳ורג׳ לוקאס נמשך לבודהיזם והושפע ממנו, אבל גם לפילוסופיה הסטואית של יוון העתיקה. שתיהן מלמדות שההתנתקות מהדברים היא חשובה מאוד. אם יש לך ‘החזקה׳, אז גם יהיה לך פחד לאבד משהו, ואז תהיה חשוף לצד האפל. יודה חושב ואומר את זה״, מסביר ססטיין, אבל אחר כך מוסיף: ״אבל בסופו של דבר ‘מלחמת הכוכבים׳ גם דוחה את הרעיון הזה. היא מראה איך הפחד מלאבד משהו יכול להוביל אותך גם לצד הטוב, כמו בסצנה שבה אנקין בדמותו של דארת׳ ויידר זוכה בסליחה כי הוא אינו מסוגל לראות את בנו מת״.

הנושאים האחרים גם הם מעניינים לכשעצמם, ומהם נובע כנראה כוח המשיכה של הסדרה. למשל, כשבסרט הרפובליקה הייתה בסכנה וגנרל פלפטין שכנע את הסנאט לחוקק חוקים שישעו לתקופה מסוימת את סמכויות הסנאט וחירויות האזרח, ויעניקו לו סמכויות נוספות, ואחר כך בהמשך, החליט להפוך את הרפובליקה לאימפריה ואת עצמו לקיסר, קשה שלא לחשוב על עלייתו של היטלר בגרמניה שבחרה בו בתקופה של משבר ובבחירות דמוקרטיות.

ובאמת משם שאב לוקאס את ההשראה לדמות. הניצול הפוליטי של מדינה הנמצאת במצב פגיע יכולה גם להזכיר את החודשים האחרונים שעברה טורקיה בעקבות נסיון ההפיכה. כישלון ההפיכה עזר בסופו של דבר לארדואן לקדם מהלכים אנטי דמוקרטיים, שאולי ישנו את עתיד המדינה בשנים הבאות.

הסברים אחרים לכוח המשיכה של הסדרה נוגעים לתקווה שהיא מביאה לתוך הדכדוך הכללי בציבור האמריקני לאחר רצח קנדי, מרתין לותר קינג ומלחמת וייטנאם, האופן שהיא מציגה את הקשר המורכב והמיוחד שיש בין אבות לבנים, איך נכתבים חוק ומשפט, הכוח של הגאולה וההכרח של בחירה בין טוב לרע.

אבל החיסרון הגדול של הספר הוא שסנסטיין רק מרפרף על פני כל אחד מהנושאים, שרוב מעריצי הסדרה מודעים לפחות לחלקם, אם כי אולי רק ברמה השטחית. ניתוח מעמיק יותר היה מצדיק את ההצהרות של סנסטיין, מוסיף עומק מחשבה למעריצים ואולי אפילו מושך את אלה שעדיין לא נלכדו בקסמי הסדרה.

The World According To Star Wars

תמונה: Jamie McCarthy/Getty Images

מיכל נקר

מה גורם לאנשים במאה ה-21 להניח את העכבר, לעזוב את השלט, לכבות את המסך ולעסוק מרצונם החופשי במלאכת כפיים?

בעוד שמכשירים סלולאריים ושאר גאדג'טים אנחנו מחליפים כגרביים, תכשיטים ופריטי אמנות היו מאז ומעולם אלמנטים נצחיים.

מאיה אור

טבעות, תליונים ושרשראות עוברים מדור לדור, מאפשרים הצצה להיסטוריה ומגע עם העתיד, מספרים סיפורים שהם מעבר לזמן ומקום ומעוררים את הלב והדימיון. מקצוע הצורפות הוא מקצוע עתיק יומין, המשלב עבודה טכנית ומאתגרת של עיבוד מתכת עם מלאכת העיצוב והיכולת המופלאה של פיתוח רעיונות. הצורף הראשון החל בעבודתו לפני כשמונת אלפים שנה, עם גילויי המתכת, גילוי שהביא למהפכה בתרבות האנושית והקפיץ אותה כמה מדרגות קדימה בכל הנוגע לטכנולוגיה ולהתפתחות המדע. אך למרות תרומתה האדירה של המתכת בכל תחומי החיים, המחקר והמדע, מקצוע הצורפות לכשעצמו השתנה אך במעט מאז ימיו של הצורף הראשון.


הסדנה לצורפות של יעל שקדי הוקמה בשנת 1995, מתוך אהבה אמיתית לתחום. הפנטזיה של יעל הייתה להעביר את הידע ואת חדוות היצירה לכמה שיותר אנשים. ואכן הסדנה משמשת מאז ועד היום כבית ספר ומרכז לצורפים מכל רחבי הארץ והינה הגדולה והמרכזית בישראל, בעיקר בשל תערוכות הנושא הייחודיות שהיא יוזמת ומציגה אחת לשנה.

מישל ברק

אילו אנשים מגיעים ללמוד צורפות?

כולם מדמיינים, כולם מפנטזים וכולם היו רוצים ליצור משהו שיישאר לנצח. ההתעניינות בצורפות חוצה גילאים, מגזרים ומגדרים. נשים וגברים, חילוניים וחרדים, צעירים ומבוגרים. לכל אחד יש מקום אישי מיוחד בעולם המופלא הזה וכל אחד, בלי יוצא מן הכלל, יכול למצוא אותו.

זוהי האמונה הרווחת בסדנה לצורפות של יעל שקדי, לכן תוכלו למצוא בה בכל רגע נתון סטודנטים שבאו ללמוד מקצוע לצד סטודנטים המגיעים לשם הנאה בלבד. כל אחד עם הפנטזיה שלו…

עדן שמואל

מה מושך קהל מגוון כל כך למקום אחד?

עיצוב וייצור תכשיטים הם חוויה מרגשת. העבודה בסדנה נותנת דרור ליצירתיות האינדיבידואלית ויחד עם ההנאה הצרופה, המורגשת בזמן מלאכת הכפיים, התלמידים יוצאים למסע חווייתי המתחיל בחיפוש פנימי מרתק, ממשיך אל מחוזות הפנטזיה האינסופיים ומסתיים ביצירות מרהיבות ויחידות במינן, הטומנות בחובן עולמות חדשים, מלאי רגש, עוצמה ויופי.


פנטזיה – תכשיטים “מעבר לכל דימיון“

כמידי שנה, מציגים בוגרי הסדנה לצורפות של יעל שקדי את עבודות הגמר שלהם בתערוכה בקניון רמת אביב. בכל שנה נבחר קונספט אחיד לכל הסטודנטים. השנה הוחלט ללכת רחוק, עמוק, אל "מעבר לכל דימיון." להיכנס לעולמות הפנטזיה המניעים את האדם לטוות עולמות דמיוניים שהקסם שולט בהם וליצור יצירות פנטסטיות.

דר דבקסלר

בהשפעת המכשפים, הקוסמים והפיות, הדרקונים וחדי הקרן, כישפו הסטודנטים שרביטי קסמים לתליונים, פערו לועות דרקונים לצמידים וחישלו פיות לטבעות. השנה מוצגת לקהל הרחב תערוכת תכשיטים קסומים פרי דמיונם וידיהם של בוגרי הסדנה, כולל בוגרי השנה הראשונה. בתערוכה תוכלו לחזות בתכשיטים שעוצבו בטכניקות שונות כגון צורפות מתכת, גילוף מודלים בשעווה ואפילו ריינו (תכנת מחשב תלת מימדית). הקסם נמצא בכל…

במקביל לתערוכה "פנטזיה – תכשיטים מעבר לכל דמיון" שתיערך בקניון רמת אביב, תתקיים תערוכה נוספות של בוגרי "בציר ראשון" בסדנה לצורפות ותציג קולקציות ביכורים תכשיטים של המשתתפים בקורס ייחודי של פיתוח קולקציה. במהלך התערוכה יתקיימו ערבי הרצאות בנושאי צורפות. ערבים אלו פתוחים חינם לציבור אך מותנים בהרשמה מראש.

אתם מוזמנים לבקר בעולמות פנטסטיים קסומים בקניון רמת אביב, ולקחת חלק במסע אל מעבר

לכל דימיון!

הסדנה לצורפות של יעל שקדי 09-7461715

התערוכה מוצגת עד ה 17.11.16 לאחר מכן ניתן לראות את העבודות באתר: www.shkedi.co.il

איור: יוני גודמן

נמל התעופה בן גוריון, שלהי 2015. ארבעה סינים נוחתים בטיסה ישירה מבייג׳ינג, אוספים את מזוודותיהם ועושים את דרכם לבית מלון שבו הם יעבירו את הלילה. שעות ספורות אחר כך הם כבר בדרך לפגישה החשובה שלשמה הגיעו – במשרדי חברת היי-טק ישראלית המפתחת טכנולוגיה ייחודית. ארבעת הסינים שמו עין על הטכנולוגיה של החברה, והניחו על השולחן הצעה שקשה לסרב לה: עשרות מיליוני דולרים שתמורתם הם רוצים להיכנס כשותפים בחברה.

אני נחשף לסיפור הזה כשבוע קודם לכן, כשאני מגיע למשרדי החברה לפגישה שתואמה לי עם ההנהלה. “חסר לנו מידע על הסינים שרוצים להיות חלק מהחברה״, מסבירים לי במהלך השיחה, “חשוב לנו להבין שלא גונבים אותנו, ושהכוונות שלהם ידידותיות״.

מהפגישה אני יוצא עם מעטפה לבנה. בתוכה פרטיהם האישיים של ארבעת הסינים: תמונה, מספרי תעודות זהות, צילום דרכון וקורות חיים – הפרטים הרשמיים שהסינים העבירו לחברה לפני שהגיעו ארצה. המטרה שלי: לברר בכלים עיתונאיים לגיטימיים מי הם אותם סינים, מה מניע אותם ובסופו של דבר – האם אפשר לסמוך עליהם.

"יש את אלה שנפרצו על ידי הסינים, ואלה שלא יודעים שהם נפרצו על ידי הסינים".

ראש האף-בי-איי

בדיקות מסוג זה עשויות להיות מורכבות, במיוחד כשלא מדובר בפוליטיקאי או באיש עסקים ידוע, אלא בדמויות לא מוכרות המגיעות מסין. ועוד יותר כאשר המידע אודותיהן מוגבל או מועט. זאת בדיוק הבעיה שאני נתקל בה כשאני מחליט לפתוח את המעטפה.

בקריאה ראשונה אני סורק את המידע ומגלה שקשה למצוא שם משהו. אבל בכל זאת קופץ מול עיניי מכנה משותף לכל הארבעה: כולם מדענים, רובם בשנות ה-30 לחייהם, והם מגיעים מאותה אוניברסיטה בסין (פרטי האוניברסיטה ופרטי המעורבים שמורים במערכת כדי לא לחשוף את זהותם).

הדמות הראשונה הוא מרצה באוניברסיטה, באחת הפקולטות למדעים. אין מידע נוסף עליו בשלב זה, אז אני עובר לשתי הדמויות הבאות: מדען שבדיוק סיים תואר דוקטור, וחוקר המזוהה רק בשמו. על שניהם אין מידע נוסף, מה שמקשה על הבדיקה.

הדמות הרביעית והאחרונה מספקת קצת יותר חומר לעבודה. אני מכנה אותה “הפרופסור״. היא גורמת לשלושת המדענים הראשונים להחוויר לידה. מדובר במדען עם רזומה ארוך שביצע כמות לא מבוטלת של מחקרים בתחום מומחיותו. אחרי כמה פעולות בגוגל אני מצליח לקבל גישה למחקרים, ומאמת באופן חלקי את זהותו.

תמונה: צילום מסך מתוך האתר של FBI

אנשי עסקים רבים יסתפקו בבדיקה השטחית שביצעתי בשעה אחת של עבודה, ויתקדמו בשלבי המשא ומתן. הרי בסך הכול מדובר בקבוצת מדענים מאוניברסיטה מכובדת בסין המתעניינת בטכנולוגיה הקשורה בתחום המחקר שלה. כל חשש אחר יהיה מוגזם וגובל בתיאוריות קונספירציה.

אבל אני מחליט לא להסתפק בכך, וחופר עמוק יותר. האם מישהו עומד מאחורי קבוצת המדענים הזאת? האם מישהו נותן להם גב? אני יוצר קשר עם העמיתים שלי באפוק טיימס הסיני, לחלקם קשרים עמוקים בתוך סין עם אנשי ממשל וגורמי ביטחון שונים, אולי הם יוכלו לשפוך אור על התעלומה.

לא עוברות כמה שעות, ולאחר מספר בירורים והצלבת מידע, מגיעה תשובה: המדען הבכיר בחבורה משתייך לפרויקט מסווג: “תוכנית 863״.

תוכנית "863"

“תוכנית 863״ היא פרויקט מחקר ופיתוח לאומי בסין. על פניו, הפרויקט נראה תמים למראה – הוא עוסק בפיתוח טכנולוגיות חדישות, כמעט בכל תחום מדעי אפשרי, ואף מתגאה בכך. אולם לאמיתו של דבר לא מדובר בפרויקט רגיל בכלל. “תוכנית 863״ לא רק מפתחת טכנולוגיות חדישות, אלא גם מנסה להשיג אותן בחשאי, מאשר גורם בביון הקנדי שפועל מול הסינים במשך שנים. כך עולה גם מדו״ח שפרסם מנהל המשרד הלאומי לביון נגדי בארה״ב ב-2011. במילים פשוטות, הפרויקט מאתר טכנולוגיות מתקדמות שהמשטר הסיני מעוניין לשים עליהן את ידיו, ופועל בכל הדרכים כדי להשיג אותן. אחת הדרכים היא גניבה.

בירור נוסף שאנחנו עורכים מול גורם בסין מגלה דבר מעניין אחר: מחקרים מסוימים הנערכים באוניברסיטה שממנה הגיעו המדענים, ממומנים על יד “תוכנית 863״ – דבר שמציב סימני שאלה גם לגבי יתר המדענים הסינים שבחבורה. בדיקת פז״מ ל״תוכנית 863״ מגלה שהיא הוקמה ב-1986 בהוראת מנהיג סין בימים ההם, דנג שיאו-פינג. ב-1992 היא עברה “ריענון״ כדי לכלול בספקטרום שלה גם טכנולוגיות מתעשיית הטלקומוניקציה, וב-1996 ריענון נוסף כדי לכלול טכנולוגיות ימיות. כנראה שמאז שודרגה מספר פעמים נוספות.

תוכנית 863״ לא רק מפתחת טכנולוגיות חדישות, אלא גם מנסה להשיג אותן בחשאי

גורם בביון הקנדי שפועל מול הסינים

דבר אחד אנחנו כבר יודעים בוודאות – “תוכנית 863״ רחוקה מלהיות הפרויקט היחיד שלצד פיתוח טכנולוגיה מתמחה גם בגניבה. בעשורים האחרונים צצו בסין פרויקטים דומים כמו פטריות אחרי הגשם. רבים מהם כפופים לצבא סין, אחרים פועלים תחת משרדים ממשלתיים ויש כאלה שמסווים עצמם בדרכים כאלו או אחרות.

אולם, האופן בו הפרויקטים הסיניים האלה פועלים ידוע למספר אנשים מצומצם במערב. לרוב אלו אנשים מתוך קהילת המודיעין או אנשי עסקים שמנהלים כעת משא ומתן מול הסינים, כמו גם חברות שנגנב מהן מידע ולא רוצות לדבר על כך מחשש שזה יפגע בערך החברה ויגרום לפיטורים בהנהלה.

המציאות הזו מטרידה למדי לנוכח האפשרות שהריגול התעשייתי הסיני כבר אצלנו בפתח ויגדל בקרוב בישראל לממדי מגפה, תחזית לא מופרכת בכלל אחרי מה שקרה בעשור האחרון לידידה האמריקנית שמעבר לים. “צבא סין, בחסות המשטר הסיני, מחזיק בין 2,000 ל-3,000 חברות בארה״ב שהסיבה היחידה לקיומן היא לגנוב טכנולוגיה אמריקנית ולהשתמש בה״, התריעה כבר לפני יותר מעשור ליסה ברנסון, ממשרד הביטחון האמריקני, בנאום שנשאה ב-2005.

אינפוגרפיקה: אלכס גורביץ׳

נראה שלא ממש הקשיבו לה בימים ההם, מכיוון שחמש שנים מאוחר יותר, מספר החברות הסיניות כבר גדל ל-3,200, לפי סגן מנהל האף-בי-איי (בדו״ח שפרסמה סוכנות הביטחון DTRA ב-2010). לאחרונה הגדירה מחלקת המשפטים של ארה״ב את המצב כ״מקרה חירום של ביטחון לאומי״, וקבעה שהריגול הסיני מגיע לכל מגזר בכלכלה האמריקנית.

“יש שני סוגים של חברות בארה״ב: אלה שנפרצו על ידי הסינים, ואלה שלא יודעים שהם נפרצו על ידי הסינים״, אמר ראש האף-בי-איי ג׳יימס קומיי, בראיון לתוכנית התחקירים 60-Minutes. לגניבה הסינית יש מחיר כבד: היא עולה לחברות האמריקניות כ-300 מיליארד דולר בשנה וב-1.2 מיליון משרות, לפי נתונים של הוועדה האמריקנית לגניבת קניין רוחני.

“אלה חברות קדמיות או חברות שאפשר לכנות אותן חברות חלון״, אומר לי גורם בתעשייה הישראלית הנמצא עמוק בתוך עסקאות בסין, ומכיר את פעולות הריגול של הסינים. “המשטר הסיני מפעיל רשת של סוכנים או רשת של נאמנים. אלה חברות שיכולות להיות רשומות במדינות כמו סינגפור, טייוואן או הונג קונג. הן רשומות שם מטעמי הסתרה, אבל כולן עובדות עבור המשטר הסיני״.

המשטר הסיני מפעיל רשת של נאמנים – חברות שרשומות במדינות זרות מטעמי הסתרה, ומאפשרות לו לסנכרן את פעילותו מבלי שידעו על כך

גורם בתעשייה הישראלית

“זה מאפשר לשלטון הסיני לשלוח את זרועות התמנון שלו ולסנכרן את פעילויותיו מבלי שידעו על כך״, אומר אותו גורם ישראלי ומסביר: “מה שחשוב לדרקון הסיני זה לספק את צרכיו הפנימיים, ולכן הוא מנסה להשיג טכנולוגיות מזון, מים, בריאות, תקשורת ותשתיות. מטרתו היא לייצר יציבות [עבור השלטון הסיני]. זה מהלך אסטרטגי, כמו בשחמט. הם משיגים נכס אסטרטגי ויושבים עליו.

“בשלב הראשון הם מנסים לרכוש את הטכנולוגיה בצורה לגיטימית. יותר זול להם לקנות. אבל אם זה לא מצליח להם – הם יגנבו. אם זה לא בטוב, זה ילך ברע. מה שלא הולך דרך הכיס, הולך באקדח״.

המתקפות על המערב

כשאנחנו מנסים להבין איך “תוכנית 863״ או פרויקטים דומים מצליחים לגנוב מידע, ומתחקים אחר יחידות הריגול הסיניות, אנחנו נחשפים למה שמספר גורמים מגדירים כ״עצב המרכזי מאחורי פעולות הגניבה״. ארגון חשאי, החבוי עמוק בתוך צבא סין, ששמו הרשמי “מכון המחקר מס׳ 61״, על פי גורם שעבד בשירותי הביון הסיניים וביקש מאפוק טיימס לא לציין את שמו מחשש שיהיה “מת בתוך שבוע״ אם ידעו שסיפק אינפורמציה על הארגון.

בראש מכון המחקר 61 עומד אדם ששמו וואנג ג׳יאן-שין, בנו של אחד ממקימי מערך המודיעין הסיני. אחיו מפקד על היחידה לאבטחת אישים השומרת על מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בתוך ג׳ונג נאן-האי – מתחם המפלגה בבייג׳ינג. “למשפחה הזו יש כוח רב בצבא סין, במיוחד בתוך יחידות ההאקרים״, אומר אותו גורם.

המספר “61״, לפי אותו גורם, מופיע ביחידות רבות כסימן למכון המחקר 61. לפחות 11 יחידות בצבא סין מתחילות במספר 61. כשניסינו לאמת את דבריו גילינו שלא מעט אנשים חוששים לדבר על הארגון החשאי. אנליסט בכיר לנושאי מודיעין עצר ראיון טלפוני ברגע שהוזכר מכון המחקר 61. גם בכירים בתאגיד BlackOps Partners, המספק שירותי הגנה לחברות הגדולות בארה״ב, חששו להתייחס למכון. BlackOps Partners הוא תאגיד שבדירקטוריון שלו יושבים בכירים לשעבר בסי-איי-אי וכמה יוצאי יחידות מיוחדות. בכל זאת, הם הסכימו לאשר שהם מכירים את מכון המחקר 61, ושהוא אחד ממוקדי הכוח במערכת הגניבות הסינית.

מפה: Fotolia

טביעת רגל של אחת היחידות הקשורות במכון המחקר 61 התגלתה בפרוורי שנגחאי, בשכונת בניינים רגילה לגמרי, בסמוך לכמה מסעדות. שם ממוקם מגדל משרדים לבן בגובה 12 קומות. מראהו השגרתי מסווה את העובדה שבתוכו יושבת יחידה מסווגת של צבא סין, יחידה שמספרה 61398. כמות לא מבוטלת של עדויות שנאספו ואושרו על ידי אנשים בקהילת המודיעין האמריקנית, העוקבים אחרי פעילות היחידה במשך שנים, לא משאירה ספק: יחידה 61398 שבבניין הלבן אחראית לכמות גדולה של מתקפות על חברות מערביות ועל משרדים ממשלתיים.

אחת המתקפות המוצלחות הונחתה על חברת קוקה קולה. ב-2009 ניסתה קוקה קולה לרכוש את חברת המשקאות הסינית China Huiyuan תמורת 2.4 מיליארד דולר. כשמנהלי קוקה קולה שקעו בניהול משא ומתן מול החברה הסינית, יחידה 61398 התעסקה בפריצה למחשבי קוקה קולה כדי ללמוד על אסטרטגיית המשא ומתן של החברה.

המתקפה על קוקה קולה החלה, בדומה למאות מתקפות קודמות, באימייל תמים שנשלח למנהל בחברה. כשלחץ על הלינק הזדוני שצורף לאימייל קיבלו האקרים מהיחידה גישה למחשבו האישי, וממנו הגיעו בקלות לרשת המחשבים של קוקה קולה. מתוך הרשת הם שלחו לעצמם קבצים מסווגים של החברה.

" בשלב הראשון הם מנסים לרכוש את הטכנולוגיה בצורה לגיטימית. אבל אם זה לא מצליח להם – הם יגנבו. מה שלא הולך דרך הכיס, הולך באקדח ".

גורם בתעשייה הישראלית

מחקר על פני 60 עמודים של חברת האבטחה האמריקנית Mandiant, שפורסם בפברואר 2013, עקב אחרי יחידת ההאקרים ומתקפותיה. כשנתיים אחרי הפריצה לקוקה קולה, פרצה יחידה 61398 גם למחשבי RSA שהקודים המוצפנים שהיא מפתחת מאפשרים למשרדים ממשלתיים ולחברות מסווגות להגן על מאגרי המידע שלהם. באמצעות המידע שאספה, פרצה היחידה חודשיים אחר כך למחשבי תאגיד לוקהיד מרטין, קבלן הנשק ומערכות התעופה מהגדולים בארה״ב, וגנבה בין היתר את תוכניות מטוס הקרב F-35. מסתבר שיחידה 61398 פרצה גם לשלוש חברות בישראל, שאת שמן חברת Mandiant לא מסכימה לחשוף.

אולם, מטרתה העיקרית של היחידה היא בכלל לפרוץ לחברות שיש להן קשר לתשתית הקריטית במדינות שונות – לרשת החשמל, לצינורות הגז והמים. על פי הניו יורק טיימס היחידה כבר הצליחה לחדור לחברה כזו בארה״ב, עם גישה ליותר מ-60 אחוז מצינורות הנפט והגז בצפון אמריקה.

“יחידה 61398 נחשבת דווקא להכי פחות מפותחת מבין 19 היחידות הנוספות הפועלות תחת מכון המחקר 61״, אומר לנו קייסי פלמינג, מנכ״ל BlackOps Partners, שהוא כאמור התאגיד המנסה לחקור את פעולות הביון הסיניות ולסכל אותן.

זרועות התמנון של מערכת הריגול הסינית

חלק מהחוקרים ששוחחנו איתם מאמינים שקיים קשר בין תוכנית 863, מכון המחקר 61 ומתקפות ההאקרים. הקשר הזה הוא צבא סין.

ספרים שלמים נכתבו על המערכת המסועפת של הצבא שנחשב לאחד הגדולים בעולם, אבל בכל זאת אפשר למפות בתוכו שלושה אגפים העוסקים בריגול – אגפים 2, 3 ו-4. אגף מס׳ 2 מפעיל 30 עד 50 אלף איש שתפקידם לעסוק בפעילויות ריגול, בין היתר אחרי חברות זרות. “סוכנים מאגף מס׳ 2 בדרך כלל נשלחים במסווה לעבוד כשתולים בחברות זרות, במכוני חשיבה, באוניברסיטאות ובסוכנויות ממשלתיות במערב״, אומר פלמינג.

אגף מס׳ 3 (ממנו מגיע מכון המחקר 61), מתמחה בהאקינג, סייבר וריגול אלקטרוני. פלמינג מעריך שבאגף פועלות 20 לשכות המפעילות כ-300-250 אלף לוחמי סייבר (נתון דומה דווח גם בניו יורק טיימס).

צילום הבניין הלבן שבו שוכנת חלקית יחידה 61398 שפרצה לאינספור חברות במערב, ביניהן חברות ישראליות | תמונה:Peter Parks/AFP/Getty Images,

האגף האחרון שרלוונטי עבורנו הוא אגף מס׳ 4, המתמקד בלוחמה אלקטרונית וביירוט תשדורות לוויין. לא מצאנו גורם בכיר שידע לספר מה בדיוק קורה באגף, מלבד חייל ששירת שם שבתפקידו פיקח על לווייני מזג האוויר הסיניים. הוא אמר לאפוק טיימס שהחיילים שעבדו בפעילויות המודיעין של האגף לא סיפרו אף פעם מה הם עושים, ופעולותיהם לא היו ידועות גם לחיילים אחרים באגף. בכל מקרה, ידוע כי לאגף כפופות כמה חברות אלקטרוניקה צבאיות שסוחרות בציוד ובטכנולוגיה, כמו Ping He Electronics וחברת Polytechnologies (נכון למועד כתיבת שורות אלה).

אולם הדבר החשוב הוא שהאגפים אינם פועלים במנותק זה מזה, אלא משתפים פעולה. למשל, מרגלים מאגף מס׳ 2 יכולים להחדיר תוכנה זדונית לרשת התקשורת של חברה ישראלית או אמריקנית, ובכך להעניק גישה להאקרים מאגף 3. אם מרגל מאגף מס׳ 2 גונב מידע מרשת תקשורת כלשהי, האקרים מאגף 3 עשויים לתקוף את הרשת כדי להסתיר את עקבותיו של המרגל ולגרום לגניבה להיראות כאילו בוצעה על ידי מתקפות סייבר.

בנוסף, האגפים עובדים בשיתוף פעולה עם משרדים ממשלתיים (שאינם כפופים לצבא סין), שתחתם פועלות לא מעט חברות סיניות. “הכול קשור בהכול״, אומר לאפוק טיימס וויליאם טריפלט, מומחה לביטחון לאומי שהיה היועץ הראשי לוועדת יחסי החוץ של הסנאט האמריקני ועוקב אחרי צבא סין והתפתחות אגפיו.

טריפלט מסביר שכמעט כל החברות הסיניות פעלו עד סוף שנות ה-90 תחת צבא סין. ב-1998 המפלגה הקומוניסטית ביצעה רפורמה. היא הקטינה את מספר החברות הסיניות שבשליטת הצבא, אבל במקום לשחרר אותן היא הכפיפה אותן תחת גוף ממשלתי הנקרא “מועצת המדינה״ ומשרדיה. כך הקשרים לצבא לא נותקו, הם רק השתנו והפכו למורכבים יותר (ראו אינפוגרפיקה).

אינפוגרפיקה: אלכס גורביץ׳

טריפלט למעשה מדגיש את מה שקשה להעלות על הכתב: מערכת הריגול הסינית מסועפת מאוד ובלתי אפשרי למיין אותה לשלושה אגפים בלבד. הצבא והממשלה נמצאים בכל מקום, בתוך חברות ממשלתיות וגם פרטיות.

בשונה מהאגפים הלוחמים שבצבא סין, פקודותיהם של העוסקים בריגול נגזרות מתוכנית החומש שמפרסמת בפומבי המפלגה הקומוניסטית, המדגישה בדרך כלל אילו תעשיות צריך לפתח ואילו מטרות כלכליות על המפלגה הקומוניסטית להשיג.

המחיר הכבד של הגניבה

בעוד שפריצות ההאקרים וגניבות טכנולוגיה זוכות בדרך כלל למירב תשומת הלב, מעטים שמים לב לדבר מעניין שקורה מיד אחר כך. מתברר שלאורכה ולרוחבה של סין פרוסים ארגונים נוספים המעורבים בשרשרת הגניבה, המכונים “מרכזי העברה״. ארגונים אלו מעבדים את המידע הגנוב לדברים שניתן לעשות בהם שימוש.

הם נקראים באופן רשמי “מרכזי העברה לאומיים של סין״, או “ארגוני הדגמה לאומיים״, על פי מחברי הספר China’s Industrial Espionage (וויליאם האנאס, ג׳יימס מלבנון ואנה פגליסי). “זו מערכת עצומה שגודלה מגמד את תעשיית המחקר והפיתוח המדעי-טכנולוגי הסיני… אנחנו מדברים על מערכת מקיפה לאיתור טכנולוגיות זרות, השגתן בכל דרך אפשרית העולה על הדעת, והמרתן לכלי נשק ולמוצרים״.

לאורכה ולרוחבה של סין פרוסים “מרכזי העברה״ – ארגונים ממשלתיים המעבדים את המידע הגנוב לדברים שניתן לעשות בהם שימוש

לפי מחברי הספר, מרכזי ההעברה החלו לפעול בסין בספטמבר 2001, ומאז הוקמו לפחות 202 כאלה. “המספר האמיתי עשוי להיות גדול יותר״, הם כותבים.

גורם המכיר מקרוב את הארגונים העוסקים במלאכה (הנקראת “הנדסה לאחור״ של טכנולוגיה גנובה), הסביר לנו שכאשר המשטר הסיני הקים אותם לראשונה, הוא ניסה ללמוד מניסיונם של הסובייטים אבל נתקל בבעיה – לסינים הייתה מיומנות טכנית דלה, לכן הוא סיגל פרקטיקה קצת שונה.

אם מרגל סובייטי גונב שרטוטים של מצלמת ריגול אמריקנית, מסביר אותו גורם, השרטוטים מועברים למתקן מחקר ומהנדסים סובייטים מנסים לייצר בעזרתם את טכנולוגיית הצילום. אבל הסינים סיגלו גישה שונה, הוא אומר. אם מרגל סיני מצליח לגנוב שרטוטים של מצלמת ריגול אמריקנית, הוא יעביר אותם באופן דומה למתקן מחקר. אבל במקום לנסות לייצר בדיוק את אותה מצלמה, החוקרים ינסו ללמוד קודם כל איך לבנות את הדור הקודם של המצלמה.

הם ישלחו לחו״ל סטודנטים שילמדו ויעבדו בתעשיית הצילום כדי לצבור ידע, וגם ירכשו את הטכנולוגיה הקיימת, מהלכים שיאפשרו להם בהמשך להבין איך לבנות את הדור המתקדם של המצלמה. לפי אותו גורם, הגישה הסינית התגלתה לאורך השנים כזולה ויעילה יותר.

בין מרכזי ההעברה אפשר למצוא למשל את “מנהלת המדינה לענייני מומחים חיצוניים״ (הכפופה למועצת המדינה), ואת “מרכז ההעברה הלאומי לטכנולוגיה״ (הכפוף לאוניברסיטת מזרח סין למדע וטכנולוגיה).

באופן מפתיע, הארגונים האלה דווקא אינם מנסים להסתיר את פעולתם. בדצמבר 2007 הממשל הסיני פרסם מסמך שכותרתו “תוכנית לקידום ויישום של העברת טכנולוגיה לאומית״. מסמך זה למעשה מציין כי “מרכזי ההעברה״ שממירים טכנולוגיה זרה ליכולות חדשנות מקומית, הם חלק מהתוכנית הכלכלית הסינית.

“זה שלב מסוכן שבו סופר פרגמטיזם מחליף את האידאולוגיה הרווחת״, אומר אדוארד לוטוואק, עמית בכיר במרכז ללימודים אסטרטגיים בין-לאומיים בארה״ב, שלב שבו הסינים כבר לא מתעסקים באידאולוגיה, אלא חושבים רק איך לעקוף את כולם בכל מחיר.

“אם היו נותנים לאידאולוג גלידה, הוא עשוי לסרב לקבל אותה. לעומת זאת, אם יציעו את אותה גלידה לאדם פרגמטי, הוא יקבל את הגלידה. אבל אדם שהוא סופר פרגמטי ייקח את הגלידה, לא משנה אם הציעו לו אותה או לא. כאשר אנשים במפלגה הקומוניסטית הופכים לסופר פרגמטיים, כל מה שהם רוצים הם לוקחים״.

“לגניבה הזו יש מחיר כבד״, אומר פלמינג בראיון לאפוק טיימס. “החדשנות הטכנולוגית הזו שנגנבת אמורה הייתה לייצר לאורך עשור מקומות עבודה והכנסות. לפי חישוב של הארגון שלי, הגניבה הסינית מסבה הפסד של 5 טריליון דולר לכלכלה האמריקנית בכל שנה, אם מסתכלים על התועלת שהחדשנות הזו הייתה אמורה לייצר בעשור הבא״.

עיקרון היסוד שמכווין את הכלכלה שבה אנו חיים הוא עיקרון השאת הרווח: תכלית החברה המסחרית היא להפיק רווחים עבור בעלי מניותיה. הצלחה של מנכ״ל נמדדת בקלות, בדיוק באמצעות הפרמטר הזה: אם הוא הגדיל את השורה התחתונה, סימן שהוא מנהל נפלא. הבעייתיות מתחילה כאשר אותו מנכ״ל – במרדפו אחר גביע המזומנים הקדוש – מקדם מוצר המזיק לבריאות הצרכנים; גורם להם לסוג כזה או אחר של התמכרות; מעסיק עובדים בתנאי סדנאות יזע; אינו משלם במועד לספקים; פוגע במרקם של הקהילה; מעודד התעללות בבעלי חיים, וכן הלאה.

קל לנו להדחיק את הבעייתיות הזו ביום-יום ולאפסן אותה במקום צדדי בתת-מודע. וגם כאשר השאלות המוסריות סביב מקומם של התאגידים בעולם בכל זאת צצות – אנו מעדיפים את התשובה הקלה: ״שטויות, מדובר בעיקרון יסוד של הכלכלה הקפיטליסטית. זה לא אנחנו שקבענו את הכלל – זוהי תורתו של אדם סמית, אלו הניאו-ליברלים, אנחנו רק ממשיכים את דרכם ופועלים כמצוותם״.

המחשבה על עולם הנשלט על ידי תאגידים שהתכלית המרכזית שלהם היא השאת רווח עבור קבוצה מצומצמת של בעלי מניות נשמעת מדכאת. זו אולי אחת הסיבות לצמיחתה בשנים האחרונות של תעשייה חדשה: השקעות אימפקט. תעשייה שמחויבת למה שאנו מכנים שורת רווח כפולה – בה נכללת גם המחויבות לקידום תועלת חברתית כלשהי.

תעשיית האימפקט בעולם הולכת וגדלה בקצב מרשים והיא כבר חצתה את שלבה הטרנדי: על פי נתוני GIIN – רשת השקעות האימפקט הגלובלית, הנכונים ל-2016, השוק העולמי של התחום מוערך כיום ב-77 מיליארד דולר. לתעשיית האימפקט, שעושה את צעדיה הראשונים גם בישראל – יש חשיבות עליונה בהתפתחות הכלכלה הגלובלית וביצירת עולם טוב יותר.

גם על תעשיית האימפקט מקובלת הגישה לפיה התכלית העליונה של התאגיד – הגם שאינה בהכרח תכליתו היחידה – היא השאת רווחים עבור בעלי המניות. העניין הוא שזוהי גישה שגויה מהיסוד, מיתוס מופרך ושקרי; היפוך מוחלט בין סיבה למסובב. גם אנשי החזון בתעשיית האימפקט טועים. התכלית העליונה של התאגיד המסחרי אינה להשיא רווחים לבעלי המניות, ואין אף הוגה ניאו-ליברלי שיצדיק תכלית שכזו, במיוחד לא אדם סמית. תכלית התאגיד המסחרי היא לקדם את הרווחה של כלל ״השחקנים״ הקשורים לתאגיד – בעלי מניותיו, עובדיו, ספקיו, צרכניו, וכלל האוכלוסייה והקהילה הבאים איתו במגע.

דוגמה קצרה להמחשת העניין: תעשיית ההיי-טק הישראלית פועלת, בין היתר, באמצעות קרנות הון סיכון. המחויבות שלנו, המשקיעים המקצועיים העובדים בקרנות – כלפי השותפים, היא להשיא את הרווחים שלהם. המחויבות הזו מובילה אותנו בקרנות להשקיע בבחירה של הסטארט-אפים הטובים ביותר – אלו שיש להם צוות ניהולי חזק, חזון ברור ותוכנית פעולה מוסדרת להגשמתו. אם אנו משכילים לבחור בסטארט-אפים הנכונים – בעלי הסיכוי הגדול ביותר להצליח – אנחנו לא רק מגדילים את סיכויי הרווח של השותפים בקרן; אנחנו גם מחזקים את כל שרשרת הבאים במגע עם החברה: עובדיה, ספקיה, וכל יתר הגורמים שהוזכרו קודם לכן, כאשר עיקרון השאת הרווח מסייע בכך. וכמובן, ביום של אקזיט – אנו מתחלקים ברווחים עם כלל האוכלוסייה באמצעות מנגנון המס.

הניתוח המתואר מסביר מדוע, הלכה למעשה, תעשיית ההיי-טק כה חשובה למדינת ישראל, ולמה משמעותיים כל כך התמריצים שהיא מספקת למשקיעי היי-טק: בסופו של תהליך – שגשוגה של התעשייה תטיב עם כלל האוכלוסייה.

ואולם, כדי שהכלכלה תפעל בשירות החברה, ולא תעשה בה שימוש לצרכיה, חלה עלינו חובה שלא לטעות בדבר התכלית האמיתית של התאגיד. אם נקדם תאגידים המשיאים רווח רק למען השאת הרווח, ושבשם המאבק לרווחיות, פוגעים בבעלי עניין אחרים בתאגיד – אנחנו נתרום במו ידינו לעולם חד-ממדי, מטריאליסטי, עולם שבו אדם לאדם זאב, ואיש את רעהו חיים בלעו. עולם של הערצה נרקיסיסטית של עגל הזהב, וכידוע, הערצת עגל הזהב, מובילה לעונש. במקרה שלנו הוא כה חמור, עד כדי כך שכלל האנושות נמצאת בפני סכנת כליה.

בפרוס עלינו השנה החדשה, אני מאחל לקהילת קוראי Epoch Times לשאת את דגל המהפכה, שאותה אני מכנה: המהפכה הקופרניקאית של התאגיד. מהפכה שבמסגרתה בעלי ההון, בעלי המניות בתאגיד, אינם נמצאים בראש הפירמידה ההיררכית של התאגיד כאדונים השולטים על כל יתר בעלי העניין – כי אם ההיפך מכך: כמשרתים הנמצאים בתחתית הפירמידה של התאגיד שעל גבם, ובזכות כישרונם – נהנים כל יתר בעלי העניין בתאגיד.

אם חפצים אנו בשנה טובה ומוצלחת יותר, שנה שעקרונות של סולידריות וערבות הדדית שולטים בה, חלה עלינו חובה ראשונה במעלה לקדם מהפכה קופרניקאית שכזו. בין אם במעמדנו כמשקיעים, בין אם במעמדנו כיזמים, בין אם במעמדנו כצרכנים. שנה טובה.

* הכותב הוא יו״ר קבוצת 2B Angels – קרן להשקעות בהיי-טק; 2B Community – קרן השקעות אימפקט.

אם גם אתם רוצים להיות חלק מקהילת מרחיבי הדעת של אפוק טיימס, קהילה איכותית ואקסקלוסיבית שנהנית מהעשרה אינטלקטואלית ותוכן מרחיב דעת ומעורר מחשבה,

שלחו SMS עם שמכם המלא והמילה קהילה למספר: 055-9793080

* ההצטרפות לקהילה כרוכה בתשלום

טור ״קהילה כותבת״ נכתב בכל חודש על ידי אחד מחברי הקהילה של אפוק טיימס

לודוויג ואן בטהובן | ציור אמנות: PD/Wikipedia

הוא שכב בין העצים, על ערימה גבוהה של עלי סתיו שנשרו והצטברו במהירות המאפיינת את חילופי העונות בווינה. הוא אהב לעשות זאת מאז שהוא זוכר את עצמו, עוד בילדותו בעיר בון, היה רץ עם אחיו לשחק בין העצים, וכשזה היה נעלם מטווח ראייתו היה נשכב ומתמוגג בהנאה למראה הטבע הנפלא ובעיקר מהנגינה הנפלאה של הענפים והעלים שפיזרה הרוח בשריקתה.

דמעות עלו בעיניו. הוא כאב על כך שלא יכול היה עוד ליהנות מהצלילים שהקיפו אותו, אלא רק להתנחם מלטיפתה הרכה של הרוח וממראם המרשים של העצים, שנדמה היה שעומדים ליפול עליו. ״לא יעזור עוד שאנסה לשמוע את הקולות שבעבר מילאו אותי בהשראה״, חשב לעצמו. הוא כבר ידע שככל שינסה להקשיב, כך לא ישמע דבר. הוא עצם את עיניו.

ברגעים בהם התנתק והיה עם עצמו, הופיעו במוחו כל צלילי העולם. גם עכשיו שמע אותם מגיעים, אבל הפעם, למרבה ההפתעה, לא היה זה פסנתר, גם לא כינור או תופים כבדים, היה זה קול המהום שמילא את ראשו. הוא הבחין שזה בא מתוכו. היה זה קולו שלו. הוא החל לפתע להמהם בקול רם והתרגש: ״אין אושר גדול מזה ותחושה נעלה ורוחנית מזו של המוסיקה!״, חשב לעצמו, ״ומה הייתי בלעדיה? חירש ועלוב״.

לודוויג ואן בטהובן | ציור אמנות: PD/Wikipedia

מחשבתו קטעה את ההמהום. הוא פקח את עיניו ונזכר פתאום מה השעה והיום. ״קבעתי עם קרל! עלי להגיע בזמן״.

קרל כבר חיכה לו בביתו. לודוויג התפרץ במהירות דרך דלתו והצליח שוב להבהיל את העוזרת שהיה נדמה שכבר התרגלה

להליכותיו המגושמות. ״אחייני היקר! אני שמח לראותך״, הכריז.

קרל חיבק את דודו וטפח על שכמו. ״שמח גם אני לראותך, דודי״, אמר בחיוך.

״רגע אחד, אביא את המחברת שלי, היא בתיק״.

״מה שלומך?״ כתב קרל במחברת. הוא שאל זאת מתוך נימוס, כיוון שהבחין כבר שגופו של המלחין הגדול מכולם, הצטמק ונהפך לקטנטן, ונדמה שפניו התכסו בקמטים. ״לא מזמן התראינו״, חשב, ״אני צריך להגיע יותר״.

״אני מרגיש מצוין״, ענה וולפגנג בכנות, ״לפני רגעים אחדים הבנתי סוף סוף איזו מנגינה תתאים לטקסט הנפלא של שילר שכל כך ניסיתי להלחין. שמע לי, קרל, זה יעזור לך בחיים, ההרמוניה כבר שם, רק צריך להפסיק לרדוף אחריה כדי למצוא אותה. המרדף עלול להבריח אותה לתמיד״.

״הו דודי, האידאליסט הבלתי מתפשר!״ כותב לו קרל, ״איך, למרות הקשיים שאתה עובר, אתה מצליח עוד להאמין באידיליות ובהרמוניות? הן לא נמצאות בעולם הזה שלנו״.

״הן קיימות, אני מכיר אותן. הן קיימות במוסיקה, הן קיימות באהבה. הן מתגלות בפני מי שמוכן להכיר בהן״.

״אז מדוע אומלל אתה לעתים קרובות כל כך?״ כותב קרל.

לודוויג ואן בטהובן | ציור אמנות: PD/Wikipedia

לודוויג מתבונן באחיינו ובאותם רגעים מרגיש חולשה, מתבלבל לרגע וחושב כיצד לענות. ״החיים הציבו לי קשיים שלפעמים אינני בטוח שביכולתי להתגבר עליהם. אני יותר ויותר לא מצליח לשמוע וזה רודף אותי בכל מקום אליו אני הולך כמו רוח רפאים. אני כבר לא מופיע או מנגן באירועים חברתיים. אני נראה בעיני אחרים כמיזנתרופ אבל אני רחוק, כפי שאתה יודע, מלהיות כזה.

״מצד שני, לפעמים אני מרגיש שאלמלא הייתי כזה, אולי לא הייתי חווה את מה שחוויתי הבוקר ומוצא את מה שלדעתי עומד להיות לבה של הסימפוניה שלי. כל אחד הוא מה שהוא, ויש רק בטהובן אחד״.

הכרטיסים לקונצרט של הסימפוניה התשיעית נמכרו במהירות מסחררת. כל וינה רצתה לשמוע את היצירה החדשה של המלחין המחונן, אבל גם ואולי בעיקר, לראות את המאסטרו מנצח. אנשי התזמורת התמקמו ליד כליהם, ולודוויג חיכה לאות כדי להיכנס לאולם. הוא היה מוטרד. לתזמורת היו רק שתי חזרות בלבד לפני היום הגדול.

לודוויג הרים את שרביטו וכלי המיתר החלו לנגן בנועם, כאילו הכינו את השטח להצטרפות בטוחה של התזמורת כולה. כשהצלילים היו בשיאם, כל גופו של המלחין נע, אבל הוא לא שמע דבר. הוא ראה בזווית עינו את תנועותיו של המנצח מיכאל אולף, שהכתיב לתזמורת מה לנגן. את המוסיקה הוא שמע במוחו.

הגיע הקטע הרביעי. כיוון שעמד עם גבו לקהל, לודוויג לא יכול היה לחזות בתגובות למשמע הסולנים שהחלו לשיר את ה״אודה לשמחה״ של שילר. הוא רק שיער שזאת תהיה הצלחה גדולה. הוא עצם את עיניו ונתן לצלילים הפנימיים להציף את גופו.

״מאסטרו״, נגעה בלודוויג לפתע הסולנית קרולינה אונגר וסובבה אותו אל הקהל.

הוא פקח את עיניו וראה את הקהל עומד על רגליו ומריע. הגברים הניפו את כובעם, והנשים העיפו את ממחטותיהן, כדי להביע את הערכתם למלחין שחיבר את הסימפוניה הנפלאה הזאת, מבלי שיהיה מסוגל לשמוע דבר.

הסיפור האמיתי

הסימפוניה התשיעית היא האחרונה (הגמורה) שכתב לודוויג ואן בטהובן בחייו. היא אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר שנכתבו. הוא הלחין אותה במשך כמה שנים, בתקופה שבה שמיעתו התדרדרה מאוד. הוא ניסה למצוא לחן מתאים ל״אודה לשמחה״ של שילר עד שב-1824, השנה בה סיים את הסימפוניה התשיעית, הצליח להבין איך זה צריך להישמע.

המנצח מיכאל אולף, שניצח לידו בערב הקונצרט, הורה לתזמורת להתעלם מתנועותיו של המלחין, כדי שלא יתבלבלו בנגינתם. מספרים שבסוף נגינת הסימפוניה, כשהקהל החל להריע, המלחין לא שמע את המחיאות. הסולנית קרולינה אונגר, ניגשה אליו וסובבה אותו אל הקהל, שהחל להניף ממחטות וכובעים, כדי להביע את הערכתם למלחין.

הסימפוניה התשיעית היא בין המושמעות ביותר בכל הזמנים עד היום. רבים ניסו לפצח מה בטהובן רצה להביע דרכה.

* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביו של האמן

מגוון בגדים לבנים, עשויים מחולצות גברים או עודפי בדים. כולם בנגיעות קטנות של עבודת יד או טאץ׳ שנעשה בסטודיו | תמונה: איריס ברעם

שאריות של בדים ועורות, בגדים ממוחזרים או ישנים, של נשים וגברים, נותנים השראה למעצבת נעמי מערבי למותג האקולוגי שלה Repelle-Naomi maaravi. היא משלבת שימוש חוזר בבדים עם אמנות ועיצוב אופנה, אולי בהשראת הרקע המגוון שלה: לימודי תיאטרון, טקסטיל ואופנה באמסטרדם ועבודה כמעצבת וחזאית טרנדים במילאנו, פריז ואמסטרדם.

הבגדים והאקססוריז שמערבי יוצרת – נשיים, חכמים ומלאי דמיון, מספרים את סיפורי הבדים שמהם הם עשויים. היא נוהגת לרשום על חלק מתוויות הבגדים את הסיפור של הבגד, כדי שאנשים יבינו את הערך שקיבלו עם קנייתו: האם הוא ממוחזר, עשוי בייצור מקומי או נעשה בו שימוש מחודש.

תמונה: סולל פקיאל

היא מתבוננת, מקשיבה, מפרקת ומרכיבה מחדש פרשנות אחרת לאותם בגדים. בעבר, אותם בגדים נמכרו לעתים בחנויות בגדים קמעוניות. עתה משהסתיים השימוש בהם, הם זוכים להפוך לאופנה עילית, ועולים בדרגה. בעיצובים החדשים שלהם הם מתאפיינים במגוון טקסטורות שונות של בדים, סדרות מוגבלות של דגמים, או דגם אחד בכמה סוגי בדים, לפי כמות שאריות הבד שיש לה. לדברי מערבי זהו עולם שלם שנותן מקום להרבה יצירתיות. ״במחזור אין דברים קיימים – רק מה שאפשר לעשות עם החומרים השונים. זו ממש שפה שמאפשרת לראות אחרת את העולם״, היא אומרת. והשפה שלה ייחודית, מרוחקת מהטרנדים של עולם האופנה הישראלי, שבעיניה אינם ארוכי טווח מספיק, ומתחברת לפלטת צבעים אירופית נקייה של שחור, לבן ואפור.

ההשראה האמיתי לעבודתה הוא אביה. הבית בו גדלה היה מלא בחפצים שאביה מיחזר. הוא בנה לה בובות מאריזות ישנות, רצפות מחבלים, מנורות מבקבוקי זכוכית ריקים ומכל הבא ליד. הוא לימד אותה שלכל פריט או חפץ יש סיפור משלו. ״אבא שלי לימד אותי שלכל פריט יש ערך, לא משנה כמה הוא ישן ושבור. הוא לא זרק דבר מעולם, הוא היה יוצר עולמות חדשים מחפצים שכבר לא היה בהם שימוש. מהבית למדתי לחשוב מחוץ לקופסה, ולתת לדמיון ללכת לכל מקום״.

שלחו לנו את הסיפור שלכם ובכל חודש נפרסם כאן את הסיפור הנבחר.

הצֵל‭ ‬הוא‭ ‬החלק‭ ‬באישיותנו‭ ‬שאותו‭ ‬אנו‭ ‬בוחרים‭ ‬לחסום‭ ‬או‭ ‬להדחיק‭, ‬למרות‭ ‬שהוא‭ ‬חלק‭ ‬בלתי‭ ‬נפרד‭ ‬מאתנו‭. ‬ככל‭ ‬שהצל‭ ‬גדל‭, ‬הוא‭ ‬בולע‭ ‬יותר‭ ‬חלקים‭ ‬טובים‭ ‬שלנו‭, ‬ואם‭ ‬לא‭ ‬מזהים‭ ‬את‭ ‬המקור‭ ‬שלו‭, ‬יש‭ ‬סכנה‭ ‬שהוא‭ ‬יתפשט‭ ‬בתוכנו‭.‬

כמו‭ ‬הירח‭ ‬שיש‭ ‬לו‭ ‬צד‭ ‬מואר‭ ‬שאור‭ ‬השמש‭ ‬מגיע‭ ‬אליו‭, ‬וצד‭ ‬חשוך‭ ‬שנסתר‭ ‬מהעין‭, ‬הצל‭ ‬של‭ ‬עצמנו‭ ‬הוא‭ ‬גם‭ ‬חלק‭ ‬מזהותנו‭ ‬האמיתית‭. ‬בממלכת‭ ‬הצללים‭ ‬שלנו‭ ‬יש‭ ‬רמזים‭ ‬רבים‭ ‬כיצד‭ ‬נוכל‭ ‬לקדם‭ ‬את‭ ‬חיינו‭, ‬כדי‭ ‬שלא‭ ‬נחיה‭ ‬בתחושה‭ ‬של‭ ‬תכלית‭ ‬מוחמצת‭ ‬או‭ ‬הבטחה‭ ‬שלא‭ ‬קיימנו‭ ‬לעצמנו‭.‬

כאשר‭ ‬אנו‭ ‬בוחרים‭ ‬לנהל‭ ‬סיכויים‭, ‬העיקרון‭ ‬המנחה‭ ‬הוא‭ ‬להתמודד‭ ‬עם‭ ‬מה‭ ‬שמאפיל‭ ‬עלינו‭ ‬ולהעפיל‭ ‬מעליו‭. ‬ההיגיון‭ ‬אומר‭ ‬שכאשר‭ ‬מקטינים‭ ‬סיכונים‭ ‬בהכרח‭ ‬עולה‭ ‬ההסתברות‭ ‬לסיכויים‭, ‬אך‭ ‬להיגיון‭ ‬הזה‭ ‬יש‭ ‬מחיר‭.‬

המחיר‭ ‬הוא‭ ‬התמודדות‭ ‬מתמדת‭ ‬עם‭ ‬חסימות‭ ‬ופחדים‭, ‬מגרעות‭, ‬כישלונות‭ ‬ואפילו‭ ‬סיוטים‭. ‬האפלה‭ ‬איננה‭ ‬נוחה‭ ‬לרובנו‭, ‬והעלטה‭ ‬קשה‭ ‬מכל‭, ‬ובשביל‭ ‬להרגיש‭ ‬בטחון‭ ‬רבים‭ ‬בוחרים‭ ‬ללכת‭ ‬בדרכים‭ ‬המוארות‭ ‬המוכרות‭ ‬להם‭.‬

ההתמודדות‭ ‬עם‭ ‬הצל‭ ‬של‭ ‬עצמינו‭ ‬נעשית‭ ‬בעיקר‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬אמירת‭ ‬האמת‭ ‬על‭ ‬עצמנו‭ ‬לעצמנו‭, ‬וכן‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬טיפול‭ ‬וטיפוח‭ ‬עצמי‭. ‬ובמידת‭ ‬האפשר‭, ‬הרבה‭ ‬עידוד‭ ‬ותמיכה‭ ‬ממשפחתנו‭ ‬הגרעינית‭, ‬או‭ ‬הסובבים‭ ‬אותנו‭. ‬

התמיכה‭ ‬הזו‭ ‬היא‭ ‬לעיתים‭ ‬מצרך‭ ‬נדיר‭, ‬משום‭ ‬שרבים‭ ‬נאלצים‭ ‬לגייס‭ ‬כוחות‭ ‬ולהתמודד‭ ‬עם‭ ‬האפלה‭ ‬בכוחות‭ ‬עצמם‭, ‬לעיתים‭ ‬כבר‭ ‬מתקופת‭ ‬הילדות‭, ‬כפי‭ ‬שעשתה‭ ‬ד"ר‭ ‬ליאת‭ ‬אדרי‭ ‬בתעוזה‭, ‬בנחישות‭ ‬ובאמונה‭ ‬חזקה‭ ‬שהיא‭ ‬תנצח‭ ‬את‭ ‬הצל‭.‬

החודש במדור ניהול סיכונים:

תמונה באדיבות מנדלבוים פרי

‮"‬הילדה‭ ‬שפעם‭ ‬חיפשה‭ ‬מי‭ ‬יציל‭ ‬אותה‭, ‬מצילה‭ ‬היום‭ ‬אנשים‭ ‬אחרים‮"‬

מאת‭ ‬ליאת‭ ‬אדרי

כ שהייתי‭ ‬ילדה‭ ‬קטנה‭ ‬היה‭ ‬לי‭ ‬חלום‭ ‬להציל‭ ‬את‭ ‬העולם‭. ‬למצוא‭ ‬תרופה‭ ‬למחלה‭ ‬כלשהי‭, ‬כל‭ ‬מחלה‭, ‬העיקר‭ ‬שתהיה‭ ‬קשה‭: ‬סרטן‭, ‬איידס‭, ‬צהבת‭, ‬לא‭ ‬הייתי‭ ‬בררנית‭. ‬הייתי‭ ‬בטוחה‭ ‬שאם‭ ‬אצליח‭ ‬להקל‭ ‬על‭ ‬סבלם‭ ‬של‭ ‬אחרים‭, ‬אהיה‭ ‬מאושרת‭. ‬כשסבלתי‭, ‬הייתי‭ ‬עוצמת‭ ‬את‭ ‬עיני‭ ‬ויודעת‭ ‬שיום‭ ‬אחד‭, ‬כשאגדל‭, ‬אהיה‭ ‬מישהי‭ ‬שתשאיר‭ ‬חותם‭ ‬על‭ ‬העולם‭. ‬חתיכת‭ ‬חלום‭ ‬לילדה‭ ‬עם‭ ‬נקודת‭ ‬פתיחה‭ ‬כמו‭ ‬שלי‭, ‬ילדה‭ ‬שגדלה‭ ‬במשפחה‭ ‬בסיכון‭. ‬

במשך‭ ‬שנים‭ ‬ארוכות‭ ‬הייתי‭ ‬מבודדת‭ ‬מהעולם‭. ‬בבית‭ ‬הספר‭ ‬היסודי‭ ‬לא‭ ‬הצלחתי‭ ‬להשתלב‭ ‬במסגרת‭ ‬החברתית‭ ‬והבית‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬מקלט‭ ‬או‭ ‬פינה‭ ‬חמה‭. ‬אבא‭ ‬היה‭ ‬אלים‭. ‬לימים‭ ‬למדתי‭ ‬שאלימות‭ ‬היא‭ ‬מהשורש‭ ‬א‭.‬ל‭.‬מ‭. ‬כשלא‭ ‬יודעים‭ ‬לדבר‭, ‬מרביצים‭. ‬כשאין‭ ‬כלים‭ ‬לחנך‭, ‬מרביצים‭, ‬כשלא‭ ‬מבינים‭ ‬את‭ ‬מהלך‭ ‬העניינים‭, ‬מרביצים‭. ‬הנחמה‭ ‬היחידה‭ ‬שנמצאה‭ ‬לי‭ ‬הייתה‭ ‬בספרייה‭. ‬שם‭ ‬לא‭ ‬הייתי‭ ‬ילדה‭ ‬חסרת‭ ‬אונים‭ ‬שהתבגרה‭ ‬בטרם‭ ‬עת‭. ‬שם‭ ‬הרגשתי‭ ‬גדולה‭ ‬וחזקה‭ ‬כשאני‭ ‬בתוך‭ ‬סיפור‭ ‬אחר‭. ‬את‭ ‬התשוקה‭ ‬לידע‭ ‬לא‭ ‬הצליחו‭ ‬לכבות‭ ‬כל‭ ‬הקשיים‭ ‬שבדרך‭.‬

הסקרנות‭ ‬האין‭-‬סופית‭ ‬התעצמה‭ ‬כשנחשפתי‭ ‬לשיעורי‭ ‬טבע‭. ‬הייתי‭ ‬מוקסמת‭. ‬פתאום‭ ‬היה‭ ‬עולם‭ ‬שלם‭ ‬שנפתח‭ ‬בפניי‭ ‬ורק‭ ‬רציתי‭ ‬להעמיק‭ ‬בו‭. ‬גוף‭ ‬האדם‭ ‬הקסים‭ ‬אותי‭ ‬במיוחד‭, ‬והתשוקה‭ ‬להבין‭ ‬איך‭ ‬הדברים‭ ‬פועלים‭ ‬בו‭ ‬לא‭ ‬נרגעה‭ ‬עד‭ ‬היום‭. ‬ברור‭ ‬לי‭ ‬שאת‭ ‬פלא‭ ‬הבריאה‭ ‬הנשגב‭ ‬מכל‭ ‬בינה‭ ‬ודעת‭ ‬אמשיך‭ ‬לחקור‭ ‬ולנסות‭ ‬להבין‭, ‬עד‭ ‬יום‭ ‬מותי‭. ‬הרגשתי‭ ‬שידע‭ ‬עושה‭ ‬אותי‭ ‬אחרת‭, ‬כל‭ ‬יכולה‭, ‬רק‭ ‬לא‭ ‬יכולה‭ ‬לטרור‭ ‬המתרחש‭ ‬בבית‭. ‬

בגרתי‭ ‬ונרשמתי‭ ‬ללימודי‭ ‬רפואה‭ ‬בבאר‭ ‬שבע‭, ‬והיה‭ ‬נראה‭ ‬שההתחלה‭ ‬החדשה‭ ‬המיוחלת‭ ‬קרובה‭. ‬אבל‭ ‬אז‭, ‬בגיל‭ ‬20‭, ‬אבי‭ ‬התאבד‭, ‬טרגדיה‭ ‬שמהדהדת‭ ‬בי‭ ‬עד‭ ‬היום‭. ‬הסיכוי‭ ‬שיהיה‭ ‬לי‭ ‬קשר‭ ‬שונה‭ ‬איתו‭ ‬בבגרותי‭, ‬נמוג‭. ‬בשל‭ ‬מותו‭ ‬נאלצתי‭ ‬לבטל‭ ‬את‭ ‬מסלול‭ ‬הלימודים‭ ‬ולחזור‭ ‬לאזור‭ ‬המרכז‭ ‬כדי‭ ‬לעזור‭ ‬בגידול‭ ‬שני‭ ‬אחיי‭ ‬הקטנים‭. ‬פחדתי‭ ‬שחלומותי‭ ‬לא‭ ‬יתגשמו‭, ‬החלפתי‭ ‬מסלול‭ ‬אקדמי‭, ‬אך‭ ‬לא‭ ‬את‭ ‬החלום‭.‬

הקשיים‭ ‬האדירים‭ ‬ליוו‭ ‬אותי‭ ‬במשך‭ ‬כל‭ ‬תקופת‭ ‬לימודי‭ ‬התואר‭ ‬הראשון‭ ‬והשני‭ ‬באוניברסיטת‭ ‬בר‭ ‬אילן‭, ‬משם‭ ‬המשכתי‭ ‬ללימודי‭ ‬תואר‭ ‬שלישי‭ ‬במדעי‭ ‬החיים‭ ‬והמוח‭. ‬הנחישות‭ ‬לשנות‭ ‬את‭ ‬מסלול‭ ‬חיי‭ ‬הייתה‭ ‬כמו‭ ‬מנוע‭ ‬פנימי‭ ‬שבער‭. ‬המשכתי‭ ‬לפוסט‭-‬דוקטורט‭ ‬בביולוגיה‭ ‬תאית‭ ‬והתפתחותית‭, ‬ופוסט‭ ‬דוקטורט‭ ‬שני‭ ‬במכון‭ ‬ויצמן‭ ‬במדעי‭ ‬המוח‭. ‬

האקדמיה‭ ‬היוותה‭ ‬עבורי‭ ‬מעין‭ ‬חממה‭ ‬שסייעה‭ ‬לי‭ ‬להתחזק‭ ‬ולהתחשל‭. ‬עבדתי‭ ‬רוב‭ ‬הזמן‭ ‬לבד‭, ‬עם‭ ‬חיידקים‭, ‬תאים‭ ‬ועכברים‭, ‬והמגע‭ ‬עם‭ ‬אנשים‭ ‬היה‭ ‬מועט‭. ‬היום‭ ‬בדיעבד‭, ‬אני‭ ‬מבינה‭ ‬ששהיתי‭ ‬זמן‭ ‬רב‭ ‬בבדידות‭ ‬שכנראה‭ ‬הייתי‭ ‬זקוקה‭ ‬לה‭. ‬הרבה‭ ‬מהשברים‭ ‬שהיו‭ ‬בתוכי‭ ‬התאחו‭ ‬באמצעות‭ ‬המחקר‭, ‬הזמן‭ ‬והמשפחה‭ ‬שהקמתי‭, ‬בעל‭ ‬תומך‭ ‬ובנות‭ ‬נהדרות‭. ‬

אבל‭ ‬בתוך‭ ‬תוכי‭ ‬היה‭ ‬פיצול‭ ‬שרק‭ ‬הלך‭ ‬והתעצם‭. ‬הייתה‭ ‬ליאת‭ ‬הגדולה‭ ‬והחזקה‭, ‬מדענית‭ ‬וסמכות‭ ‬מקצועית‭. ‬והייתה‭ ‬ליאת‭ ‬הקטנה‭ ‬והפגיעה‭ ‬שמתחבאת‭ ‬מהעולם‭ ‬בתוך‭ ‬המעבדה‭, ‬ואין‭ ‬לה‭ ‬אומץ‭ ‬לעזוב‭ ‬ולצאת‭ ‬אל‭ ‬העולם‭, ‬כי‭ ‬הסיפור‭ ‬של‭ ‬הסבל‭ ‬התחבא‭ ‬איתה‭. ‬מצאתי‭ ‬עצמי‭ ‬מביטה‭ ‬בחיי‭ ‬שלי‭ ‬ועורכת‭ ‬מעין‭ ‬סיכום‭ ‬ביניים‭: ‬עשרים‭ ‬שנות‭ ‬ילדות‭ ‬קשות‭, ‬ואחריהן‭ ‬עשרים‭ ‬שנים‭ ‬נוספות‭ ‬עם‭ ‬הצלחות‭ ‬רבות‭ ‬במחקרים‭ ‬ובכתיבת‭ ‬פטנטים‭. ‬לכאורה‭ ‬אישה‭ ‬מצליחה‭.‬

באפלה‭ ‬לכל‭ ‬אחד‭ ‬שמור‭ ‬גורלו‭, ‬אמר‭ ‬הסופר‭ ‬ג'אן‭ ‬סינגייאן‭. ‬ואכן‭, ‬בתוך‭ ‬מסתור‭ ‬המעבדה‭ ‬נגלה‭ ‬הסיכוי‭ ‬שלי‭ ‬והשליחות‭ ‬נעשתה‭ ‬ברורה‭: ‬אם‭ ‬אני‭ ‬יכולתי‭ ‬לסבל‭, ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬יכול‭, ‬ואני‭ ‬צריכה‭ ‬לצאת‭ ‬מהמעבדה‭ ‬ולהביא‭ ‬את‭ ‬הידע‭ ‬המדעי‭ ‬החוצה‭, ‬כולל‭ ‬את‭ ‬סיפורי‭ ‬האישי‭.‬

מתוך‭ ‬הכאב‭ ‬הזה‭ ‬הפער‭ ‬הצטמצם‭. ‬מתוכו‭ ‬נולדה‭ ‬ליאת‭ ‬אחת‭ ‬שלמה‭ ‬שמעבירה‭ ‬מסר‭ ‬להתמודדות‭ ‬עם‭ ‬החיים‭, ‬דרך‭ ‬הרצאות‭ ‬וייעוץ‭, ‬במיוחד‭ ‬בתחום‭ ‬הבריאות‭. ‬אני‭ ‬מקדישה‭ ‬את‭ ‬הידע‭ ‬והניסיון‭ ‬שלי‭ ‬לצמצום‭ ‬הסבל‭ ‬ולמציאת‭ ‬מרפא‭ ‬לחולים‭ ‬במחלות‭ ‬קשות‭. ‬במסלול‭ ‬נוסף‭ ‬אני‭ ‬גם‭ ‬מסייעת‭ ‬להושיט‭ ‬יד‭ ‬לנוער‭, ‬בעיקר‭ ‬נוער‭ ‬בסיכון‭, ‬דרך‭ ‬משרד‭ ‬החינוך‭. ‬אני‭ ‬מסתכלת‭ ‬קדימה‭ ‬ויודעת‭ ‬שהילדה‭ ‬שפעם‭ ‬חיפשה‭ ‬מי‭ ‬שיציל‭ ‬אותה‭, ‬מצילה‭ ‬היום‭ ‬אנשים‭ ‬אחרים‭, ‬והיא‭ ‬כבר‭ ‬גדולה‭.‬

ליאת‭ ‬אדרי: ‬liatedry@gmail.com

הקוצים‭ ‬שלנו‭ ‬יוצאים‭ ‬מהעץ‭ ‬ממנו‭ ‬באנו

״אף‭ ‬אחד‭ ‬לא‭ ‬יכול‭ ‬לעטות‭ ‬מסכה‭ ‬לאורך‭ ‬זמן‮"‬‭ ‬אמר‭ ‬הפילוסוף‭ ‬והמדינאי‭ ‬סנקה‭ ‬שהשתייך‭ ‬לזרם‭ ‬הסטואי‭ ‬ביוון‭ ‬העתיקה‭. ‬הסטואה‭ ‬תפשה‭ ‬את‭ ‬הפילוסופיה‭ ‬כאמנות‭ ‬תרפויטית‭ ‬ושאפה‭ ‬בעיקר‭ ‬להדריך‭ ‬ולהציע‭ ‬לאדם‭ ‬מתכון‭ ‬לשקט‭ ‬נפשי‭.‬

ומהו‭ ‬המתכון‭ ‬הזה‭? ‬כנראה‭ ‬להשלים‭ ‬עם‭ ‬‮"‬הקוצים‮"‬‭ ‬שיוצאים‭ ‬מהעץ‭ ‬ממנו‭ ‬באנו‭, ‬אחרת‭ ‬נמשיך‭ ‬להידקר‭ ‬מהם‭ ‬באשר‭ ‬נלך‭. ‬החלקים‭ ‬האלו‭ ‬נתפסים‭ ‬בעינינו‭ ‬כזרים‭ ‬לנו‭, ‬ולעתים‭ ‬קרובות‭ ‬אנו‭ ‬מגיבים‭ ‬אליהם‭ ‬בכעס‭ ‬או‭ ‬בשנאה‭, ‬אך‭ ‬הם‭ ‬עדיין‭ ‬חלק‭ ‬מאתנו‭. ‬הם‭ ‬העבר‭ ‬שלנו‭ ‬כולל‭ ‬המשפחה‭ ‬בה‭ ‬נולדנו‭, ‬הטעויות‭ ‬שעשינו‭ ‬ועוד‭ ‬נעשה‭. ‬הם‭ ‬החלק‭ ‬בחיינו‭ ‬שמעכב‭, ‬חוסם‭ ‬ומקשה‭ ‬עלינו‭ ‬להפיק‭ ‬אנרגיה‭, ‬אבל‭ ‬דווקא‭ ‬הוא‭, ‬הוא‭ ‬המפתח‭ ‬שלנו‭ ‬לשלמות‭.‬

מכירים‭ ‬את‭ ‬הביטוי‭ ‬‮"‬לחפש‭ ‬את‭ ‬המפתח‭ ‬באור‮"‬‭?‬

הוא‭ ‬כנראה‭ ‬לא‭ ‬שם‭, ‬הוא‭ ‬תמיד‭ ‬נמצא‭ ‬באפלה‭, ‬היכן‭ ‬שהכי‭ ‬פחות‭ ‬נוח‭ ‬לנו‭ ‬לחפש‭. ‬כי‭ ‬האדם‭ ‬לעולם‭ ‬אינו‭ ‬מרגיש‭ ‬בבית‭ ‬כשהוא‭ ‬בחושך‭, ‬אך‭ ‬מאידך‭ ‬לעולם‭ ‬לא‭ ‬יהיה‭ ‬לו‭ ‬סיכוי‭ ‬אמיתי‭ ‬להרגיש‭ ‬מהו‭ ‬בית‭, ‬אם‭ ‬יסתתר‭ ‬מפני‭ ‬עצמו‭. ‬

תמונה: יח״צ

רק כשלימוזינה עצרה מול דירתו הצנועה בניו-יורק כדי להסיע אותו לשדה התעופה, הבין בהתרגשות האסטרופיזיקאי אדם פרנק, שזה עומד להיות היום המאושר בחייו. כשהיה על המטוס, בדרך ללוס אנג'לס, נזכר בחיוך באימייל שקיבל כמה ימים קודם לכן: ״מארוול רוצה לפגוש אותך״.

מי שקורא בין השורות ימצא אלמנט בעייתי בכל הגישה המדעית הזאת של מארוול ובשיתוף הפעולה הצמוד עם המדענים

איך שיצא מהמטוס, חיכה לפרנק נהג לימוזינה נוסף, שהסיע אותו לאולפנים. במקום כבר המתין לו הבמאי סקוט דריקסון שיצר איתו קשר כמה שבועות לפני כן, והציע לו להיות היועץ המדעי של הסרט החדש שהוא מביים עבור אולפני מארוול – ״ד״ר סטריינג'״ (שעלה בימים אלו לאקרנים ברחבי הארץ). אחרי שחתם על כמה הסכמי שמירה על סודיות והורשה להציץ בתסריט הסרט, קיבל את הפניה להגיע לאולפנים.

מתוך הסרט "אנטמן". האם באמת ניתן לכווץ אדם? | תמונה: יח״צ

״דריקסון, הכותבים, המפיק בפועל ואני בילינו את היום בדיבור על הסרט״, מספר פרנק בראיון לאפוק טיימס. ״אחד החלקים הכי חשובים שדיברנו עליהם היה איך לוקחים את ד״ר סטריינג', שהוא סוג של מכשף עם כוחות שמגיעים ממקור מיסטי, ומשלבים אותו לתוך העולם הקולנועי והמדעי של מארוול״.

זאת לא הפעם הראשונה שהוליווד וסרטי מארוול בפרט פונים ליועצים מדעיים. למעשה זה מה שמארוול עושה בכל סרט שהיא מוציאה לאור – היא רוצה להתאים את גיבורי-העל שלה למציאות כפי שאנחנו מכירים אותה, לעולם שיתחבר לעולמו של הצופה. מטרת היועצים במקרה הזה היא לגרום לאירועים בסרט להיראות אמינים והגיוניים ככל האפשר, וחלקם מייעצים גם בנושאים אחרים.

המתמטיקאי ד"ר ספירוס מיכאלאקיס | באדיבות ד"ר ספירוס מיכאלאקיס

רבים טוענים שעבודתם של יוצרי הקולנוע עם מדענים העלתה את רמת הסרטים, אבל אחרים טוענים שהמדע לפעמים מתערב יותר מדי במה שעלול לדכא את מוחם היצירתי של הכותבים, במיוחד כשמדובר בסרטים של גיבורים שיצאו מקומיקס. כדי לברר את זה פנינו לכמה מהמדענים הטובים בתחומם, העומדים מאחורי הגיבורים העל-טבעיים שכבשו את המסך ואת הלב שלנו בשנים האחרונות: אנטמן, ת'ור ואיך אפשר שלא, הגיבור החדש: ד״ר סטריינג'.

לשבור את חוקי הפיזיקה

לפני כשנתיים מארוול ביקשו מהמתמטיקאי והחוקר, ד״ר ספירוס מיכאלאקיס, שיפסיק לרגע את המחקר פורץ הדרך שהוא עושה במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קאלטק), שאמור בעתיד הקרוב לחולל פריצת דרך שתאפשר לנו להשתגר בזמן ובמרחב (כן, כמו במסע בין כוכבים), ויגיע לייעץ להם בנוגע לגיבור חדש ויוצא דופן שהם עובדים עליו – אנטמן. מיכאלאקיס, שגדל ביוון על סופרמן וספיידרמן לכל היותר, שאל את עצמו כשקיבל את אותו מכתב ממארוול: ״מי זה בכלל האנטמן הזה?״

לאחר בירור קצר, הוא הבין שרבים מהגיבורים הקלאסיים של מארוול לא יעמדו ביכולותיו של הגיבור אנטמן. לא משנה כמה הם חזקים, אינטליגנטיים או בעלי יכולות, יכולותיהם עדיין מתאימות איכשהו ובהגזמה לחוקים שבהם הפיזיקה מכירה, אבל מישהו כמו אנטמן שיכול להתכווץ עד לרמה אטומית ואף תת אטומית, אל התחום הקוונטי, זוכה ליתרון על האחרים. הוא למעשה משבש את חוקי הפיזיקה המוכרים לנו.

מיכאלאקיס, אחד החוקרים המובילים בעולם בתחום הקוונטי, חשב שזה מרגש ביותר, אבל הייתה לו רק בעיה קטנה עם כל הסיפור: מה צריך לקרות כדי שאדם יוכל להתכווץ לגודל כזה קטן ויישאר בחיים?

"תמיד המדע יוכל לתאר את הדברים, אבל תיאורים והסברים הם לא הטוטאליות של מה המשמעות של להיות אנושי"

מתוך הסרט "ד"ר סטריינג'". מרדוקציוניסט למאסטר מיסטי | תמונה: יח״צ

תמונה: יח״צ

הוא התחיל לחשוב על האתגר ברגע שעלה על המטוס בדרך לאולפנים. ״זה ריתק ואתגר אותי לחשוב שאנטמן עובד עם כיווץ״, הוא מספר בראיון לאפוק טיימס. ״סטאן לי, שהיה נשיא מארוול, החליט עם הכותבים שלו שזה נעשה באמצעות כיווץ המרחב שבין האטומים. אבל מהידע שלי בפיזיקה הבנתי שזה לא ילך, והתחלתי לחשוב במהלך הטיסה, איך אני גורם לזה לקרות״.

כשהגיע לשם, חיכה לו פול ראד בכבודו ובעצמו (השחקן שמגלם את אנטמן, וגם אחד הכותבים), הבמאי פייטון ריד והכותבים האחרים.

״היו להם הרבה שאלות״, מספר מיכיאלאקיס, ״במיוחד לפול ראד. הכותבים במארוול עורכים מחקר לפני שהם כותבים, אבל הבעיה היא שאין להם הרקע המספק כדי לקבוע מה נכון ומה לא. אבל כשהגעתי לשם הבנתי שהם כבר כתבו את התסריט, ושהביאו אותי בעיקר כדי לאשר את החלק המדעי. זה קרה שבוע לפני שהם התחילו לצלם, אז לא יכולתי לומר 'כלום מזה לא אפשרי'. הייתי צריך למצוא דרכים יצירתיות שבהן זה יעבוד.

״הבעיה הראשונה שהייתה לי עם אנטמן, וכך גם אמרתי להם, היא לאן המסה שלו נעלמת כשהוא מתכווץ. אם היא נותרת כפי שהיא ולא משתנה, היא תהיה גדולה מדי אחרי הכיווץ. אבל אנטמן אמור לרכב על נמלים ולקפץ במהירות״.

החליפה שלו עוזרת לו להתכווץ, לא?

״כן, בחליפה יש סוג של חומר או נוזל שמאפשר לו להיות קטן יותר. יש לה סוג של אלקטרו-מגנטיות או משהו אחר שמתנגד למסה. אבל עדיין, זה לא ממש אפשרי. כשאתה קטן כל כך אתה מתקשה לנשום, יש לך בעיה לראות, אתה גם רואה את העולם בדרך אחרת, ויש גלים שונים של אור. כשאתה מתכווץ גם החום מתנדף, ואתה מאבד את חום גופך מהר מאוד כי השטח שלך הצטמצם משמעותית. אלו הם רק חלק מהדברים שדיברנו עליהם״.

אז לא פתרתם את בעיית הכיווץ בסרט של אנטמן?

״מצאתי לזה רק אחר כך פתרון כשעבדתי עם ג'יימס קמרון, על רימייק של סרט משנות ה-80 Fantastic Voyage (סרט העוסק בכיווץ אנשים לרמה מיקרוסקופית כדי שיוכלו להיכנס לגופו של מישהו ולתקן בו נזקים, מ״מ)״.

איזה פתרון מצאת לזה?

״לתת לחליפה מאפיינים תרמיים מיוחדים ואיכויות מיוחדות של מוליכות-על (מצב של חומר בפיזיקה שיכול ליצור שדות מגנטיים חזקים, מ״מ) או דברים אחרים הקשורים לחוקי הפיזיקה כשאתה מתכווץ. אלה רעיונות הגיוניים מבחינה מדעית, למרות שהיום עדיין אי אפשר ליישם אותם״.

איפה עוד תרמת להם?

״אולי את זוכרת שאחד הדגשים החשובים ביותר בסרט היה שמייקל דאגלס רוצה להבין איך התחום הקוונטי עובד כדי שהוא יוכל להגיע לשם ולהחזיר את אישתו שהלכה שם לאיבוד. יש גם סצנה שבה אנטמן מקריב את עצמו – הוא מסובב את הווסת כדי שיאפשר לו להפוך לקטן מספיק, ברמה תת-אטומית, רמה שתאפשר לו להיכנס לחליפת הטיטניום של האויב. כשאתה הופך לממש ממש קטן, אתה נכנס לתחום של פיזיקה קוונטית ומאבד את עצמך בתוכו.

״אז ניסיתי לתאר להם שהדרך בה הפיזיקה עובדת שונה ממה שחשבו עד היום. מסתבר שבגדלים שונים של חלקיקים יש חוקי פיזיקה שונים. זה מה שאנחנו קוראים לו 'התהוות' – השוני בחוקים נוצר כשאנחנו עושים זום אין או מתרחקים. כשאתה מתרחק מהדבר הקטן, אתה מתחיל לראות תמונה מסוימת. אבל כשאתה עושה זום אין, הקונספט של זמן מרחב לא התגבש עדיין ודברים כמו מרחקים או התקדמות קדימה בזמן, לא קיימים. לכן ברגע שגיבור הסיפור מגיע לשם יהיה לו קשה מאוד לחזור״.

מתוך הסרט "ת'ור: העולם האפל". איך אל נורדי הפך לחייזר? | תמונה: יח״צ

בעולמות התודעה

הסרט ד״ר סטריינג' עוסק בנוירו-כירורג ניו-יורקי (שאותו מגלם בנדיקט קמברבאץ'), שמאמין שהוא הטוב ביותר ויודע הכול. יום אחד הוא עובר תאונת דרכים שגורמת לפגיעה חמורה בידיו. הוא הופך לחסר אונים ומחפש להירפא. הוא מגיע לנפאל, שם הוא פוגש את ה״רוח העתיקה״ (״The ancient one״), שמראה לו דרך חדשה וגורמת לו להבין שהוא בעצם לא יודע כלום על המסתורין של היקום, על עצמו ועל היכולות שיש לו.

האסטרופיזיקאי ד"ר אדם פרנק | באדיבות ד"ר אדם פרנק

פרופ' אדם פרנק, שהתבקש לייעץ לסרט, הוא אסטרופיזיקאי באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק, שעובד בימים אלה עם מחשבי-על בניסיון ללמוד על היווצרותם ודעיכתם של כוכבים ופלנטות. אבל פרופ' פרנק לא עוסק רק ב״מדע טהור״, אלא מתעניין גם בקשרים שבין מדע לרוח, ואף כתב כמה ספרים בנושא ומאמרים לגופי תקשורת, ביניהם הניו יורק טיימס.

״אני אתאיסט״, הוא מתוודה בראיון לאפוק טיימס, ״אבל יש לי עניין גדול ברוחניות. יש לי הרבה מה לומר על זה, במקום לפסול את זה בקלות כמו שאתאיסטים רבים עושים״.

הכרת את ד״ר סטריינג' כשפנו אליך?

״לא!״ הוא צוחק, ״לא קראתי את ד״ר סטריינג'. כשגדלתי הייתי מאוד רדוקציוניסט ומטריאליסט, האמנתי שהדבר היחיד שיש בעולם הם אטומים והחוקים שמעל האטומים ושכל דבר נוצר מזה. התעניינתי באיירון-מן, כי הוא בנה חליפה, התעניינתי בספיידרמן כי הוא קיבל את הכוחות שלו מעכביש רדיואקטיבי, ואקס-מן משינוי גנטי. ד״ר סטריינג' הוא לא דמות שהתאימה לראיית העולם שלי עם כל הפולחן שלו״.

אבל לפני כעשור, מספר פרופ' פרנק, הכירו לו את הבמאי סקוט דריקסון (״כשהעולם עמד מלכת״), וההיכרות ביניהם שינתה אצלו כמה דברים בחשיבה. ״סקוט הוא תאיסט, הוא פילוסוף דתי, הוא דתי מאוד, אבל הוא מכבד מאוד את המדע, ואני אתאיסט עם זיקה לרוחניות, אז התחלנו לשוחח על המקומות החשובים שבהם המדע והרוחניות נוגעים זה בזה״.

כשדריקסון החל לעבוד על הסרט ד״ר סטריינג' והבין שמה שיעסיק את הגיבור שלו הוא הקונפליקט שבין מדע לרוח, הוא פנה ללא היסוס לפרופ' פרנק. בסרט, סטריינג' הופך ממנתח ואיש מדע אתאיסט, למאסטר שמתמרן את המציאות באמצעות התודעה, ועובר בין ממדים ויקומים.

תמונה: יח״צ

״דיברנו על סצנות ספציפיות, סקוט רצה במיוחד להרגיש את השפה המדעית. יש סצנה שבה המאסטרית 'רוח עתיקה' (שמגלמת טילדה סווינטון) עומדת מול סטריינג'. סטריינג' בא למנזר בנפאל כדי להחלים, הידיים שלו הרוסות. הוא בא לשם רק כדי להחלים. הוא רדוקציוניסט, הוא לא רוצה לשמוע שום דבר מהדברים המיסטיים, הממבו ג'מבו, אבל היא נותנת לו אותם. אז יש שם דיאלוג מעניין ומשמעותי מאוד ביניהם. דריקסון רצה לדעת מה מדען רדוקציוניסט יגיד למאסטר כזה. אז עיצבנו את הסצנה הזאת.

״כי כמדען וכרדוקציוניסט לשעבר, אני יודע בדיוק איך דיאלוג כזה נראה. עד היום אין לי סבלנות לניו-אייג'. כשאני מדבר עם מישהו שהוא מאוד ניו-אייג', שאומר לי שמכניקה קוונטית מראה שבודהיזם הוא נכון, אני מתרגז. לכן יכולתי לעזור פה. דיברנו גם הרבה על יקומים מקבילים, שהוא רעיון מדעי שסיפרתי להם עליו ואני חושב שהם לקחו חלק מהטרמינולוגיה שלי״.

אז היית אומר שד״ר סטריינג' הוא התגלמות של הדיאלוג בינך לבין דריקסון?

״כן. אני מאמין שתמיד נצטרך להסביר ולתאר דברים באמצעות המדע, אבל התיאורים וההסברים הם לא הטוטאליות של מה המשמעות להיות אנושי. זה, מהפרספקטיבה שלי, מה שמאפשר ליכולות של ד״ר סטריינג' להתקיים בעולם המדעי.

״מה שמעניין אותי ברוחניות הוא שזאת דרך שמחייבת אותך להתנסות באמת. וההתנסות חשובה כי אי אפשר לרדד אותה לכמה הסברים. הסברים הם רק מילים. כשאתה מתנסה בסבל, בין אם אתה מאבד מישהו או שאתה אבוד, ההסברים הופכים לזבובים, הם חסרי משמעות. העובדה שד״ר סטריינג' איבד את ידיו, את היכולות שלו כמנתח, דחפה אותו לראות מעבר להנחות שהוא הגיע אליהן בחייו לפני כן״.

אל או חייזר?

סטריינג' הוא דמות שונה מבחינה מדעית מהדמויות האחרות שראינו עד כה במארוול, מסביר פרופ' פרנק. ״תראי את ת'ור למשל, הדמות שלו היא במקור אל, אבל הם אומרים בסרט שהוא חייזר. וכל הדברים של ת'ור, זאת פשוט טכנולוגיה חייזרית. ככה העולם הקולנועי של מארוול מטפל בחלק המיתולוגי של עולם ספרי הקומיקס של מארוול. אבל אי אפשר היה לעשות את זה עם ד״ר סטריינג', כי הכוחות שלו שונים לגמרי, הם באופן ברור קסם וכישוף״.

אבל פרופ' פרנק לא שימש כיועץ המדעי לסרט ת'ור, אלא האסטרופיזיקאי שין קרול מקאלטק. על התפקיד הוא שמע לראשונה דרך אשתו, שמנהלת ארגון המעודד שיתופי פעולה בין סרטים למדענים. כך קרול ושני מדענים נוספים הכירו את הבמאי קנת' בראנה (״המלט״, ״ג'ק ראיין: גיוס הצללים״), ואת התסריטאי. האתגר היה לקחת דמות קומיקס שהיא אל, ולהפוך אותה לחלק מהעולם המדעי של מארוול.

כשהיה על המטוס, נזכר בחיוך באימייל שקיבל כמה ימים קודם לכן: "מארוול רוצה לפגוש אותך"

״דיברנו על נושאים רבים הקשורים בעולם של ת'ור, ומאז שהתסריט נכתב לסרט הראשון הוא השתנה פעמים רבות״, כותב קרול בבלוג שלו. ״אתם בטח תוהים היכן למדע יש מקום בסרט על ספר קומיקס שעוסק באל נורדי עם גלימה אדומה, שמניף בידו פטיש קסום. למעשה יש שני דברים שבהם עזרנו. הראשון היה לבנות מסגרת קוהרנטית לעולם של מארוול – בסופו של דבר, הסיפור של ת'ור, אל הרעם, יצטרך להתאים לעולם של איירון-מן – כיוון ששתי הדמויות הן חלק מהנוקמים. הדבר השני היה פיתוח דמותה של הפיזיקאית, בגילומה של נטלי פורטמן, במטרה שמה שהיא תעשה ותאמר יהיה אמין״.

לקרול היה חלק בדיאלוג שמתרחש בתחילת הסרט, שמסביר בהמשך את היכולת של ת'ור לעבור בין עולמות: פורטמן מסבירה שאפשר לעשות זאת דרך ״גשר רוזן-איינשטיין״ וכשהמתלמדת שלה אינה מבינה מה היא אומרת לה, פורטמן עונה: זה ״חור תולעת״.

קרול מסביר שנשיא אולפני מארוול, קווין פייג', שואף שהסרטים ״יהיו הגיוניים״. ושלמרות שזה לא העולם שלנו ושזה דמיוני, צריך להיות סט של ״חוקי טבע״ ״השומרים על סדר בדברים.

אך מי שקורא בין השורות ובמיוחד מי שחובב מאוד ספרי קומיקס, יכול למצוא אלמנט בעייתי בכל הגישה המדעית הזאת של מארוול ובשיתוף הפעולה הצמוד הזה עם המדענים. לפוסט של קרול נמצאו כמה תגובות מעניינות שתפסו את תשומת לבי, כמו זאת למשל: ״אני לא מבין למה המפיקים הרגישו שהם צריכים לסטות מספר הקומיקס במובן שבו ת'ור והאייסירים הם באמת אלים, והם משתמשים באמת בקסם״.

תגובה נוספת מחובב קומיקס אחר הייתה: ״זה מסביר הכול! הלכתי לראות את הסרט היום עם בני ותהיתי מי היה זה שהרס לי את הכיף, בכך שהזריק 'מדעיות אתאיסטית ומטריאליסטית' לסרט על מיתולוגיה נורדית'״.

אמנם התגובות היו לסרט ת'ור, אך יש להניח שישנן דמויות אחרות בעולם של מארוול שניתנה להן פרשנות מדעית מדי. ד״ר סטריינג' למשל ככל הנראה ימשוך גם הוא תגובות כאלו. מנגד, קורה גם אפקט הפוך – משהו בעולם הפנטסטי של מארוול ובעבודתם של התסריטאים נגע ברוחם של המדענים, ואף השפיע על מחשבתם, לפחות על אלה שהיו בדיאלוג איתם.

״הייעוץ למארוול גרם לי לנסות לענות על שאלות עמוקות הרבה יותר מאלה שהתעמקתי בהן במחקר שעשיתי על קוונטים״, מתוודה המתמטיקאי מיכאלאקיס, שככל הנראה הגיע לפריצת דרך משמעותית בתחום הטלפורטציה.

״בגלל כל השאלות הנאיביות של השחקנים והבמאים, הייתי חייב להבין איך לשבור את חוקי הפיזיקה. כדי לעשות את זה, הייתי צריך להבין האם חוקי הפיזיקה הם בכלל חוקים. הייתי צריך לשאול מאיפה הם באים ולמה המשוואות האלו אמיתיות לעומת משוואות אחרות. התחלתי לחשוב יותר לעומק על כל ההנחות, אפילו על אלו של הפיזיקה הקוונטית״.

איפה עומד המחקר שלך על טלפורטציה?

״כרגע אני במצב שבו אני רואה איך כל חלקי הפאזל מתחברים. אני רק צריך זמן כדי לכתוב את הדברים, ולקשר את הרעיונות האלו עם הקהילה המדעית, כדי לוודא שאני לא משתגע. עד כה, הכול טוב וזה קורה״.

אז בעתיד נהיה מסוגלים לשגר את עצמנו ממקום אחד לשני?

״כן, זה הרעיון. ברגע שאתה מבין מאיפה המרחב, הזמן וחוקי הפיזיקה מגיעים, ברגע שאתה מבין מה גורם לזה לקרות, אתה לומד לעשות מניפולציה על המשאב הזה, וכך אתה אמור לנסוע בזמן, לפתוח חורי תולעת, לשבור את חוקי הפיזיקה ולהנדס את המציאות״.

דרקונים עוזרים להפנים את השיעור

תמונה: Fotolia

איך לעזור לילדי גן ללמוד מילים חדשות? מתברר שדרקונים ויצורים קסומים עושים את העבודה הזאת לא רע בכלל.

במשך שבועיים, כ-150 ילדי גנים למדו כ-30 מילים חדשות באמצעות סיפור ומשחק. הם חולקו לקבוצות קטנות, כשבתחילת כל מפגש הקריאו להם סיפור. בחצי מהקבוצות הסיפורים תיארו הרפתקאות מעולם הפנטזיה, על דרקונים ומלכים. ובחצי השני הילדים שמעו סיפורים ריאליסטיים יותר, מהרפתקאות החווה החקלאית.

אחרי הסיפור הילדים גם שיחקו קצת בהשראת הסיפור. להשלמת החוויה אפילו סיפקו להם סביבה מתאימה – הילדים ששמעו על חיות החווה שיחקו בדגם קטן של בית חווה והילדים ששמעו על דרקונים ומלכים שיחקו בטירה קטנה.

כשהחוקרים השוו באילו מהקבוצות הצליחו ללמוד יותר מילים, ההבדל היה ברור מאוד. בעולם הפנטזיה הילדים למדו יותר. ד״ר דיאנה שקולניק וויסברג מאוניברסיטת פן סטייט שבארה״ב, שנמנתה על צוות החוקרים, מציעה שלא רק הסקרנות המוגברת עזרה לילדים להפנים את השיעור. גם הפער בין המציאות לפנטזיה, שאילץ את הילדים לבחון טוב יותר את מידת הסבירות של פרטי העלילה, גרם להם להעמיק יותר בתהליכי העיבוד וההפנמה של הסיפור. על הדרך זה גם עזר להם להכיר טוב יותר את המילים החדשות.

דרך במיני – שובר גלים פרה-היסטורי

תמונה: Fotolia

בחופי הבהאמה, בעומק של כשישה מטרים, משתרעת ״דרך במיני״ שמעוררת מחלוקת גדולה מאז שהתגלתה ב-1968. היא מורכבת מאבנים ענקיות שרוחבן הממוצע כשלושה מטרים, אורכה כ-800 מטר, ולצידה משתרעות שתי דרכים נוספות, דומות.

אומרים שהשם שקיבלה – ״דרך״ במיני – דווקא מטעה. האבנים מגיעות עמוק יותר, כך שייתכן שבכלל מדובר בחומה גדולה. הארכיאולוג האמריקני וויליאם דונטו טוען שמדובר בשובר גלים קדום שנועד להגן על התושבים הפרה-היסטוריים של האי במיני ממפלס הים ההולך ועולה. דונטו גם טוען שמצא על חלק מהאבנים סימני סיתות.

* * *

גיאולוגים לעומת זאת טוענים שמדובר בכלל בתופעה טבעית – שחיקה מהירה של סלע הכורכר לצורות סלעיות מלבניות.

אנטיביוטיקה חדשה בתוך האף שלנו

תמונה: NIAID/Flickr

אחד מהחיידקים המסוכנים ביותר שמאכלסים כיום את בתי החולים נקרא MRSA. הוא נפוץ ביותר ומעט מאוד סוגים של אנטיביוטיקה מצליחים להשפיע עליו, כך שהוא מסכן מאושפזים בריאים רבים.

חוקרים מאוניברסיטת טיבינגן שבגרמניה הצליחו לאחרונה למצוא חומר אנטיביוטי חדש שכפי הנראה יוכל להתמודד איתו, לפחות לתקופה מסוימת. הדבר המפתיע היה שהם לא היו צריכים לחפש רחוק – הם מצאו אותו בחיידקים שפעמים רבות מאכלסים את האף שלנו. בינתיים על עכברים זה כבר עובד אבל עד שתפותח תרופה לבני אדם יעברו עוד שנים רבות.

ראשן שיודע להגן על עצמו

תמונה: Fotolia

לראשנים של הצפרדע האילנית אדומת העין יש דרך מעניינת להגן על עצמם, אפילו כשהם עדיין בתוך הביצה. אם למשל צרעה מתחילה להתעסק בביצה ולאיים עליה, בעיקר כשהראשן כבר כמעט בשל, הוא מסוגל פשוט לברוח. כשהראשנים מזהים את הסכנה, הם בוקעים מהביצה תוך פחות מדקה וקופצים לבריכה הסמוכה, והזריזים מביניהם מצליחים לבקוע אפילו תוך פחות מעשר שניות.

ציור: Lu Chih

״יום אחד חלם ג׳ואנג דזה שהוא פרפר, מעופף לו כך. כמה כיף היה לו לעשות כך מה שהוא רוצה! הוא לא ידע שהוא היה ג׳ואנג דזה. לפתע התעורר, וגילה שהוא ללא כל ספק ג׳ואנג דזה. הוא לא ידע אם הוא ג׳ואנג דזה שחלם שהוא פרפר, או שמא הוא פרפר שחולם שהוא ג׳ואנג דזה״.

הקטע המפורסם הזה, מתוך ספרו של החכם הדאואיסטי ג׳ואנג דזה, הוא דוגמה נפלאה לאופן שבו חלומות משמשים בתרבות הסינית כדי לעזור לנו לחשוב מחדש על המציאות שבה אנו חיים. התרבות הסינית מלאה בסיפורים על חלומות שעזרו לאנשים להתעורר לכל מיני עקרונות ולעשות שינויים גדולים בחיים שלהם.

״איך אני יודע שליהנות מהחיים זה לא אשליה?״ שואל ג׳ואנג דזה בספר, ״איך אני יודע שלשנוא את המוות זה לא כמו אנשים שהלכו לאיבוד בילדותם ולא יודעים מהי הדרך הביתה?״

״כשאנחנו חולמים אנחנו לא יודעים שאנחנו חולמים״, הוא אומר, ״אנחנו אפילו יכולים לחלום שאנחנו מפרשים חלום. רק כשאנחנו מתעוררים אנחנו יודעים שהיה זה חלום. ועדיין, השוטים חושבים שהם ערים, וטוענים שהם יודעים שהם שליטים או שהם רועי צאן״.

אחד הסיפורים המפורסמים בספרות הסינית הקלאסית הוא הסיפור על לו שאנג, שהיה איכר צעיר ומשכיל ושאף תמיד להגיע לגדולות.

בכל שנה ניגש לוּ לנסות את מזלו בבחינות הקיסריות, כדי להתקבל למשרה יוקרתית של פקיד ציבור ולהתקדם בחיים. אולם לרוע המזל, בכל שנה נכשל לוּ בבחינות. במשך כל השנה היה משקיע שעות ארוכות בלימודים מפרכים רק כדי לספוג אכזבה נוספת כשהתפרסמו תוצאות הבחינות.

יום אחד עבר לוּ ליד פונדק דרכים כשהוא לבוש בבגדי הפשתן הפשוטים שלו, והחליט להיכנס כדי לנוח מעט. בעל הפונדק העמיד בדיוק סיר של דוחן על האש, ולוּ התיישב בינתיים ליד איש זקן עם חיוך טוב וזקן לבן ארוך. אבל הזקן הזה לא היה סתם זקן. הוא היה טאואיסט.

הטאואיסטים הם אנשים המחפשים את ה״טאו״ (או ״דאו״ – "הדרך"), או בעצם אנשים השואפים לשפר את עצמם בהתאם לטאו. לפי הטאואיזם, אחת מהתורות שהשפיעו באופן העמוק ביותר על התרבות הסינית, מאחורי כל התנהלות היקום קיים ״טאו״ שאחראי לה, משהו בלתי נראה ובלתי מוסבר. במקור, הם מאמינים, כולנו התאמנו לטאו הזה, אבל עם הזמן התרחקנו ממנו. הם מאמינים שהאדם יכול להתאים את עצמו בחזרה לטאו על ידי חזרה למקור, למה שפשוט, תמים, ומותאם באופן טבעי ובלי מאמץ ליקום.

לו שנג והטאואיסט ניהלו שיחה שלווה ונעימה. אבל אז, לוּ נאנח אנחה כבדה, וקרא בקול עגום: ״אני כזה כישלון!״

הטאואיסט התפלא: ״מדוע אתה אומר כך באמצע שיחה נעימה שכזאת? נראה שאינך סובל מדבר. לוּ סיפר לו בעצב על ניסיונותיו הכושלים להתקדם בחיים. הטאואיסט חייך, שלף כרית מהתיק, ואמר: ״הנח את ראשך על הכרית הזאת ונוח, וכל מה שאתה רוצה – יתממש״.

ואכן, כעבור כמה חודשים התחתן לוּ עם אישה יפהפיה ממשפחה מכובדת, ועושרו הלך וגדל. בשנה שלאחר מכן הצליח לו לעבור סוף סוף את הבחינות הקיסריות, והצטרף לשירות החצר הקיסרית. הוא התקדם במהירות בתפקידיו, וביצע את המשימות החשובות ביותר בחצר הקיסרית. לאחר שהצליח למנוע את פלישות האויבים, הוא קודם לתפקידים גבוהים עוד יותר, והיה מושא להערצה בעיני כול.

אבל הצלחתו המטאורית של לו שנג גם גררה קנאה בקרב עמיתיו. הוא נפל קורבן לעלילה שרקמו נגדו כמה שרים בחצר הקיסרית, והוגלה. לאחר שלוש שנים החזיר אותו הקיסר למשרה בכירה. אבל אז העלילו עליו עמיתיו עלילה קשה אף יותר והוא הואשם בניסיון הפיכה. ״מה היה חסר לי אז בכפר?״ הוא חשב לעצמו כשהגיעו השומרים לעצור אותו. ״מדוע הייתי צריך לרדוף אחר תהילה ומעמד?״

כל הנאשמים במזימה הוצאו להורג, וגורלו של לו עמד להיות זהה. אבל ברגע האחרון חנן אותו הקיסר ושלח אותו פעם נוספת לגלות. אחרי כמה שנים הבין הקיסר את הטעות שנעשתה, והחזיר אותו למשרה רמה. לו כבר הזדקן והתעייף, ורצה לפרוש. אבל הקיסר, שהעריך כל כך את יכולותיו, לא הסכים לשחרר אותו. בקשה אחר בקשה נענתה בסירוב. לבסוף, בגיל 81, חלה לו שנג במחלה קשה, ומת.

באותו רגע התעורר לו שאנג בבהלה והסתכל מסביב. הזקן עדיין ישב לידו, ודוחן עדיין התבשל לו בסיר, ואפילו לא היה מוכן עוד. במשך זמן ארוך ישב לוּ ולא אמר מילה. ״הייתכן שחלמתי כל הזמן הזה?״ הוא שאל. ״כך הם החיים כפי שאתה רוצה אותם״, אמר לו הטאואיסט. לו שנג התחיל לחשוב לעצמו – מה באמת חשוב לו בחיים? מה הוא באמת רוצה להשיג? מה הדבר שהוא באמת רוצה לשפר בחיים שלו? הוא קד קידה עמוקה לזקן, ויצא אל דרך חדשה.

הביטוי ״חלום בזמן שמתבשל הדוחן״ נכנס כביטוי שגור לשפה הסינית. היום משתמשים בו כמטפורה לציון אשליות בלתי מציאותיות, או חלום באספמיה. במקור הוא מרמז על האשליה שבמציאות החומרית וקורא לנו לחפש את מה שמעבר.