תמונה: pexels.com
המושג “עוני חדש” תעתע בי כשנתקלתי בו לראשונה. כשאני חושב על עוני אני מדמיין ילדים עזובים מ”אוליבר טוויסט” עם לכלוך של פחם על הלחיים, או לכל הפחות שכונות עוני באפריקה.
התיאור הסוציו-אקונומי “עוני” הציג לאורך רוב ההיסטוריה אנשים שלא היה להם פיזית מה לאכול. כיום שם התואר “עוני” בקושי מצליח להתכתב עם המציאות שבה האנשים השמנים ביותר הם העניים ביותר.
עם זאת, “העוני החדש” מציג סוג של מחסור מודרני, כזה שלא עומד בסטנדרטים שהחברה שלנו הציבה לעצמה. אנשים משכילים העובדים במשרות מלאות ולא מסיימים את החודש.
עמיה ליבליך מתמחה בספרות תיעודית. גבול שבין עיון לפרוזה. הספר “סדר נשים” (2003) הציג פנורמה של נשים שבחרו לחיות ללא תא משפחתי. ספר הראיונות עובד למחזה בתאטרון באר שבע בשם “ילד משלי”.
ספרים מהסוג התיעודי, מוכרים בעולם בעיקר משתי יוצרות אירופיות. הראשונה היא סבטלנה אלכסייביץ’ שזכתה בפרס נובל לספרות בשנת 2015 בזכות ספר ראיונות שתיעד נשים ששרדו את מלחמת העולם השנייה וספר אחר של ראיונות עם אזרחי ברה”מ לשעבר שניסו להתאבד אחרי נפילת הקומוניזם. הסופרת השנייה היא אוסנה סיירסטאד שכתבה את “מוכר הספרים מקאבול” על המלחמה באפגניסטן ואת “בגבם לעולם” – עדויות מהמלחמה בסרביה.
לעומת אותן סופרות-מתעדות שהזכרתי, עמיה ליבליך יצאה לחקור נושא פחות דרמטי, אך עם זאת נושא הכרחי עבור החברה הישראלית.
מחאת נדל”ן בישראל 25/07/2017 | תמונה: Wikimedia
ניכר כי יוקר המחיה נידון אין-ספור פעמים בתקשורת, והפך לברור מאליו. עם זאת, ליבליך הוכיחה בספרה עד כמה מעט אנחנו יודעים על התופעה החברתית שהפכה למגיפה.
בספר “קולות” (2017) ליבליך יצאה לראיין את “העניים החדשים” ולנסות לאפיין את אותה האוכלוסייה. אנשי הייטק שהפכו לחסרי כל לצד יוצאי מחאת האוהלים בקיץ 2011 וכן הורים העוזרים לילדיהם במלחמת הקיום.
הראיונות ניסו להיראות אובייקטיבים ככל האפשר. ליבליך אפילו הדגישה שבמהלך השיחות עם יוצאי מחאת האוהלים, היא נאלצה להשמיט קטעים שלמים בהם המרואיינים הצעירים השמיעו סיסמאות במקום לספר את סיפורם האישי. כמו כן הראיונות נערכו כך שעיקרם יעסוק בחיי היום-יום כ”עניים חדשים”, ולא בתהליך ההידרדרות לעוני, או ההבנה ש”המצב הכלכלי כבר לא ישתפר” אפילו לא במאבקים הציבוריים נגד יוקר המחיה.
הראיונות מתחקים אחר קווי המתאר של אותו עוני מודרני. מחסור תמידי, חיים במינוס וחוסר יכולת לעמוד בדרישות הקיום הבסיסיות. כך למשל הוצג סיפורו של גרוש שאיבד את כל הונו וצעירה המסייעת לבעלי מוגבלויות למצוא עבודה (כשהיא בעצמה מרוויחה פחות מהם).
בספר של ליבליך צוטטו כמה מרואיינים שניסו להסתכל על העולם המודרני מזווית אחרת. על עולם של שפע שבו אנחנו יכולים לחלוק את הקיים במקום לקנות חדש. להשיג יד שנייה, לשאול מחברים או להכין בעצמם. אחרים הגיבו בזעם למצבם הקשה ומרואיינת אחת אפילו כינתה את ישראל “מדינה נאצית” על היחס ה”מכפיר” כלפי אזרחיה.
ומה יהיה מחר?
אף על פי שהספר עוסק בחציו הראשון באנשים מבוגרים, מהותו מתרכזת בעוני המודרני החדש שמאפיין בעיקר את בני דור ה-Y. ילדי שנות השמונים והתשעים אשר נמצאים כיום בעיצומה של תחילת הקריירה, ובשלבי הייאוש המתקדמים מהתקווה לעצמאות כלכלית.
למרות יוקר המחיה והסיכוי האפסי לרכוש דירה או לחסוך לפנסיה, ניכר כי החברה הישראלית עדיין שרויה במידה של שאננות. תפיסת המצליחנות האמריקנית טוענת שכל אדם יכול לחיות ברווחה כלכלית כל עוד הוא מוכשר ומצליחן, מישהו שהשקיע בלימודים ופעל נכון כדי להגשים את היעדים שלו.
טענות שכאלו נשמעו היטב במלוא קולן בספר “דור ה-Y – כאילו אין מחר” מאת ד”ר תמר אלמוג ופרופ’ עוז אלמוג. הספר מתאר את בני ובנות דור ה-Y כחבורת עצלנים ובזבזנים, נטולי מוסר עבודה ומשמעת. בני הזוג אלמוג לא מכחישים בספר את העוני החדש, אבל מאשימים את הדור הצעיר בכך שהם לא עושים את “הדבר הנכון” כדי להימנע ממנו.
באופן אישי שמעתי את הטענות של בני הזוג מכמה מרצים בתואר שני במידענות שתירצו את התשלום הנמוך למידענים מתחילים בכך שסטודנטים לא משקיעים מספיק בלימודים. טענות דומות שמעתי גם מחברים ובני משפחה “מי שרוצה – יצליח”, “תשקיע ותקצור את הפירות”. הטענות הקשות ביותר נגד דור ה-Y ההדוניסטי והעצלן נשמעות מבני הדור הצעיר בעצמם. חברים רבים שלי בטוחים שרק עוד תואר ועוד כמה עבודות חינם או סטאז’ים יקדמו אותם. ומי שלא מוכן לטבוע בעבודה קשה ולעמוד בפקקים – לא ירוויח בבוא העת.
הספר “קולות”, למרות הפסימיות הרבה שהוא משדר, הוא ספר ששימח אותי מאוד. הראיונות של פרופ’ ליבליך הן תגובת הנגד האולטימטיבית לבני הזוג אלמוג. הוכחה חותכת לכך שגם מצליחנים ומשקיענים עלולים למצוא את עצמם מול שוקת שבורה. למרות שהדיאגנוזה קשה, היא לפחות מסמנת את הצללית הראשונה של המפה, והדרך שנצטרך לעבור כדי לשנות את המציאות הקשה. דרך שתהיה הרבה יותר מורכבת מהגדרות של קפיטליזם לעומת סוציאליזם.
*קולות עוני חדש בישראל, עמיה ליבליך, יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת חיפה ופרדס, בשנת 2017.