האם המחשבות באמת באות מהמוח?

האם המחקרים הבוחנים את המתרחש ברשתות הנוירונים שבמוח מסוגלים לרדת לשורשם של תהליכי התודעה? | תמונה: Shutterstock.com

שעת בוקר מוקדמת. אתם מצטיידים בקפה, נכנסים למכונית, מתניעים ויוצאים לדרך. המחשבות שוקעות בפגישות המתוכננות בהמשך היום ובמשימות שכבר חייבות להיסגר. כעבור עשר דקות אתם שמים לב שהספקתם לנסוע לא מעט, אף על פי שהמחשבות היו לגמרי במקום אחר. לא השקעתם מחשבה בתהליך הנהיגה, אבל הידיים זזו לבד והרגל לחצה על דוושת הגז. למעשה, לא הייתם מרוכזים כלל, והנהיגה התנהלה כאילו על ידי נהג אוטומטי סמוי. איך זה קרה לאורך כל הדרך מבלי ששמתם לב?

פרופ’ דירק מייר

חוקרי מוח המנסים להבין את מה שמכונה “תודעה” באמצעות טכנולוגיות לדימות מוחי כמו EEG ו-fMRI, יטענו שזה כנראה קרה בתת-מודע. ברשתות הנוירונים שבמוח, בתאי העצב ובקשרים ביניהם. אבל פרופ’ דירק מייר (Meijer) מאוניברסיטת גרונינגן שבהולנד טוען, בריאיון שערכתי איתו, שהמחקרים הרבים המבוצעים מדי שנה ועוקבים אחר פעילויות רשתות הנוירונים במוח מתבוננים רק בפני השטח של הדברים, במה שמתרחש בתוך מוחנו, והם מתעלמים מרובד חשוב אחר. “אי אפשר להסביר את התגובות המהירות שלנו לדברים, את המהירות שבה מגיב המוח באמצעות נוירונים בלבד”, הוא אומר לי בריאיון.

מה גורם לנו להזיז את הידיים והרגליים במהירות מבלי שתכננו לעשות זאת או שהקדשנו לכך מחשבה? מה גורם לנו להגות בשנייה רעיון מורכב מבלי ששקלנו אותו לעומק ואף לא חשבנו עליו? “לנוירונים יש דרך כימית להעביר מידע במוח, אבל העברת המידע שלהם איטית למדי. לכן חייב להיות גורם נוסף המשפיע על המוח ויכול להסביר את התגובות שלנו לדברים”, הוא טוען. וכאן מסתיימת הטענה הקונבנציונאלית שלו. פרופ’ מייר פיתח מודל חדש שלפיו הגורם הזה לא נמצא במוחנו, כפי שנהוג להאמין כיום, אלא משפיע על מוחנו מבחוץ. “אנחנו צריכים לראות את התודעה כמשהו רחב הרבה יותר מאשר תפקודים הבאים לידי ביטוי רק בתאי המוח”, הוא אומר.

מקור התודעה

לאורך שנים ארוכות פרופ’ מייר חקר והתמחה בתחום הפרמקולוגיה, שם פיתח נשאי תרופות חדשניים. הוא הוביל מעבדה של 45 חוקרים והספיק לפרסם כמעט 600 מאמרים. מאז שפרש לגמלאות, ב-2007, ובעיקר בשנים האחרונות הוא מקדיש את זמנו לתחום מחקר חדש שריתק אותו – חקר התודעה.

אמנם התחום היה חדש עבורו, אך סקרנותו האין-סופית וניסיונו העשיר במחקר אקדמי סייעו לו. למעשה, כשיצא למסע המחקר הוא לא העלה בדעתו שתוך שנים ספורות המאמרים המדעיים המהפכניים שיפרסם בתחום התודעה ייקראו על ידי עשרות אלפים ויתרמו את חלקם למהפכה שקטה המתחוללת כעת בתחום.

חוקר שעניין אותו במיוחד בתחילת מחקרו היה פרופ’ ג’והן ווילר, פיזיקאי אמריקני מוביל שהשתתף בפיתוח פצצת האטום (“פרויקט מנהטן”). פרופ’ ווילר התמקד בפיתוחים לתורת היחסות ואף הגה מונחים חשובים כמו “חור שחור”, “חורי תולעת” ועוד. החל משנות ה-80 הוא החל להתעמק ב”תורת האינפורמציה” העוסקת במדידת מידע וביכולת להעביר אותו ממקור ליעד. ככל שהעמיק בנושא, הגיע לבסוף למסקנה שכל דבר בעולמנו מורכב משלושה גורמים: חומר, אנרגיה ומידע. תחשבו על גרגיר של חול. הוא מורכב מחומר – חול, אבל קיימים בתוכו גם אנרגיה ומידע. “המידע הוא מה שנותן את הצורה לחומר ולאנרגיה. המידע מעניק צורה לחלבונים, לדי-אן-איי ועוד”, מסביר לי פרופ’ מייר. “נוסף על כך, כל שלושת המרכיבים האלו ניתנים ביניהם להמרה. ניתן למשל להמיר אנרגיה למידע וכך גם בכיוון ההפוך”.

מדוע זה חשוב? לפני שנבין זאת נתעכב על רעיון חשוב נוסף שסייע לפרופ’ מייר להגיע לתובנותיו: העיקרון ההולוגרפי. לפי העיקרון ההולוגרפי, כל מידע המוכל בנפח כלשהו שוכן על שטח המעטפת שלו. חישבו לרגע על גלויות הולוגרפיות המציגות תמונות תלת ממדיות. התמונות נראות תלת ממדיות, אבל כל הנתונים הדרושים כדי להציג אותן כך נמצאים על גבי תמונה שטוחה – דו ממדית.

הרעיון ההולוגרפי אינו זר לעולם הפיזיקה. רבים נוהגים לתאר חורים שחורים כהולוגרמות, כלומר שכל המידע המוכל בחור שחור שוכן במעטפת שלו – אזור המכונה “אופק האירועים” של החור השחור. אחד התומכים הגדולים ברעיון ההולוגרפי היה הפיזיקאי הבריטי הנודע סטיבן הוקינג שהרבה לחקור את נושא החורים השחורים. במאמרו האחרון, שפורסם בסופו של דבר לאחר מותו (Hawking, Hertog, 2018), הוא אף הרחיב את התייחסותו לעיקרון ההולוגרפי ותיאר את היקום בכללותו כהולוגרמה אחת גדולה. כלומר ליקום שלנו יש מעטפת המכילה את כל המידע לגביו.

הרעיון ההולוגרפי קשור בעיקרון נוסף שמתקיים ביקום – “פרקטליות”. בטבע ניתן לראות את הפרקטליות בראשי כרובית, למשל, המורכבים מראשים קטנים יותר שכל אחד מהם דומה בצורתו לראש הכרובית הגדול. גם אם נבחן פתיתי שלג במגוון סדרי גודל שונים נגלה דמיון עצמי כזה כשכל שלוחה של הפתית דומה לפתית השלג השלם. “היקום מאורגן כמו פרקטל. זהו מאפיין טיפוסי למדי שלו”, טוען פרופ’ מייר. “הרעיון ההולוגרפי קשור בכך. זה אומר שייתכן שהמידע על גוף מסוים לא נמצא רק במעטפת שלו, אלא גם בכל חלק קטן המרכיב אותו ומייצג את התמונה בשלמותה”.

כוח המוח

כשמדברים על תודעה, פרופ’ מייר מקפיד להבחין בין שני מונחים דומים – מודעות (Awareness) ותודעה (Consciousness). כבני אדם אנחנו מודעים למה שמתרחש סביבנו – זו המודעות. אבל ברובד עמוק יותר, כשאנחנו חושבים על המידע שאספנו מהסביבה ועל האופן שבו הוא מתבטא בתוכנו – הרגשות, המחשבות וההחלטות שלנו – התודעה היא שפועלת. “תודעה זה כשאת יודעת בעצמך שיש לך חוויות”, אומר פרופ’ מייר. “כשאת אומרת שאת אדם בעל תודעה זה אומר שיש לך סוג של תמונת עולם שיצרת ותמונת העולם הזו שייכת לך אישית”.

מה שמבדיל את פרופ’ מייר מהתפיסה הרגילה בנושא הזה היא ההבנה שכאשר מוחנו אוסף מידע מהסביבה – מידע המעצב את התחושות, הרגשות והמחשבות שלנו, הוא לא רק קולט מידע מעצמים זזים שאנו רואים בעינינו, אלא גם מטריליוני פוטונים בלתי נראים (חלקיקים קוונטיים) המגיעים למוח ממגוון השפעות פיזיקליות שונות. “אנחנו נתונים להשפעות פיזיקליות שונות – גרביטציה, אנרגיה אפלה, אנרגיית נקודת האפס וכו'”. אנרגיית נקודת האפס, לדוגמה, היא מושג מקובל בקהילה האקדמית שלפיו קיים סביבנו שדה אנרגיה תמידי. ומהשדה הזה נפלטים פוטונים רבים המגיעים מכל הכיוונים בכל רגע נתון. פרופ’ מייר טוען שמוחנו קולט את הפוטונים האלה והם משפיעים על התודעה שלנו.

פרופ’ מייר מציע שהתקשורת בין אנשים לא מבוססת רק על ראייה ושמיעה אלא גם על פוטונים ושדות אלקטרומגנטיים | תמונה: Shutterstock.com

“יש במוחנו רובד שאוסף את כל ההשפעות השונות האלה. אני קורא לו ‘אופק האירועים’ של המוח. כשאנחנו מקבלים החלטות או חווים משהו, ההשפעות האלה משחקות תפקיד. תודעה בעצם עוסקת בשילוב של מידע ממקורות שונים”.

אתה בעצם אומר שהמחשבות שלנו לא תמיד נובעות רק מהנוירונים שבמוח. ובצורה בוטה יותר – שהן לא באות רק מהמוח.

“הרעיון שלי, ואני לא היחיד שטוען את זה, הוא שמעבר לדוקטרינה של הנוירונים שלפיה כל מה שבמוח תלוי בתפקוד הנוירונים ובמתחים שבשלוחות העצביות, האקסונים וכדומה, הדברים תלויים גם בשדות חיצוניים הנוכחים במוח שלנו ומשפיעים עליו. המוח שלנו, ובעצם כל הגוף, שרוי במגוון שדות כוח ונתון ללא הרף להשפעותיהם”.

זה נשמע מהפכני יחסית להשקפה המקובלת.

“ייתכן שדברים מתחילים להשתנות. הרעיון שתהליכים קוונטיים (חלקיקים קטנים כמו פוטונים) משחקים תפקיד בתוך המוח נובע מחלק חדש לחלוטין בביולוגיה הנקרא ביולוגיה קוונטית.

Shutterstock.com

“בעבר, אנשים חשבו שלא ייתכן שמתקיימים במוח תהליכים קוונטיים כיוון שאפקטים קוונטיים מוכרים בעיקר בסביבה נקייה מהפרעות, בטמפרטורות נמוכות ובסביבה נקייה מלחות. אבל המוח הוא איבר חם ורטוב אז ההשקפה המקובלת הייתה שתהליכים כאלו פשוט בלתי אפשריים [במוח]. אבל בשנים האחרונות מתברר שמגוון תהליכים כמו פוטוסינתזה, הרחה וניווט מגנטי של ציפורים הם תהליכים קוונטיים המתרחשים בסביבת התא החי. למעשה, בשנים האחרונות מתחולל מפנה ואנשים מתחילים לחשוב שתהליכים קוונטיים כאלו מתרחשים גם במוח”.

בוא נוריד את זה לקרקע. כשאני מדברת איתך, אני מודעת לעובדה שאני מדברת איתך, אבל אני לא לגמרי מודעת לכל מילה שאני אומרת. אני לא שוקלת אותה בכובד ראש או אפילו חושבת עליה לפני שהיא נאמרת. אני פשוט אומרת אותה. איך אתה מסביר את זה באמצעות המודל שלך?

“אני טוען ש’אופק האירועים’ של המוח משחק כאן תפקיד. זה יכול לעורר בנו תגובות כמעט אינטואיטיביות. סריקות מוח מהשנים האחרונות הראו שכאשר שני אנשים משוחחים זה עם זה, תבניות ה-EEG שמציגים המוחות של שניהם מתחילות להיות מתואמות זו עם זו, כמעט כאילו שהם אדם אחד. זו דוגמה המצביעה על כך שיש ביניהם סוג כלשהו של תקשורת שאינה נשענת רק על אותות ויזואליים ואותות שמע, אלא גם על פוטונים, על שדות אלקטרומגנטיים ועל מסרים תת סיפיים (מסרים שהם אינם מודעים להם, ר”ת)”.

כיצד המחקרים שלך מתקבלים בקהילה המדעית?

“התיאוריות שלי כבר מקובלות על אנשים מסוימים בקהילה. את המאמר שכתבתי לגבי אופק האירועים של המוח קראו כ-20,000 איש ברחבי העולם. יש המון עניין בעבודה שלי אבל לוקח זמן עד שפרדיגמה מתחלפת. צריך לזכור שהמדע נוטה להיות שמרן. כמדענים אנחנו חושבים שאנחנו פתוחים אבל למעשה אנחנו שמרנים מאוד, והאמת שאני די ביקורתי לגבי המדע בהיבט הזה”.

תודעה רחבה יותר

פרופ’ מייר לא עוצר כאן ומסביר שלא רק לבני אדם יש תודעה. “כל יצור בעולם הזה שרוצה לשרוד אוסף מידע מהסביבה, שומר אותו ושולף אותו כדי להמשיך לחיות. כלומר, התודעה אינה ייחודית לבני אדם. יש תודעה גם לחיות, ליצורים חד תאיים, לחיידקים ואפילו לצמחים יש לכל הפחות ‘קדם תודעה’ כלשהי. בגלל שהם אוספים מידע מהסביבה ועובדים עם המידע הזה כדי לשרוד. ותודעה זה עניין של איסוף מידע”.

אם קיימת תודעה גם בגופים אחרים בטבע, הקטנים מבני האדם, כמו צמחים וחיידקים, העיקרון הפרקטלי שעסקנו בו קודם רומז שייתכן שהיא קיימת גם באלמנטים גדולים מבני האדם (כאמור בדומה לראשי הכרובית, המורכבים מראשים קטנים יותר שכל אחד מהם דומה בצורתו לראש הכרובית הגדול). “אני טוען שהתודעה אינה משתנה בהתאם לסדרי גודל שונים, כלומר שביקום התודעה תמיד נוכחת כפי שהיא נוכחת בטבע שאנו רואים. היא נוכחת בכל מקום ובכל סדר גודל, ואני מתכוון מהגדול ביותר – החורים השחורים, ועד לסדרי הגודל הקטנים ביותר שאנחנו יכולים לדמיין. בני האדם נמצאים באמצע של כל זה. כשאת פונה לקצוות, המבנה הגדול ביותר והמבנה הקטן ביותר, בני האדם נמצאים בדיוק באמצע מבחינת הגודל שלהם, ואולי זה אומר שלבני אדם יש מקום חשוב בסדרי הגודל השונים של התודעה”.

מה אתה טוען בעצם? שכל אחד מאיתנו הוא חלק מתודעה גדולה יותר?

התודעה לטענתו של מייר היא זרם של מידע שחוזר על עצמו במעגליות

“כן. לתודעה הזו מתייחסים גם בלא מעט פילוסופיות. קיימות תיאוריות פילוסופיות הגורסות שהתודעה של כל אחד מאתנו היא חלק מתודעה קוסמית גדולה. משמעות התודעה הקוסמית הזו היא שכל אחד צריך להבין שיש לו אחריות בעולם. את לא רק צופה ניטרלית בעולם אלא גם משתתפת בו. ברעיונות, בהחלטות ובחוויות שלך, את משתתפת בבניית התודעה הזו. אני חושב שכדאי שנשכח גם מהרעיון שאנחנו נפרדים זה מזה, שיש הפרדה בין אינדיבידואל לאינדיבידואל. כשאת עושה משהו רע, נניח לשכן שלך, לפי העיקרון הזה את עושה את זה גם לעצמך”.

דרך התודעה הקוסמית אני משפיעה על האדם האחר? 

“כן, כי גם הוא חלק מהתודעה הקוסמית”.

אבל פרופ’ מייר לוקח את כל זה שלב נוסף קדימה. אם קיימים מבנים החוזרים על עצמם בכל סדרי הגודל השונים ביקום, בהתאם לעיקרון הפרקטלי, מה הצורה שלהם? ואיך הם קשורים לתודעה? כשפרופ’ מייר צלל לספרות האקדמית – בין היתר למחקרים שכבר פורסמו ומציעים מבנים אפשרים למודל הפרקטלי של היקום – הייתה צורה שריתקה אותו במיוחד: טורוס. הטורוס דומה במקצת לסופגניית דונט אמריקנית, רק הרבה יותר שמן ממנה. הוא נראה כמעט כמו כדור עם תעלה צרה בפנים.

התודעה לטענתו של מייר היא זרם של מידע שחוזר על עצמו במעגליות

כפי שהסביר פרופ’ מייר באחד ממאמריו (Meijer, Geesink, 2017), צורת הטורוס כבר יוחסה בעבר למגוון סדרי גודל ביקום, כמו למשל למבנה האלקטרון, לסביבת החור השחור, ליקום בכללותו ועוד. הצורה הזו מאפשרת למידע לזרום באופן מחזורי בתוכה, כלומר לחזור לעצמו.

פרופ’ מייר מסביר שהטורוס, אותו “אופק אירועים” שהזכרנו, אוסף מידע באופן רציף מכל הרבדים ומכל הכוחות, וסביר, להשקפתו, שלא רק מהעולם שלנו אלא גם מפלנטות ומכוכבים מרוחקים. “התודעה היא בעצם זרם המידע הזה שחוזר לעצמו בצורה מעגלית בטורוס. הטבעת אוספת בתוכה את כל האנרגיות האלו. כך נוצרת בתוכה ספירלה של מידע, כלומר נבנה זרם של מידע שיש לו מאפיינים ספירליים או מעגליים, והוא בעצם מרכיב את התודעה במקום שבו הוא נמצא”.

כאן נכנסת לתמונה “תורת האינפורמציה” שהזכרנו קודם המצביעה על כך שכל דבר ביקום מורכב מחומר, אנרגיה ומידע. בהתאם לחוק שימור האנרגיה לפיו אנרגיה אינה נעלמת, אלא לכל היותר משנה צורה, ייתכן שגם המידע אינו נעלם. בהקשר הזה פרופ’ מייר מחזיר אותי אל התודעה, השומרת תמונת מצב עדכנית של המצב שלנו. “אם מידע אינו מושמד, ייתכן שכאשר המוח שלנו מת בערוב ימינו, המידע שנשמר בתוכו שורד. אבל אני לא רוצה לתת פרשנות דתית לדברים. אני חושב שאנחנו צריכים גישה מולטי דיסיפלינארית כשאנחנו חוקרים את הדברים האלו. אנחנו לא יכולים תמיד לבחון היבטים קטנים ולחשוב שאנחנו מבינים את התהליך השלם. צריכה גם להיות לנו גישה רחבה שבה מצד אחד אנחנו מסתכלים על הדברים הקשורים לאורגניזם עצמו, אבל מצד שני גם על דברים הקשורים לכוכב הלכת שלנו וליקום”.