יאיר בן דוד, “איך להיות טוב”, יולי 2020
נניח שאתה רווק או את רווקה ויצאתם לדייט עם מישהו הנראה לכם לא מעניין, לא חכם או לא רגיש מספיק ולא תרצו לפגוש בו שוב. אם הוא ישאל אתכם מדוע, האם תגידו לו בדיוק מה אתם חושבים עליו?
אחת ההמלצות להורים שתינוקם בוכה בלילות ומפריע להם לישון, היא לא לגשת אליו כשהוא בוכה. כך נגרם סבל זמני לתינוק כדי שבעתיד ההורים יסבלו פחות. האם זאת שיטה מוסרית?
בספרו “איך להיות טוב” מראה ד”ר יאיר בן דוד, חוקר ומרצה בתחום הפסיכולוגיה של המוסר, כי המוסר נוגע כמעט בכל היבט של חיינו. אחד הוויכוחים הנושנים בתחום הוא בין לורנס קולברג, פסיכולוג אמריקני הנחשב לחלוץ בתחום הפסיכולוגיה של המוסר, לבין ג’ונתן היידט, פסיכולוג חינוכי אמריקני ואחד מחוקרי המוסר המוכרים ביותר. קולברג טען שכל אדם פועל על פי היגיון מסוים המנחה את החלטותיו המוסריות, ואילו היידט טען שאנחנו מקבלים החלטות מוסריות לא על פי היגיון, אלא מתוך אינטואיציה ורגש. מי מהם צודק?
כדי לענות על כך השתמשו שניהם בדילמה מוסרית – כלומר תיאור מקרה היפותטי המוצג למשתתפים ובוחן איך הם יגיבו ומדוע. למשל: אישה חלתה במחלה קשה והתרופה שיכולה להציל את חייה נמכרת במחיר מופקע, הרבה מעבר ליכולת הכלכלית שלה ושל בעלה. בעלה מחליט לפרוץ לבית המרקחת ולגנוב את התרופה. מה דחף אותו לעשות זאת – ההיגיון או הרגש? האם זה נחשב מעשה מוסרי? הרי בזכות התרופה חייה של האישה ניצלו. עם זאת, ברור שלגנוב זה לא מוסרי.
דילמה מוכרת נוספת היא “דילמת הטרולי”: קרונית ניתקה מרכבת והיא מתדרדרת כשעל המסילה שלפניה עומדים חמישה אנשים הצפויים להידרס למוות. יש אפשרות להסיט את המתג ואז הקרונית תעבור לנתיב אחר שעליו עומד אדם אחד שאז צפוי להידרס. מה מוסרי ונכון לעשות? לפי אילו שיקולים מחליטים דבר כזה?
בן דוד מזכיר גם את הניסוי המפורסם של סטנלי מילגרם בשנות השישים. בניסוי השתתפו נסיינים ונבדקים שמחיצה הפרידה ביניהם. עורכי הניסוי הנחו את הנסיינים לשאול את הנבדקים שאלות ולהעניש אותם במכת חשמל על כל תשובה לא נכונה. ככל שעבר הזמן הנסיינים הונחו להגביר את המתח החשמלי לרמות שידוע שגורמות לכאב ואפילו למוות. מכות החשמל לא היו אמיתיות, והנבדקים רק העמידו פנים שהם סובלים מהן. אולם הנסיינים לא ידעו זאת. הם המשיכו לחשמל את הנבדקים במתח הולך וגובר רק בגלל שאמרו להם לעשות זאת. המסקנה העגומה מהניסויים הייתה שבנסיבות מסוימות כמעט כל אדם יכול לבצע מעשים לא מוסריים בעליל, ולא יקשיב למוסר הפנימי שלו.
באמצעות דוגמאות רבות ומקרים המובאים בספר, בן דוד נוגע בשאלות חשובות הקשורות במוסר: האם האדם טוב או רע מיסודו? האם התוצאה היא זו שקובעת אם המעשה מוסרי או שכללי המוסר מוחלטים וקבועים מראש? האם אנחנו מתחילים את חיינו כישויות מוסריות פרו חברתיות ומאבדים חלק מהמוסריות הזאת כשמתבגרים? מה צפוי לקרות כעת, כשמכשירים טכנולוגיים מחליטים החלטות בשבילנו, ועוד שאלות מעניינות אחרות.
בן-דוד מנסה גם לעמוד על ההבדלים בתפיסות המוסר בקרב קהילות שונות ומציג מחקר המראה כי היסודות המוסריים יכולים להשתנות מקבוצה לקבוצה. ליברלים מזדהים עם עקרונות של עזרה הדדית, של החובה לא לפגוע באחרים ושל השאיפה לשוויון. שמרנים לעומתם מייחסים חשיבות לעקרונות של נאמנות ושל סמכות המסייעים, לתפיסתם, לשמירה על שלמות המשפחה.
אולם דווקא בעקבות אוסף התאוריות הרחב והמידע הקשור למוסר, נדמה שהספר של בן דוד זורם עם רוח התקופה המקדמת את נושא המוסר היחסי, ואינו נוקט בעצמו עמדה ברורה בשאלת המוסר. האם מספיק להבין איך בני אדם שונים תופסים את הטוב ואת המוסרי ואת האתגרים הניצבים בפנינו בעידן האלגוריתמים והמכונות החושבות? או שצריך לשאוף לנסח מצפן מוסרי שיוכל לשמש אותנו מול האתגרים שמציבה בפנינו המאה ה-21?