ג׳יאנג דזה-מין | Goh Chai Hin/AFP/Getty Images
1. מתחת לרדאר התחולל בחודש מאי 2015 שינוי קטן במערכת המשפט הסינית. שינוי קטנטן שאף אחד בהנהגה הסינית לא התייחס אליו ברצינות. אבל מתברר שהשינוי הזעיר הזה החל ליצור אימפקט עצום בתוך סין – עצום במובנים של תסיסה חברתית עד כדי שינויים שלטוניים שהשלכותיהם יגיעו רחוק, אפילו עד החברות הישראליות הגדולות שעושות עסקים עם סין.
הכול התחיל ב-1 במאי 2015, כשהרגולטור הסיני החליט בצעד יוצא דופן ובלתי צפוי לבצע שינוי קטנטן במערכת התביעה הסינית. עד היום, כאשר קורבן התעללות, אונס או הפרות זכויות אדם, הגיש תביעה בבתי המשפט בסין, היה בכוחו של בית המשפט לדחות את התביעה מסיבות מגוונות ועלומות. אם נאנסת למשל על ידי פקיד ממשל ואת רוצה לתבוע אותו – בית המשפט אולי ידחה את התביעה מכיוון שהפקיד משתייך למשפחה מיוחסת, או כי במסמכי התביעה שהגשת נמצאו טעויות קטנות. בית המשפט ידחה את התביעה אפילו מבלי לנמק מדוע. מערכת המשפט בסין פועלת כך כבר עשורים, בחסות החוק ובאישור הרגולטור הסיני.
כמות התביעות נגד ג׳יאנג דזה-מין עולה כל הזמן | מקורות לגרף: Minghui.org
דוגמאות לתביעות שנשלחו דרך הדואר לבית המשפט העליון בסין
מה השתנה? ב-1 במאי החליט הרגולטור שהוא לא מאשר יותר לבתי המשפט לדחות תביעות באופן חד-צדדי, סתם כי בא להם. כעת הם חייבים להודיע ללא דיחוי למגיש התביעה מה היו הטעויות שהתגלו במסמכי התביעה, ואף יותר מכך – הם מחויבים לבקש מהתובע לשלוח אליהם את המידע שחסר בתיק.
לפחות 30 חברות מערביות נפגעו לאחרונה מהמערכה להורדת מחנה הדמים וכל מי שקשור אליו או ניהל קשרים עסקיים איתו
בחור סיני ששמו ג׳אנג ג׳או-סן הבחין בשינוי הזעיר, והחליט לבחון את היתכנותו. הוא ניגש לבית המשפט בפרובינציית הו-ביי והגיש תביעה פלילית נגד מנהיג סין לשעבר, ג׳יאנג דזה-מין (88), בעוון פשעים נגד האנושות.
בפעם האחרונה שמישהו ניסה לתבוע את ג׳יאנג דזה-מין הוא מת בכלא כעבור שנה בגלל דימום פנימי שנגרם מהמכות שספג. זה קרה ב-25 באוגוסט 2000. אדם נוסף שהצטרף לתביעה באותה שנה היה איש עסקים מהונג-קונג, שהעביר את חמש השנים הבאות בכלא, שם איבד את כל שיניו מהחבטות שקיבל. אבל כל זה לא הרתיע את ג׳אנג. כשסיים להגיש את מסמכי התביעה, נציג בית המשפט קיבל את המסמכים ושחרר את ג׳אנג לביתו.
ג׳אנג לא ידע שהמהלך שביצע יוביל לגל אדיר של תביעות נגד ג׳יאנג דזה-מין. באותו חודש הוגשו לבתי משפט ברחבי סין כעשרת אלפים תביעות דומות. בתחילת חודש אוקטובר המספר כבר צמח ל-180 אלף ובזמן כתיבת שורות אלה הוא ממשיך לעלות. התובעים הם מכל הקשת החברתית בסין: מורים בבתי ספר, אנשי צבא, טייסים ומהנדסים שנפגעו מהפרות זכויות האדם של המפלגה הקומוניסטית. רבים מהם מתרגלי פאלון גונג.
מחאות מסביב לעולם הקוראות להביא את ג׳יאנג לדין צדק | תמונה: Ma Youzhi/Epoch Times
למרות השינוי ברגולציה, עדיין נראה שסין מתקשה להתנתק מההרגלים הרעים שליוו אותה במשך עשורים. ב-25 ביוני למשל, עשרה אנשים בעיר הצפונית טיאן-ג׳ין נעצרו ובתיהם נבזזו לאחר שהגישו תביעה נגד ג׳יאנג דזה-מין. אחת מהם היא הגברת לי צ׳ון-שיה, שנחטפה מביתה בבוקר המחרת על ידי סוכני משרד הביטחון בעיר, הובאה לתחנת המשטרה, נאזקה לכיסא ונחקרה. בני משפחתה צילמו סרטון וידאו של החטיפה ותמונות של כניסתה למשטרה.
״זה כמו לתבוע את היטלר [בעודו בחיים] בעוון פשעים נגד האנושות שביצע״, אמר לנו ג׳ונג ווי-גואנג, מומחה לסין המתגורר בגרמניה. “בהחלט צריך לתבוע את ג׳יאנג דזה-מין״, הוסיף בהחלטיות ג׳אנג דזא-נינג, פרופ׳ למשפט באוניברסיטת SEU בעיר הסינית נאן-ג׳ינג. “אני מאמין שהתביעות נגדו מוצדקות, גם מבחינת הצדק וגם מבחינת החוק. כל הקולגות שלי מאמינים גם כן שהתביעות נגד ג׳יאנג הן תופעה מעודדת מאוד״.
2. למה זה יוביל? אחד התרחישים, מסביר לנו הו פינג, מייסד המגזין הסיני Beijing Spring היושב מחוץ לסין ומסקר ענייני משפט ועוולות חברתיות, הוא שהתביעות, שמספרן גדל בקצב ליניארי בכל יום, יימשכו את תשומת ליבו של הציבור הסיני. כך ייחשף הציבור לפשעים נגד האנושות שביצע ג׳יאנג – פשעים הנמשכים מאחורי הקלעים עד היום ולא נחשפו לציבור הרחב בסין, מכיוון שהנהגת המפלגה מסתירה אותם – מהלך שיוביל לתסיסה ולמחאה חברתית גדולה.
אולם לצד התרחיש הזה, שאולי יתגשם ואולי לא, קיים נתיב נוסף, מיידי הרבה יותר, שסין צועדת לעברו, מסלול שממנו כנראה יהיה לה קשה לסטות. כדי להבין אותו צריך לחזור מעט לעבר, לרצף האירועים שהובילו אליו.
ב-1999 החליט מנהיג סין דאז ג׳יאנג דזה-מין לחסל את הפאלון גונג, ופנה לוועדה המתמדת של הפוליטבירו, הגוף שמנהל בפועל את סין, כדי לקבל גב לכך. אולם הוא גילה שאין לו רוב בוועדה – מרבית חבריה לא מצאו סעיף בחוק הסיני שמאפשר לרדוף את הפאלון גונג, ולא תמכו בהחלטתו של ג׳יאנג. בנקודה זו נוצרו שני מחנות יריבים בתוך הנהגת המפלגה – מחנה אחד בהנהגתו של ג׳יאנג עצמו שנכנה “מחנה הדמים״ בגלל הפשעים שביצע. ומחנה נגדי, בשלב ההוא עדיין לא היה ברור בהובלת מי. אפשר רק לומר שמשתייכים אליו יתר פקידי הממשל שלא עשו יד אחת עם ג׳יאנג.
כדי לעקוף את הוועדה המתמדת ולהוציא לפועל את תוכניתו, הוסיף ג׳יאנג לוועדה שניים מאנשי שלומו, והוועדה גדלה מ-7 ל-9 חברים. כך השיג רוב ויכול היה להטיל וטו על כל החלטה שהתקבלה. טקטיקה נוספת שנקט היה לקדם פוליטיקאים שהצטרפו למחנה הדמים בהובלתו, בשיטת “יד רוחצת יד״, או במילים פשוטות: מי שיוציא לפועל את מדיניות הרדיפה, יקודם בסולם הדרגות של המפלגה. אחת הדוגמאות הבולטות הוא בו שי-לאי, שנחשב לכוכב העולה בשורות המפלגה. הוא קודם בתוך ארבע שנים מתפקיד ראש עיר, למושל פרובינציה ולשר מסחר.
ידוע כי בתקופתו של בו כמושל פרובינציה, הוא הקצה סכום עתק לבנייה מחדש של בתי כלא, שאחד מהם היה מחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג׳יא, שאותו הרחיב עד שהפך להיות עיר הכלא הראשונה בסין. המחנה היה לגיהנום עלי אדמות עבור האסירים, רבים מהם מתרגלי פאלון גונג. אלפי דיווחים בדבר עינויים הגיעו ממנו, והתפרסמו באתרים האוספים עדויות על הרדיפה.
על פי מקור בכיר בסין שדיבר עם האפוק טיימס, חוזים שחברות זרות חתמו עם אנשי מחנה הדמים, עלולים להתגלות בקרוב כחסרי תועלת
אנשיו של ג׳יאנג ממחנה הדמים חדרו לא רק לרמות הגבוהות ביותר בממשל ובפוליטיקה, אלא גם למערכת המשפט, לצבא ולמשטרה. ג׳יאנג אף הקים את “הוועדה לענייני פוליטיקה וחוק״ – גוף שקיבל תקציב גדול יותר מזה של צבא סין ושולט על “המוסד״ הסיני, על “השב״כ״ הסיני, על המשטרה ועל כוחות ביטחון הפנים במדינה. בראש הגוף הזה הוא הציב את נאמנו, ג׳ואו יונג-קאנג.
אנשי מחנה הדמים חדרו גם לתעשיות הרווחיות ביותר של סין: הם שלטו בתעשיית הנפט דרך חברות כמו CNPC ו-PetroChina; בתעשיית הטלקומוניקציה באמצעות China Mobile ו-China Unicom; ואפילו בתעשיית המזון ובמשרד הרכבות.
ב-2002 סיים ג׳יאנג דזה-מין את הקדנציה שלו כמזכ״ל המפלגה והמנהיג העליון שלה, והוחלף בהו ג׳ין-טאו. אף על פי שהו השתייך למחנה הנגדי, הוא לא העז לנקוט בפעולה נגד מחנה הדמים, כנראה משום שאנשי מחנה הדמים כבר החזיקו בתפקידים בכירים וכוחם היה רב מדי. היה לכך מחיר: במשמרת של הו המשיכו להתרחב ולהתגבר הפשעים – ב-2006 אף הגיעה אלינו העדות הראשונה על קצירת איברים מאסירים בעודם חיים, פרקטיקה שנמשכת עד היום.
האקלים הפוליטי בסין השתנה שוב ב-6 בפברואר 2012, אז נעלם מביתו וואנג לי-ג׳ון, סגן ראש העיר צ׳ונג צ׳ינג ומפקד המשטרה בעיר. התברר שוואנג עלה על רכב אזרחי ונסע במשך ארבע שעות לעיר הסמוכה צ׳נג דו, נכנס לקונסוליה האמריקנית, העביר מסמכים המפלילים בכירים במחנה הדמים וביקש לערוק לארה״ב. האמריקנים הסגירו אותו בחזרה לממשל המרכזי בבייג׳ינג, שם הוא נחקר, נאסר והושלך לכלא.
חקירתו של וואנג הובילה לאפקט דומינו, שבמהלכו החלו ליפול אנשים במחנה הדמים בזה אחר זה. הם נחקרו והובאו למשפט.
בחודש נובמבר של אותה שנה עלה לשלטון שי ג׳ין-פינג המשתייך למחנה הנגדי, והחל להפיל בשיטתיות את אנשי מחנה הדמים, בזה אחר זה. הוא קרא למערכה הזאת “מערכה למלחמה בשחיתות״, שם מכובס לחיסול מחנה הדמים. המפלגה לא פרסמה נתונים רשמיים, אולם לפי שין-חואה, סוכנות החדשות של המפלגה, עד סוף 2014 “נענשו״ למעלה מ-20 אלף מאנשי המחנה, רבים מהם יושבים כעת בכלא.
3. כאן נכנס לתמונה גל התביעות נגד ג׳יאנג דזה-מין שמביא לקדמת הבמה את החטא העיקרי של אנשי מחנה הדמים – פשעים נגד האנושות. בינתיים נראה שמלבד כמה מקרים שבהם נעצרו מגישי התביעות ואף הושלכו לכלא, הרוב אינם נעצרים ולהנהגה הסינית אין קו מדיניות ברור לטיפול בנושא.
גל התביעות למעשה מבטיח שלמנהיג המכהן של סין, שי ג׳ין-פינג, לא תהיה לגיטימציה להמשיך להעלים עיין מהחטאים שבוצעו. עד היום הוא שפט את אנשי מחנה הדמים רק בעוון עבירות הקשורות בשחיתות, הלבנת הון והעלמת מס – עבירות שהם אכן ביצעו – אבל לא שפט אותם בעוון פשעים נגד האנושות. הציבור הסיני למעשה רומז לו עכשיו, שאם הוא לא יחשוף את האמת על מחנה הדמים, הם יעשו זאת.
שי ג׳ין-פינג כמובן לא ירצה להיתפס בעתיד בתור האיש שבמשמרת שלו בוצעו הפשעים, ולכן יהיה לו חשוב להדביק את החטאים לאנשים שבאמת ביצעו אותם – אנשי מחנה הדמים, כך על פי מקורות של אפוק טיימס בסין. אבל כאן הוא נתקל בבעיה – הוא לא יכול להוציא החוצה את הנושא, מחוץ למסדרונות ההנהגה, מכיוון שהודאה בפשעים כמו קצירת איברים למשל, יכולה להפיל את כל המפלגה עצמה.
אם שי ג׳ין-פינג אכן יחליט לחשוף את הפשעים ולסכן את יציבות המפלגה, עיתוי מצוין יכול להיות במשפטו של ג׳יאנג דזה-מין, שיומו כנראה הולך ומתקרב. בחודש אוגוסט פנה מקור בכיר בהנהגה הסינית לעורך במהדורה הסינית של אפוק טיימס, וסיפר שב-15 באוגוסט הם ביצעו את הצעד המשמעותי הראשון נגד ג׳יאנג. לפי המקור, שאפוק טיימס סומך על מהימנותו בגלל זהותו ויכולתו לגשת לאינפורמציה ברמה הגבוהה ביותר של ההנהגה, ג׳יאנג “נמצא תחת פיקוח״, כלומר חופש התנועה שלו הוגבל.
אם הפשעים לא ייחשפו במשפטו של ג׳יאנג, נראה כי הציבור הסיני ידאג לחשוף אותם, כפי שעולה מגל התביעות. כך שבכל מקרה, קיימים כרגע שני תרחישים המנבאים שחורות לעתיד המפלגה וההנהגה הנוכחית.
4. איך כל זה קשור אלינו, אולי חלקכם שואלים. “כשסין מתעטשת, העולם מצטנן״, הייתה אחת הקלישאות שנשמעו במהלך המשבר הבורסאי האחרון בחודש יולי, שבו נפלה הבורסה הסינית בקרוב ל-40 אחוז וגררה איתה למטה בורסות במדינות רבות אחרות בעולם.
למה בעצם העולם מצטנן? פשוט מאוד – כי הוא חשוף לסין. רוב החומרים שמרכיבים את הציוד האלקטרוני שלנו מגיעים מסין, סחורות מגוונות מיובאות משם, חברות ישראליות ואמריקניות הפכו את השוק הסיני לבסיס פעילותן, יצרני רכב עברו לייצר שם, וכמעט כל הביגוד שלנו, הצעצועים, הרהיטים והמכשירים הם משם. אם תלכו רחוק יותר – אפילו ארגוני טרור בגדה מקבלים אספקת רקטות מסין (Made In China, דרך איראן).
אבל אם נשים לרגע את הקלישאה המוכרת בצד, נגלה שנפתחה כאן חזית נוספת, מדאיגה אולי אף יותר: מתברר שמנהיג סין שי ג׳ין-פינג לא רק מוריד את אנשי מחנה הדמים, אלא גם מעניש את כל מי שלחץ להם ידיים ויצר קשרים עסקיים איתם. מטרתו היא לייבש את המקורות הכלכליים ולפגוע בתשתית הפיננסית של מחנה הדמים. חלק מהנפגעים: חברות מערביות גדולות, ביניהן יש אפילו לפחות חברה ישראלית אחת.
קחו לדוגמה את ביל גייטס ומיקרוסופט. יום בהיר אחד בחודש יולי 2014, פשטו כ-100 חוקרים על משרדי מיקרוסופט בסין ודרשו לראות חוזים, ספרי חשבונות ותכתובות דוא״ל. מיקרוסופט נקנסה ב-140 מיליון דולר והואשמה בהעלמת מס. אבל המנהלים המבולבלים בחברה לא הצליחו להבין למה, מה עשו שלא כחוק ואיפה טעו. החקירה הזו, הם חשו, לא בדיוק קשורה לחוק.
הם צדקו. היא קשורה לעובדה שגייטס לחץ את ידיו של ג׳יאנג דזה-מין מספר פעמים וניהל איתו קשרים עסקיים. הפעם הראשונה הייתה ב-1994 כשהחליט למכור את מערכת ההפעלה שלו לסינים, וניסה לחדור לשוק. הפעם שנייה הייתה ב-1995, אז אפילו בנו של ג׳יאנג נכנס כשותף (50 אחוז) בפורטל האינטרנט של מיקרוסופט סין.
החקירה גם קשורה בעובדה ש״תאגיד הנפט הלאומי״ של סין, חברה ממשלתית שבראשה עמד עד לאחרונה ג׳ואו יונג-קאנג – יד ימינו של ג׳יאנג דזה-מין – השתמשה בשירותי המייל של מיקרוסופט. מיקרוסופט גם קיבלה שירותי ייעוץ בדא-ליאן מחברה בשם אקסנטור הנחשבת למעוז של מחנה הדמים. מעניין שגם היא זכתה לפשיטה דומה לזו שהייתה על מיקרוסופט.
לחברת הטלקום האמריקנית קוואלקום יש סיפור דומה. בשנות ה-90 היא התקשתה להיכנס לסין, ולכן נעזרה בביל קלינטון שדיבר ישירות עם ג׳יאנג דזה-מין על מעלותיה של החברה ולחץ את ידיו. ב-2013-2012 כבר כמעט מחצית מרווחיה של החברה הגיעו מסין, אבל אז החלה המערכה נגד מחנה הדמים. החוקרים שהגיעו למשרדי קוואלקום קראו לפשיטה בשם המכובס “מערכה נגד מונופולים״, קנסו את קוואלקום בסכום של קרוב למיליארד דולר, ואילצו אותה להוריד את מחירי הרישיונות שלה.
לפחות 30 חברות זרות נפגעו לאחרונה במערכה ״נגד המונופולים״ שמוביל שי ג׳ין-פינג במסגרת “המערכה למלחמה בשחיתות״ שהיא בעצם המערכה להורדת מחנה הדמים וכל מי שקשור אליו או ניהל קשרים עסקיים איתו. בין החברות תמצאו את הבנק ג׳יי. פי. מורגן, את חברת הפרמה גלוקסו-סמית׳-קליין, את אאודי, סמסונג, LG, ג׳נרל מוטורס ועוד חברות רבות אחרות. כולן לחצו ידיים למחנה הלא נכון, ואת חלקן מנהלים, מהצד הסיני של החברה, אנשים ממחנה הדמים.
אפילו החברה שרכשה את תנובה נפגעה – תאגיד ברייטפוד. באוגוסט פורסם כי יו״ר ברייטפוד לשעבר וואנג דזונג-נאן, האיש שהקים את התאגיד ונלקח לחקירה, נידון ל-18 שנות מאסר. מחליפו, בן הנג-גו, שהוביל את מכירת תנובה לחברה הסינית, התפטר שלושה חודשים בלבד אחרי עסקת הענק, ככל הנראה מסיבות דומות.
מדוע? כי תאגיד ברייטפוד הוקם ב-2006 בהוראת ג׳יאנג דזה-מין. בשנות ה-50, לפני שכבש את ראשות המפלגה, ג׳יאנג היה המנכ״ל הראשון של מפעל המזון Yimin Food Factory שבסיסו בשנגחאי. Yimin היה כישלון, הפסיד כספים כל הזמן, והחליף בעלים ארבע פעמים, עד שב-2003 נאלץ לפטר עובדים שיצאו להפגין בגלל זה.
כשלוש שנים לאחר מכן, החליט ג׳יאנג להקים תאגיד מזון חדש שיאגד את מפעל Yilin הכושל ביחד עם כמה מפעלים נוספים, והציב בראש התאגיד את נאמנו ממחנה הדמים, היו״ר שנכלא מאוחר יותר, וואנג דזונג-נאן. וואנג, אגב, הצהיר בעבר שג׳יאנג היה זה שיצר את מותג ברייטפוד.
הנה תחזית קודרת נוספת: על פי מקור בכיר בסין שדיבר עם האפוק טיימס, חוזים שחברות זרות חתמו עם אנשי מחנה הדמים, עלולים להתגלות בקרוב כחסרי תועלת.
אז מה המסקנה מכל זה? כל אנשי מחנה הדמים יישפטו ויושלכו לכלא. מי שיצר איתם קשרים עסקיים או ייצור בקרוב – ייפגע גם כן. וביום שבו ייוודעו בפומבי הפשעים האמיתיים שבגללם נופלים אותם אנשים, “סין תתעטש״ והמשך דרכה של המפלגה כולה יוצב בסימן שאלה.
הפוסט ״זה כמו לתבוע את היטלר בעודו בחיים״ הופיע ראשון באפוק טיימס ישראל