אחרי שסיימנו את העבודה שאלנו אותו אם בא לו לשחק כדורגל ולבחון את המוצר גם במשחק ידידות עם אנשי המעבדה. הוא ירד איתנו לדשא, שיחקנו ובמהלך המשחק אפילו קיבלתי ממנו מסירה והבקעתי שער – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס
עד לפני כשנה וחצי היה ד"ר ארז מורג, 49, עמוק בתוך החלום האמריקני. בתפקידו כמנהל המחלקה לשיפור ביצועים של ספורטאי הצמרת בחברת "נייקי" הוא התחכך עם טובי הספורטאים בעולם, עבד בצמוד לכדורגלנים כמו רונאלדו, רונאלדיניו, וויין רוני, וגם בצמוד לשחקני אן-בי-איי וטניסאים כמו פדרר ונדאל, שמות שרבים היו חולמים להתקרב אליהם.
מביתו בפרוור טוב בפורטלנד, שם התגורר עם אשתו ושני ילדיהם, הוא ניהל קריירה מצליחה שבמהלכה הגיש 17 פטנטים הקשורים לטכנולוגיית נעלי כדורגל, ריצה ועוד.
אבל משהו היה חסר בחייו. מורג מגדיר את זה כ"חוסר של אותה תחושת הזדהות קולקטיבית, ערכים שגדלנו עליהם, התחושה של להיות חלק ממשהו גדול יותר, דבר שאפשר להרגיש רק בארץ". אז משפחת מורג חזרה לארץ.
אני מבקרת את ד"ר מורג, שהוא למעשה דוקטור לביומכניקה, אחד ממדעי הספורט העוסק בניתוח כוחות ותנועה, בביתו הנעים בשכונת יוקרה בצפון הארץ. ניכר כי שום דבר מסממני המעמד הקודם לא נמצא אצל בני הזוג מורג. בכניסה אל הבית מסודרות לתלפיות שורות נעליים של הילדים (רובן כמובן של "נייקי"). חדר המגורים המקושר למטבח משדר נעימות. שום דבר בביתם לא מנקר עיניים, ובשעות הבודדות שאני נמצאת שם אני מקבלת הרגשה של משפחה חמה ומלוכדת שמעניקה הרבה חום.
במשך הריאיון אני בוחנת את בן שיחי, מנסה לדוג בכוח איזה סיפור על המפגשים האישיים שהיו לו עם טובי השחקנים בעולם, ומה שאני מוצאת זה בעיקר חיוך שובה לב, טבעיות וצניעות.
כן, לפעמים הוא היה נוסע לאימונים של ארסנל, ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, יובנטוס וקבוצות אן-בי-איי לצורך מחקר של יום-יומיים, ואחר כך אם התאפשר, נשאר גם למשחקים, בעיקר בשביל הכיף.
אבל מה שהוא הביא משם לאחר 14 השנים בהן עבד ב"נייקי" זו בעיקר התחושה שהוא היה חלק משינוי תעשיית הכדורגל כפי שאנחנו מכירים אותה היום, אך לא רק. ד"ר מורג השפיע גם על עולם הספורט הנשי, ובעיקר על העצמת השתתפותן של נשים בספורט.
כשרונאלדו נכנס למעבדה
"ברוב
שחקן הכדורגל רונאלדו בפעולה עם נעל הדגל של נייקי בגביע העולמי ב-2006 שעיצב ד"ר ארז מורג
השנים בנייקי", מספר ד"ר מורג, "עבדתי בעיקר במחלקת הכדורגל ובמחלקת הנשים שהיו מחלקות קטנות ומטרתן הייתה לגדול דרך החדשנות. חדשנות יכולה לבוא לידי ביטוי במוצר חדש או בשירות חדש או בשילוב בין שניהם שמביא לשיפור משמעותי. אני הובלתי את המחקר שתפקידו היה לגרום לגדילת המחלקות האלו".
איזה פרי נשאו המחקרים?
"המחקרים הובילו אותנו לפתח שירותים ומוצרים שנתנו מענה לקהלים שונים. לדוגמה, בסוף שנות ה-90 נעל כדורגל שקלה בממוצע 350 גרם, וצבעיה היו בעיקר שחור-לבן. לאחר שעשינו ניתוח תנועה של שחקני כדורגל ומצאנו שהפעולה העיקרית שהם מבצעים זה ספרינט של עשרה מטר (כ-60 פעם במשחק), אימצנו את התובנה הזו והחלטנו לפתח נעל קלה ומהירה. זוהי הנעל ששקלה 196 גרם בעבר. עבדנו עליה שלוש שנים, זה היה הדור הראשון. היום רונאלדו נועל דור שמיני של אותו דגם. הנעל יצרה יתרון מהירות [למי שנעל אותה] בזכות הטכנולוגיה שלה".
אבל "נייקי" זה לא רק נעליים
"רבים מכירים את "נייקי" כחברה שמפתחת ומשווקת מוצרי ספורט. אבל "נייקי" זה לא רק נעליים. מחלקת המחקר והפיתוח של החברה מתקדמת מאוד. היא כוללת עשרות מדענים, מעצבים ומפתחים השוקדים על פיתוח טכנולוגיות חדשות לעולם הספורט. מעבדת המחקר היא מהמובילות בעולם בתחום הביומכניקה של הספורט. יושבים שם חוקרים עם תארי מאסטר ודוקטורט מאוניברסיטאות מובילות".
איך נראית המחלקה שבה עבדת?
"במרכז המעבדה יש מסלול ריצה של 70 מטר. בחלקים ממנו נמצאים משטחים למדידת כוח, מסביב יש מערכת מצלמות מתקדמת לניתוח תנועה, סנסורים למדידת לחצים תחת כף הרגל, סורקים דיגיטליים לקבלת תמונה תלת-ממדית של הגוף וכף הרגל, חדר סביבתי המאפשר שליטה בטמפרטורה ולחות, מסילת ריצה מיוחדת המסוגלת לאפשר לרץ לרוץ בתנאי גרביטציה שונים (למשל 50 אחוז ממשקל הגוף), ועוד.
"כלי המדידה האלה מאפשרים לבחון את השפעת הנעל, הלבוש, או הציוד על הספורטאי ולהחליט כיצד לשנות או לשפר את המוצרים האלו".
נניח שרונאלדיניו נכנס למעבדה, מה אתם עושים איתו?
"כשהיה מגיע אלינו אתלט למעבדה היו לנו מערכות מתקדמות המאפשרות לבחון את ההיבטים הפיזיולוגים, הביומכניים והקוגניטיביים של אותו ספורטאי. איתרנו מקומות שבהם ניתן לשפר ביצועים ובהתאם פיתחנו לו נעל ייחודית, או תוכנית או דרך או עבודה חדשנית עם המאמנים שתאפשר לו להשתפר.
רונאלדו במשחק עם דגם אחר שעיצב ד"ר ארז מורג לנייקי
"נניח שמגיע שחקן כדורסל מקצועי, אז אנחנו מבצעים ניתוח תנועה שכולל את מדידת הכוחות והתנועה במפרקים השונים עם נעל מאב-טיפוס אחד ועם נעל מאב-טיפוס שני. השחקן מבצע את התנועות הרלבנטיות לכדורסל, שינוי כיוון, קפיצה, זריקה לסל, הטבעה, תנועת הגנה, ואת כל התנועות הקריטיות למשחק הכדורסל, ואנחנו מבצעים במעבדה לביומכניקה את ניתוח התנועות".
ואם לא ניתן להביא את השחקן למעבדה?
"כשלא ניתן להביא שחקן למעבדה, היינו מגיעים אליו. חלק מציוד המעבדה ניתן לקחת החוצה, כמו למשל מערכת למדידת לחצים מתחת לכף הרגל, ומצלמות לצילום מהיר לניתוח תנועה שמצלמות אלף תמונות בשנייה. את התוצאות היינו מתרגמים לפיתוח נעל עם טכנולוגיה חדשה".
תן דוגמה לעבודה מול ספורטאים גדולים
"אוליבר בירהוף הוא דוגמה טובה. בזמנו הוא היה קפטן נבחרת גרמניה והיום הוא מנהל הנבחרות של גרמניה. אחרי שסיימנו את העבודה שאלנו אותו אם בא לו לשחק כדורגל ולבחון את המוצר גם במשחק ידידות עם אנשי המעבדה. הוא ירד איתנו לדשא, שיחקנו ובמהלך המשחק אפילו קיבלתי ממנו מסירה והבקעתי שער. היה תענוג לעבוד איתו גם מבחינה מקצועית וגם אישית.
"עם רונאלדו הברזילאי יצא לי לעבוד יותר פעמים מאשר עם השחקנים האחרים. כשהגעתי ל"נייקי" הייתי בתחילת הקריירה שלי והוא היה בתחילת הקריירה שלו וגם הפרישה שלנו הייתה פחות או יותר באותה שנה.
"כשתכננו את הנעל לגביע העולמי בשנת 2002 עבדתי איתו במעבדה. מסביבנו היו הרבה אנשים בכירים, סמנכ"לים, ראשי מחלקות והרבה אחרים שצפו בנו תוך כדי העבודה המקצועית ואני התרגשתי.
"בשלב מסוים הוא הרגיש שאני מתרגש מכל העיניים שמסתכלות עלינו מסביב, אז הוא לקח אותי הצידה, חיבק אותי ואמר לי: 'תשמע, עכשיו זה רק אני ואתה, תתעלם מכל מה שקורה מסביב, תעבוד כאילו זה רק אני ואתה'. ואז הבנתי את הכוח שלו להתעלות במשחקים גדולים: היכולת שלו להתרכז במה שהוא עושה ולא במה שמסביב הביאה אותו לאן שהוא הגיע. למדתי ממנו המון. המחקר הצליח והנעל יצאה לדרך והתובנות היו טובות.
"סיפור אחר לא קשור לשמות מפורסמים או לכדורגל, אלא דווקא לספורט נשי. "נייקי" גייסו אותי בגלל ההתמחות שלי במבנה ותפקוד כף הרגל, אבל הפרויקט הראשון שלי במחלקת הנשים היה חזיית ריצה. כשנפגשנו עם רצות באותה תקופה ושאלנו אותן איך אפשר לעזור להן להשתפר ולהעצים את השתתפותן בריצה, עברנו על כל נקודה ונקודה, גם בנעל וגם בכף הרגל. שאלנו מה מפריע להן בנעל ריצה: העקב? החלק הקדמי? אזור האצבעות? בלימת הזעזועים? אחרי שעות של דיונים חלק גדול מהן הסתכלו עלינו ואמרו שמה שמפריע להן זו לא הנעל, אלא החזייה. כן, כן, בזמנו היו חזיות ריצה שעבדו על רעיון הלחץ, וכדי למנוע תנועה מוגזמת הן ממש לחצו.
"הבנות אמרו שהן כמעט לא יכולות לנשום, לא נוח להן, והחזייה פוגעת מאוד בחוויית הריצה שלהן. ואז הייתה מעצבת מדהימה ב"נייקי" שפיתחה חזיית ריצה מיוחדת שחקרנו במעבדה. גילינו שהחזייה שיפרה באמצעות העיצוב והצורה שלה את יכולת התמיכה. בחנו שישה מודלים שונים והגענו למודלים שתפקדו בצורה הטובה ביותר ונתנו נוחות מרבית".
הצעה מ"נייקי" שקשה לסרב לה
ד"ר ארז מורג גדל בעפולה וכבר בילדותו נמשך מאוד לתחומי הספורט והמתמטיקה. הוא היה ספורטאי טוב, אבל שאף להיות טוב יותר. לאחר שראה תכנית טלוויזיה שעסקה בביומכניקה הבין שאם לא יהיה ספורטאי בנבחרת, יוכל ללמוד את מדעי הספורט ולעזור לאחרים להצטיין.
לאחר שסיים שירות צבאי כקצין הוא פנה ללימודי תואר ראשון בחינוך גופני (בווינגייט) ועשה קורסים במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב. כשסיים, נסע לארה"ב ללמוד ביומכניקה (מאסטר, לימודי דוקטורט, ופוסט דוקטורט) והציג את עבודת הדוקטורט שלו ביפן בכנס בין-לאומי. אז פנו אליו מ"נייקי" עם הצעה שקשה לסרב לה, להצטרף למחלקה למחקר ופיתוח במטרה להוביל מחקר בתחום החדשנות במחלקת הנשים ובמחלקת הכדורגל.
"בשלב מסוים הוא הרגיש שאני מתרגש מכל העיניים שמסתכלות עלינו מסביב. אז הוא לקח אותי הצידה, חיבק אותי ואמר לי: 'תשמע, עכשיו זה רק אני ואתה, תתעלם מכל מה שקורה מסביב'. ואז הבנתי את הכוח שלו להתעלות במשחקים גדולים" – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס
"כילד רציתי להיות שחקן כדורגל", מספר מורג, "רציתי לשחק באירופה. בגלל הכדורגל למדתי גיאוגרפיה, וכיוון שגדלתי בעפולה ורציתי להשתפר הלכתי לספריה העירונית, פתחתי את האנציקלופדיה לספורט שיש לי אותה עד היום, הסתכלתי על תרגילים שיכולים לשפר אותי ולא הגעתי לשום מקום.
"כשפיתחתי את 'נייקי פוטבול פלוס' (תכנית אימונים דיגיטלית, י.י.) עבדתי עם מאמני עילית מברצלונה, יובנטוס ונבחרת ברזיל במטרה לפתח תכנים ותכניות אימונים ולהעניק לדור הצעיר של היום תכניות אימון דיגיטליות מטובי המאמנים בעולם. עבורי זו הייתה סגירת מעגל: את אותם תכנים שלא היו לי כדי להשתפר כילד, הענקתי למיליוני בני נוער בעולם שרוצים להשתפר. אני מבין היום שזו הייתה המוטיבציה האמתית, לחזור לילדות מעפולה".
אחרי שסגר מעגל, חזר לארץ והקים עם אשתו את innov8, חברה לטיפוח חדשנות בארגונים. "Innov8 צמחה מהתובנה שארגון משול לאדם", מסביר מורג. "כפי שלכל אחד מאתנו יש את התכונות שלו, כך גם לארגונים. לכן צריך להבין מהן תכונותיו של הארגון, איפה הוא נמצא מבחינת היכולת לחדש, למה הוא מסוגל, מהם צרכיו. כל ארגון הוא מערכת הנתמכת על ידי תתי מערכות ולכל מערכת יש גבולות להצלחה. צריך להבין את היכולות של כל אותן מערכות להשתמש במגבלות ככוח לצמיחה ולעבוד איתן, ולא להתנגד להן.
"תתי המערכת בארגון – קרי משאבי אנוש, רגולציות, נותני שירות, לקוחות – זקוקים לתמיכה ולחיזוק שוטפים. כפי שאי אפשר לתת לספורטאי חובב תכנית אימונים של ספורטאי עילית, כך אי אפשר לכתוב לכל ארגון את אותה תכנית עבודה לטיפוח יכולות חדשנות. אנחנו בוחנים איפה נמצא הארגון מבחינת תהליך החדשנות, האם קיימת תרבות חדשנות ואלו כלים יתאימו לארגון כדי להפיק את המרב מרעיונות טובים שזורמים בתוכו מההון האנושי שכבר נמצא בו.
"בסופו של דבר, את אותו סיפוק שהיה לי כשעזרתי לספורטאי להצליח, יש לי היום כשאני רואה חברה ישראלית מצליחה".
במקביל לעבודתו בחברה, ד"ר מורג גם מרצה על חדשנות.
תן לי כמה טיפים לחדשנות בחברות
"אחד העקרונות שאני מדבר עליהם בהרצאות הוא 'לך אחרי התובנות, לא אחרי המתחרים'. ב"נייקי" הבנו שהתובנה המרכזית בעולם הכדורגל היא העובדה שהמשחק הוא יותר מהיר מבעבר, ולכן צריך לפתח נעל קלה ומהירה. כך עשינו. המתחרים, לעומת זאת, באו עם מוצר אחר לגמרי, שלא עסק במהירות. היו לנו שתי אפשרויות – או ללכת אחרי התובנות שלנו ולהמשיך לתת פתרון לשיפור המהירות, או ללכת לכיוון שאליו הלכו המתחרים. החלטנו להישאר נאמנים לתובנות ולהמשיך לפתח ולשפר את המוצר שלנו, והמתחרים החליטו גם הם לפתח נעל קלה ומהירה".
"עיקרון אחר הוא 'כל שריר חשוב', כלומר כל אחד יכול לתרום לחדשנות. למדתי אותו בעבודה שלי עם הטניסאי רוג׳ר פדרר. שמתי לב שהוא מתייחס באותה רמת קשב גם לבכירים וגם לזוטרים.
"הבנתי שיש לו יכולת לשים לב לכל פרט ופרט וכך הוא בונה את היתרון התחרותי שלו.
"בעולם הארגוני זה מתפרש בכך שכל אחד יכול לתרום לחדשנות. כבר בעבודתי בנייקי יישמתי את העיקרון הזה כשקידמתי רעיון של אחד החוקרים הצעירים שלנו, שהפך להיות טכנולוגיה פורצת דרך בתחום הנוחות".
איזה ענפי ספורט אתה אוהב?
"אני רואה בכיף כדורגל, אן-בי-איי, פוטבול אמריקני, אתלטיקה, שחייה, נהנה בכיף".
עם פיצוחים ובירה?
ברור. כדורגל זה רק עם פיצוחים ובירה".