מוכנים לרעידת אדמה?

אילוסטרציה: Fotolia

לפרופ' קוזוקו הקי מאוניברסיטת הוקיאדו ביפן, לא היה מושג שבצהרי היום תכה רעידת אדמה קטלנית בעוצמה 9 בסולר ריכטר. אחרי הכול, ה-11 במארס 2011 נראה כמו עוד יום רגיל למדי. ״אנשים רבים אמרו בעבר שקיימים סימנים מקדימים לרעידות אדמה, אבל תמיד הייתי ספקן, לא האמנתי בזה״, הוא אומר בראיון לאפוק טיימס.

ובצדק. במהלך המאה ה-20 רבים וטובים חשבו שביכולתם לחזות רעידות אדמה. היו למשל שהציעו שכשרעידת אדמה מתקרבת, ריכוזי גז הראדון בקרקע עולים. אחרים תיארו שיבושים בשדה המגנטי של כדור הארץ בסביבת מוקד הרעש, כחצי שעה לפני שהאדמה רועדת. והיו גם סימנים מסקרנים שהגיעו מעולם החי – יממה לפני רעידת אדמה, בורחות נמלי העץ האדומות מהקן שלהן, ושוהות מחוץ לו עד שחולפות 24 שעות מהרעש.

העיירה פסקארה דל טורנטו שבמרכז איטליה, אחרי שרעש אדמה בעצמה של 6.2 פגע באזור באוגוסט השנה והביא למותם של 296 בני אדם | תמונה: Giuseppe Bellini-Getty Images

אבל כולם כשלו. אף אחד מהרעיונות שהועלו לא הוכיח עצמו כסמן מדויק לחיזוי רעידות אדמה, שהתבררו כמורכבות ומהירות מדי מכדי שאפשר יהיה לחזות אותן מראש. כך הלכה וגברה הספקנות בנושא. פרופ' רוברט גלר מאוניברסיטת טוקיו ושותפיו אף פרסמו ב-1997 בכתב העת היוקרתי Science מאמר שכותרתו ״רעידות אדמה אינן ניתנות לחיזוי״. במאמר הם הסבירו שרעידות אדמה תלויות במגוון עצום של גורמים בלתי ידועים, ולכן יכולתנו לחזות אותן מוגבלת מאוד.

אבל באותו יום ארור ביפן, קרה משהו שהחל לשנות את דעתו של פרופ' הקי. זו לא הייתה ״הקארמה״ שהרעידה את האדמה והובילה לגלי צונאמי בגובה של כעשרה מטרים; לאסון גרעיני בפוקושימה; לתזוזת קו החוף של יפן ולמותם של כ-16 אלף איש – אלא, נתוני הלוויינים שניתח.

״בהתחלה נתוני הלוויינים שראיתי הצביעו על שינויים שהתרחשו באטמוספירה כעשר דקות אחרי הרעידה. אבל פתאום הבחנתי שמשהו קורה גם לפני הרעידה. משהו בנתונים משתנה לפני רעידת האדמה״.

פרופ' הקי חשב שמדובר בשינוי אקראי או באנומליה. אבל ככל שהריץ יותר בדיקות, ובחן נתונים גם מרעידות אדמה קודמות, החלה להתגבש אצלו מסקנה שונה. ״התופעות המקדימות חזרו גם במקרים אחרים, ובסופו של דבר השתכנעתי שבאמת מופיעים שינויים מסוימים באטמוספירה לפני רעידות אדמה״.

כביש סדוק באילת ב-1995, כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה 6.2 שפגעה בים סוף, כ-150 ק"מ מדרום לעיר | תמונות: Str. Joe Cott-Yedioth/AFP/Getty Images

כך מצא עצמו פרופ' הקי בתחילתה של מהפכה שקטה, יומרנית משהו, לפיתוח מערכת לחיזוי רעידות אדמה. כיום, חמש שנים מאוחר יותר, הוא כבר נשמע הרבה יותר בטוח בעצמו: ״בעתיד הלא רחוק תהיה לנו מערכת כזו״, הוא אומר, והוא לא היחיד. למרוץ הזה נגד הזמן, שעשוי להציל חיים של מיליונים, הצטרף גם פרופ' חורחה הרואד מפרו, שביחד עם קבוצת עמיתים הצליח בשיטה שונה לחזות עד היום כ-12 רעידות אדמה כשבועיים-שלושה לפני שהכו, ואף שלח מכתבי התראה מבעוד מועד לעמיתיו.

התראות דומות עשויות, אם יתבררו כנכונות, להציל בשנים הקרובות את חייהם של אלפי אנשים בישראל, שצפויה לדברי מומחים רבים לחוות רעידת אדמה גדולה. ״בכל העולם מקובל שקיימת איזו שהיא מחזוריות ברעידות אדמה בעוצמה מסוימת״, אומר בראיון לאפוק טיימס פרופ' משה ענבר מאוניברסיטת חיפה, מומחה לאסונות טבע. ״בארץ אנחנו רואים מחזוריות כזו של בערך 90 שנה: ב-1837 הייתה רעידת אדמה בעמק הירדן, עם 3,000 הרוגים בעיר העתיקה של צפת ונזקים קשים בטבריה; ב-1927 הייתה רעידת אדמה באזור ים המלח, בעוצמה של 6.2, עם יותר מ-300 הרוגים ונזקים בשכם וברמלה; עוד מעט אנחנו ב-2017, כלומר שוב 90 שנה״.

אזורי הסכנה

למזלנו, לא בטוח שהמחזוריות הזו מדויקת, אומר פרופ' ענבר, וגם אם היא כן, ייתכן שתהיה בה סטייה של כמה שנים שתאפשר לנו להיערך טוב יותר לרעידת האדמה, שצפויה לתקוף שני אזורי סכנה. אחד הוא השבר הסורי אפריקני שנפרס לכל אורך המדינה, והשני הוא שבר נוסף, קצר יותר, שבסביבתו חיים המון תושבים – ״שבר יגור״, המפריד בין רכס הכרמל למפרץ חיפה. הוא מתחיל מזרחה ליגור ומגיע עד 20 ק״מ מעבר לקו החוף.

״בתי הזיקוק במפרץ חיפה למשל צפויים לסבול מנזקים, בין היתר גם בגלל סוג הקרקע באזור, הגורמת לגל [הסיסמי] להגביר את עצמו. לא רק שיש באזור מתקנים מסוכנים, אלא שמבחינת סוג הקרקע, והקִרבה לקו שבר פעיל, אזור המפרץ רגיש יחסית״, מסביר פרופ' ענבר.

ברחבי הארץ יותר מ-800,000 יחידות דיור בסכנת קריסה. מדובר בעיקר במבנים הנשענים על עמודים ספורים

על פי נתוני משרד הבינוי והשיכון יש ברחבי הארץ יותר מ-800,000 יחידות דיור בסכנת קריסה במקרה של רעידת אדמה. מדובר בעיקר במבנים בני שלוש-ארבע קומות הנשענים על עמודים ספורים, לעתים דקיקים למדי.

עד 1975 עודדו הרשויות בניה שכזו, עד שבאותה שנה הוגדר ״התקן לעמידות מבנים הנדסיים ברעידות אדמה״ (תקן 413), והחלו להבין שהבניינים האלה רעועים. במיוחד אלו שאפילו פיר מעלית וממ״דים חסרים בהם – הם יהיו הראשונים שצפויים לקרוס כשהאדמה תרעד. מבנים שנבנו החל מ-1982, כשהחלה אכיפת התקן הזה, כנראה ישרדו רעידות אדמה שיפגעו בנו, אבל ספק לגבי יתר הבניינים.

ברחבי הארץ קיימים עשרות אלפי מבנים ישנים, מעל 800 אלף יחידות דיור, בסכנת קריסה במקרה של רעידת אדמה | תמונה: Fotolia

בדיוק בשביל זה אושרה ב-2005 תוכנית מתאר ארצית – תמ״א 38 – שנועדה לעודד, באמצעות הטבות בניה, את בעלי הדירות לחזק את המבנים שלהם. לעתים מדובר בהוספת ממ״ד, לפעמים בהרחבת הדירות הקיימות או בהוספת קומות חדשות לבניין.

אבל מתברר שהתוכנית לא הצליחה לחולל את המהפכה הדרושה. ״המדינה לא משקיעה בזה, היא רק קיבלה את החקיקה שקובעת שמותר. כך שהבעייתי ביותר הוא האזור של השבר הסורי אפריקני״, אומר פרופ' ענבר. ״קריית שמונה, חצור, טבריה, בית שאן. מבחינת תמ״א 38, באזור הזה לא רווחי לקבלן לשפץ את כל הבניין, לחזק את הדירות ולקבל זכות לשתי קומות נוספות. מחירי הנדל״ן באזורים האלה נמוכים, כך שהוא לא יכול למכור שם דירה בשני מיליון שקלים.

דירוג האזורים בארץ לפי עוצמת רעידת האדמה הצפויה בהם – האזורים בסיכון הגבוה ביותר הם לאורך בקעת הירדן ובמורדות המזרחיים של הכרמל

״גם הדיירים עצמם באזורים האלו הם ברמה סוציו-אקונומית נמוכה כך שהם לא יכולים לממן את החיזוק בעצמם. אולי ברמת גן הדיירים חיזקו ושיפצו את הבניין שלהם, אבל אין שום סיכוי שהאוכלוסיות החלשות יחזקו את המבנים בעצמן.

״מעבר לכל אלו, בכל רחבי הארץ גם קיימת שאלת המבנים הציבוריים: מה עם בתי הספר, בתי החולים, גני הילדים וכו'. הם צריכים להיות באחריות המדינה. המשאבים שהמדינה נתנה לזה פשוט מצומצמים״.

בינתיים החליטה הממשלה להיערך לרעידות בשיטה נוספת – להקים מערכת התראה ארצית לרעידות אדמה, שתספק התראה של כמה עשרות שניות בודדות, שתאפשר לנו לפחות לצאת מהבניין לפני שהוא קורס. איך המערכת אמורה לעבוד? פרופ' ענבר מסביר שרעידת אדמה שולחת שני סוגים של גלים – בתחילה מגיעים גלים ראשוניים, שאינם גורמים לנזקים, ועשרות בודדות של שניות אחריהם מגיעים גלים משניים, משמעותיים הרבה יותר והרסניים. המערכת אמורה לזהות את הגלים הראשונים ולשלוח התראה שתאפשר לנו לצאת מהבניין.

״בארץ הותקנו בכמה בתי ספר מערכות התראה המבוססות על השיטה הזאת, וביפן אפילו עוצרים ככה אוטומטית את הרכבות המהירות שניות ספורות לפני הרעידה עצמה״, אומר פרופ' ענבר. ״לפי הניסיון המר עם 'צבע אדום' באזור עוטף עזה, 15 שניות מספיקות כדי לרוץ למרחב המוגן ולהינצל. במקרה של רעידת אדמה 'המרחב המוגן' הוא מתחת לכיפת השמים״.

אבל מעבר לכמה מערכות שהותקנו בחלק מבתי הספר, לא התקדמנו הרבה. מאז 2012, כשממשלת ישראל החליטה להקים את המערכת הזו, עוסקים בינתיים בעיקר במכרזים לקראת פיתוחה. גם אם יותקנו יותר מערכות התראה בעתיד הקרוב, מה שלא נראה לעין, לא בטוח בכלל ש-15 שניות יספיקו לאנשים כדי לצאת מבניין דירות בלי ממ״ד. כאן בדיוק נכנסים לתמונה פרופ' הקי היפני ומדענים אחרים ממגוון קבוצות מחקר בעולם.

סימנים משמים

פרופ' הקי החל להתעניין בקשר שבין רעידות אדמה לשינויים באטמוספירה כבר ב-2003. ליתר דיוק בהשפעות שיש לרעידות אדמה על שכבה מסוימת מאוד באטמוספירה, גבוהה יחסית – ה״יונוספירה״, המכילה יונים ואלקטרונים חופשיים רבים.

נתון המתאר את ריכוז האלקטרונים החופשיים שבה נקרא TEC, וכיוון שהוא משפיע על תעבורת גלי הרדיו העוברים בשכבה זו באטמוספירה, יש לו חשיבות רבה וניתן להוריד אותו מכל לווייני הג'י-פי-אס. ב-2006 פרסם פרופ' הקי מאמר על שינויים המתגלים בריכוז האלקטרונים החופשיים בערך עשר דקות אחרי רעידת אדמה.

האתגר כרגע הוא לשכנע גורמים בממשל, כדי שיסכימו לספק לנו גישה לנתונים

ההפתעה הגדולה מבחינתו הגיעה כאמור אחרי רעידת האדמה הגדולה של 2011. ״לקח בכלל יומיים או שלושה עד שהאינטרנט חזר לתפקד״, הוא מספר, ״רק אז יכולתי להוריד את קבצי הנתונים הגדולים. למחרת גיליתי פתאום שבערך 40 דקות לפני רעידת האדמה, מדד ה-TEC התחיל להתנהג בצורה חריגה שהלכה וגברה עם הזמן״.

כדי להשתכנע שמדובר בתופעה פיזיקלית אמתית ולא בשיבוש בנתונים, כפי שחשב בתחילה, הוא ישב במשך ארבעה-חמישה ימים נוספים ובדק את הנתונים ואת הגרפים שקיבל. בהמשך בדק גם נתונים מרעידות אדמה עוצמתיות נוספות.

״רעידת אדמה אחת שבדקתי הייתה ב-2004, בסומטרה שבאינדונזיה (שגרמה לאסון הצונאמי באוקיאנוס ההודי, ר״ת), ועוד אחת ב-2010 בצ'ילה. שתיהן בעוצמות חזקות של סביבות 9 בסולם ריכטר. בשתיהן ראיתי תופעות דומות. את המאמר הראשון על ההתנהגות החריגה של נתון ה-TEC, שמקדימה את רעידת האדמה, כתבתי חודש אחרי הרעידה ביפן, ומאז פרסמתי עוד ארבעה מאמרים בנושא, עם דוגמאות נוספות״.

מה בעצם ראית בנתונים? 


״האות שהכרתי קודם לכן, שמופיע אחרי רעידת האדמה נראה כמו תנודה, זה סוג של גל. אבל מה שגיליתי לפני הרעידה נראה אחרת. זו התגברות יציבה בריכוז האלקטרונים החופשיים המקדימה את רעידת האדמה. וככל שרעידת האדמה חזקה יותר, כך הסימנים מופיעים מוקדם יותר. במקרה של רעידות אדמה בסדר גודל של 8.5-8 בסולם ריכטר, ההתגברות מופיעה כ-20 דקות לפני הרעידה, וכשמדובר ברעידה בעוצמה 9, הם מתחילים להופיע 40 דקות לפני הרעש. במקרים של רעידות חלשות יותר עדיין לא זיהינו את התופעה הזו״.

כנראה שהשיטה של פרופ' הקי גם תוכל לעמוד בדרישות הנוקשות ממערכת חיזוי – היא תוכל לספק מיקום, מועד ועוצמה מדויקים. לגבי המיקום, כיוון שהתופעות החריגות מופיעות ישירות מעל מוקד הרעש, קל לחזות את המיקום המדויק. וכך גם לגבי הזמן – הסימנים מופיעים לכול היותר כ-40 דקות לפני הרעידה. ולגבי העוצמה? היא כנראה גדולה מאוד, מעל 8 בסולם ריכטר, אחרת התופעות החריגות לא יופיעו כלל.

ברעידת האדמה שהייתה הקיץ באיטליה לא היית מצליח לגלות סימנים כאלה.


״נכון. הרעידה צריכה להיות בעוצמה של מעל 8 בסולם ריכטר. זו באיטליה [בעוצמה של 6.2] הייתה חלשה הרבה יותר. זה אכן בעייתי, אפשר ליישם את השיטה הזו רק על רעידות אדמה חזקות יחסית״.

ויש בעיה חשובה נוספת. השיטה שמפתח פרופ' הקי נמצאת בינתיים רק בשלבי מחקר, ואפילו לא חזתה רעידת אדמה אחת, כיוון שעדיין אין לו גישה לנתוני הלוויינים בזמן אמת.

״כדי שנצליח באמת לחזות את רעידות האדמה נצטרך ניטור רציף של הנתונים מהלוויינים, 24 שעות ביממה. בינתיים אין לנו נתונים כאלו, אני מצליח להוריד את הנתונים רק בערך חצי שעה אחרי.

״רשת הג'י-פי-אס היא בבעלות המדינה, אז האתגר כרגע הוא לשכנע גורמים בממשל היפני, כדי שהם יאמינו שאפשרי בכלל לחזות רעידות אדמה, ויסכימו לספק לנו את הגישה לנתונים. אני צריך כרגע להמשיך ולפרסם מאמרים – כך אוכל לגרום לאנשים להאמין שזה אפשרי״.

קיימות שיטות אחרות שפותחו או מפותחות בשנים האחרונות לחיזוי רעידות אדמה? 


״יש הרבה קבוצות בתחום אבל אני חושב שרק הקבוצה שלי עובדת על הסימנים המקדימים שמופיעים זמן קצר לפני רעש האדמה. האחרים טוענים שהסימנים מופיעים ארבעה-חמישה ימים לפני רעידת האדמה, לפעמים אפילו חודש לפני״.

כדור הארץ כמוליך למחצה

אז מה בעצם גורם לעלייה בכמות האלקטרונים החופשיים באטמוספירה לפני רעידת אדמה? בשביל להבין את זה צריך להתייחס לתגליות מהשנים האחרונות, המסבירות מה קורה בסלעים שבאדמה. זה גם מוביל אותנו לקבוצת חוקרים נוספת, שגם היא נאלצת להשקיע זמן רב כדי לשכנע שחיזוי רעידות אדמה בכלל אפשרי.

פרופ' פרידמן פרוינד מאוניברסיטת סן חוזה שבארה״ב וממרכז המחקר ״איימס״ של נאס״א טוען שניתן לחזות רעידות אדמה באמצעות מטענים חשמליים חיוביים שעולים לפני הקרקע, אפילו מספר שבועות לפני הרעידה. את מחקרו הוא התחיל כבר לפני יותר מ-20 שנה, ובמאמר שפרסם ב-2014 (בכתב העת NHESS) הוא מדגים כיצד בנסיבות מסוימות סלעי כדור הארץ יכולים להתנהג כמוליכים למחצה.

מה זה אומר מבחינת היכולת שלנו לחזות את הרעידות מראש? שתחת הלחצים הכבדים המופעלים על הסלעים באזור מוקד הרעש, בשבועות שקודמים לרעידה, מטענים חשמליים חיוביים מתחילים לנוע מעלה, מסביבת המוקד אל עבר פני השטח, אל הסלעים החיצוניים ביותר. אמנם לדבריו, מוליכים למחצה על פי רוב לא מפיקים שדות מגנטיים משמעותיים, אך כשמדובר בסדרי הגודל הגיאולוגיים, כמות המטענים כה גדולה כך שהשדה המגנטי המתפתח חזק מספיק וניתן למדוד את השינויים שבו באמצעות חיישנים ייעודיים.

מאז 2013, כבר צבר פרופ' הראוד ותק של 12 רעידות אדמה שהצליח לחזות, ואפילו להצביע על מיקומן ברמת דיוק מרשימה

אבל פרופ' פרוינד הוא איש של תיאוריה, שצריך לצדו גם חוקרים אחרים שיבדקו את התיאוריות בשטח. אחד מהם הוא פרופ' חורחה הראוד מהאוניברסיטה הקתולית של פרו. את מחקרו לגבי השדות האלקטרומגנטיים המופיעים לפני רעידות אדמה הוא התחיל מתופעה שקל יחסית לראות – ״אורות רעידת אדמה״. מתברר שבאזורים מסוימים בכדור הארץ, בימים שלפני ואחרי רעידות אדמה, השמים מוארים בשלל צבעי הקשת וקל לראות את האורות האלו בעיקר לפי צבעי העננים.

המחקר עזר לפרופ' הראוד ללמוד יותר על השדה האלקטרומגנטי בסלעי הקרקע, בהתאם לתיאוריה שמציע פרופ' פרוינד, אבל בשביל ממש לחזות רעידות אדמה צריך נתונים ממוקדים יותר, כאלו שיכולים לכוון למיקומו המדויק של מוקד הרעש.

כדי ללמוד על השדות האלקטרומגנטיים הייחודיים האלו, צריך חיישנים מיוחדים המותאמים להם, המסוגלים לזהות שדות בתדירויות נמוכות כמו אלו המופיעים לפני רעידת אדמה. לא רק שצריך חיישנים כאלה, אלא גם צריך הרבה מהם – כדי שהם יצליחו לזהות את הסימנים חשוב להציב אותם במרחק של לכל היותר 100 ק״מ ממוקד הרעש. היות שלא ברור היכן יהיה מוקד רעידת האדמה, צריך להציב לא מעט חיישנים כאלה, לפרוס אותם בכל רחבי הגזרה הרלוונטית.

ובדיוק כאן נחלץ לעזרתו של פרופ' הראוד חוקר נוסף, טום בלייר, שגם הוא להוט לקדם את היכולות שלנו לחזות רעידות אדמה. בלייר, מהנדס לוויינים בעברו, פיתח באופן פרטי חיישן מיוחד המסוגל להבחין בשדות אלקטרומגנטיים בתדרים נמוכים במיוחד, כמו אלו המצליחים לעלות ממעמקי כדור הארץ לפני רעידת האדמה. הוא החל לפתח את החיישן הייעודי שלו בתחילת שנות ה-90, ובשנת 2000 ייסד את QuakeFinder, חברה המשכללת ומפתחת את החיישנים הייעודיים האלו, ומציבה אותם בהדרגה בנקודות רבות ברחבי העולם, בעיקר בקרבת אזורים פעילים סיסמית.

חיישן ייעודי לחיזוי רעידות אדמה, בפיתוח חברת QuakeFinder | תמונה: צילום מסך: Youtube

ב-2009 חבר בלייר לפרופ' הראוד ותרם לו תשעה חיישנים כאלו שהוצבו באזורים הרגישים בפרו – לאורך חופי האוקיאנוס השקט, בהם מופיעות רעידות אדמה חוזרות ונשנות. כך הצליח הראוד לאסוף נתונים לגבי השדות האלקטרומגנטיים המקדימים רעידות אדמה, ובאמצעותם גם למד יותר על המטענים החיוביים העולים אל פני השטח בהתאם להצעתו של פרוינד. בשנים שעברו מאז, שכלל פרופ' הראוד עוד ועוד את שיטות החישוב שלו, ובסופו של דבר, כיום הוא כבר יודע לחלץ באמצעות חישובים, צפי מקורב למיקומו המדויק של מוקד הרעש.

כך, מאז 2013, כבר צבר הראוד ותק של 12 רעידות אדמה שהצליח לחזות, ואפילו להצביע על מיקומן ברמת דיוק מרשימה. כיוון שהמערכת שלו עדיין בשלבי פיתוח, הוא לא מפיץ את ההתראות שלו לציבור הרחב, אבל לגבי מרבית הרעידות שהצליח לחזות עד כה, הוא שלח הודעות מראש לכמה מעמיתיו מהאוניברסיטה.

יתרון חשוב של המערכת של פרופ' הראוד הוא שהיא מסוגלת להבחין ברעידות חלשות יותר מאלו שמזהה פרופ' הקי. החיישנים הייעודיים של QuakeFinder מסוגלים להבחין בסימנים המקדימים של רעידות אדמה בעצמה של 5 ומעלה. זה אומר שאם חיישנים כאלו היו מוצבים במרכז איטליה, ייתכן והראוד היה מסוגל לחזות את הרעידה הקשה שאירעה שם באוגוסט.

עם זאת, מבחינת חיזוי מועד הרעש, הדיוק של השיטה שמפתח פרופ' הראוד מוגבל יחסית. מרגע שמופיעים לראשונה השדות המגנטיים הייחודיים המקדימים את רעידת האדמה, היא צפויה להתרחש בטווח של בין 11 ל-18 יום מאוחר יותר. זה אמנם נותן די זמן להיערך לרעידת האדמה, אבל עם טווח זמנים נרחב שכזה, קשה לחזות מתי בדיוק היא תתרחש.

ואם נחזור לשינויים שזיהה פרופ' הקי בריכוז האלקטרונים החופשיים ביונוספירה לפני רעידות האדמה, לדעתו ייתכן שהתיאוריה של פרופ' פרוינד קשורה לזה, אבל במתכונתה הנוכחית היא לא ממש יכולה להסביר אותה בבהירות. ״התיאוריה של פרוינד היא אחד הרעיונות שיכולים להסביר את התופעות שראיתי באטמוספירה, אבל לתיאוריה הזו יש עדיין בעיות. התופעה שהוא מדבר עליה צריכה ליצור מתח חשמלי גבוה מאוד בפני השטח כדי לאפשר את השינויים באטמוספירה, אז זה צריך להיות משהו עוצמתי יותר, ואנחנו עדיין לא יודעים מהו״.

בינתיים, בשנים האחרונות הצטרפו לבלייר ולפרופ' הראוד מספר חוקרים נוספים בעולם שהציבו את החיישנים של QuakeFinder ביוון, בטייוואן, בצ'ילה ובאינדונזיה – מדינות שבהחלט זקוקות למערכות מצילות חיים שכאלו. כמו פרופ' הקי, גם הם עוזרים להרחיב את בסיס הנתונים עם דוגמאות וממצאים נוספים ובכך תורמים את חלקם למהפכה שכבר החלה להתגלגל, ואם רק תצליח – תציל את חייהם של רבים.