העולם של כולנו הוא כאוטי ובלתי צפוי. בנוסף, בכדי לסבך את התמונה אנחנו רק בני אדם. המוחות שלנו לעתים קרובות מבולבלים, מוסחים, לא ממוקדים ולעתים נשלטים על ידי רגשות, מצבי רוח וחששות. כולנו מנסים (בקושי) לתפעל מספר רב של ״יישומים״ בו זמנית עד שאנו מרגישים שנגמרת לנו הסוללה מבלי שנצליח להתקדם.

האתגר שלנו הוא לחדד ולדייק טוב יותר את עצמנו במציאות רבת המשתנים לאור שפע האופציות, ואז לגשר בהתמדה בין ודאות לאי ודאות, כי ניהול סיכויים זו עבודה מתמדת. אך גם אם היינו יכולים ליצור הרמוניה בדיסוננס בחיינו, ולהעביר את כל המצבים והמפגשים העתידיים בתוך אלגוריתם של סיכויים, והיינו יודעים הכול ומוכנים לכל – האם אלה היו חיים? 
תורת ניהול הסיכויים איננה מספקת הגנה מפני אי ודאות, אלא הבנה שבאי ודאות טמון הסיכוי. החיים אינם תהליך מכני או ליניארי, אלא הרפתקה בלתי פוסקת של סיכויים. כאשר אנו חיים כאילו העתיד פתוח לפנינו והכול יכול לקרות בו, אנו ערניים ופקוחי עיניים. דרוכים ואמיצים כאילו עתידנו הוא זרע שעומד לנבוט בקרוב. נקודות המבט שלנו צריכות להיות מגוונות כדי שיהיה ניתן להקיף הרבה נקודות חיבור בחיינו, ואולי החשובה שבהן היא תצפית על עצמנו. כדי לאפשר לנו להיכנס לתוך הבלתי ידוע, להשקיט את הרעש הפנימי, ולאפשר לזרם מחשבות נקי, מקורי ואפילו חדש להופיע. 
לכולכם ניתנת האפשרות לאפשר לידע חדש אודותיכם להתהוות ולהכניס סיכויים חדשים לחייכם באמצעות עצירה אמתית להתבוננות, כדי להגדיר מחדש את מי שאתם ומי שאתם יכולים להפוך להיות.
מדור ניהול סיכויים מציג הפעם את ד"ר קרן צוק והפרקטיקה הניהולית שיצרה בחיבור בין עולם המנהיגות למודעות.

החודש במדור ניהול סיכויים:

הסיכוי להצליח כמנהיג במאה ה-21

מאת דר׳ קרן צוק

עוד לפני שנולדתי חלקתי מקום עם אחותי התאומה ברחם אימי. כבר שם נזרע הצורך בעצמאות ובמקום משלי. אבי הוא ד"ר, מנהיג ומנהל מערכות ארגוניות, ואמי אשת רוח וחינוך. מאז שאני זוכרת את עצמי חיפשתי אחר נקודת החיבור בין שני העולמות המנוגדים כביכול – עולם החומר והרוח.

בילדותי עברנו להתגורר בדרום אפריקה, מה שחידד את היכולת שלי להשתנות ואת הסקרנות הבסיסית שלי להכיר ולהבין אנשים שונים. כששבנו ארצה בגיל העשרה, נמשכתי לתנועת הנוער, שם הייתה לי הזדמנות להדריך, להנהיג ולהשפיע על אחרים, עד לתפקיד של ראשת גדוד.

תמיד אהבתי ללמוד, אך כנערה הלימודים לא תפסו מקום מרכזי בחיי. היה לי חשוב יותר להתנסות בחוויות שסיפקו החיים עצמם. בצבא בחרתי בתפקיד של מדריכת צלפים. הרצון להיות אישה בחוד החנית, להתחשל בין גברים, להדריך בשטח מתוך משמעות, היה טבעי עבורי.

בהמשך דרכי, כשפניתי ללימודים אקדמיים, בחרתי בייעוץ ארגוני. במרוצת הזמן גיליתי שכדי להוביל שינויים משמעותיים בארגון, אני עצמי חייבת לעשות תהליך של עבודה פנימית של מודעות והתפתחות עצמית, בכדי שאוכל לעזור למנהלים להתפתח ולגדול.

ההתפתחות והצמיחה שלי דרשו עצירה להתבוננות. הייתי בסוף שנות העשרים שלי וחיפשתי נושא למחקר לדוקטורט. זו הייתה תקופה בה נפרדתי מבן הזוג, ורציתי להכיר את עצמי טוב יותר. בתקופה זו התחלתי לתרגל מדיטציה. בהתחלה לא חיברתי בין התהליך הפנימי שעברתי לבין המחקר האקדמי, כי עדיין לא הבנתי שמודעות והתפתחות עצמית יהוו חלק משמעותי מסל הכלים הניהוליים שאביא למנהיגי ארגונים.

השאלה שסקרנה והניעה אותי אז הייתה כיצד המנהיגים יכולים לחבר בין שני העולמות: החומר והרוח, בין הנעת ארגון מצליח מבחינה פיננסית, לבין הנעה של העובדים מתוך התפתחות פנימית ומציאת משמעות.

בעבודת הדוקטורט שלי עשיתי casestudy בחברת הייטק במשך שנתיים. חקרתי מה מייחד את המנהיגות בימינו, וכיצד היא שונה ממה שהיה בעבר. בחברה הזו היה חדר מדיטציה, מה שסימן עבורי את הכוונה של מנהיג הארגון לנסות לשלב בין ניהול ארגוני לתרגול של מודעות עצמית והתפתחות. אחד הדברים המרכזיים שמצאתי במחקר הוא הדבר העיקרי שמאפיין את המנהיגות במאה ה-21 – היכולת להיות בעשייה (Doing) לצד ההוויה (Being).

מה זה אומר? זו היכולת לקדם דברים ולרוץ קדימה (Doing), ובאותו זמן לעצור, לבחון את הכיוון ולדייק את הדרך ואת האסטרטגיה שלנו (Being). האומץ לעצור את הריצה האוטומטית ולהקשיב לתחושות הפנימיות ולבלבול איננו מובן מאליו. זה דורש מאתנו לשחרר שליטה, להיות באי ודאות ואף להיות מסוגלים לשחרר (To let go), התנהלות שיכולה להיות כואבת ומורכבת.

כחלק מתהליך הגדילה וההשתנות אנחנו נדרשים לפעמים לשחרר דפוסים ואמונות שניהלו אותנו כל חיינו ומונעים מאתנו להפוך למי שאנחנו יכולים להיות. לעתים זו הפרידה ממי שחשבנו שאנחנו, לפעמים זו פרידה מאנשים יקרים שהיו שותפים לחלק מהדרך.

עלינו לקחת זמן לחשיבה על אף חוויית הבלבול, מבלי לשאוף לפתרון מיידי. במהלך השהייה באזור אי הנוחות חשוב לאפשר לבהירות להתהוות, ולבסוף להסכים "לחשב מסלול מחדש", לשנות ולהשתנות.

את הדברים אני כותבת מתוך הידע שצברתי במחקר שלי, אך לא פחות חשוב, מתוך החוויה האישית שלי. כעת אני נמצאת לאחר תקופה אינטנסיבית של עבודה בהונג קונג ובארץ, ושוב בפרשת הדרכים המוכרת כל כך. מציפה אותי תחושה של התרגשות גדולה לקראת הטרנספורמציה הבאה שלי, לצד תחושות של פחד ואף חרדה קלה מהלא נודע, האי ודאות ממה שצפוי להתהוות, וממי שאני עתידה להיות.

מידי כמה שנים אני מגיעה למקום הזה, וצריכה למצוא את האומץ שבתוכי כדי להצליח לעבור לשלב הבא. בהתרגשות, בציפייה, ובידיעה שהקפיצה הבאה כבר מתרחשת ברגע של כתיבת שורות אלה. 

מייל: keren@tsukconsult.com

ניהול סיכויים

מאת נטע נס

״כל בעיות האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט בחדר״ אמר פעם המתמטיקאי והפילוסוף הצרפתי בלז פסקל. טוב, אולי לא כל בעיות האנושות, אבל חלק מהאתגרים והמאוויים שלנו בוודאי היו נפתרים אם היינו מוכנים לפגוש את עצמנו לעתים קרובות יותר.

התצפית הפשוטה הזאת על עצמנו מצביעה על לב הבעיה שלנו – חוסר מנוחה הנובע מפחד לפגוש את עצמנו. שם גם ממוקם לב ליבו של הסיכוי – להיות בחופש אמיתי, ובמוכנות לתגליות חדשות. 
כשאיננו יודעים מה עומד לקרות, הכניסה אל תוך הבלתי ידוע מעניקה ריגוש כי הסכמנו להיענות לאתגר בלתי ידוע, להניח לזמן מה להיגיון, ולהקשיב ללב שפועם בהתרגשות.

לא קיימת נוסחה ברורה וקבועה שתתאר במילים, במספרים ובתמונות, שלב אחר שלב את הבא להתרחש בחייכם. ודאות כזו הייתה מכניסה אתכם לבית כלא בו הכול קבוע ואין בו חופש לעולם.

ניהול סיכויים כדרך חיים לא נועד לספק הגנה מפני החיים ומפני אי ודאות, אלא הבנה כי יופיים של החיים הוא בין השאר בחופש לעצור, לשוטט, לחקור ולאפשר חשיבה מקורית ואמיתית. רק אז אנחנו באמת מאפשרים לעצמנו ליצור תגובה מעניינת, ואולי גם למצוא את הסיכוי הבא שלנו.

וכך, במחשבה אופטימית, ובמשאלה לחפש בתוך החופש את ההרפתקה הבאה, המדור שמילא את חיי בשנתיים האחרונות בתשוקה גדולה, באנשים יקרים ובסיפורים מופלאים יוצא לחופשה.

תודה על המקום בחייכם,
נטע נס – מנהלת סיכויים

אודות מדור ניהול סיכויים 


ניהול סיכויים הוא הכרחי בעידן בו רבות מההזדמנויות האישיות והעסקיות הגדולות קורות כשהצעד המתבקש אינו אוטומטי והמסלול לא סלול. מדור זה הוא המקום לקרוא על איך לנהל סיכויים ועל סיפורים של קוראים שחבים את הצלחתם לזיהוי אירוע מכונן וניהול ההזדמנות שנוצרה