תמונה: Fotolia
יש שני סוגי פופולאריות, האחת מועילה והשנייה מזיקה. איזו מהן שנבחר לטפח בחיינו כבוגרים תשפיע במידה רבה על איכות חיינו. למסקנה הזאת הגיע פרופ' מיטש פרינשטיין מאוניברסיטת צפון קרולינה, פסיכולוג ילדים ונוער אשר חוקר את נושא הפופולאריות והיחסים הבין-אישיים כבר 20 שנה. בספר חדש "Popular", שיתורגם בקרוב לעברית, הוא מחזיר אותנו לחיי החברה שלנו בילדות ומראה את התפקיד המשמעותי שהיה להם בעיצוב חיינו.
מה הדבר המפתיע ביותר שגילית במחקר שלך?
"מצאנו שני דברים מפתיעים. האחד הוא שמידת הפופולאריות שיש לנו משפיעה על היבטים שונים בחיינו שלא ניתן להסביר באמצעות גורמים כמו מצב סוציו-אקונומי, רקע משפחתי, רמת משכל או מראה חיצוני. הדבר המפתיע השני שמצאנו הוא שיש שני סוגים של פופולאריות, ושכל אחד מהם מביא לתוצאות שונות מאוד בחיים הבוגרים.
"סוג הפופולאריות הראשון מתבטא בתקופת הילדות, בבית הספר היסודי. בתקופה זו הפופולאריות שלנו מוגדרת לפי כמה שקל לחבב אותנו ועד כמה אחרים אוהבים אותנו. הילדים הכי פופולאריים הם אלה שמובילים בשקט, עוזרים לאחרים ומשתפים פעולה.
"סוג זה של פופולאריות חשוב מאוד כי הוא נותן לנו יתרונות רבים בהרבה תחומים בחיים, בין אם חווינו את הפופולאריות הזו בילדות, או אם אנחנו חווים אותה בבגרות".
כשהם יתחילו לחפש קשרים רומנטיים, הם יהיו יותר טובים בזה, כי היו להם יותר הזדמנויות ללמוד איך להתנהג בתוך מערכת קשרים מורכבת
תן דוגמה.
"דוגמה אחת חשובה מאוד היא שילדים שמחבבים אותם, מוזמנים לעתים קרובות יותר לבקר אחרים, או להצטרף לאחרים בפעילויות שונות. וכל מפגש כזה יוצר הזדמנויות נוספות ללמוד מיומנויות שאינן נקרות לילדים שפחות פופולאריים. לאורך זמן, המיומנויות האלה יוצרות חיבה נוספת כלפי הילדים האלה ויותר הזדמנויות ללמידת המיומנויות, וכך נוצר מעגל שהילדים האלה נעשים לא רק יותר פופולאריים אלא גם רוכשים יותר כישורים ומיומנויות.
"כאשר הם גדלים ומתחילים לחפש קשרים רומנטיים, הם יהיו יותר טובים בזה, כי היו להם יותר הזדמנויות ללמוד איך להתנהג בתוך מערכת של קשרים בין-אישיים מורכבים. אלו גם האנשים שיהיו המנהיגים הטובים ביותר. הם באמת אמפטיים כלפי אחרים, ויש להם דרך לתת לאחרים הרגשה שהם שייכים לקבוצה ושדעותיהם חשובות".
פרינשטיין מוסיף שילדים שהיו יותר פופולאריים מצליחים יותר כמעט בכל תחום גם בחייהם הבוגרים, בהשוואה לילדים שלא היו פופולאריים: הם רוכשים יותר השכלה, מקבלים ציונים טובים יותר, ומתמודדים טוב יותר עם לחצים. גם במקום העבודה, עובד שקל יותר לחבב אותו ושיש לו יותר כישורים חברתיים, יצליח יותר להתקדם בקריירה שלו.
ספרו של פרופ' מיטש פרינשטיין
מהו סוג הפופולאריות השני?
"סוג הפופולאריות השני הוא זה שאנחנו זוכרים מתקופת התיכון. הוא עולה בתקופת ההתבגרות וקשור בשינויים במוח שנגרמים עקב שינויים הורמונליים. הפופולאריות הזו קשורה בסטטוס שלנו בתוך הקבוצה בה אנו נמצאים. הסטטוס בקבוצה נקבע על ידי גורמים כמו מידת הנראות שלנו, ההשפעה, הדומיננטיות והכוח שיש לנו לעומת אחרים, ואלה קובעים את מידת הפופולאריות שלנו יותר מאשר עד כמה קל לחבב אותנו".
פרינשטיין מסביר שבחיינו כבוגרים אנחנו יכולים לבחור איזה מבין שני סוגי הפופולאריות שחווינו אנחנו רוצים לקדם. זו מתקופת הילדות או זו מתקופת ההתבגרות. הקושי הוא שרובנו זוכרים טוב יותר את הפופולאריות מהסוג השני – מתקופת ההתבגרות שמשתקפת כסטטוס. בנוסף, פלטפורמות כמו "כוכב נולד", פייסבוק ואינסטגרם מעודדות אותנו לרדוף אחרי סטטוס חברתי.
פרינשטיין מוסיף עוד שהחיסרון בהתמקדות בסטטוס הוא שזו אינה דרך טובה לפתח קשרים בין-אישיים. זו דרך שמובילה לשליטה באחרים, להתנשאות, לרצון להשיג השפעה ונראות, בדרך כלל על ידי התנהגות תוקפנית.
מה בעצם קורה במוח כאשר שני סוגי הפופולאריות מתחלפים בגיל ההתבגרות?
"בתקופת ההתבגרות חלקים שונים של המוח מתפתחים וגורמים לכך שיותר אכפת לנו מפרסים ומעונשים חברתיים. לכן בגיל 13 בערך, מרגישים שהדבר הכי חשוב בחיים הוא איך החברים שלנו רואים אותנו, ואנחנו מוכנים לעשות כמעט כל דבר כדי שחברינו באמת יחבבו אותנו ושאנחנו נתחבר אליהם. כל זה קורה לפני שהחלק במוח שעוצר אותנו מהתנהגות אימפולסיבית התפתח במלואו, ולכן ההשפעה שיש לחברים בגיל הזה היא עוצמתית כל כך. יש כאלה שעוברים את השלב הזה בהצלחה, אבל יש גם כאלה שממשיכים להרגיש שההערכה העצמית באמת תלויה במה שאנשים אחרים חושבים עליהם, ולא באיך שהם מעריכים את עצמם מבפנים".
איזו עצה היית נותן להורים?
"ראשית, חשוב שהילדים יהיו מודעים לגבי סוג הפופולאריות החשוב ביותר, כדי לא לרדוף אחרי סוג הפופולאריות שמביא לתוצאות הרסניות בבגרות. העצה השנייה קשורה ברשתות החברתיות. בגלל הרשתות החברתיות ילדים עושים כל מאמץ להשיג נראות, נוכחות והשפעה בקנה מידה שלא נראה בעבר. מי שנפגע מהרשתות החברתית הם ילדים שמרגישים דחויים על ידי בני גילם, כי הם נוטים כל הזמן להשוות את עצמם לאחרים. הם מסתכלים בפייסבוק או באינסטגרם של אחרים, וחושבים שלאחרים יש חיים הרבה יותר יפים ומעניינים, ושאותם אף פעם לא יזמינו לכל אותם האירועים שרואים בפוסטים של אחרים".
אתה עצמך היית ילד פופולארי?
"לא ממש. עד כיתה ד' לא החסרתי אפילו יום אחד בבית הספר. היו יכולים בקלות לצלם אותי לפוסטר של חנונים. ואם חושבים על פופולאריות כסטטוס, לא הייתי פופולארי בכלל. אבל אני חושב שהיה קל לחבב אותי. ומתברר שזה היה חשוב יותר. היה לי חוש הומור טוב לגבי שוני גופני בגיל ההתבגרות, וזה עזר לי להרחיק ממני מציקנים למיניהם, וליצור חברויות שהובילו אותי להחלטות טובות ולהזדמנויות טובות. לא הייתי 'מגניב', אבל יכולתי להשתלב בתוך המעגל שרציתי וללמוד מיומנויות שאני משתמש בהן עד היום".
*חלק מהראיון פורסם לראשונה באתר: positivepsychologyprogram.com