נזיר השאולין שהפך למנכ"ל וסודות מוטציית הניו-אייג'

המשתתפים בכנס היוקרתי וויזדום 2.0 | תמונה: elizaIO/Flickr

אשת העסקים אריאנה האפינגטון, מייסדת אתר החדשות המצליח "האפינגטון פוסט", מעידה על עצמה שהיא מתרגלת מדיטציה. גם מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, הודה בכך. אולם בניגוד לנזירים שפרשו מהעולם כדי לתרגל מדיטציה בחיפוש אחר הארה, האפינגטון וצוקרברג מאמינים שמטרת המדיטציה אינה רק להגיע למצב תודעה גבוה יותר, אלא גם להשיג יתרון עסקי בעולם המודרני שלנו.

האפינגטון וצוקרברג מתרגלים "מיינדפולנס", מדיטציה שנגזרה מהבודהיזם. אבל העושר העצום שיש בבודהיזם לא כל כך מעניין אותם

האפינגטון וצוקרברג מתרגלים מדיטציית "מיינדפולנס" (תשומת לב), שהיא טכניקה שנגזרה מהמדיטציות העתיקות של הבודהיזם. אבל העושר העצום שיש בבודהיזם – שהוא מערכת מורכבת ועמוקה להיחלצות מסבל או להתמודדות איתו – לא כל כך מעניין אותם. הם אינם מתעניינים בכללים מוסריים שונים, במצבי תודעה או בממדים שונים, וגם לא בהסברים פילוסופיים על משמעות החיים. אלפי כתבים בודהיסטים שנכתבו בתקופות קדומות גם עוסקים בשלבים שונים של תרגול מדיטציה וברמות רוחניות שונות שניתן להגיע אליהן עד השגת השלב הסופי – הנירוונה. רק אחוז קטן מהם, אם בכלל, תורגם והגיע למערב.

המשתתפים בכנס היוקרתי וויזדום 2.0 | תמונה: Jay Cross/Flickr

על כל אלה האפינגטון וצוקרברג, כמו גם המערביים המתעניינים במיינדפולנס, מוותרים. במקום מדיטציה רוחנית, מורשתם של נזירים שהתמידו במשך חיים שלמים בחיפוש אחר "הדרך", המיינדפולנס אינו דורש התמדה או התחייבות – הוא כלי בריאותי ועסקי שהופשטה ממנו המערכת הבודהיסטית המורכבת כדי שיתאים לעידן המודרני, הניו-אייג'י. הוא סוג של אופיום להמונים המחפשים הצלחה מהירה ושיפור הבריאות.

"זו תעשייה שמגלגלת כעשרה מיליארד דולר בשנה״, כותבת העיתונאית רות וויפמן בספרה America the Anxious (2016). וויפמן, בריטית שהיגרה עם משפחתה לקליפורניה, החלה לחקור את הניו-אייג' כשהשתתפה בשיעורי יוגה ומדיטציה, בסמינרים לאושר וביקרה בקהילת המורמונים ובעיר האושר בלאס וגאס שבנה המיליארדר טוני הסייה (Hsieh).

קבוצה של כביכול נזירים, יוצרת ציור חול בכניסה לכנס וויזדום 2.0 | תמונה: Jay Cross/Flickr

בראיון לאפוק טיימס היא סיפרה על הכנס השנתי Wisdom 2.0, שעושרם המצטבר של הנוכחים בו – בכירים מעולם העסקים – יכול להתחרות עם התוצר הלאומי השנתי של מדינה קטנה. המנהיגים שהתאספו בכנס רצו לחקור את טבעה של החוכמה האנושית ואת הרווחים שאפשר להפיק מחיפוש פנימי לתוך הנפש. ברשימת ההרצאות אפשר היה למצוא: "מיינדפולנס בעסקים: למה זה חשוב", "מתבוננים פנימה ומתכווננים החוצה: איך מדיטציה התפשטה כנכס מרכזי בעולם הניהול", ועוד.

קבוצה של כביכול נזירים בודהיסטים עמדה בכניסה לאולם ויצרה ציור קיר מסובך מחול צבעוני, בטקס מיוחד שסימל את ארעיות החיים. במקום היו פזורים דוכנים שמכרו ספרים על מיינדפולנס, ועטים שעליהם חרוטות פרסומות של תאגידים לסדנאות יוגה יוקרתיות ניתנו במתנה לעוברים ושבים.

הסופר דיפאק צ'ופרה | תמונה: Mitch Aidelbaum Photography/Flickr

בשולחן עגול צדדי, התקיים דיון ער בנושא ״העיקרון החשוב ביותר בעסקים הוא 'אני אוהב אותך'״. חברות מכל רחבי ארה״ב, ביניהן אמריקן אקספרס, יב״מ ומק'דונלדס גילו עניין בצמיחה אישית ורוחנית של עובדיהן, ״בתקווה שמסע החיפוש הפנימי ישפיע לחיוב על רווחיהן״, אמרה לנו וויפמן.

באופן דומה למה שעבר הבודהיזם עם המיינדפולנס, בותרו לחלקים גם מסורות דתיות אחרות כמו הנצרות והיהדות, והוגשו לציבור במנות קטנות, קלות לבליעה ונוחות ל"שימוש". הן לא דורשות התמדה, התנזרות או מילוי מצוות. וגם לא "ויתור על החזקות", כפי שמלמדים בתורות המזרח. הן מאפשרות להמשיך לנהוג ברולס רויס, לארגן מסיבות סקס חופשי ובו זמנית להפעיל מתחמי מדיטציה כפי שאושו, הגורו ההודי העשיר, אהב; הן גם מאפשרות להפוך ל"מגנט של עושר ושפע" תוך כדי ניהול חיי רוח (רובין שארמה) ולמכור פרארי תוך כדי התנזרות (דיפאק צ'ופרה).

תורת הגזע וסמלים בודהיסטים

בגיל 15 שאלתי את אבי לראשונה על משמעות החיים. אני זוכרת שהוא לא אמר לי דבר, אלא רק רשם על פתק שם של ספר – "סידהרתא", של הרמן הסה. כך התוודעתי למסעו הרוחני של בודהא שאקיאמוני.

פסל של בודהה אמיטאבה במקדש בוייטנאם | תמונה: Fotolia

הסה התחיל להתעניין ברעיונות בודהיסטים כבר בסוף המאה ה-19, כשקרא עליהם בספריהם של ניטשה ושופנהאואר והרגיש ששוכנות שם אמיתות שהוא מתחבר אליהן. הוא הושפע מהתנועה התאוסופית שעודדה אנשים להתעניין בכתבים של תורות שונות, לא משנה איזה, כאילו אין הבדל בין התורות. הסה למד מתוך טקסטים בודהיסטים שתורגמו לגרמנית חלקים שהתאימו לו, "התאים" רעיונות שנשמעו לו נכונים ויצר את הרומן האלגורי "סידהרתא".

הסמל הבודהיסטי העתיק, שמסמל מזל טוב והרמוניה, הפך לסמל צלב הקרס של הנאצים

בכל זאת, לזכותו של הסה יאמר שתכנן לכתוב פיקציה. דבר שלא ניתן לומר על אדם אחר שערבב תורות שונות לאחר שהושפע מהתאוסופיה – אדולף היטלר. היטלר למד מהתאוסופיה על תאוריית הגזע הארי, ויחד עם תאוריית האבולוציה של דרווין, שטענה ש"החזק שורד", רקח את משנתו. חברו, היינריך הימלר, חובב מיסטיקה עתיקה, המציא קשרים בין תורת הגזע הנאצית לבין פולחנים וסמלים הינדים ובודהיסטים עתיקים. הוא אף ארגן משלחת לטיבט לחיפוש אחר שורשי הגזע הארי. פרידריך קרוהן, רופא השיניים של היטלר, לקח את הסוואסטיקה – הסמל הבודהיסטי העתיק שמסמל מזל טוב והרמוניה – והפך אותו לסמל צלב הקרס של המפלגה הנאצית.

היטלר והנאצים הושפעו רבות ממיסטיקה | תמונה: Three Lions/Hulton

למרות התעניינותם בתורות המזרח, איש מהאנשים שהוזכרו, כולל הסה, לא באמת הקדיש את חייו ללימוד אותנטי במקדש בטיבט או בהודו. להיפך, התקופה שבה חיו התאפיינה בלקיחת רעיונות הנשמעים נכונים והתאמתם לאג'נדה מסוימת. דוגמה טובה לכך הוא הפילוסוף ארתור שופנהאואר שהושפע מהבודהיזם ומההינדואיזם ואימץ בפילוסופיה שלו רעיונות שלהם אך גם היה אתאיסט.

הפיקציה שכתב הסה לא הפכה לרב מכר בחייו, אלא רק 50 שנה מאוחר יותר, בסן פרנסיסקו של שנות ה-60 וה-70 – שהייתה מקום מפגשם של "ילדי הפרחים". היפים שהפגינו למען חופש וזכויות אדם, צרכו סמים, סקס ורוקנרול. הצלחת ספרו של הסה הייתה שיקוף להיכרות הגוברת של המערב עם תורות המזרח.

הרצון לשבור מוסכמות, להתמרד נגד המסורת הדתית בארה"ב ונגד השלטון, והצורך באינדיבידואליות, גרמו לאמריקנים רבים לחפש אחר משמעות מחוץ לגבולות מדינתם. תרבויות המזרח כמו סין והודו, או אפילו תרבותם של הילידים האמריקנים, משכו אותם והם החלו לתרגל טכניקות של יוגה ומדיטציה. כך יצא לדרך בתחילת שנות ה-80 הניו-אייג' – העידן החדש.

בודהה שאקימוני (סידהרתא) שהגיע להארה ותלמידיו | תמונה: Fotolia

עידן שהביא למערב את הטאי-צ'י ואת אמנויות הלחימה מהמזרח – שיטות ששורשיהן נטועות באלפי שנות היסטוריה. אבל העידן החדש הביא עמו גם גורואים, מתקשרים ושיטות מומצאות שמטרתן להדריך, כביכול, אנשים במסעם להארה רוחנית (בתמורה לתשלום כמובן). חלקם לימדו קורסים מזורזים בני מספר ימים שבסופם "ידעו" המשתתפים לרפא אנשים באמצעות אנרגיות.

וורן סמית', בחור צעיר ללא שאיפות רוחניות, סיפר על התקופה הזו בתכנית טלוויזיה נוצרית ביוטיוב. סמית' ניסה להתחיל עם בחורה ואיכשהו הגיע לפגישה אצל מתקשרת שאמרה לו דברים שרק הוא ידע על עצמו. המפגש השאיר עליו רושם רב, כיוון שבמהלכו הרגיש לפתע כדור אור מרחף מעל לראשו. "יש לך עזרה רבה מהצד השני", הסבירה לו המתקשרת.

היפים בשנות ה-70, מתעניינים מחדש במזרח | תמונה: Keystone/Getty Images

החוויה המיסטית עודדה את סמית' לחפש חוויות רוחניות נוספות שבשנות ה-80 היו נפוצות כמעט בכל פינה. לא עבר זמן רב והוא התחיל להגיע לעבודה לבוש בבגדים צבועים בכתום, ומעל שולחנו תלה תמונה של גורו הינדי. בהמשך הוא גילה שיטה חדשה: "קורס בניסים". מתברר שהשיטה הועברה על ידי ישוע עצמו לאישה בניו יורק ששמעה קול מדבר אליה במשך שבע שנים ורשמה את הדברים. "הישוע שבשיטה הזאת אמר שההכרה באלוהים, היא ההכרה בעצמך. אין חטא, אין שטן ואין רוע, הכול בשם האהבה", מסביר סמית'. "אנחנו כולנו אלוהים, אנחנו מצילים את עצמנו בכך שאנחנו מכירים שאנחנו אלוהים ושהדבר היחיד שהוא שטני הוא לא להאמין באלוהות של עצמך. אופרה וינפרי אמרה שלימוד השיטה יכול לשנות את העולם. היא הזמינה מישהו ללמד את השיטה בתכנית רדיו שלה במשך שנה". סמית' אומר שווינפרי מקדמת את הקורס בניסים ושיטות אחרות בניו-אייג' מאז 1987.

"כמו תחומים רבים אחרים בחיינו, עברה הרוחניות בשנות ה-70 וה-80 תהליך של קומודיפיקציה, כלומר הפיכתה למצרך", מסביר חוקר הדתות תומר פרסיקו במאמר שכתב בנושא בבלוג שלו. פרסיקו מסביר שמה ששווק כרוחניות, למעשה נועד במוצהר לאפשר לנו להרוויח יותר כסף, כאילו שרוחניות היא נוסחה להצלחה. "כשדיפאק צ'ופרה, המחבר הסדרתי של רבי המכר הרוחניים, מלמד אותנו איך למשוך 'עושר ושפע' לצד המסע לקראת הארה, כשרובין שארמה מורה איך להיות נזירים ולמכור את הפרארי (כלומר איך להצליח בעסקים ולקנות פרארי) וכאשר הספר והסרט 'הסוד' המבטיחים רווחה כלכלית תחת יומרה רוחנית, הופכים לרבי מכר כלל-עולמיים, ברור שהניו-אייג' הוא בסך הכול אחת מזרועותיו המתוחכמות של השוק החופשי".

נזיר ומנכ"ל

באותה תקופה התרחש שינוי עצום גם בארצות אסיה, ובמיוחד בסין. לאחר מלחמת העולם השנייה שטפו את היבשת מגוון רחב של דתות מודרניות שנוצרו בהשראת הדתות המסורתיות. אנשים בסין שאחרי מהפכת התרבות הגדולה (1976-1966) החלו שוב לחפש משמעות, והמפלגה הקומוניסטית החליטה לאשר להם לתרגל שיטות מסוימות, חלקן עתיקות (כמו טאי צ'י וצ'י-גונג) ואחרות חדשות. אולם מה שנותר מרבות מהשיטות העתיקות אחרי מהפכת התרבות, היה רק הקליפה, הן רוקנו מתוכן. את הטאי צ'י אפשר היה לתרגל בפארקים ברחבי סין, אבל לא ללמוד את הפילוסופיה העתיקה שבבסיסו.

נזיר ומנכ"ל המנזר, שי יונג-שין | תמונה: Lintao Zhang/Getty Images

דבר דומה קרה לזן בודהיזם, שאחד המייצגים שלו הוא מנזר השאולין השוכן בהר סונג שבצפון מרכז סין. במשך מאות שנים נחשב המנזר למיסטי ביותר, המקום בו שמורים סודות הקונג פו. הוא נוסד לפני כ-1,000 שנה על ידי בודהידהרמה, מייסד הזן בודהיזם. אבל במהפכת התרבות הגדולה המשטר הסיני הרס אותו, בנה אותו מחדש והציב בראשו נזיר-מנכ"ל שהוא גם איש מפלגה. כך הפך המנזר ממקום קדוש, שתורות הלחימה שלו הועברו ליחידי סגולה בסוד, לעסק לכל דבר ועניין.

קונפוציוס, בודהא שאקיאמוני וישוע ודאי לא שיערו עד לאן יתדרדרו תורותיהם כאשר התחילו ללמד אותן לפני אלפי שנים

בכניסה למנזר נמכרים כרטיסי כניסה, ו"הנזירים" טסים להופעות ברחבי העולם מהן המנזר גורף הכנסות של מיליוני דולרים מדי שנה. המנזר גם מוכר תה שאולין, ספרים על אמנויות לחימה, הוא גם הקים חברת טלוויזיה וקולנוע ופיתח משחק וידאו בתלת ממד: "האגדה של שאולין". "הדובדבן שבקצפת" היה כאשר אורגנו במנזר תחרות יופי ותצוגת אופנה של ביקיני.

כיום המנזר אינו יותר מקרקס ובו "נזירים" שבמקום לקבץ נדבות ולנדוד ממקום למקום, מפעילים עסק. גם דמויות היסטוריות כמו קונפוציוס ולאו דזה הפכו לגימיקים בידי המשטר הסיני במטרה למשוך תיירים למקומות הקדושים ולצבור הכנסות מכך. ולא מדובר בתופעה ייחודית לסין. מדינות כמו תאילנד, הודו, לאוס ואחרות מסחרו גם הן חלק מאוצרותיהן התרבותיים כדי לקדם מטרות רוחניות בשקל. והמערב היה שם כדי לקנות את זה.

קבלת קהל בלובי "מנזר" השאולין בסין | תמונה: Cancan Chu/Getty Images

למעשה לא רק המערב, אלא גם המאמינים המקומיים, שהמשיכו לשטוף את המנזרים והמקדשים. התברר שרבים מהם כבר אינם מתפללים לבודהא כדי שיסייע להם למצוא את "הדרך", אלא כדי שיסייע להם להשיג עושר, שפע ובריאות. במקדש נאי-נאי בפרובינציית הֵה-בֵּיי שבסין, למשל, מי שיתמוך כלכלית במקום אפילו יכול לחתום על חוזה עם המקדש המאפשר לו לבנות פסל, כל פסל שירצה, כל אל שירצה: "אל המכוניות", "אל הממשלה" או "אל הבריאות והאושר".

קונפוציוס, בודהא שאקיאמוני וישוע ודאי לא שיערו עד לאן יתדרדרו תורותיהם כאשר התחילו ללמד אותן לפני אלפי שנים. אז נכון, חלק מהשיטות הניו-אייג'יות שהגיעו למערב יכולות לשפר זמנית את מצבנו התודעתי ולהרגיע אותנו, כפי שמראים מחקרים שנעשו על מודטים. הן מאפשרות זאת כיוון שהן נגזרות של התורות המקוריות. השיטות גם גרמו לנו לשפר את המודעות לחשיבות טיפוח הנפש ולרוחניות. כך התחלנו לחשוב, למשל, על הרעיון הבודהיסטי של "הינומת המאיה" ("החיים כאשליה"). אבל האם בכוחן של שיטות הניו-אייג' גם לסייע לנו למצוא משמעות עמוקה בחיינו, מעבר לשורת הרווח במאזן, ולהיות מאושרים באמת? חכמי העבר יטענו שלא.

על שורשי הניו-אייג'

מוטציית הניו-אייג', שהיא גלגול של התורות המסורתיות, למעשה התחילה באיש אחד – מרטין לותר, נזיר ומרצה לתיאולוגיה באוניברסיטת ויטנברג הגרמנית, שבישר במאה ה-16 על עידן חדש של אמונה. הוא תלה על דלת הכנסייה בעירו מסמך בן 95 סעיפים שבו האשים את הממסד הקתולי בשחיתות. הוא החל להוביל זרם דתי חדש שקרא לו "פרוטסטנטיות" (מלשון "מחאה"). הזרם יצר מהפכה בעולם הנצרות באירופה ובמיוחד בארה"ב.

מרטין לותר (1483–1546) | תמונה: Sean Gallup/Getty Images

לותר שינה את אופן הקריאה של כתבי הקודש הנוצריים. במקום שהכנסייה תקריא אותם, כפי שהיה נהוג, הוא עודד את המאמינים לקרוא את הכתבים ללא תיווך של איש. ייתכן שקיווה שבדרך זו יאמצו את פרשנותו לכתבים, אולם מה שקרה בפועל היה שהמאמינים הפכו לאינדיבידואלים המפרשנים את הטקסט כראות עיניהם. לאחר שנרדפו באירופה בידי הכנסייה, הגיעו הפרוטסטנטים לארה"ב והשפיעו שם רבות על החוק של הפרדת דת ומדינה. החוקה קידשה את האינדיבידואל ואת האושר שלו, ללא התערבות מצד השלטון. הרעיון שכל אחד יכול להקים לעצמו כנסייה, להטיף למה שהוא רוצה וליצור פרשנות משלו לדת מבלי לתת חשבון לאף מוסד או אוטוריטה, התחיל כאן.

"לותר אמר גם ש'כל עצב הוא מהשטן'. כלומר, עצב (העדר אושר) הוא חטא", הסביר ההיסטוריון, פרופ' דארין מ. מק'מהון מאוניברסיטת פלורידה, בראיון לאפוק טיימס. ואת החטא הזה צריך להסיר. מי שיסיר אותו יהיה שמח ומאושר. איך מסירים את החטא? מאמינים באלוהים. "כלומר, אלו שמאמינים באלוהים יהיו שמחים בחיים האלה", אומר מק'מהון – תפיסה שהייתה מנוגדת לנצרות הקתולית, המאמינה שהאושר יכול להגיע רק בגן העדן ולא בחיים האלה. "בעקבות לותר החלו מסורות דתיות נוספות לרמוז שהחיפוש אחר האושר בחיים האלה הוא דרך לפאר את אלוהים. החסידים הם דוגמה לכך שהתרוממות רוח ושמחה הפכו לדרך להאדיר את אלוהים. זה קרה בכל המסורות הדתיות".

שמן למדורה השמחה הוסיף הפילוסוף ג'ון לוק, שנחשב לאחד ממייסדי "תנועת הנאורות" ומאבות הליברליזם. לוק אמר ממש בסוף המאה ה-17 ש"עיסוקו של האדם הוא להיות מאושר". דבריו הובילו אינטלקטואלים במאה ה-18 לחפש אחר חכמה ומשמעות במחוזות אחרים, הרחוקים מהמסורות הדתיות.