תמונה: באדיבות סיימון סינק

״הסיבה שאנחנו כועסים מעומק הלב על מנכ״לים ומנהלי בנקים שמושכים לעצמם משכורות עתק לא פרופורציונליות, היא לא בגלל המספרים. אם מהטמה גנדי או אמא תרזה היו לוקחים לעצמם משכורת של מיליונים, לא היינו כועסים, כי הם לפני הכול הקריבו את עצמם למען אחרים, ואילו אותם מנכ״לים מקריבים אחרים למען האינטרסים שלהם עצמם״.

את הדברים האלה כתב סיימון סינק, גורו עסקי ואנתרופולוג בספרו החדש ״מנהיגים אוכלים אחרונים״, שבו הוא מקדם בלהט מודל חדש של ניהול עסקי שהופך על פיו את המודל של מילטון פרידמן שעליו מבוססים רוב העסקים בימינו.

סינק הפך למרצה מבוקש בחברות עסקיות גדולות בכל העולם, בבסיסי צבא בארה״ב, בוועדות של הקונגרס האמריקני ובאו״ם, לאחר שההרצאה שלו בטד לפני כשנתיים ״תתחילו עם למה״, הפכה לשנייה ברשימת ההרצאות הנצפות ביותר.

באותה הרצאה הוא טען שכדי להצליח חברה חייבת לפני הכול להגדיר את סיבת קיומה, שהיא משהו מעבר לעשיית כסף. בספרו החדש הוא ממשיך לחקור מדוע יש חברות מצליחות שממשיכות להצליח ואחרות ששוקעות או נופלות במשך הזמן. סינק טוען שכדי שחברה תצליח ותשגשג לאורך זמן, חייבים לשנות מהיסוד את שיטות הניהול הנהוגות היום ברוב החברות העסקיות.

במודל המהפכני שלו הוא מציע להתייחס לעובדים כמו לבני משפחה, לא לפטר עובדים, להעלות את המשכורות שלהם בתקופות של משבר כלכלי במקום לקצץ, ולתת להם הדרכה נוספת כאשר הם נכשלים במשימה. המודל הזה לטענתו אינו רק אנושי יותר אלא גם מצליח יותר. את ההשראה למהפך הזה הוא קיבל בסיור שעשה בבסיסי המארינס באפגניסטן (על כך בכתבה המלאה שהתפרסמה במגזין אפוק טיימס).

לפי המודל החדש שאתה מציע, מנהיג לא צריך לפטר עובדים. אבל כל מנהל יוכל לומר לך שתמיד יש בעסק עובדים שאינם יעילים ומעכבים את התקדמות החברה. לא תחליף אותם?

״בארגונים הטובים ביותר לא מפטרים אנשים רק בגלל בעיות ביצוע. זה כמו במשפחה – לא תפטר את הילד שלך אם הוא לא מצליח בבית הספר, אלא תעזור לו ותיתן לו הדרכה נוספת. כמעט כל הבעיות בביצוע נגרמות בגלל חוסר בהדרכה או פחד מביקורת, או חוסר במיומנות. במילים אחרות, זה לא העובד שנכשל, זה המנהל שנכשל״.

תמונה: James Duncan Davidson/Flickr

בכל זאת, ארגון עסקי שונה ממשפחה בשני מובנים – אחד מהם הוא שבארגון יש כללי משמעת שמי שעובר עליהם מפוטר. אבל לשיטתך, מכיוון שארגון הוא כמו משפחה, אי אפשר לפטר אנשים גם במקרה כזה.

״אני חושב שזה בסדר לפטר מישהו אם הפר את הערכים של החברה, אם עבר על החוק, אם פגע במישהו בחברה, אם תקע למישהו סכין בגב כדי לקדם את עצמו. וגם אם הוא לא עבר על החוק, אם בחברה אנחנו מאמינים באמת וביושר, מה נעשה עם עובד שמשקר?

״היום נפוץ מאוד לפטר עובדים בגלל הביצועים שלהם, אבל לא בגלל הערכים שלהם. למשל אם מישהו מרמה, אבל זה מביא כסף לחברה, אנחנו מתעלמים. ואילו אם מישהו עובד טוב וחרוץ אבל הייתה לו שנה לא מוצלחת מפטרים אותו״.

ארגון שונה ממשפחה גם במובן נוסף – המנהל חייב להציג רווח בדו״ח הרבעוני או השנתי. אם הוא לא יציג או לא יעמוד ביעדים, יכול להיות שהוא עצמו יפוטר. איך הוא מתמודד מול זה?

״למה שאת מתארת קוראים מנטליות של קורבן. בתוך המנטליות הזאת המנהל אומר לעצמו: ‘יש עלי כל כך הרבה לחץ מכל הדברים האלה שאין לי שליטה עליהם׳. אני טוען שכל מה שנחוץ כדי להיות מנהיג טוב זה רק דבר אחד: אומץ לב. אומץ לב לומר ‘זהו הדבר הנכון לעשות אפילו אם בעלי המניות אומרים לי לא׳. צריך להבין שהמוטיבציה של בעלי המניות היא להשיג את הרווחים הגבוהים ביותר במהירות הרבה ביותר. לכן הם מפעילים לחץ על המנכ״ל. לא לטובת החברה אלא לטובת האינטרסים שלהם עצמם.

״מנהיג גם צריך להבין את ההבדל בין הימור להשקעה. כשמהמרים, נניח על מוצר חדש או על מיזוג עם חברה אחרת, מצפים לראות רווח מהיר. אבל כשמשקיעים, חושבים על העתיד. אנחנו משקיעים בדברים כמו חינוך או בדברים כמו הילדים שלנו. אם באמת נשקיע בחברה שלנו, לא בהכרח נצפה לראות רווח ברבעון או בשנה הקרובה. כמו עם הילדים שלנו, נרצה לראות משהו שצומח להיות גדול וחזק בעתיד. משהו שיכול להיות בר קיימא. אבל רוב המנכ״לים כיום מנסים לעשות את ההימור הנכון, זה שיביא להם את הרווחים הגבוהים ביותר, ולא מנסים לעשות את ההשקעה הנכונה״.

יש לך דוגמה לעסק שפועל בצורה שאתה מציע, וגם מצליח?

״דוגמה אחת היא של צ׳רלי קים, מנכ״ל נקסט ג׳אמפ. צ׳רלי אמר ש׳אם מנהל יודע שאינו יכול לפטר עובדים אבל עדיין חייב להציג עליה ברווחים, הוא יחפש דרכים אחרות שיש לו שליטה עליהן, כמו לסנן טוב יותר את העובדים בתהליך הגיוס שלהם, להדריך אותם יותר וללוות אותם בתפקיד׳. לפני שהתחילו במדיניות הזאת של ‘ג׳וב פור לייף׳, העלייה ברווחים של החברה הייתה כ-25 אחוז בשנה. לאחר שהחלו במדיניות הזאת הרווחים קפצו ל-60 אחוז בשנה, ואין שום סימנים של האטה…

מילים ותמונות

דרך הלבוש של דינה דלסנטו, מורה לאמנות אותה מגלמת ז׳ולייט בינוש, אנו מתחברים לנושא עמוק יותר בסיפור. הלבוש חושף את המאבק הפנימי של הדמות שנאלצת להתמודד עם מחלת הפרקים. הסרט עצמו סובב סביב דמותה של בינוש ודמותו של השחקן קלייב אוון המגלם מורה לאנגלית ששמו ג׳ק מרקוס, הקורא עליה תיגר ויחד הם יוצאים לקרב של מילים מול תמונות, דרכו הוא מקווה להמריץ את התלמידים. אבל למאבק הזה יש גם דרך להחיות את רוחה של המורה לאמנות.

מעצב התלבושות, טיש מונהאן, בחר בצבעים ניטראליים מאוד עבור בינוש, לפחות בעת שדמותה מציירת, כך שכל החיוניות ועזות הצבעים של הציורים תוכל להתבלט.

הבגדים בהם היא משתמשת בסטודיו הם סוודרים אוברסייז חסרי צבע ומכנסי גברים מאמריקן איגל, שמגלמים את שחרורה ומעניקים מקום בולט לציורים על פני יופיה של השחקנית.

הסרט עוקב אחר מסעה של דינה שצריכה להתרגל למציאות החדשה עם דלקת פרקים כאשר היא מנסה להילחם בדלקת הזו שמשתקת אותה ולא מאפשרת לה ללכת בעקבות תשוקתה לציור. אך עם הזמן אנחנו רואים כתמי צבע – צעיף כאן, רצועת גופייה שם, ולבסוף, כתמים ענקיים של צבע בסוודרים שלה.

חיוך של מונה ליזה

את משבצת המורה הבוהמיינית לוקחת ג׳וליה רוברטס בתפקיד קתרין ווטסון, המורה לאמנות עם כובע הבארט בסרט “החיוך של מונה ליזה״. מעבר לאמנות, קתרין גם מלמדת את הסטודנטיות הצעירות של וולזלי פמיניזם מהו, ומנסה בדרכה להפוך אותן לנשים לוחמות השוות לכל גבר. הבוהו שיק שהיא לובשת מתאים לבעלי נפש אמנותית בהגדרה, ולכן עובד מצוין עם דמותה של קתרין המשוחררת, ובכלל הולך טוב עם סאונדטרק אינדי חולמני, או עם מוסיקה נשית עוצמתית.

מה שמוזר שעל אף שנטען שהתקופה בה מתקיים הסרט היא שנות ה-50, קתרין מקדימה את זמנה ברעיונות הפמינסטיים שלה של שחרור האישה וכן בסגנון לבוש הבוהו שיק שהפציע רק כעשר שנים לאחר מכן, בשנות ה-60 וה-70 העליזות של המאה הקודמת יחד עם ילדי הפרחים ופסטיבל וודסטוק האגדי. אז מה היה שם? אהבה ונשמה חופשית עם מראה של שכבות של הדפסים על שמלות, חצאיות ושורטס ולא מעט אקססוריז בסגנון אנדיאני. הקדימה את זמנה כבר אמרנו?

מורה רעה

אידיאליזם? מחויבות? לפעמים אנו נוטים לשכוח שהמורים שלנו הם בני אדם – ולא פעם גם נמאס להם מהעבודה שלהם. הם חושבים שמגיע להם משהו יותר טוב, ולבטח יותר מתגמל – כך לפחות במקרה של קמרון דיאז בסרט “מורה רעה״. הבלונדינית ההוליוודית מגלמת את אליזבת הולסי, שהיא גולד-דיגרית במסווה של מורה בחטיבת ביניים בשיקגו. במהלך חיפוש אחר הבעל והארנק, היא מתנחמת בשתייה, עישון כבד – ושלל מעללים. את הגולד-דיגרית חסרת הבושה תמצאו מסתובבת בבית הספר בבגדי מותגים של מייקל קורס וקלווין קליין והדובדבן שבקצפת – נעלי עקב קטלניות של כריסטיאן לובוטין. מורות אחרות אולי יעדיפו נעליים נוחות יותר עקב שעות העמידה הרבות אבל לא המורה הזו שכל בגד נתפר צמוד למידותיה ואוזניה קרויות לזהב.

תמונה: Simon Mein/ Courtesy of Miramax Films

חופשייה ומאושרת

פופי (סאלי הוקינס) היא בת 30, רווקה, מורה לחבורה של דרדקים בבית ספר יסודי בצפון לונדון. היא מתלבשת בבגדים צבעוניים, עוטה תכשיטים רעשניים ומסרבת להיפרד מהמגפיים שלה, אפילו כאשר זה מוציא מדעתו את המורה שלה לנהיגה. בגדיה הם כולם שמחה וצבעוניות. יש שיגידו כי במידה מסוימת היא פרחה. אולם לדעתי בגדיה משקפים את הרצון שלה לחיות את החיים בגדול ולשמוח.

לפופי אין דימוי מקובל של מורה בקולנוע. היא לא משועבדת לנוסחה של הקולנוע, שלפיה המורה מלאת החום ושמחת החיים מסתירה צד אפל. היא גם אינה כפותה בלובן הבוהק והסגור של המורות.

היא גם לא מתנגחת עם הממסד ומשלמת מחיר אישי רומנטי-משפחתי “בלתי נמנע״ על מרידתה בשיטות החינוך המקובלות, כמו קודמתה ג׳וליה רוברטס ב״חיוך של מונה ליזה״. פופי כובשת את הלב כמורה, כפי שהיא כובשת את הלב כאישה צעירה, בשמחת חיים ועליזות בלתי פוסקות הנובעות מחוכמתה, ולא מ״אושר״ ממותג כמו קודמתה “ממורה רעה”. ובגדיה הם דרכה להעביר לעולם את השמחה והאותנטיות שלה.

אחרי המהפכה התלמידים ילמדו מהבית דרך המחשב מהמרצים הטובים בעולם, וכשיגיעו לכיתה המורים יסייעו להם בעבודה המעשית, במה שעד היום היה שיעורי בית. | תמונה: fotolia.com

תדמיינו לכם עולם שבו תלמידים שתמיד נחשבו לחלשים במתמטיקה יוכלו להיות אלה שמחוללים את המהפכות המתמטיות הבאות; שבו תלמידים הלומדים לאט יותר מאחרים לא ייחשבו עוד לתלמידים חלשים; ומי שתופס מהר את החומר לא ישתעמם עוד בבית הספר. כל אחד ילמד לפי איך שמתאים לו ללמוד, ולפי איך שבאופן אמפירי תהיה הדרך המהירה ביותר עבורו ללמוד.

בימים אלה פורצת קדימה מהפכה גדולה בתחום הלמידה. אם היא תצליח היא צפויה לשנות את האופן שבו אנחנו לומדים, את מה שאנחנו עושים בבית הספר ואת תפקידם של המורים.

קנת קוקייר, מחבר הספר ״ללמוד עם ביג דאטה: העתיד של החינוך״ ועורך ה״דאטה״ באקונומיסט, מסביר בראיון טלפוני כי מערכת החינוך כפי שהיא כיום מתוכננת למען הנוחות של המורים והמנהלים, ולא כדי להביא לתוצאות הטובות ביותר. ״הסיבה היא שלא הייתה שום דרך טובה לזהות מה עובד באופן הטוב ביותר״, הוא מסביר.

״למשל, מה עובד טוב יותר, לתת לתלמידים לקרוא פרק אחד בערב, ואז לדבר עליו במשך השבוע, או לתת להם לקרוא קטעים קצרים מהפרק הזה בכל ערב עד שהם יקראו את אותה הכמות אחרי חמישה ימים?״, הוא שואל. ״התשובה היא שאנחנו לא יודעים, אבל רוב האנשים בתעשיית החינוך לא יודעים שהם לא יודעים. הם עונים על זה בהתבסס על נתונים שאין להם באמת משמעות אמיתית, והם חושבים שהם יודעים את התשובה. ה׳ביג דאטה׳ הולך לשנות את זה״.

ביג דאטה הוא מונח כללי המתייחס ליכולות החדשות שלנו כיום לאגור כמויות עצומות של נתונים, ולנתח אותם ולהסיק מסקנות בפרק זמן קצר או אפילו באופן מיידי.

״ביג דאטה מאפשר לנו לזהות מה עובד עבור מי, ותחת אילו נסיבות״, אומר קוקייר. ״זה הולך לפתוח דלת חדשה להבנה של פדגוגיה. למשל, כשמלמדים שפה, מה עדיף – ללמד פעלים לפני שמות עצם? ללמד תואר הפועל לפני או אחרי? יש הרבה תאוריות לגבי תחביר ומבנה של שפה, ומה עובד ומה לא עובד, אבל רוב התיאוריות האלה מבוססות על מחקרים שהתבססו על מדגמים קטנים מאוד.

״באתר האינטרנט ללימוד שפה Duolingo יש מיליוני אנשים שלומדים בכל חודש, ויש המון מידע שאפשר ללמוד באמצעותו מה עובד. הם גילו שהשאלה מה עובד או לא בהוראת שפה תלוי בשפת המקור ובשפת היעד. זה נשמע למעשה אינטואיטיבי כשאומרים את זה, אבל זה לא היה מובן מאליו קודם לכן, מכיוון שלאנשים היו תיאוריות שונות לגבי הוראת שפה.

״מסתבר, למשל, שכשדובר ספרדית רוצה ללמוד אנגלית, הנתונים מראים שצריך ללמד אותו He, She אבל לחכות עם ההוראה של It. הסיבה היא שהגוף It לא קיים בספרדית, וכתוצאה מכך הוא מבלבל את התלמידים שמתחילים ללמוד אנגלית מאפס. הנתונים הראו שאם מחכים כמה שבועות מאוחר יותר לפני שמלמדים It, כשהתלמיד רוכש קצת יותר ביטחון בשפה, הסיכויים גדלים לכך שהוא ימשיך ללמוד את השפה וילמד אותה טוב יותר. אנחנו יכולים לדעת את זה מכיוון שיש ניטור של תהליך הלמידה בכל רגע ורגע״.

אבישג אוגווה היא חלק מצוות מדריכות ישראליות החיות ביפן ושמחות להוות גשר בין התרבויות לישראלים המגיעים ליפן. אפשר לפנות אליה במייל:
favi1234@gmail.com

מגדל טייפה 101 – אחד מסמליה המפורסמים של העיר. השלישי בעולם בגובהו – 509 מטרים. עיצובו משלב מודרניות וסמלים סיניים מסורתיים | תמונה: fotolia.com

טייפה, בירת טייוואן, היא עיר שוקקת חיים עם שפע אינסופי של מודרניות ומסורת שזורות זו בזו. חובבי השופינג יוכלו למצוא בה שווקים ענקיים עם מיטב המותגים העולמיים והמילה האחרונה בהייטק, ולצידם שווקים של היסטוריה ומסורת. חובבי התרבות יוכלו למצוא בה מקדשים, מוזיאונים וטקסים סיניים מסורתיים.

אני ולומי, בתי בת הארבע, שהגענו מיפן לטיול קצרצר, הוקסמנו מהעיר ומתושביה הידידותיים. הנה כמה המלצות מיום קסום אחד בטייפה.

Presidential Palace, 2/28 Peace Park

כדי לספוג עד הסוף את ההווי המקומי החלטנו לזרום עם קצב החיים של תושבי העיר. זה אומר להשכים בסביבות 4:30 ולהתייצב לתרגול בוקר באחד מהמוני הפארקים שפזורים בעיר. אנחנו בחרנו ב-Peace Park, הידוע גם כפארק 2/28. כאשר הגענו הפארק כבר התחיל להתמלא בקבוצות קבוצות צפופות, אחת ליד השנייה, של מתרגלים בשיטות גוף-נפש שונות: טאי-צ׳י, מדיטציה, צ׳יגונג, ריקודי מניפות, אמנויות לחימה בידיים ריקות או עם מקלות במבוק, חרבות, חבלים, ואביזרים אחרים. הצטרפנו מידי פעם לאחת הקבוצות וניסינו לחקות את התנועות.

אחרי השעה שמונה, כאשר הפארקים התרוקנו מהמתרגלים ורוב בתי העסק היו עדיין סגורים, מצאנו אופציה זולה, משביעה וטעימה מאוד של ארוחת בוקר סינית, שכמוה אפשר למצוא באחד הדוכנים הרבים או החנויות שפזורות ברחבי העיר. הארוחה מורכבת ממשקה חלב סויה חמים וממותק קלות (Dou Jiang) ומעיין סופגנייה מאורכת כמו באגט (youtiao), אוורירית, קלה ולא שמנונית בכלל.

ממש צמוד לפארק נמצא המשרד הרשמי של נשיא טייוואן. המבנה רחב הממדים שלא תמיד פתוח למבקרים, מרשים מאוד באדריכלות הייחודית שלו.

ילדה במקדש באו באן  |  Tomas Fano, Flickr

National Palace Museum

את שעות הצהרים המוקדמות בחרנו לבלות ב״נשיונל פאלאס מיוזאום״. זהו המוזיאון הגדול ביותר בעולם לחפצי אמנות ומוצגים תרבותיים סיניים מההיסטוריה הסינית העשירה, בת 5,000 השנים.

אוהבי תרבות יכולים לבלות שעות ארוכות במוזיאון הזה שמתפרש על שלוש קומות. בקומה הראשונה מארחים תערוכות מתחלפות, בקומה השנייה ציורים ועבודות קליגרפיה, ובקומה השלישית נמצאים החפצים העתיקים ביותר כולל פסלונים עדינים מג׳ייד ירקרק ששבו במיוחד את ליבה של לומי.

בסיום הביקור רצינו לספוג עוד קצת מההיסטוריה העתיקה של סין ובחרנו לטייל לאורך רחוב די-חואה (Dihua), שהוא אחד הרחובות העתיקים ביותר של טייפה. לאורך הרחוב פזורים בניינים בערב רב של סגנונות אדריכליים, החל מסין העתיקה דרך הבארוק ועד למבנים מודרניים.

בין לבין ערכנו טיול קסום בשפע של חנויות מסורתיות שבהן ניתן למצוא תרופות סיניות מסורתיות ומגוון גדול של מאכלים מיובשים בשמש, מפטריות ועד דגים. אחרי די-חואה הצבעוני והסואן רצינו לצאת קצת מהעיר ולחוות צד נוסף של התרבות הסינית-טייוואנית, תרבות בתי התה וגידול התה.

Maokong Hill

מתחנת הרכבת טייפה לקחנו את המטרו ל-Taipei Zoo MRT Station ובו החלפנו ל-Maokong Gondola כדי להגיע למאוקונג היל, או כפי שכינינו אותה בינינו, “גבעת התה״. האזור מפורסם בבתי התה, המציעים תה ירוק מצוין שגדל ממש על גבעות אלה. והגבעה מאפשרת תצפית יפהפייה על שפע הירוק של מטעי התה, על בתי התה הציוריים ועל כל העיר.

בית התה בו בחרנו רחש צלילים של נקישות כלי חרס עדינים, מים מבעבעים וקולה הרגוע של המארחת שלנו שהסבירה לנו על סוגי התה השונים ועל שלבי הטקס בהכנת התה. את התה בחרנו לאחר שנתנו לנו סוגי תה שונים להרחה והסבר לגבי סוגי התה. לאחר טקס בחירת סוג התה, הכינה המארחת את התה מול עינינו ובסיומו מזגה אותו לכוסות קטנטנות. לאחר הכוס השנייה היא הניחה לנו ליהנות בעצמנו ממזיגת התה ומשיחה באווירה שקטה, מרגיעה וכה מנוגדת לשאון העיר התוססת.

נכבשנו בקסמי בתי התה של טייפה, לא עמדנו בפיתוי ורכשנו לעצמנו סט מקסים של כוסות, קומקום חרס, מגש עץ ייעודי ועוד, בתקווה לשחזר את האווירה הקסומה גם בביתנו.

שוק לילה בטייפה על שפע דוכני האוכל שבו | Kabacchi, Flickr

בית האופרה הלאומי ואולם הקונצרטים הלאומי | תמונה: fotolia.com

Shilin Night Market

אחרי אחר צהרים רגוע בגבעות התה, חזרנו לעיר ולשווקי הלילה השוקקים שבה. בחרנו לבקר בשוק הלילה Shilin, שאליו הגענו במטרו. בשילין, כמו בשווקי הלילה האחרים של טייפה, גילינו עולם אינסופי של מיני מאכלים, חטיפים וקינוחים, ושפע של דוכני מזכרות, בגדים וכל מה שאוהבי קניות יכולים לחלום עליו. בסיומו של היום הבטחנו לעצמנו לחזור שוב לעיר המופלאה הזאת.

יולי תמיר | AFP/Getty Images

בישראל, כמו ברבות ממדינות המערב, ישנה תחושה שהחינוך הציבורי במשבר. התחושה נובעת משינויים רבים החלים בכלכלה ובחברה המודרנית. במידה רבה תחושת הכישלון היא תולדה של הצלחה – כיום אנו לוקחים כמובנית מאליה את העובדה כי כל ילד וילדה מצויים במסגרת חינוכית מגיל שלוש ועד לגיל 18, מקבלים את ביעור הבערות כדבר כמעט ״טבעי״ ומניחים שכל אדם צעיר אמור לרכוש תואר אקדמי.

לפני דור או שניים הישגים אלו היו חזון שעוד רבה הדרך להגשימו. בתקופה זו אפשר היה לראות איך החינוך ״מתקדם״: כל דור היה משכיל מקודמו והורים הניחו כי ילדיהם ילמדו שנים רבות, וירכשו ידע רב יותר מהם.

אבל כיום החברה המערבית היא החברה המחונכת ביותר שחיה אי פעם. מכאן ואילך עשוי אמנם להיות גידול איטי והדרגתי ברמת ההשכלה של האוכלוסייה הבוגרת, אולם התנופה נעצרה והדור הנוכחי יודע היטב כי ילדיו, וילדי ילדיו לא יהיו יותר משכילים ממנו.

על רקע המשבר הנוכחי עולים הרהורי כפירה. רבות מדמויות המודל של בני הדור הצעיר הם אנשים שבעטו במסגרות החינוכיות המקובלות והתקדמו בכוחות עצמם. דמויות המעוררות רצון לחיקוי, כמו מארק צוקרברג וביל גייטס מרבות לספר כיצד נשירתם ממסלול הלימודים הרשמי אפשרה להם להיות יצירתיים ועצמאיים יותר. באלפי חדרים יושבים כיום בני נוער מול מסכי מחשב ומאמינים כי יהיו ביל גייטס הבא אם רק יתמידו לפתח רעיון שיש להם ולא ״יבזבזו״ זמן יקר על למידה של נושאים שאינם מעניינים אותם.

תהליכים אלו מצטרפים לשינוי נוסף שהוא פרי הצלחה חינוכית-טכנולוגיות-מדעית: עולם הידע משכפל עצמו באורח מהיר וחומרי הלימוד שבתי הספר משתמשים בהם, כמו גם הידע של המורים מתיישן. לתלמיד הנכנס לכיתה עם טלפון נייד יש היום יותר ידע זמין ממה שהיה להוריו בספריית בית הספר. מידע זמין ושיעורים המצויים ברשת מאיצים את שחיקת מעמד המורים שסמכותם המקצועית הולכת ונשחקת.

בתנאים אלו רבים מרבים לדבר על ״קץ החינוך״ ומעלים הצעות שונות כיצד יכולים תלמידים לרכוש מידע בכוחות עצמם. הרעיונות האלה משכיחים את העובדה כי אחת המטרות העיקריות של חינוך היא הקניית כלים לחינוך ערכי, פיתוח כישורי חיים המאפשרים לבני אדם לחיות בצוותא עם אנשים השונים מהם במנהגיהם ובדעותיהם, רכישת ידע דמוקרטי וטיפוח הרצון למעורבות חברתית ואזרחית.

את הכישורים האלה אי אפשר לרכוש מקריאה, שמיעה או למידה פסיבית של תהליכים חברתיים והם אינם ניתנים להקניה בכלים של למידה מרחוק.

כפי שלומדים מהפעילות ברשתות החברתיות בימי מבצע ״צוק איתן״, השתתפות שאינה מלווה בהקניית כללים אזרחיים, בתרגול איפוק והקשבה, סופה להוביל להקצנה ולחוסר סובלנות עד כדי הסתה.

שוב אנו למדים כי ישנם תפקידים חינוכיים שבית הספר חייב למלא ובהיעדרו נותר חלל מוסרי שקשה למלא.

בספרו ״המידות״ אומר אריסטו כי תורת המוסר – האתיקה – אינה אלא תורת פיתוח ההרגל המוסרי (ETOS = הרגל), פיתוח החלק בהתנהגותנו הנרכש בשעה שאנו מתאמנים בפעילות מסוימת ומקבלים הנחייה והדרכה כיצד לפעול. אריסטו האמין כי ברצף הבריאה לצמחים יש יכולת לקחת חלק בחיי הזנה וגידול, לבעלי חיים בחיי התחושה ואילו ייחודם של בני האדם ״בפעילות נפשית מתוך שיקול השכל״.

ניסיון בפעילות זו, אומר אריסטו, רוכש האדם בדרך של לימוד ושקידה. וזו תכלית המדינה להכשיר את אזרחיה לחיות חיים מלאים, כדי שיהיו טובים ומוכשרים (וגם מאושרים על פי הפירוש האריסטוטלי לאושר). תוך כדי עשיית מעשי צדקה ומתינות ירכוש האדם את הכלים הנדרשים לו בבגרותו להיות אדם ערכי ואזרח טוב.

מדוע לחזור לשנת 384 לפני הספירה כדי ללמוד משהו על תפקידו של בית הספר במאה ה-21? משתי סיבות: הראשונה, שלמרות ההתפתחויות העצומות שחלו בסביבת חיינו, ולמרות המהפכות הטכנולוגיות ומהפכות הידע, נפש האדם השתנתה מעט מאוד והיא עדיין חסרה את התרגול המוסרי שאריסטו המליץ עליו.

שנית, התפתחות המדע והטכנולוגיה דחקה את רגליו של החינוך האזרחי והמוסרי לשולי מערכת החינוך. מערכת החינוך המודרנית מתכוונת כולה להכשיר צעירים להשתלב בתחרות המשקית אך שוכחת שצמיחה כלכלית כמו גם התפתחות מדעית וטכנולוגית, אם הן חסרות הכוונה מוסרית, נזקן עלול להיות רב מתועלתן.

הכלי הראשון שהאדם זקוק לו הוא כלי שיפוטי המאפשר לו להחליט מהו הדבר הטוב והנכון לעשות. זהו לכן הזמן לחזור למקורות, לבחון את מה שידעו אבות אבותיהם של אנשי החינוך המודרני ולהחזיר למרכז הזירה החינוכית את החינוך המוסרי.

כמה יפים דבריו של אריסטו כי ״נוצרים בנאים על ידי בנייה, וכנרים על ידי נגינה בכינור. באופן זה ממש נעשים אנו אנשים צדיקים על ידי עשיית מעשי צדק, מתונים על ידי מעשי מתינות, גיבורים על ידי מעשה גבורה״. אם ניתן לחינוך הערכי והאזרחי מקום ניכר יותר במערכת החינוך שלנו נגלה שוב כמה היא חשובה לנו ולדורות הבאים.

פרופ׳ יולי תמיר היא נשיאת מכללת שנקר. בעברה כיהנה כשרת החינוך.

אחת השאלות הגדולות שאני נתקל בהן בסדנאות ובתהליכים שאני מוביל עם חברות, ארגונים ואנשים פרטיים היא: ״למה לא מלמדים בבית הספר, בתיכון ובאוניברסיטה את הדברים החשובים באמת בחיים?״

מדוע לא מלמדים איך להצליח בחיים? איך לפתח את הדימוי העצמי? איך לטפח מערכות יחסים? איך עושים כסף? איך שומרים על הבריאות הגופנית והנפשית? איך מציבים מטרות ויעדים ופועלים להגשמה שלהם?

יש כל כך הרבה אנשים שסיימו את מערכת החינוך ומאמינים שאין להם צורך להמשיך ללמוד. הם בטוחים שרכשו את הידע הנדרש עבורם בחיים. אנשים כאלה לא מתפתחים ופשוט ״חיים את החיים״. הם רק לא מבינים שבטבע, מה שלא צומח – קמל ונובל.

הם קמים בכל יום, חושבים את אותן מחשבות, מחזיקים באותן הדעות והחיים שלהם נמצאים במצב סטאטי, בקיפאון. לעומתם, יש אנשים שכל הזמן רוצים לדעת עוד, להתפתח. הם קוראים ספרים, שומעים הרצאות, מחליפים דעות ונמצאים בצמיחה מתמדת. אנשים כאלו בדרך כלל חווים גדילה בחייהם והם גם אנשים שתורמים יותר לסביבה שלהם ולקהילה.

התוצאות שיהיו לנו בעולם הן השתקפות של הערך שנביא לאחרים. ככל שניתן יותר, יהיה לנו יותר. זה באמת פשוט. הפואנטה היא לתת. לתת לאחרים מהידע שלך, מהזמן שלך, מהאהבה שלך, מהיכולות שלך.

כל התורה על רגל אחת אם תשאלו אותי היא ״להשאיר כל אדם, קבוצה או אירוע במצב טוב יותר מאשר היה כאשר פגשתם אותו״.

מי שינהג כך כדרך חיים – יהיה לו כל שיחפוץ. המטרה הנעלה הזו היא גם הומנית, וגם אפקטיבית (תסייע לנו להשיג את התוצאות הרצויות לנו) ומערכות החינוך צריכות לכוון לשם.

למרות זאת חשוב לזכור שאנחנו יכולים לתת לאחרים רק ממה שיש לנו. לכן חשוב לגדול ולצמוח. ברגע שנגדל, נוכל לתת יותר.

ישנם סוגים רבים של ידע בעולם. אני אוהב להפריד את הידע לשלוש טבעות:

הטבעת החיצונית - הידע הזמין לנו: ספרים, אינטרנט, וכל דבר פרונטלי. לידע הזה אני קורא ״החוקים החיצוניים״. זהו ידע חשוב, אבל הוא לא מספיק.

הטבעת המרכזית - ידע חווייתי שנצבר דרך התנסות וחוויות לאורך החיים. לא ניתן להעבירו לאחרים ללא התנסות אישית בחוויה. רכיבה על אופניים, שחייה, אהבה עזה, אושר, הצלחה, ועוד.

הטבעת הפנימית - ידע פנימי שעולם החינוך לא עוסק בו בכלל. זהו הידע המעניין ביותר. אלה העקרונות שמשפיעים על כל תחום בחיינו: מה הופך אנשים למאושרים באמת? איך מייצרים עתיד רצוי? איך לומדים לאהוב את עצמנו? מהם המפתחות שיפתחו עבורנו כל דלת שנרצה? ידע של תודעה רחבה שממנו ניתן לצמוח ולגדול בצורה המשמעותית ביותר.

יש סיפור על נזיר שרצה להצליח בחיים ובא אל המאסטר שלו ושאל: ״מאסטר נכבד, גלה לי בבקשה – מהו הסוד להצלחה בחיים?״ שלח אותו המאסטר לביצוע מטלות רבות, ואמר לו לחזור כשירגיש מוכן.

חזר הנזיר למאסטר לאחר שנה ושאל: ״מאסטר נכבד, ביצעתי את כל המטלות. אני מרגיש מוכן. גלה לי – מהו הסוד להצלחה בחיים?״

ענה לו המאסטר: ״אתה עדיין לא מוכן, בצע עוד שנה את המטלות שנתתי לך וכשתהיה מוכן, תחזור״.

וכך לאחר 10 שנים חזר הנזיר אל המאסטר והתחנן ״מאסטר, גלה לי בבקשה מהו הסוד להצלחה בחיים?״

אמר לו המאסטר: ״מחר ב-4:30 בבוקר, חכה לי על שפת הים״. למחרת ב-4:15 התייצב הנזיר על קו החוף. ב-4:30 בדיוק החלה מגיחה דמותו של המאסטר מן העלטה והוא התקרב לשפת הים. ״בוא אחרי״ קרא לנזיר והם החלו צועדים בשקט לתוך המים.

כאשר הגיעו המים לגובה הצוואר, תפס המאסטר את הנזיר בצווארו והטביע אותו במים. בתחילה לא התנגד הנזיר, אבל בחלוף 30 שניות התחיל להשתולל וניסה להוציא את ראשו החוצה כדי לנשום. המאסטר החזיק אותו חזק מתחת למים, ולא שיחרר.

לבסוף שיחרר המאסטר את הנזיר והתיר לו להוציא את ראשו ולנשום. מבוהל, יצא הנזיר מהמים ושאף אוויר לריאותיו. לאחר מכן פנה בכעס ובתדהמה למאסטר ושאל: ״מה קרה לך מאסטר? למה עשית לי את זה? יכולתי למות״.

ענה המאסטר בקול רגוע: ״מה הרגשת כאשר היית בתוך המים?״ ענה הנזיר: ״מה זאת אומרת מה הרגשתי? הרגשתי שאני נחנק, שאני הולך למות״. שאל המאסטר: ״כאשר היית בתוך המים, מהו הדבר שרצית יותר מכל?״

״מה רציתי יותר מכל? רציתי לנשום. רציתי לחיות. זה מה שרציתי יותר מכל דבר אחר בעולם״, ענה הנזיר. אמר לו המאסטר: ״יפה. כאשר תרצה להצליח בחיים, כמו שרצית לנשום – אז תהיה מוכן״.

המסר של הסיפור הוא שמי שתהיה לו התשוקה והרצון לגדול ולצמוח ולהצליח – יצליח. הקניית התשוקה לגדול, לצמוח ולתת היא מהות החינוך האמיתי.

אלון אולמן מייסד החברות ״קוד המנצח״ בע״מ, ״פריצת גבולות״ בע״מ ו״קוד העסק בע״מ״ מוביל אנשים וארגונים למטרות וההצלחה שלהם בעוצמה ומהירות שלא הכירו. מרצה מבוקש.
ניתן להתכתב אתו במייל: info@alonulman.com
או דרך הפייסבוק: www.facebook/alonulman

אחרי עשרות אירועים מוצלחים ורבי משתתפים, מקיימת עמותת "עתיד טבעוני" בשיתוף פרוייקט "ויגן פרנדלי" ובחסות "עדן טבע מרקט" את ה-VEGAN-FEST, פסטיבל הטבעונות הגדול בעולם.

הפסטיבל יתקיים בפארק הלאומי רמת גן ביום שני, 13 לאוקטובר, חול המועד סוכות, ובו צפויים להשתתף כ-15 אלף מבלים שיחגגו בפסטיבל שכולו אהבה לבעלי החיים, בריאות ואיכות הסביבה.

ה-VEGAN-FEST יכלול שפע של פעילויות לכל המשפחה מתחומי הקולינריה, התרבות, הבידור, הספורט והתזונה שמטרתם להעביר את המסר הנעלה של שמירה על בעלי החיים והנגשת אורח החיים הטבעוני לקהל הרחב.

אורח החיים הטבעוני תופס תאוצה עולמית בשנים האחרונות לרבות בישראל. כיום מוערכת כמות הטבעונים בארץ בכ-300-400 אלף איש, שהופכת את ישראל למדינה עם אחוז הטבעונים הגבוה בעולם. פסטיבל VEGAN FEST מביא עימו חוויה קלילה באווירה משוחררת, שמטרתה להגביר את המודעות לשמירה על זכויות בעלי החיים, תוך פעילויות אטרקטיביות ומהנות לכל המשפחה.

הפסטיבל יציע שפע פעילויות ודוכנים בתחומי הקולינריה, התרבות, הספורט, הלייף סטייל ועוד. בפן הקולינרי יהנה הקהל מ- 100 דוכני מזון לממכר מוצרים טבעוניים אהובים של מסעדות ורשתות מובילות, ביניהם: סושי בזל, קפה לואיז, בר קיימא, דים סאם שופ, פיצה דומינו'ס, אייסברג, פלאפל בריבוע, ועוד. לצד הדוכנים יועברו גם סדנאות בישול פרקטיות כמו סדנת הכנת גבינות נאות מן הצומח בהדרכת ענת דרור, שף raw food, סדנת הכנת שוקולד טבעוני וסדנת בישול טבעוני לילדים.

בחלק האמנותי של הפסטיבל יופיעו אמנים מובילים דוגמת עלמה זוהר, מירי אלוני, מיקה קרני, די ג'יי יהל, הזמר מיכאל גריילסאמר והרכבים מוזיקליים נוספים. את ההופעות ינחה איש הטלויזיה והרדיו, שי גולדשטיין, שהפך גם הוא לטבעוני לאחרונה והצטרף לשורה ארוכה של אמנים ואנשי תרבות שאימצו את אורח החיים הטבעוני.

בין מגוון הפעילויות הרב, יוכלו המשתתפים ליהנות גם משפע של הרצאות מעשירות הנוגעות לתזונה טבעונית ואורח חיים בריא. בין היתר יערך פאנל "טבעונות במשפחה" בהנחייתה של נטלי עטיה; פאנל בנושא בריאות וספורט; סדרת הרצאות על איכות הסביבה, והרצאה של טל גלבוע, הזוכה הטרייה בריאליטי "האח הגדול" עם ההרצאה "קירות שקופים" המספרת על המתרחש בתעשיית הבשר.

לאלו שרוצים ליהנות מהרצאות קצרות וממוקדות, יחכה מתחם Vted, בו יערכו הרצאות בנות 10 דקות כל אחת, בפורמט זהה לזה של האתר Ted ובנושאים רבים ומגוונים הנוגעים לטבעונות, ביניהם: טבעונות ופמיניזם, הקשר בין טבעונות לספורט, טבעונות ורוחניות, ועוד.

הילדים שיגיעו לפסטיבל יהנו משפע הפעלות מיוחדות עבורם, ויוכלו להשתולל ולבלות במתחם הג'ימבורי והמתקנים המתנפחים, מתיאטרון בובות, הפעלות יצירה, וסנדאות יחודיות וחוויתיות כמו תיפוף. כוכבי הילדים "חיפזון וזהירון" המקדמים את חשיבות הזהירות בדרכים והסברתה לדור הצעיר יגיעו גם הם למתחם להופעה חיה.

להשלמת החוויה, יציע הפסטיבל דוכני אופנה וקוסמטיקה שלא נוסו על בעלי חיים, ואף דוכן למכירת קונדום טבעוני; מתחמים הוליסטיים של יוגה, שיאצו ופילאטיס; ומתחם ספורט רחב ידיים ובו משחקים תחרותיים כמו הוקי אוויר, כדורגל שולחן, פינג פונג, ביליארד וקט רגל.

הפסטיבל יערך ביום שני 13 לאוקטובר בין השעות 12:00 – 23:00. מחיר הכרטיסים הינו 55 ₪ למבוגר ו-35 ₪ לילד, במכירה המוקדמת שתתקיים באתר האינטרנט vegan-fest.co.il. ביום האירוע תתאפשר מכירת כרטיסים במתחם הפסטיבל במחירים של 75 ₪ למבוגר ו-40 ₪ לילד.

VEGAN FEST

יום שני, 13.10.14, 12:00 – 23:00, פארק לאומי רמת גן
Vegan-fest.co.il

לפרטים נוספים:
נועה ארשטיין  054-9466555 | 077-3200521

ניסויים רבים בעולם בחנו האם יש קשר בין משחק השחמט לשיפור יכולות הלמידה. אחד המחקרים המפורסמים שנערך בוונצואלה בחן האם לימוד שחמט יכול לשפר הישגים של תלמידים במבחני IQ. התוצאות היו מפתיעות – הן הראו עלייה בהישגים, ללא הבדל של מין או רקע סוציו-אקונומי.

המחקר גם הראה קשר בין חשיבה שחמטאית לתחומי למידה אחרים. הפסיכולוג המפורסם פרדריק סקינר טען שזהו אחד הניסויים החברתיים החשובים שנערכו במאה ה-20. מחקרים דומים שנערכו ברחבי העולם גילו ששחמט משפר יכולות קריאה, יכולות מתמטיות, היגיון, חשיבה מקורית ועוד מגוון כישורים.

ואכן בעשרים השנים האחרונות, יותר ויותר מדינות משלבות שחמט בתוכנית הלימודים הרגילה בבית הספר. בישראל היו מספר לבטים לגבי העניין, אך נכון להיום, ניתן ללמוד שחמט רק במסגרות מצומצמות משלימות למערך הלימודים בבית הספר.

אם יש או אין מקום לשילוב משחק השחמט בבית הספר, קשור קודם כל, בהבנת אופן הפעולה של האיבר החשוב ביותר ללמידה: המוח. במשך 400 שנה האמינו חוקרים שלמוח יש מבנה קבוע שאינו משתנה. הם התייחסו למוח כמכונה מופלאה, שיכולה לעבוד באופן תקין או להתקלקל, אך ודאי שלא להשתנות, להתפתח, לגדול או להשתנות. בשנות ה-60 וה-70 החלה ההבנה של המוח. חוקרים גילו שבכל פעם שהמוח לומד לבצע פעולה מסוימת, המבנה שלו ממש משתנה ומעגלי התקשורת שלו משתפרים בהתאם למשימה שביצע.

הסיפור של ברברה ארוסמית׳ (63) הוא דוגמה מופלאה ליכולת השינוי של המוח.

כאשר הייתה ילדה אבחנו אצל ארוסמית׳ בעיה חמורה של מה שכינו ״מוח א-סימטרי״. אזורים מסוימים במוחה היו מפותחים מאוד והקנו לה יכולות של מחוננות, בעוד שאזורים אחרים לא התפתחו ונשארו ברמה של פיגור. היו לה קשיי למידה חמורים שכללו בעיות ביכולת לבטא מילים, בתפיסה מרחבית, בתחושת התנועה ובהבנת היחס בין סמלים, מה שגרם לה קושי רב בהבנת חוקי הדקדוק, חוגי היגיון ומתמטיקה.

ארוסמית׳ התקדמה דרך אזורי המוח בהם היו לה יכולות גבוהה. היא סיימה תואר ראשון בחינוך והתקדמה לתואר שני. בשלב זה, נפל לידיה מאמר של פרופ׳ מארק רוזנצוויג מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הניסוי שלו הראה שפעילות מחשבתית עשויה להביא לשינויים במבנה המוח. ארוסמית׳ הבינה שבאמצעות אימון היא יכולה לשפר את האזורים החלשים במוחה. היא בנתה תרגילים מיוחדים כדי לאמן את הנקודות החלשות ביותר שלה. מאות שעות של עבודה מאומצת הובילו אותה לרמת ביצוע ממוצעת.

בשנת 1980 פתחה ארוסמית׳ בית ספר בטורונטו המשלב תרגילי מוח לתלמידים הסובלים מליקויי למידה, למרות הביקורת הרבה שספגה על התפיסה שהמוח הוא שריר שניתן לאמן. עשרות הצלחות של תלמידיה, רובם מקרים שנחשבו כחסרי סיכוי, הפכו את תרגילי המוח של ברברה למשני חיים.

התרגילים של ארוסמית׳ מבוססים על הבנת הדרכים האפקטיביות ביותר ללמידה. מחקרים הראו שאנו מטמיעים 20 אחוז מהחומר הנלמד דרך שמיעה, ו-20 אחוז מהחומר הנלמד דרך הראייה. אם משלבים בתהליך הלימוד בין חוש הראייה לחוש השמיעה אנו מטמיעים 50 אחוז מהחומר. אך שיטת הלימוד האפקטיבית ביותר היא זו שבאמצעותה אנחנו מטמיעים 85 אחוז מהחומר הנלמד, וזה קורה אם אנחנו הופכים להיות מעורבים. והדרך הטובה ביותר להפוך למעורבים בלמידה היא דרך משחק.

ואם משחקים, אז כדאי לשחק בשחמט כפי שמחקרים כבר הוכיחו. אבל מה באמת הקשר בין להזיז כלי שחמט על לוח משובץ לשיפור יכולות הקריאה? התשובה לכך היא שכאשר ילד משחק שחמט, הוא נמצא כל הזמן במצב של התמודדות עם בעיות וקבלת החלטות. השימוש בחוש הראייה והדמיון שמתרחשים כל הזמן במשחק מעלים את יכולת הריכוז דרך המאמץ הוויזואלי.

המאמץ להישאר בריכוז משתלב עם פן נוסף במשחק השחמט: עבודה עם תבניות. כדי שתלמיד יוכל לקבל החלטות טובות יותר ויותר, הוא לומד לעבוד עם תבניות שעוזרות לו לקבל החלטות. היכולת לזהות עוד ועוד תבניות, אימון חוש הראייה והכיף שבמשחק, גורמים לכך ששחמט הוא תרגיל חשיבתי מתמשך שמשפר את יכולות המוח בתחום הקריאה, וכך מתרחש גם השיפור בתחומים אחרים.

יניב ניצן - מאמן שחמט ומרצה על קבלת החלטות וחשיבה אסטרטגית דרך משחק השחמט.
yaniv509@walla.co.il

קרם ברולה

צילום: אפיק גבאי ויעל לרנר

זמן הכנה: 30 דק' | קירור: 4 שעות
(בעת הגשת המנה יש צורך להשתמש בברנר)

מרכיבים

500 גרם (2 מיכלים) שמנת מתוקה
1/2 כוס (100 גרם) סוכר
100 גרם (4 ביצים גדולות) חלמונים
1/2 מקל וניל

להגשה

6-5 כפות סוכר חום

אופן ההכנה

1. שמים את השמנת וגרגרי הווניל בסיר ומבשלים אותם עד לסף רתיחה.
2. בקערה גדולה נפרדת טורפים ידנית את החלמונים עם הסוכר. שופכים בהדרגה את השמנת על החלמונים תוך כדי טריפה, מסננים את התערובת לתוך כד מזיגה.
3. מכינים תבנית עמוקה ובה מניחים כלים חסיני חום, את התבנית מניחים בתנור שחומם ל-100 מעלות.
4. מוזגים את הבלילה לתבניות החסינות (מומלץ לעשות זאת כשהתבנית מונחת בתוך התנור).
5. לתוך התבנית העמוקה שופכים בעדינות מים רותחים (נזהרים שהמים לא יחדרו לבלילת הברולה) ומכסים בנייר כסף.
6. אופים 40 דקות, מוציאים את הכיסוי ואופים עוד כ-20 דקות.
7. מקררים לפחות 3 שעות במקרר.
8. להגשה מפזרים סוכר חום בשכבה דקה על הקרם ושורפים בעזרת ברנר עד ליצירת קרמל.

קוק או וואן

זמן הכנה: שעתיים וחצי | זמן קירור: 12 שעות

מצרכים (כמות ל-6 סועדים)

6 כרעי עוף
שמן חמניות
300 גרם פטריות שמפיניון חתוכות ל-4
150 גרם בייקון חתוך לקוביות
חצי כוס קמח
100 גרם בצלי פנינה קלופים
מלח ופלפל

מצרכים למרינדה

בקבוק יין אדום מסוג קברנה
1 ענף סלרי
2 גזרים קלופים חתוכים לקוביות
1 בצל לבן קלוף וחתוך לפרוסות
4 שיני שום קלופות
בוקה גרני (כרישה, טימין, עלה דפנה, פטרוזיליה קשורים בחוט)

אופן ההכנה

1. מניחים את כרעי העוף בתוך כלי אכסון עם כל הירקות למרינדה.
2. מכסים ביין האדום ומכניסים עטוף למקרר ל-12 שעות לפחות.
3. לאחר 12 שעות מוציאים את הכרעיים מהמרינדה וטובלים אותם בקמח משני הצדדים.
4. מסננים את המרינדה ושומרים את הנוזל.
5. מחממים בסיר גדול את שמן החמניות וצורבים את הכרעיים בסיר עם השמן משני הצדדים, מתבלים במלח ופלפל ומוציאים אותם החוצה.
6. מוסיפים את הבייקון, הפטריות ובצלי הפנינה ומערבבים היטב.
7. מוסיפים לסיר את היין האדום ומביאים לרתיחה.
8. מכניסים פנימה את הכרעיים ומנמיכים את האש.
9. מכסים את הסיר ומבשלים כשעתיים.
10. לאחר הבישול מגישים לצד פירה או תוספת אחרת.

צילום: תקווה מהבד

לפני שהסרט ״אווטאר״ יצא לאקרנים, ההפקה רצתה לוודא שהוא מעורר בצופים את התגובות הרצויות. שהסצנות השונות אינן משעממות והצופה נהנה מהסרט. לשם כך חיברו אנשים לציוד הדמיה מיוחד של המוח – טכנולוגיה חדשנית שהולכת ומתבססת בשנים האחרונות. מטרתם הייתה לראות כיצד מוחותיהם של הצופים יגיבו לקטעים מסוימים בסרט – כמה נוירונים נכנסים לפעולה בעקבות הצפייה בסצנות השונות.

מתברר שמפיקי אווטאר אינם היחידים שהשתמשו בטכנולוגיה הזו. בשנים האחרונות ציוד ההדמיה הרפואי חלחל לתעשיות השיווק והקולנוע בניסיון לעזור להן ללמוד כיצד ליצור את הסרט או את הפרסומת שיעוררו את הצופים לרמת ריכוז גבוהה יותר ולחוויה רגשית עמוקה יותר.

לאן הסתכלו הצופים בפריים הנוכחי של הפרסומת

מפת אקטיבציה המציגה את האזורים הפעילים במוח בתגובה לפריים הנוכחי

תעשיית הקולנוע הישראלית עדיין לא נעזרה בטכנולוגיית ה״נוירו-סינמה״ שמסייעת למפיקי הסרטים, אולם תעשיית הפרסום כבר מיישמת את החידושים – חלק מהמפרסמים הישראלים כבר ״שיפצו״ כמה מהפרסומות שלהם, בעיקר את אלו המשודרות בטלוויזיה, כדי למצות מהן את המרב. לטכנולוגיה הזו קוראים בעולם הפרסום והשיווק ״נוירומרקטינג״.

״אנחנו בעצם מנהלים דיאלוג עם תת המודע של הצופים״, מסביר בריאיון לאפוק טיימס אבינועם ברוג, מבעליה של Neuro Watch, חברה ישראלית העורכת מחקרי שוק נוירולוגיים כאלה עבור קהל המפרסמים כבר למעלה משלוש שנים. בעתיד הלא רחוק, הוא מנבא, ניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיה אפילו כדי להעריך כמה הצופה מוכן לשלם על המוצר שראה בפרסומת.

הגברים בוכים בלילה

כבר מאמצע המאה הקודמת, סקרי דעת קהל היו אחת הדרכים הנפוצות לבחון את הצלחתו של מוצר חדש, פרסומת או אפילו את דעת הקהל על מועמד פוליטי מסוים. מי מאיתנו לא מכיר את הטלפניות שמבקשות שנענה על סקר קצר. אבל ברוג, שבתפקידו העיקרי משמש כנשיא Market Watch, מכון למחקרי שוק ולסקרי דעת קהל, מסביר שלכלי הזה יש חסרונות רבים שמגבילים אותו.

אחד החסרונות קשור לתופעה הנקראת ״רצייה חברתית״ – נטייתו הטבעית של הנסקר לרצות את הסוקר. ״זה הניסיון של הנסקר לנחש מה אני רוצה לדעת״, מסביר ברוג, שגורמת לנבדק להטות את דבריו.

כדי להמחיש את ״הרצייה החברתית״, ברוג מביא כדוגמה מקרה של ישראלים הנשאלים בסקר מה דעתם על איראן. ״אנשים משכילים עם תפיסה דמוקרטית יכולים לומר: ׳יש שם 90 מיליון איש. ללא ספק יש שם שלטון איסלמיסטי פונדמנטליסטי, אבל אני בטוח שבעם הזה יש אנשים טובים יותר ואנשים טובים פחות. אגב, גם ראיתי לא מזמן סרט איראני…״, ממשיך ברוג את הסיפור ההיפותטי, ״ולא יכול להיות שמי שעשה את הסרט הזה לא דומה לי…״

אבל לעומת זאת, באחת הפרסומות שבדק באמצעות הטכנולוגיה החדשה, ציוד ההדמיה הראה שהנסקרים הגיבו באופן רגשי בוטה הרבה יותר לסביבה האיראנית. ״הפרסומת מתחילה בתמונה של עיר מזרח תיכונית ונכתב, ׳שוק השטיחים בטהראן׳. מתברר שברגע שהעין של הישראלי נופלת על המילה טהראן, מיד רואים בגרפים ירידה חדה לתגובה רגשית שלילית״.

אריק גלבוע, מנכ״ל הסטרטאפ Brainster המתמחה גם הוא במחקרי שוק נוירולוגיים, מציין היבט נוסף להטיה הזאת: ״אם תשאלי על רגש, את יודעת איך אומרים בשיר המפורסם, ׳הגברים בוכים בלילה׳. גבר לא יגיד לך כשאת עושה סקר שהוא התרגש מדבר מסוים, אין לו שום סיבה להגיד את זה. אנשים מתחשבים בתדמית שלהם, בתדמית שהם יצרו ובתדמית שהם רוצים ליצור לעצמם״, כך שהם לא תמיד יגידו את הדברים, הוא מסביר.

ואם רוצים שאנשים ימלאו סקר על פרסומת שראו, קיימת גם בעיה נוספת, שבסוף הפרסומת הם כבר לא זוכרים מה הם ראו בה בכל רגע ורגע. ״אנחנו זוכרים מה שקרה בהתחלה, מה שקרה בסוף, אבל בקושי זוכרים מה שקרה באמצע״, מסביר ברוג.

וגם אם הצופה זוכר באופן כללי, יש רבדים רבים בתת מודע שאנחנו בכלל לא מודעים להם, למשל לא תמיד נוכל לדווח בצורה מדויקת היכן התמקדה תשומת הלב שלנו בכל רגע. אחת השאלות שמעניינות את המפרסמים כשהם מגיעים לבדוק פרסומת, היא רמת הקשב של הצופים, כלומר עד כמה הם היו מרוכזים בפרסומת בכל רגע נתון. כך אפשר ללמוד באילו מהפריימים הצופים איבדו עניין. ״אם את שואלת בן אדם על הקשב שלו הוא לא יכול לדווח על זה כי זה משהו שהוא לא תמיד מודע לו״, מסבירה אוסנת בכר, מנהלת הפיתוח של Brainster.

בדיקת ההיתכנות של Brainster – אלקטרודה יבשה בודדת המוצמדת למוח | תמונות: באדיבות חברת Brainster

מדד מדויק לבדוק לכמה הפרסומת מרתקת

מתוך הבנה של המגבלות של כלי המחקר המסורתיים, ברוג התחיל להתעניין בשיטות מחקר חדשות, שאולי יצליחו לעקוף את הבעיות שהזכרנו. בסביבות 2010, בזירה הבין-לאומית ההתעניינות בנוירומרקטינג הגיעה לשיאה, כשרבים ראו בעיקר את הפוטנציאל הגדול הטמון בה. זו גם התקופה שכפי שסיפרנו, ג׳יימס קמרון מפיק אווטאר, נעזר בכלים דומים.

כך שבאותה שנה ברוג היה הראשון שיזם להביא את הנוירומרקטינג לארץ, כשחבר לקבוצת SRI האמריקנית, קנה ממנה את ציוד ההדמיה שלה וייסד שנה מאוחר יותר את Neuro Watch הישראלית. מנקודת מבט אישית, ברוג מספר שהשאיפה לפרוץ את המגבלות הקיימות לא הייתה הדבר היחיד שמשך אותו לתחום, גם התעניינות אישית הובילה אותו להאמין במהלך. ״אני אדם סקרן, ולדעתי התחום הבא שיעשה שינויים בעלי משמעות עצומה בעולם שלנו זה הבנה עמוקה יותר על הדרך שבה המוח שלנו פועל״.

אז איך נראה מחקר במעבדה של Neuro Watch? כדי לבחון פרסומת באופן מקיף, צריך לבדוק כיצד מוחותיהם של לפחות 30-25 צופים מגיבים לה…

בשנה שעברה היה מדהים בוועידת השיווק. והשנה? לפי רשימת הדוברים, יהיה מרתק ואולי אפילו יותר. למה אתם חייבים להיות שם? כי הבכירים בענף יהיו שם, הכלים הכי מתקדמים לשיווק יהיו שם והדיונים הכי מעניינים יקרו שם.

הדוברים בוועידת השיווק מתחילים מעכשיו לתת לכם ידע חשוב!

הטיפ של חלי: התוכן הוא העם!
כמו בחיים, ההמון לא אוהב להשתעמם, משהו תמיד קורה, ככה גם התוכן שלכם, כל יום קורה בו משהו. תוכן איכותי צומח מתוך האירועים האמיתיים ולכן הוא חייב להתחדש. אנשים לא מגיבים לתוכן שהם כבר ראו. הוא משעמם אותם בפעם השנייה. הקוראים לא יגיבו לאותה תמונה ולא ישתפו את דף הנחיתה שאפילו המבנה שלו נראה להם מוכר. הקוראים שלכם פשוט לא יחזרו על דברים שיגרתיים. העם רוצה חידוש עכשיו!
בחברה, בארגון, כל יום קורה משהו שאפשר לדבר עליו !just say it

* חלי יעקבס וירט, תעביר את הסדנה "השלם השווה מסכום חלקיו" בוועידת השיווק הדיגיטלי דיג-איט מרקטינג.

לינק להרשמה ולפרטים נוספים:

http://zigit.mobi/Meda/Conferences/Digit/#/main

צילום: עמית גירון

כשהזמינו את האדריכל דוד נופר לתכנן בית ספר ייחודי הנקרא ״שיטת מרכזי הלמידה״ בקריית חינוך דרור שבלב השרון, הוא ידע שכדי להצליח בפרויקט הוא יצטרך לשכוח את מה שידע על בנייה של בתי ספר בעבר. השיטה של ״מרכזי למידה״ פועלת כמו אוניברסיטה, בה ילד מהחמישית וילד מהשמינית באים ללמוד נושא מסוים בבניין המוקדש למתמטיקה או לאמנות ולאחר שעתיים עוברים לבניין אחר.

השיטה הביאה את נופר לחפש כיתות מתאימות שיאפשרו תחלופה לקבוצה גדולה של ילדים שמתרכזת במן אולם אודיטוריום גדול ומרכזי, מתפצלת לקבוצות עבודה קטנות בכיתות המקיפות את האולם ונפגשת שוב באולם לסיכום השיעור. בתום השיעור הילדים עוברים ל״בית״ אחר. ״התפיסה הארכיטקטונית הייתה להשאיר מרחבים פתוחים ומגוונים שמאפשרים חיוץ והגדרה שיאפשרו חלוקה מהסוג הזה, ובסוף נוצר בניין מיוחד במינו שנבנה ממש כקמפוס וקולט בתוכו 72 כיתות״.

צילום: תקווה מהבד

זו רק דוגמה אחת מני רבות הממחישה כיצד בשנים האחרונות, ככל שתחום החינוך מתפתח ומחפש אלטרנטיבות למידה חדשות, כיתת האם, זו עם החלון הקלאסי, משנה את פניה. זה לא מתבטא רק בבתי ספר. גם מכללות, מרכזי תרבות ופנאי ומוזיאונים הופכים ליותר ייחודיים, כאשר האדריכלות מתאימה את עצמה לקונספט. אני אומרת זאת לנופר שקוטע במילותיו את התלהבותי המהירה: ״זה נכון. עד שמגיעים לנושא התקציבי״.

הכיתה שלא הכרתם

״יש היום השתנות מתמדת בהתנהגות בבתי הספר שמובילה לחיפוש צורות וחללים חדשים. כל ילד הולך היום עם סמארטפון, ולכן מצד אחד הוא צריך אספקת חשמל ותקשורת אלחוטית, אבל מצד שני הוא חייב גם סביבה שמכריחה אותו להיפגש עם חברים ומעודדת אותו לא להסתגר. סביבה כזו יכולה להיות ריצה בחצר או פינות ישיבה על כיסאות או ספות״.

יש לך דוגמה?        

״הייתי ביפן בספרייה שבה מחצית מהאנשים שכבו על מזרונים מחוץ לאולם הקריאה הראשי, קראו ספרים והחזירו אותם למדפים ניידים ומשופעים מזכוכית. הילד של היום הוא לא הילד של לפני עשור, והוא גם לא הילד של מחר. לכן אני מחויב לחשוב קדימה כשאני בונה משהו, כלומר לבדוק כיצד חלל שמהווה סביבה לימודית מסוימת, כולל החללים הפתוחים, יוכל להשתנות עם השתנות הנסיבות. לדוגמה, ליצור פינות משותפות שנהפכות לארבע כיתות לימוד״.

בבניית בית הספר היסודי ״כרמים״ (על שמה של השכונה) באשקלון, החליט נופר לתכנן את הבניין בצורת עלה גפן. השיטה הלימודית בבית הספר היא כזאת שלהבדיל מבית ספר קלאסי, התלמידים עוזבים את כיתת האם שלהם כדי ליהנות ממרכזים מקצועיים הנמצאים בבית הספר, המוקדשים לאמנות, לטכנולוגיה, למעבדות וכו׳. כמו שלעלה גפן ישנה ליבה והתפצלות לזרועות שונות, כך החליט נופר ליצור חלל משותף המחבר בין מסדרונות כיתות לא ישרים שבהם אפשר להרגיש שהולכים לאיבוד. הכיתות נמצאות במסדרונות הללו והמרכזים מקיפים את הליבה המרכזית.

דוגמה אחרת הוא המרכז למחוננים ע״ש רון ורדי בראשון לציון. הבניין נראה כמו קופסאות צבעוניות שמונחות אחת על השנייה בגובה של חמש קומות, ללא סדר אחיד. ״המחשבה כאן הייתה להתפרץ למרחב, ללא קצוות״, מסביר נופר. למחוננים ישנה הרגשה שהקצוות פתוחים, שהשמים הם הגבול. הפרוגרמה של בית הספר הזה היא מאוד מורכבת עם חללים שונים, ממש מוזיאליים – חדרים המשמשים לחידות מעולם הפיזיקה וחללים פנימיים שנוצרים כדי לאכלס המצאות ופיתוחים. יצרנו גם כיתות לימוד תיאורטיות שמלוות את החללים המוזיאליים״.

בימים אלו נופר מתכנן מבנה…

מסמך חדש שכתבו ד"ר עקיבא אופנבאכר, הממונה על האגף המוניטרי בחטיבת המחקר של בנק ישראל, ואדן שוחט, מייסד קרן ההון סיכון אלף, מרמז על השינוי; המסמך יוצג לראשונה בכנס הביטקויון הבינלאומי שיערך בכפר המכבייה ביום ראשון; אדן שוחט: הכרה ישראלית בביטקוין תמשוך אליה את כל התעשייה, מהלך שיכול להביא להכפלת התל"ג של ישראל.

יחסה של מדינת ישראל הרשמית למטבע הווירטואלי ביטקויון עובד שינויים מרחיקי לכת בתקופה קצרה יחסית. בתחילת פברואר 2014 הזהירו חמישה רגולטורים ישראלים את הציבור משימוש בביטקוין. החמישה, בנק ישראל, אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון באוצר, רשות ניירות ערך, רשות המסים והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, ציינו בהודעתם, בין היתר כי מדובר במטבע שאינו מפוקח, בעל תנודתיות גבוהה ובעל סיכוי גבוה, לטענתם, להוות פוטנציאל להונאות. לצד ההודעה, הוחלט על הקמת ועדה בין משרדית שתבחן את יחסה של ישראל הרשמית לביטקוין, בחודש הקרוב, אמורה הוועדה להציג את מסקנותיה.

מסמך חדש שכתבו ד"ר עקיבא אופנבאכר, הממונה על האגף המוניטרי בחטיבת המחקר של בנק ישראל, ואדן שוחט, מייסד קרן ההון סיכון אלף, ויוצג לראשונה בכנס הביטקוין הבינלאומי שיחל ביום ראשון מרמז, אולי,  על השינוי.

דווקא בגלל הנחרצות והבוטות של הרגולטורים שבהודעת האזהרה שלהם פירטו שורה ארוכה של סיכונים, מפתיעה העובדה כי בכיר במחלקה המוניטרית בבנק, אקיבא אופנבך מתייחס במסמך ליתרונותיו של המטבע הוירטואלי. בנק ישראל הרשמי, מקרר את ההתלהבות ומסר כי: "הנייר אינו מייצג את המדיניות של בנק ישראל. המסמך כן מתייחס לסדרה של שאלות לגבי השלכות המטבעות הדיגיטליים על המערכת המוניטרית הוותיקה, ומבטא את העניין של בנק ישראל בתחום".

אדן שוחט, מייסד קרן ההון סיכון אלף, שותפו של אופנבך לכתיבת המסמך מתייחס ליתרונות הכלכליים למדינת ישראל כתוצאה מהכרה רשמית בביטקוין. שוחט: "המדינה הראשונה תכיר בביטקוין תמשוך אליה מספר גדול של חברות שפועלות היום ברחבי העולם. להערכתי, אם ישראל תיצור בסביבה רגולטורית טובה יותר ממדינות אחרות,  זו הזדמנות עצומה בהתחשב בגודל הכלכלה הישראלית. בתרחיש אופטימי ניתן יהיה להכפיל את התל"ג פה".

כנס הביטקויון הבינלאומי – אינסייד ביטקוינס ת”א, אשר במסגרתו יוצג המסמך הינו כנס ביטקוין בינ”ל ראשון מסוגו בישראל שיתקיים במשך  יומיים בין התאריכים 19-20/10  במרכז הכנסים של כפר המכבייה וצפוי למשוך כ-500 משתתפים. הכנס יערך בדגש על נושאים טכניים, מחקרים אקדמים, משפט ורגולציה, ביטקוין ומיסוי, עולם העסקים שמאחוריי הביטקוין, יזמות וחדשנות ועוד. הכנס מופק ע”י חברת באזז הפקות ומדיה ביסטרו ומאורגן מקצועית ע"י איגוד הביטקוין הישראלי.

בכנס ישתתפו: מפתחי תוכנה, יזמים, מומחים פיננסיים, בעלי הון פרטיים, אנג’לים ומשקיעים עסקיים, בנקים וגופים פיננסיים, ברוקרים, ספקי פתרונות אשראי ותשלומים, יועצים משפטיים ועו”ד בתחום הפיננסים, רו”ח, ספקי אבטחת מידע, מייסדי חברות סטרט-אפ וחברות בצמיחה, חוקרים אקדמיים, נציגים של בנקים ובפרט נציג מבנק ישראל, חברת כנסת ואישים נוספים למשל כרמי גילון, ראש השב”כ לשעבר ויו”ר חברת אבטחת מידע בהווה, וכמובן מתעניינים בעולם המטבעות הדיגיטליים הטכנולוגיה החדשנות והעסקים.

הדוברים בכנס יהיו מובילי התחום בעלי שם עולמי. בין השאר אפשר למצוא ביניהם את: ויטאליק בוטרין(Vitalik Buterin) ממייסדי הפרוייקט מרחיק הלכת את’ראום(ETHEREUM) אשר שם לעצמו למטרה לבנות רשת מבוזרת שתמחק את הצורך במתווכים, ברוקרים ורגולטורים ובניית ואחד הפרוייקטים היותר מדוברים ומעניינים בעולם הביטקוין ואף מחוצה לו, פיטר טוד(Peter Todd) מפתח של פרוטוקול הביטקוין ובחור מבריק שמייעץ למספר לא מבוטל של חברות ופרוייקטים ואשר מעל הכל דוגל בביזור ופרטיות פיננסית, מארק פלטינוס הידוע יותר בשם החיבה שלו סלאש(Marek Palatinus,Slush), ממציא מושג כריית הביטקוין המשותפת(Pool Mining) ומפתח יוצא דופן עם 15 שנות ניסיון בטכנולוגיות מידע(IT) אשר היה שותף בפיתוח מספר סטרט-אפים מוצלחים, וכמובן מני רוזנפלד(MENI ROSENFELD) יו”ר איגוד הביטקוין הישראלי ומומחה בעל שם עולמי בתחום בפני עצמו עד כדי כך שיש האומרים שהוא-הוא סטושי נקמוטו ממציא הביטקוין האגדי והאנונימי. בנוסף תדבר גם ח”כ תמר זנדברג  אשר רואה בביטקוין כמייצג עקרונות של חופש ושוויון, כרמי גילון ראש השב”כ לשעבר וכיום יו”ר Cytegic שידבר על אבטחת מידע ועל הביטקוין והטכנולוגיה שעליו הוא בנוי כאמצעי שיכול לשמש לעזר למלחמה בגורמים פליליים, ועוד.

סרטון מכנס אינסייד ביטקוין בווגאס:

צילום: Mike Dasher

על פני השטח לא תשימו לב לשום דבר מיוחד אצל איסטון לה-שאפל בן ה-18 מהעיירה הקטנה מנקוס שבקולורדו. הוא תלמיד טוב שאוהב לבלות עם חברים ולעשות סקי. אבל כשנאס״א פנו אליו לעבוד אצלם בחופשת הקיץ בשנה שעברה, כשהיה רק בן 17, הם ידעו מה הם עושים.

בנאס״א לקחו את לה-שאפל כדי שיעזור להם לפתח מחדש את מערכת השליטה של האסטרונאוט הרובוטי שלהם. המטרה הייתה שמפעילים על כדור הארץ יוכלו לבצע תיקונים בתחנת החלל כאילו הם עצמם ממש היו שם.

"זה באמת היה אחד הרגעים הכי מדהימים בחיים שלי. אני אחד ממעט מאוד אנשים שיכולים להגיד שהנשיא לחץ את היד עם משהו שהם ייצרו בחדר השינה" | תמונה: GettyImages

לה-שאפל, מצד שני, די התאכזב מהעבודה בנאס״א. את מה שהם עושים בכמה חודשים, הוא יכול לעשות בכמה שבועות. שיטות העבודה הסיסטמטיות והקפדניות והמכשור הישן הכבידו על הקלילות והמעוף של הנער היצירתי, והוא שמח לחזור למנקוס הקטנה, למעבדה שהקים לעצמו בחדר השינה שלו, ולהמשיך לפתח לבד את הדברים שלו.

אחד מאותם דברים שלה-שאפל מפתח הוא מערכת שלד חוץ-גופית רובוטית. משותקים יוכלו ללבוש אותה על גופם וללכת באמצעותה. למעשה, גם אנשים בריאים יוכלו ללבוש אותה ולקבל בזכותה כוחות חזקים יותר. אולי זאת הסיבה שהוא זכה לכינוי ״איירון מן האמיתי״ בכתבה בעיתון בדרום אפריקה.

טוני סטארק, הגיבור של הקומיקס ״איירון מן״, גם הוא היה ילד פלא שכזה. הוא החל את לימודי הנדסת החשמל ב-MIT בגיל 15, וסיים אותם בהצטיינות בגיל 19. אחרי שנפצע ונשבה על ידי טרוריסטים הוא פיתח בעודו בשבי חליפת שריון עוצמתית שמצילה את חייו, ועוזרת לו להימלט משוביו ולהגן על העולם, חליפה שמזכירה את הרעיון של השלד החוץ-גופי שמפתח איסטון לה-שאפל.

אבל לה-שאפל, לעומת זאת, לא זכה ללמוד בשום מוסד השכלה גבוהה יוקרתי כמו MIT. גם לא באחד שאינו יוקרתי.

מפרק מכשירים סדרתי

סיפורו של לה-שאפל מתחיל במנקוס הקטנה, עיירה של כ-1,300 תושבים. בבית הספר התיכון הקטן שבו למד לא היו שיעורי טכנולוגיה, ולא הייתה באזור אף אוניברסיטה או בית ספר טכנולוגי שאפשר היה לגשת אליהם ולשאול שאלות. אפילו חנות אלקטרוניקה לא הייתה באזור.

בגיל 14 עלה לו רעיון: לבנות יד רובוטית שתישלט באופן אלחוטי על ידי כפפה. כל תנועה של אצבע בכפפה תזיז את אותה אצבע ביד הרובוטית באותו האופן. הוא נכנס לאינטרנט ולא הצליח למצוא פיתוח שכזה בשום מקום. מצד אחד, זה נתן לו מוטיבציה – להצליח לפתח משהו שאף אחד לא עשה קודם. מצד שני, מאיפה הוא ילמד את מה שהוא צריך?

לה-שאפל פירק את הפרויקט להרבה גורמים קטנים שעליהם כן יכול היה למצוא חומר באינטרנט, והתחיל ללמוד ביסודיות. הוא למד באתרים שונים על חיישנים, על בקרים, על מנועים קטנים ועל תכנות. מכיוון שלא היה לו תקציב או נגישות לרכיבים, הוא נאלץ להסתפק במה שהיה לו בבית – חלקים של לגו, צינורות פלסטיק קטנים, חוטי דיג, ורכיבים אלקטרוניים מצעצועים שהיו לו.

לה-שאפל פנה לפורומים ולקהילות של חובבי טכנולוגיה ברחבי האינטרנט. ״האינטרנט היה כלי מדהים, הוא נתן לי אפשרות לדבר עם אנשים בכל העולם ולקבל תשובות לשאלות שלי באופן די מיידי״. בתוך תשעה חודשים, לה-שאפל הצליח לבנות את היד הרובוטית הראשונה שלו.

מגיע עד הנשיא אובמה

לה-שאפל הציג את הזרוע הרובוטית שלו באחד מירידי הטכנולוגיה. מתוך קהל הצופים הצפוף לפתע ניגשה אל הדוכן שלו ילדה בת שבע שנולדה בלי זרועות. כדי לאפשר לה חיים נורמליים, הוריה השקיעו בזרוע תותבת. הזרוע הזאת הייתה די פשוטה – הייתה לה רק תנועה אחת: פתיחה וסגירה. היא הייתה מחוברת למערכת העצבים באמצעות שתל שהושתל בתהליך מסוכן של ניתוח. לה-שאפל פתח בשיחה עם הילדה ועם הוריה, וגילה כמה עלתה הזרוע התותבת: 80 אלף דולר. וזה עוד לא הכול – ילדה בגיל שבע ממשיכה לגדול, ותצטרך עוד כמה זרועות כאלה במהלך חייה.

זה היה רגע מכונן עבור לה-שאפל. ״הבנתי שאני יכול לקחת את מה שאני עושה בשביל הכיף ולשנות את החיים של אנשים באמצעותו, בעלות שהם יכולים לעמוד בה״, הוא מספר.

בתוך כחצי שנה הצליח לה-שאפל לפתח זרוע רובוטית שנשלטת על ידי גלי המוח ועל ידי חיישני שרירים ומסוגלת לשמש כזרוע תותבת. בהשוואה לזרועות שהיו בשוק, כמו זו של הילדה שפגש ביריד הטכנולוגיה שעלתה 80 אלף דולר, הזרוע התותבת של לה-שאפל יכלה לעשות הרבה יותר דברים. אפשר להרים ולשתות בעזרתה כוס מים, או לאחוז בכדור ולזרוק אותו, למשל. והכי חשוב, עלות הייצור שלה הייתה רק 400 דולר.

הזרוע הרובוטית הזאת הגיעה ללחוץ את היד של הנשיא אובמה. ״זה באמת היה אחד הרגעים הכי מדהימים בחיי״, לה-שאפל נזכר ביריד המדע של הבית הלבן. ״אני אחד ממעט מאוד אנשים שיכולים להגיד שהנשיא לחץ את היד עם משהו שהם ייצרו בחדר השינה. זה היה בהחלט סוריאליסטי״.

חופשת קיץ במעבדות נאס״א

בגיליון דצמבר 2012 של המגזין Popular Science הופיעה כתבה על לה-שאפל ועל הזרוע הרובוטית שפיתח. בנאס״א שמו לב לכתבה הזאת, התקשרו ללה-שאפל ושאלו אותו אם הוא יוכל להצטרף אליהם לעבודה לארבעה חודשים במהלך חופשת הקיץ. ״הייתי חייב להגיד כן״, הוא מספר.

ועידת ישראל לנשים ועסקים מבית מידע כנסים תתקיים ב-29 לאוקטובר בתיאטרון הלאומי הבימה, ת"א

זוכרים איך כינה בן גוריון את גולדה מאיר "הגבר היחיד בממשלה"?, ומה בנוגע ל'אשת הברזל' מרגרט ת'אצר, שעליה נהגו לומר שאין בהתנהלותה דבר נשי. האם גם היום אנו בוחנים את מושג המנהיגות הנשית, בעסקים, באקדמיה ובפוליטיקה, על פי מדדים הנלקחים בלעדית מתוך תפיסת עולמם של הגברים ומתוך נקודת מבטם?

הגדרת מושג המנהיגות על פי אמות המידה הגבריות, אינו מאפשר לנשים להציג את קולן הייחודי ואת הערך המוסף שנוכחותם יכולה לתרום לתחום המנהיגות. יכולת ההכלה, ההקשבה והאמפטיה, היעדר השיפוטיות, היכולת ליישב סכסוכים, ההיכרות העמוקה עם מאפייניו וצרכיו של הגרעין המשפחתי, יכולת ההתבוננות על התמונה הרחבה והעשייה של מספר מטלות במקביל – כל התכונות הללו הנחשבות לנשיות, יכלו למנף את הנשים בתחום המנהיגות באופן משמעותי, אך מושגי המנהיגות הקיימים אינם מאפשרים לנשים להביא לידי ביטוי תכונות אלו באופן הראוי והנכון.

"למה בכלל אנחנו שואלות מהי מנהיגות נשית? משום שברוב שנות ההיסטוריה, גברים לקחו לעצמם והמציאו לעצמם את תפקידי ההנהגה וכך, בעולם פטריארכלי ובתרבות גברית, מנהיגות היא גברים וגברים הם מנהיגים", אומרת ח"כ מרב מיכאלי – חברת ועדת חוץ ובטחון, שתשתתף בפאנל 'מנהיגות נשית ויתרונותיה'.

"למעשה, אם ננסה לחשוב מהי בעינינו 'מנהיגות' נגלה שהתכונות שעולות בדעתנו הן תכונות כמו "סמכותיות",  "נחישות", "החלטיות, "כוח", מקצועיות" – תכונות שמתארות בדרך כלל 'גבריות'. "נשיות" מתוארת בדרך כלל כ"רכות", "עדינות", "הכלה", "אימהות", "יופי" ו"מיניות" – ממש לא תכונות שמתארות מנהיגות. לכן אנחנו בכלל במקום הזה שצריך לחפש ולהגדיר "מנהיגות נשית". או במלים אחרות, כיצד תהיי בעמדת הנהגה ותחשבי מנהיגה ולא כוחנית; תוקפנית או ביצ'ית. לכן אין לי עניין לנסות להגדיר מנהיגות נשית. יש לי עניין ביצירת תנאים לכך שיותר ויותר נשים תהינה בעמדות הנהגה ויותר ויותר נשים תתפוסנה את עצמן כמנהיגות.

קודם כל, פשוט כי מגיעה לנו חלוקה שווה של הנכסים והמשאבים. קודם כל כי יש לי עניין בחלוקה שוויונית של הכח. אחר כך אני מקווה שנשים גם תבאנה להנהגה ולמנהיגות ערכים פמיניסטיים, לא בהכרח "נשיים". ערכים של שוויון ושלום. פחות כוחנות ויותר הקשבה, פחות משחק סכום אפס ויותר עבודה לטובת הכלל. פחות אלימות ויותר אחריות של כל אחת ואחד על עצמה או עצמו. צריכים לקרות הרבה מאד דברים כדי שזה יקרה.

שלושת הדברים המרכזיים הם אחת, הכלכלה חייבת להתחיל לכלול את עבודת הטיפול שנשים עושות היום בחינם – בהורות וילדים, בבני הזוג, בקשישות וקשישים ובבית; שתיים, שתקיפה, פגיעה, הטרדה וניצול מיני ימוגרו באופן דרמטי; שלוש, שנפסיק לפחד מלא להיות "נשיות" וניקח לעצמנו מנהיגות. כל אלה יקרו הרבה יותר בקלות, כמובן, כשיותר נשים תהיינה מנהיגות, אלה ביצים ותרנגולות. אבל זה כבר קורה, כל הזמן. לכל אחת מאתנו יש אחריות לעשות את חלקה ולעזור לאחרות כדי שכל זה אכן יקרה, מהר יותר ממה שאנחנו חושבות".

משתתפת נוספת בפאנל 'מנהיגות נשית ויתרונותיה' היא ורד כהן ברזילי – מייסדת מרכז 'מדיה נשים' ומומחית בנושאי מנהיגות ויזמות בעדשה מגדרית: "למושג 'מנהיגות פמיניסטית' קשה לקבל ביטוי עקב תקרת הזכוכית המאוד עבה הקיימת עבור נשים רבות", אומרת כהן ברזילי. "גם אלו המצליחות לפרוץ אותה, נאלצות להניח בצד את המנהיגות הפמיניסטית ונשארות רק עם המנהיגות, וכך הקול הנשי נשמע זהה במדויק לקול הגברי.

המטרה היא ליצור שיח שונה שאינו מיישר קו עם המנהיגות הקיימת אלא כזה המשלים אותה, חותר תחתיה במידת הצורך ומביא צבע אחר. קול זה חסר לטעמי במיוחד בהגדרת המושג 'ביטחון', המדוברר כולו על ידי גנרלים ומונע כולו על ידי שיקולים צבאיים. כיום, כאשר מרבית הלחימה מתבצעת בעורף, גם מושגי הביטחון חייבים לעבור רפורמה. אי אפשר לקחת את ההיבט הביטחוני הצר ולהתייחס אליו כאילו הוא חזות הכול. הנשים מכירות את העורף, חיות את העורף ומשלמות מחיר כבד ולכן קולן חשוב יותר. גם בנוגע לקידום תהליך השלום, לנשים חייב להיות תפקיד משמעותי הרבה יותר. הנשים מאמינות יותר בשלום כחלק מטבען ומתפיסת עולמן – לאורך ההיסטוריה, הנשים הצליחו יותר ביישוב סכסוכים ובפתרונן מאשר הגברים שלרוב רק מלבים את הסכסוך, ושיקול זה חייב להילקח בחשבון בדיונים לקראת יציאה למלחמה או לחילופין לפני תהליך שלום".

אחד מהקולות הייחודיים ויוצאי הדופן בנופה של הועידה, יהיה קולה של עדינה בר שלום – מייסדת 'המכללה החרדית בירושלים' וכלת פרס ישראל. בר שלום תציג בפאנל את הדילמות, הקשיים וכמובן גם הפתרונות העומדים בפני נשות המגזר הדתי והחרדי, השואפות לפלס את דרכן להצלחה בעולם העסקים, הפוליטיקה והאקדמיה.

"ברמת העיקרון, איני רואה הבדל מהותי בין נשים לגברים, למעט התבונה היתרה שנתן הקב"ה לנשים, בהקשר ליכולתנו להתבונן מתוך ראייה רחבה יותר על המציאות ולבצע מספר מטלות במקביל", אומרת בר שלום. "החסם המרכזי העומד בפני נשות המגזר הדתי והחרדי היא הגדרת מהותן והווייתן כנשות משפחה, ולצערי, כולנו מפסידים בשל כך מנהיגות יוצאת דופן. עד לאחרונה, נשים חרדיות הנהיגו את הקהילה רק מאחורי הקלעים, אך בשנים האחרונות הנשים הדתיות והחרדיות מתחילות להשמיע את קולן, לא מצטנעות, לא פוחדות יותר מפרסום, ומתחילות לבצע את אותן הפעילויות שהן רואות כחשובות ויקרות, אשר היו עד היום נחלתן של הגברים בלבד, ללא פשרות וללא ויתורים. המציאות שאליה נקלעות נשים אלו אינה פשוטה כלל, משום שהן נאלצות לשלם מחיר יקר בתוך קהילה שלא מפרגנת להן, אבל הרצון האדיר שלהן לפעול, מנצח את הפחד שלהן מלהיפגע.

במציאות זו, חייבות הנשים עצמן לסייע האחת לשנייה, לחזק ולתת כתף. הנטוורקינג החברתי מאוד עוזר במקרים כאלה, במיוחד בחברה החרדית שאינה בקיאה בנבכי העולם המודרני והפוליטי, ובעלת אפשרויות מצומצמות מאוד לצאת מחוץ למסגרת המגבילה והנוקשה. חשוב גם ללמד ולחנך את בני המשפחה להפנים שכאשר אם הבית יוצאת לפוליטיקה, לאקדמיה או לעסקים, על כולם להירתם לעניין ולסייע לה, כדי לאפשר לה למצות את הפוטנציאל הגלום בה".

ועידת ישראל לנשים ועסקים מבית מידע כנסים תתקיים ב-29 לאוקטובר בתיאטרון הלאומי הבימה, ת"א

הועידה נועדה לשמש כאמצעי להעצמה עבור נשים, להעשיר את עולם הידע שלהן בנוגע לתחום, לספק דוגמא ומודל לאן לשאוף, ובעיקר, להעניק כלים מעשיים כיצד להתקדם ולהתבסס בעולם העסקי.

סדר יומה של הועידה כולל מגוון רחב ועשיר של הרצאות ופאנלים הדנים בקשת רחבה של נושאים, בהשתתפות תמהיל הטרוגני של בכירות נשות העסקים, האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה בישראל.

הועידה מתאימה לקהלי יעד מגוונים הכוללים שכירות בדרגים גבוהים, מנהלות , מקבלות החלטות בארגונים, סמנכ"ליות, מנכ"ליות, עצמאיות בעלות עסקים, יזמיות, פרילנסיות, סטארטפיסטיות ועוד.

הטבה מיוחדת
תינתן לקוראות Epoch Times:
הנחה של 50% עבור כרטיס לוועידת ישראל לנשים ועסקים
(125 ₪ במקום 250 ₪)

בכדי ליהנות מההטבה, כנסי ללינק מטה והכנסי קוד קופון 8383 באתר הרישום.

http://www.eventi.co.il/Events/event.aspx?eID=803470692

שביל שמעליו מתנוססת פרגולה גבוהה מוביל אל דלת הכניסה (הפרגולה מופיעה בצילום שבעמוד הקודם). מעטפת הפרגולה אינה עשויה מעץ שמצריך תחזוק ועבודה אלא מבטון. הקורות בלבן עשויות ממתכת חלולה שצבועה בצבע אפוקסי (מסגר רפאל ימין, איש האלומיניום: רפי חיון). איך שנכנסים לבית, הגבולות בין החוץ לפנים נשארים מטושטשים כאשר ממול ניצב פטיו קטן ויפה שמעניק אוורור טבעי לשירותי האורחים. מי שעולה במדרגות שמובילות אל הקומה השנייה נהנה מנוף הפטיו. מצד ימין נמצאת יחידת ההורים ומשמאל כבר אפשר להציץ אל עבר המטבח וחדר האוכל שנמצאים בדרך לחלל הסלון המתחבר אליהם.

אנשי הבית ביקשו לא להפריד בין הסלון, חדר האוכל והמטבח ולכן המטבח הלבן מוסתר לגמרי כדי ליצור חלל הרמוני שמחבר בין האזורים. שולחן האוכל הוא חלק שיכול להשתייך למטבח ולהיפרד ממנו. הוא נכנס מתחת לאי ואז גם אפשר להוסיף לו כיסאות נוספים, כל אחד ייחודי וכולם יוצרים משחק של גוונים וטקסטורות (״ניסו״- חנות ריהוט).

במטבח (״מיי קיטשן״) בצד שמאל יש יחידה שנפתחת מאחורי שתי דלתות קונספטה. היחידה מצופה בפורניר, משטח עבודה קטן, תמי 4, והיא תוכננה כך שאפשר להשאיר אותה פתוחה. דלת לבנה מובילה אל מטבח משני מוסתר שבו מכינים את הבישול המלכלך. המראה הנקי מלווה את כל הבית בו אפילו התאורה נסתרת בתקרה ובקירות (״מרכז התאורה״).

דיירי הבית החליטו שהם אינם רוצים תריסים על הוויטרינות הגדולות בסלון. המעצבת יצרה אמצעי הצללה באמצעות וילונות חשמליים שהציעו פיתרון אלגנטי (״גלמר״) שמוסיף מאוד לחלל. הסלון מספק זווית ראייה רחבה מאוד על המגרש הפינתי בזכות התקרה הגבוהה שלו.

קווי הבית הם קווים מודרניים, אבל בזכות אלמנטים שמכניסים חום, כמו הלבנים בסלון, אופיו הכולל של הבית אינו מודרני במובהק. האדריכלית מסבירה שהיא תיכננה את הבית לפי שיטת הפנג שוואי, וחילקה את הבית לפי אזורי אנרגיה. החל ממיקום שער הכניסה למגרש, או מיקום הבריכה ועד לבחירת הטונים בשחור ולבן של הבית. המעצבת מסבירה שהלבן נבחר כיוון שהוא שייך לאלמנט המתכת והשחור והאפור לאלמנט המים. אלו מאזנים יחד את האנרגיה בבית.

יחידת ההורים היא חלל שבנוי ממערכת של דלתות הזזה מזכוכית שיוצרת חללים קטנים יותר בחלל או מאחדת אותם. האמבטיה היא בסגנון אירופאי, ויקטוריאני (״חזי בנק״). המראה הדקורטיבית נתנה את הטון לחלל – היא הייתה אצל הדיירים עוד בביתם הקודם עם מסגרת זהב – המעצבת הפכה את כיוון התלייה שלה וצבעה אותה בלבן, כיוון שחדר הרחצה הוא חלק בלתי נפרד מחדר השינה.

מיקומה של הבריכה בצידה של הרחבה בחוץ ולא במרכזה יצרה לדיירים מקום לאירוח ומסיבות. אפשר לצאת אליה מכל החדרים בבית. הקומה העליונה בבית, שם נמצאים חדרי הילדים ומרפסת גדולה, משמשת גם היא לאירועים. ״אני רואה בתפקיד שלי סוג של שליחות״, אומרת איבגי, ״אני מרגישה שאני משפיעה על חיי האנשים והפנג שוואי הוא הכלי שלי״.

מורטן סטורם היה נער מרדן שהסתובב ברחובות דנמרק, מישהו לא חשוב שהחברה ניסתה לפלוט. פושע צעצוע שאמור היה למצוא את עצמו בכלא במוקדם או במאוחר. אף אחד לא האמין שיום אחד הוא יתאסלם, יעסוק בג׳יהאד וייהפך לנכס החשוב ביותר של ארגוני הביון במערב. אבל זה בדיוק מה שקרה. הוא הפך למרגל בסגנון ג׳יימס בונד שנע בין תימן לאירופה, מנסה לחסל את הטרוריסט המבוקש ביותר בעולם אחרי בין-לאדן, ובסוף מסתכסך עם ה-CIA שזומם לכאורה לחסל אותו. ובשביל שיהיה סיפור ג׳יימס בונד טוב, גם בסיפור של סטורם יש מזוודה מלאה בכסף שהקוד שלה 007 ובלונדינית יפהפייה.

ואם תהיתם, יש לו המון מסמכים שמוכיחים את סיפורו ואת טענותיו. בספרו Agent Storm: My Life Inside Al-Qaeda and the CIA, שחיבר במשותף עם שני כתבי CNN, הוא מרים את המסך מעל כמה מהסודות השמורים ביותר בעולם הביון. הספר אמור להתפרסם בעוד כמה חודשים בארץ בעברית.

לאחרונה הוא התראיין לאפוק טיימס וסיפר על הזהויות השונות שהיו לו, על הפעולות החשאיות בתוך תאי הטרור המסוכנים בעולם ועל הסיבה שהחליט לחשוף הכול.

שוד חנות בגיל 13

סיפורו של סטורם מתחיל בעיירה דנית קטנה ליד הים. כשהיה בן ארבע אביו האלכוהוליסט עזב את הבית. אמו נישאה שוב לגבר שנטה להתפרצויות זעם ואלימות. סטורם העביר את רוב ילדותו מחוץ לביתו.

הוא הקים מחנה אוהלים עם חבריו בשדות שלצד העיירה והסתובב על החוף. את גיל 13 הוא ״חגג״ בשוד כושל של בעל חנות סיגרים, כשניסה לשדוד חנות באמצעות אקדח. כפי שניתן לנחש, לימודי חטיבת הביניים לא עברו טוב על הילד האלים והבלתי ממושמע, שנזרק מחמישה בתי ספר שונים. בגיל 16 סטורם התייאש סופית ממערכת החינוך הדנית, וכדי להכיר בחורות ולשתות הרבה הוא הצטרף לכנופיית רחוב שחבריה היו פלסטינאים, טורקים ואיראנים מוסלמים שמשפחותיהם ברחו לדנמרק הליברלית מארצות מוצאם. התחביב הנוסף של סטורם היה אימוני אגרוף, ששימשו אותו להוציא את הכעס שהיה לו על אביו החורג. התחביב הפך למקצוע וסטורם אפילו השתתף בתחרויות בחו״ל.

אבל האגרוף לא הצליח להוציא את סטורם מהבוץ. בגיל 18 הוא כבר הספיק לשבת בכלא בגלל מעשה אלימות אחד, לעבוד בעסק להברחת סיגריות מפולין לדנמרק, לשבת שוב בכלא בגלל קטטה בבר ולהפוך למנהיג כנופיית אופנוענים אלימה. נראה היה שלסטורם מצפים חיים של פשע.
ואז, בגיל 20, קרה משהו ששינה את חייו. בבוקר אחד בלתי צפוי הוא מצא את עצמו בספרייה המקומית, עובר על מדפי ההיסטוריה והדת, ומחפש מפלט. ספר אחד על הנביא מוחמד משך את תשומת לבו.

סטורם לא היה אדם דתי. הוא נחשף לראשונה לאסלאם מחבריו המוסלמים בכנופיה. ״אולי בגלל זה מצאתי את עצמי יושב וקורא ספר על חייו של הנביא מוחמד״, הוא מספר.

ככל שהעמיק בספר על הנביא מוחמד, גילה בו סטורם משמעות עמוקה. כשחזר לחבריו המוסלמים בכנופיה הוא ניהל איתם דיונים על מה שקרא, הם סייעו לו ״להתחזק״, וכעבור כמה שבועות, במהלך ביקור במסגד שבעיירה, הוא שינן קטעים מהקוראן, התאסלם, ושינה את שמו הפרטי ל״מוראד״.

כך היו חייו של סטורם. מהירים, קיצוניים ובהשתנות מתמדת. הוא החליט לעזוב את הכנופיה ואת עולם הפשע שהכיר, הפסיק להתגלח, לאכול חזיר ולשתות אלכוהול, והתחיל חיים חדשים בעיירה קטנה באנגליה. בעיירה התיידד עם האימאם, שהציע לו לנסוע למדינה מוסלמית כדי להעמיק בלימודי האסלאם. כך מצא עצמו סטורם בגיל 21 בצנעא, בירת תימן – מדינה אסלאמית שהיה קל לקבל אשרה עבורה.

בחיפוש אחר האסלאם הטהור

את הראיון עם סטורם ניסיתי לתאם לשעה שמונה בערב לפי שעון לונדון, שם הוא שהה שבוע אחד בחודש ספטמבר. אבל סטורם התעקש להקדים את שעת הראיון. ״בשעה הזו אני כבר בפאב״, הוא כתב לי עם חיוך וקריצה, כרמיזה לכך שחזר להרגליו הקודמים. אבל ב-1997, כשהגיע לתימן כדי ללמוד אסלאם, הוא נשמע אחרת לגמרי.

סטורם הצטרף לתנועה הסלפית בזרם הסוני באסלאם. הספר שקרא בדנמרק לימד שהסלפים מאמינים בטוהר האסלאם, ומנסים לחזור לליבה המקורית שלו מתוך אמונה באללה. מה שהספר לא אמר היה שמאמיני התנועה בתימן הטיפו לפרשנויות אישיות שלהם מהקוראן. הספר גם לא הכין את סטורם לרעיון המרכזי שישלוט בעשור הבא מחייו: ג׳יהאד.

כמה עשרות קילומטרים מצנעא, במקום ששמו דימאג׳, מצא סטורם קהילה סלפית שתאפשר לו ללמוד אסלאם. הוא הצטרף ל-300 מאמינים שהתקבצו בכל יום במתחם שבו מסגד וספריה ושמעו הרצאות על הנביא מוחמד ועל הקוראן. רובם היו מתחת לגיל 30. רובם הרגישו שנוצלו על ידי המערב ושהחשיבה המערבית המודרנית השחיתה את דתם, ורובם דנו במשך היום בשאלה מתי ואיך על המוסלמים להשתמש בג׳יהאד כדי להגן על דתם.
חלק מהשיעורים נערכו בהרים הסמוכים, במטווחים, שם למד סטורם לירות בנשק. ״השייח אמר שאימונים כאלה הם פקודה בחדית׳ (אוסף הלכות באסלאם, א״ל), שקובעת כי מאמין חזק טוב יותר מאשר אחד חלש, ושכל המוסלמים צריכים להתכונן לג׳יהאד״.

במהלך התקופה ההיא הכיר סטורם כמה מוסלמים רדיקליים שיטיפו שלוש שנים מאוחר יותר בעד אירועי ה-11 בספטמבר כ״נקמה מוצדקת״ נגד אמריקה; הוא התחבר לרשת של סלפים צעירים שתכננו פיגועים נגד מטרות אמריקניות; ואף הוצע לו להצטרף למחנות האימונים של אל-קאעידה באפגניסטן, בהנהגתו של אוסמה בין-לאדן.

אחרי קרוב לשנה בתימן, שבה נדבק פעמיים בדיזנטריה ונותר ללא כסף, הוא השיג כרטיס חזרה ללונדון והתחיל לגייס כספים במסגדים עבור לוחמי המוג׳אהדין.

בני הבכור אוסאמה 

הטרוריסט המבוקש אנוואר אל-אוולאקי – הוגדר כאוסמה בין-לאדן החדש | באדיבות מורטן סטורם

פרק מעניין אחר בסיפורו של סטורם מגיע ב-2001, כשהוא מחליט להיכנס לאתרי היכרויות של מוסלמים ומנסה למצוא אישה דתית. האישה שהכיר לא חשפה הרבה על עצמה, אבל דיברה אנגלית, ופנתה לסטורם בשאלה פשוטה: האם תרצה להתחתן איתי?

סטורם התחתן איתה במרוקו, שם שהתה. במאי 2002, כשהוא בן 26, נולד להם בן. לבנם המשותף הם קראו אוסאמה, על שם אוסאמה בין-לאדן. ״לא, אתה לא יכול לתת לו את השם הזה״, צעקה עליו אמו כששמעה על כך, ״השתגעת?״

״אימא״, הוא השיב, ״אם זה המקרה, אז אף משפחה מערבית לא יכולה לקרוא לבנה ג׳ורג׳ או טוני. הם אלה שהכריזו מלחמה על האסלאם״.
כשאוסאמה הגיע לגיל שלוש, סטורם המציא משחק תפקידים: ״מה אתה רוצה להיות?״ שאל את בנו, וזה השיב: ״אני רוצה להיות מוג׳אהיד״; ״ומה אתה רוצה לעשות?״ ״אני רוצה להרוג כופרים״.

בגיל 30, אחרי שהתגרש מאשתו, חזר סטורם לתימן עם בנו אוסאמה, שבינתיים התפתח להיות מוסלמי אדוק.
השמועה על חזרתו של ״הדני הג׳ינג׳י עם הקעקועים״ התפשטה בצנעא, ואיש אחד הסתקרן במיוחד לפגוש אותו. שמו היה אַנוואר אֶל-אַוולאקי. סטורם הוזמן לסעודה בביתו, יחד עם כמה זרים מוסלמים נוספים החיים בצנעא.

אוולאקי התעניין בקשריו של סטורם. הוא רצה להרחיב את מעגל המוסלמים הרדיקלים שהכיר. כך הפך הגורו האסלאמיסטי הקיצוני שסחף אחריו תלמידים להיות המנטור של סטורם. בהרצאותיו התמקד בתורת האסלאם הקשורה בג׳יהאד, והשתמש בציטוטים מהקוראן כדי להוכיח את טענותיו. ככל שסטורם הכיר אותו יותר, כך הפך הקשר ביניהם לחברי יותר ובלתי פורמאלי.

אוולאקי היה מבוגר מסטורם בחמש שנים. הוא נולד בארה״ב, גדל בתימן אבל חזר ללימודים באוניברסיטה במדינת קולורדו. לאחר מכן שב לתקופה קצרה לתימן כדי להתחתן, לפני שהפך למטיף פופולרי במסגדים באזור דנוור, קולורדו והמשיך את לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון. אבל אחרי אירועי ה-11 בספטמבר הכול השתנה. אוולאקי הפסיק את לימודי הדוקטורט וחזר לתימן.

דימאג׳ – המקום שבו חונך לג׳יהאד ביחד עם מאות מוסלמים נוספים

בדו״ח הוועדה שחקרה את אירועי ה-11 בספטמבר נכתב כי שניים מחוטפי המטוסים הכירו את אוולאקי כששהו בארה״ב, ואחד מהם ביקר במסגד שלו. נכתב גם שאוולאקי הכיר אנשים שהיו מעורבים בגיוס כספים עבור החמאס. בתקשורת האמריקנית נפוצו שמועות שאוולאקי היה מעורב גם בסרסרות לאחר שהחל את לימודיו בוושינגטון. אוולאקי הסביר לסטורם שנעשה לו רצח אופי, שהשפילו אותו, ואז אמר לו: ״ה-11 בספטמבר היה מוצדק״.

סטורם הרגיש שהגיע זמנו לעזוב את תימן לתקופה מסוימת ולתרום בעצמו לג׳יהאד העולמי. המטרה הראשונה שסימן הייתה סומליה.

שינוי כיוון

בדנמרק החל סטורם לתכנן פעולת ג׳יהאד בסומליה נגד כוחות אמריקנים, ואפילו קנה ציוד לחימה. אבל אז קרה דבר בלתי צפוי: החלו להציף את ראשו זיכרונות מהעשור האחרון בחייו, שנים שבהן הקריב את מערכות היחסים שלו, את הקריירה שלו כמתאגרף ואת נשמתו עבור מטרה אחת שפתאום נראתה קשה להשגה. ואז גם עלו בראשו שאלות מפתיעות: האם יש לו הבנה לקויה של האסלאם? האם אמונתו עוותה על ידי אוולאקי? והאם באסלאם עצמו יש אי עקביות שלא הבחין בה?

סטורם הכין לעצמו כוס קפה, התיישב מול הלפטופ וחיפש בגוגל ״סתירות בקוראן״. הוא הבין שהמסע שלו, שהתחיל במציאת האסלאם, הפיכה לסלפי והליכה בדרך הג׳יהאד, התבסס על מומנטום. ״כמו בית קלפים שנבנה שכבה על גבי שכבה. תוציא שכבה אחת וכל היתר יתמוטטו״, הוא מסביר. הוא החל לחשוב על מגדלי התאומים, על מדריד 2004, לונדון 2005, על פעולות טרור נגד אנשים רגילים. ״אם הם היו חלק מתוכניתו של אללה, אז אני לא רוצה שום חלק בה״, אמר לעצמו. ״בזבזתי עשור מחיי. השליתי את עצמי והרשתי לאחרים להשלות אותי. יכולתי להיות ספורטאי, יכולתי ליהנות מהחיים, לעשות משהו עבור עצמי״.

בראיון אני אומר לסטורם שדברים כאלה לא קורים – אדם לא עוזב מהר כל כך את אמונתו. ״עובדה״, הוא משיב. ״לי זה קרה״.
סטורם הבין שאם חבריו המוסלמים ידעו שעזב את האסלאם הוא ייהפך למטרה שלהם. הוא ידע כל כך הרבה עליהם ועל תוכניותיהם. וחוץ מזה, הם יראו בו את הגרוע מכל: כופר שהפך לאתיאיסט – אדם שלפי אמונתם צריך לקבל עונש כפול. כבר למחרת הוא יצר קשר עם שירותי הביון הדניים (PET).

חיים כפולים

סטורם נפגש עם הסוכן ״ינסן״ והסוכן ״קלאנג״ במלון בקופנהאגן. השניים ידעו שסטורם הוא מוסלמי רדיקלי שמקושר לתאי טרור רבים. הם הושיטו לו תפריט ושאלו מה ירצה לאכול. ״עוף? דג? משהו צמחוני?״ הם הציעו מתוך רגישות לדיאטה המוסלמית שלו. ״מים? קפה?״. ״לא״, השיב סטורם, ״אני רוצה כריך חזיר ובירה, קרלסברג קלאסי״.

סטורם אותת לסוכנים שהוא בצד שלהם, שהוא כבר אינו מוסלמי. ״אני מוכן לעזור לכם במלחמה בטרור״, אמר. ״אני רוצה לשים סוף לרשע הזה״. הסוכנים קפצו על ההצעה.

בחודשים הבאים ניהל סטורם חיים כפולים. מצד אחד הוא המשיך את חייו כמוסלמי רדיקלי שמסתובב בחוגים קיצוניים, ומצד שני הגיע לפגישות חשאיות עם הסוכנים הדנים שהפעילו אותו מבלי שאיש ידע… (הכתבה המלאה התפרסמה בגיליון 266 של אפוק טיימס)

צילום: יאירה יסמין

לעולם לא אשכח את הבעת הפנים של אחד מתלמידי המחקר במעבדה שלי לפני זמן לא רב, כשאמרתי לו שאני לא ממש מתעניין בתוצאות של ניסוי שהצליח. הוא היה מופתע ונבוך. הסברתי לו שבעיניי ניסוי שהצליח הוא לא באמת מעניין.

כאשר אנחנו מתכננים ניסוי יש, לנו איזושהי הנחה (היפותזה) המספקת הסבר אפשרי כלשהו לתופעה בטבע שאין לה הוכחה מספקת. ניסוי ״מוצלח״ הוא כזה שמוכיח שההנחה הייתה נכונה. אם כן, מה רע בכך?

ניסוי ״מוצלח״ לא באמת מקדם את ההבנה של תופעות ומנגנונים שחורגים מההבנה הנוכחית שלנו. הנחת הניסוי הרי מבוססת על ידע קודם. אני מתעניין הרבה יותר בניסויים ש״נכשלו״. ניסויים כאלו מחייבים אותנו להשקיע זמן רב יותר במחשבה מעמיקה. תוצאה לא צפויה עשוייה לעתים להוות פריצת דרך בהבנה של מנגנונים חדשים.

בתחילת שנות ה-90׳ הייתי חוקר צעיר בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. חזרתי מפוסט דוקטורט בארה״ב, והתקבלתי כאיש סגל אקדמי במחלקה למטעים וצמחי נוי. באותם ימים המחקר שלי התמקד בחלבון קושר תאית (צלולוז), Cellulose Binding Domain, או בקיצור CBD. החלבון הזה התברר במשך השנים כחלבון בעל מגוון תפקידים בטבע וכבעל פוטנציאל לשימוש בתחומי חיים נרחבים, כמו למשל יישומים בתעשייה, ברפואה ובחקלאות.

כחוקר צעיר במסלול האקדמי נדרשתי בין יתר הדברים לפרסם בכתבי עת מדעיים ולבסס את מעמדי כחוקר בחקלאות. מכיוון שבעת ההיא המחקר היה בעיקרו מחקר מולקולרי ללא כיוון חקלאי ברור, תפס אותי לשיחה יום אחד במסדרון המחלקה פרופ׳ רפי גורן, שהיה באותה העת ראש המחלקה. פרופ׳ גורן הרגיש מחוייבות לסייע לי למקד את המחקר שלי בתחום החקלאי כדי שבבוא היום, כשוועדת המינויים תדון בתיק האישי שלי, לא תעלה הטענה שאני לא ממלא את חובתי כחוקר בפקולטה לחקלאות, מה שעלול לגרום לכך שלא אקבל קביעות ואפוטר מהאוניברסיטה.

כמובן שהקשבתי קשב רב, ואף שאלתי אותו אם יש לו רעיון כלשהו למחקר שיעניין את חקלאי ישראל. פרופ׳ גורן לא היסס והציג בפני בעיה קשה: ריבוי חרצנים בפירות הדר. הוא הסביר לי שהמתחרים בעולם הצליחו לפתח זנים של פירות הדר חסרי חרצנים אשר דוחקים מהשווקים באירופה את התוצרת הישראלית. הוא גם הציע לי לכתוב תוכנית מחקר למועצת פרי ההדר ולקבל תקציב לנושא. כך אכן עשיתי, וגם זכיתי בתקציב.

הרעיון אותו הצעתי ניראה לי אז (וגם היום) מעט הזוי. יצירת החרצן (זרע)  בפרי תלויה ביכולתו של גרגר אבקה שנוחת בראש עמוד העלי שבמרכז הפרח לפתח סוג של תא. התא הזה, הקרוי נחשון, מתארך וחודר דרך רקמת עמוד העלי, עד שהוא מגיע לשחלה ומפרה את הביצית. באמצעות מניעה של התארכות הנחשון ניתן למנוע את יצירת החרצן.

הרעיון שלי היה ליישם את החלבון CBD על פרחי ההדר. ההנחה בבסיס המחקר היא ש-CBD ייקשר לנחשון האבקה, ימנע את גדילתו, ובאופן זה ימנע את יצירת החרצנים. כניסוי מקדים התבקש תלמיד מחקר שלי, לימים ד״ר איתי שפיגל, לבחון את יכולת החלבון CBD  לעכב את התארכותם של תאי נחשון אבקה במבחנה.

שפיגל הגיע אלי בוקר אחד עם שתי מבחנות וחיוך גדול. ״הניסוי הצליח!״ הוא הכריז, ״יש רק בעיה אחת, התבלבלתי ברישום על המבחנות״.

כפי שציפינו, התאים על אחת המבחנות היו ארוכים יותר מהתאים במבחנה השניה. רק שהתאים הארוכים יותר היו דווקא במבחנה שעליה נכתב שיושם החלבון CBD. שפיגל הסיק שהוא התבלבל ברישום. ״זה הרי לא הגיוני״, הוא הסביר לי, ״ה-CBD אמור לגרום לתאים להיות קצרים יותר״.

״טוב״, אמרתי לשפיגל, ״בוא נחזור על הניסוי״. בבוקר הוא חזר עם פנים מודאגות. ״הניסוי נכשל״, הוא אמר באכזבה. ״תפרט״, ביקשתי. ״במבחנה עם ה-CBD  התאים ארוכים יותר…״

ברגע זה התגלה לנו קצה חוט למנגנון חדש הגורם בטבע להתארכות תאי צמח. במהלך השנים, כתוצאה מאותו ניסוי ש״נכשל״, פיתחנו טכנולוגיה להאצה של קצב גידול צמחים. חברת פוטורג׳ן אשר הוקמה על בסיס הטכנולוגיה החדשה הצליחה לפתח עצי יער מהונדסים גנטית הגדלים בקצב מהיר יותר מעצים רגילים. החברה נמכרה בכ-100 מליון דולר לאחת מחברות היער והנייר הגדולות בעולם, והעצים הללו אמורים לסייע בהקטנת ביעור יערות הגשם בברזיל ובעולם. מאידך, יש לנו גם שיטה לייצר פירות הדר עם יותר חרצנים…

פרופ׳ שוסיוב הוא מדען, יזם וממציא. הוא פרופ׳ לביו-ננוטכנולוגיה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית,  ייסד שמונה חברות, ורשומים על שמו יותר מ-45 פטנטים.

תמונה: fotolia.com

סלובניה, אחת מארצות יוגוסלביה לשעבר, היא ארץ הגובלת בצפונה באוסטריה ומזכירה אותה בהרבה מובנים: את תרבות הסדר שלה, השמירה על הניקיון, הנופים המדהימים והיערות המוריקים ופלגי מים השוצפים בזרם עז.

להגיע לסלובניה זה קל. סך הכול מרחק טיסה של שלוש שעות, אך לחזור משם – מי רוצה?

טיסת אל-על הביאה אותנו – משפחה של ארבע נפשות, בשעות הבוקר אל שדה התעופה הקומפקטי של לובליאנה, בירת סלובניה, המוקף בשדות ירוקים.

אנחנו יורדים מהמטוס, אוספים את המזוודות ויוצאים מהטרמינל. ממול מחכה לנו חברת השכרת מכוניות המכוונת אותנו לדרך אל החופש. כיוון נסיעתנו היא העיירה ״בלד״ בצפונה של סלובניה הנחשבת לעיירת נופש אטרקטיבית בשל יופייה.

ניתן לנסוע בדרך הראשית – נסיעה של חצי שעה בלבד משדה התעופה. אך אנחנו החלטנו לנסוע בדרך עוקפת העוברת בין כפרים קסומים, עמקים ירוקים, נחלים ובעיקר בין יערות רבים. אחרי נסיעה של כשעה עצרנו בעיירה ״סקופיה לוקה״ כדי לבדוק את בתי הקפה והמסעדות של המקום, ולטעום את המעדן הסלובני העיקרי – ה״קרמשניט״.

יש כאלה שנוסעים לראות נופים, אחרים אוהבים לקפוץ למימי אגם צלולים, אך אני, מה לעשות, אוהב קרמשניט (ממטעמי אמי עליה השלום).

מרגע שהקרמשניט מוגש, עולם ומלואו נדחסים לתוך צלחת הכוללת שכבות רבות של קרם ובצק פריך, שאת כולם מכסה שכבה עבה של קצפת.

עם התרוקנות הצלחת אני נזכר כי יחד עמי נמצאים בני משפחתי ואנחנו בטיול. אנחנו מחליטים להמשיך בדרכנו במזג אוויר קריר וגשום, בדרך הרים צרה, כשבכל פינה נחלים, מפלים קטנים ונוף מדהים של הרים, עמקים ויערות. זה אזור מדהים ביופיו שבמלחמת העולם הראשונה השתוללו בו קרבות קשים (לפעמים יופי ורוע משולבים היטב).

תמונה: fotolia.com

אל העיירה ״בלד״ אנו מגיעים בשעות אחר הצהרים, ומשתכנים במלון ״פארק״. אין חשיבות רבה לשם המלון, מלבד העובדה שעם כניסתנו לחדר, אנחנו מגלים שנשקף ממנו נוף מרהיב של אגם קסום, שבמרכזו אי יפהפה, ומולנו ניצבת לה מצודה על צוק תלול. מלון ״פארק״ בנוי על גדות אגם עם גישה אליו. סביבו נישאים הרים, והנוף נראה כאילו נלקח מתוך גלויה.

באגם בלד ובסביבתו קיימות מספר אטרקציות כמו שייט בגונדולות על האגם, החלקה במגלשות הרים וטיפוס אל המצודה המשקיפה על הנוף המדהים של האגם.

ניתן לטייל סביב האגם (מומלץ בעיקר בשקט המרגיע של שעות הבוקר), לעבור לריצה קלה שבמהלכה רודפים אחריך חבורה של ברבורים המצפים למנת מזון, ולהשתתף במסיבה משפחתית של להקת ברווזים, כל זה בינות לפרחי נופר המונחים בצרורות על האגם.

בשעות הערב ניתן לבלות באחד מבתי הקפה באגם הכוללים כמובן עוגות קרמשניט, וליהנות ממופעים מוסיקליים ופולקלור מקומי.

למחרת היום אנו שמים פעמינו אל הקניון ההררי ״וינטגר״ הנמצא במרחק של כרבע שעה נסיעה מבלד.

בכניסה לקניון אנו חודרים אל תוך עולם דמיוני וקסום של פיות, סוסי חד קרן ושדונים. באחד מעיקולי הדרך אני אפילו רואה שדון מגיש עוגת קרמשניט. כמובן שכל מה שתיארתי הינו דמיוני, אך הנוף המתגלה בדרך הבנויה על קירות הקניון הינו מדהים ומעורר דמיון.

תמונה: fotolia.com

הטיול שלנו בסלובניה כלל אתרים נוספים כמו אגם ״בוהין״ שתיירים עוד לא קלקלו, מפל ״סביצ׳ה״ שהדרך אליו עוברת דרך יער קדום, שכאילו רגל אדם לא דרכה בו, טיול ברכבת משא שסוחבת מכוניות ומקצרת את מסלול הנסיעה הקשה, וטיול בשמורת ״טריגלאב״ שבה ראינו טירות ואגמים ובסיומו מגיעים למערב הרים גבוה וצר בשם ״ורשיץ׳״ שממנו נשקף נוף מרהיב.

מסלול קסום נוסף הוא למערת הנטיפים ״פוסטוינה״ שאורכה 20 קילומטר. בכניסה למערה עולים על רכבת הנוסעת לאורך המערה ודרכה צופים בנטיפים, שכאילו נוצרו על ידי אמן שצייר תופעות ואירועים שאירעו בהיסטוריה האנושית. הטיול במערה מסתיים בהליכה לא ארוכה בין הנטיפים.

לעתים היה נראה שהטבע מחקה את האדם, והנטיפים הם תמונת ראי של האדם ומעשיו.

עם היציאה מהמערה, במרחק נסיעה קצר ניתן לבקר במצודת ״פרדיאמה״ החקוקה בתוך הסלע ומעוררת את השאלה על גבול יכולת האדם לבנות וליצור.

לסיכום, טיול בסלובניה מציע אגמים צלולים, טירות, מערות, פלאי טבע, וכפרים ציוריים, יחד עם אנשים נחמדים ומאירי פנים שקשה לעזוב.

צילום: בן קמינסקי

״וויסקי?״ מציע לי ד״ר עידו בצלת כשהוא פותח את הדלת במשרדו שבטריפלקס הננו-טכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן. לאחר מכן הוא מנסה לחשוב על המקום המתאים ביותר לערוך בו את הראיון. ״בוא נלך לבריכת הכדורים, זה בסדר מבחינתך?״ הוא שואל. ״אה… כן, בטח״, אני עונה.

אנחנו מגיעים לבריכת כדורים שבלובי של הקומה, כזאת שרואים רק בג׳ימבורי, קופצים פנימה ומתחילים בראיון. לבריכת הכדורים הזאת, הוא מסביר לי אחר כך, יש חשיבות מיוחדת במעבדה שלו.

בצלת מסביר לי שלמעבדה שלו אין כל כך הגדרה. ״אין תחום מחקר מסוים. אנחנו בעיקר עושים דברים שמעניינים אותנו״, הוא אומר. ״אנחנו עובדים על ננו-רובוטים, על ארכיטקטורה של קנים של ציפורים, על חומרים שמרכיבים את עצמם, על המון נושאים״.

ההרצאה של בצלת ב-TEDMED ישראל באפריל שנה שעברה עוררה גל עצום של התעניינות במחקר שלו. בצלת מפתח ננו-רובוטים שיוכלו לטפל במחלות. הם יוכלו, למשל, לרפא סרטן. לפי התכנון, רובוטים זעירים המורכבים ממולקולות דנ״א יישאו איתם תרופות חזקות, וישחררו אותן רק כשהם מגיעים לתאים הסרטניים. כך התרופה תוכל לפגוע בדיוק בתאים שבהם נרצה שהיא תפגע, ולא בשאר הגוף.

הננו-רובוטים של בצלת לא רק ידעו לשחרר את התרופה במקום הנכון, אלא גם יוכלו לתקשר ביניהם באמצעות יכולות מחשוב שיש להם. באופן זה ניתן יהיה לטפל באמצעות תרופות שההתנגשות ביניהן בעייתית. למשל, ננו-רובוט עם תרופה א׳ לא יפעיל את עצמו כל עוד ננו-רובוט עם תרופה ב׳ פועל. אפשר גם לתכנת את הננו-רובוטים “להִתְפקד״, כלומר לספור את עצמם ולפעול רק כשהם מגיעים לריכוז מספק.

בצלת גם ייצר עבור הננו-רובוטים שלו ננו-אנטנות מננו-חלקיקי מתכת, כך שהוא יכול לשלוט בהם מרחוק באמצעות ג׳ויסטיק ולכוון אותם למקום שאליו הוא רוצה שהם יגיעו. מכיוון שבקר השליטה של הננו-רובוטים יהיה מחובר לאינטרנט, הוא יכול לתת לננו-רובוטים כתובת אינטרנטית, כתובת איי-פי, וממש לשלוט בהם ממקום מרוחק, למשל באמצעות הסמארטפון.

הבת של בצלת, דנה, נולדה עם בעיה מיוחדת ברגל. הניתוח שהייתה צריכה לעבור כדי להפסיק את הסבל שלה היה מפחיד מאוד עבורה. בצלת מקווה שבעוד כמה שנים היא תוכל לשבת על הכיסא ולאכול סנדביץ׳, בזמן שהרופא יטפל בה וישלים את הניתוח דרך מסך המחשב באמצעות ננו-רובוטים שהוחדרו לגופה באמצעות הזרקה.

המעבדה של בצלת קיימת פחות משלוש שנים, אבל המחקר בה כבר הגיע לתוצאות מתקדמות מאוד, ומאז ההרצאה ב-TEDMED התרחשו עוד כמה פריצות דרך משמעותיות. הניסויים על בעלי חיים עד כה מוצלחים, הוא מספר. ״אנחנו כבר יודעים ש[הננו-רובוטים] לא רעילים ובטוחים לשימוש, והצלחנו לתכנן אותם בצורה שהם מסוגלים להרגיש את הנזק שהם עושים לגוף, ובמקרה שהם עושים נזק בטעות הם מסוגלים לסגור את עצמם״, אומר בצלת. ״זה מתקדם מהר מאוד לקראת ניסויים בבני אדם, כדי לעזור לאנשים חולים״.

מדלג מרפואה לטרמיטים והנדסת מכונות

הפיתוח של בצלת נולד מתוך הרב-תחומיות הרחבה שלו. הוא התחיל בלימודי רפואה, עבר לביולוגיה ומשם להנדסת מכונות. לאחר מכן למד הנדסה ביולוגית. ״עשיתי המון דברים לא קשורים שלא חיבר ביניהם כלום חוץ מזה שהם דברים שפשוט עניין אותי לעשות אותם״…